הלימוד היומי כ"ג אב ה'תש"פ

לימוד אמונה יומי: י"א אדר א' « הקודם | הבא »

השבת בעידן המודרני: בעל העקדה

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

את מקור ההשראה לדברינו שאבנו מספר עקידת יצחק (שער ט, אלא שהוא תיאר את האשה בשני שמות בלבד) וזו לשונו:

 

והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות:

האחד, מה שיורה עליו שם אשה, כי מאיש לוקחה זאת, וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות. וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא. והשני, ענין ההולדה, והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא היתה אם כל חי.

 

והנה תהיה האשה כאשר לא תלד, לסבה מהסבות, מנועה מהתכלית הקטן ההוא אל מציאותה, ותשאר להרע או להיטיב, כמו האיש אשר לא יוליד, כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם, נאמר "ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש", ונאמר "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נו), כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.

 

בעל העקדה רואה ביעוד המשפחתי של האשה "תכלית קטן". לעומתו, היעוד הרוחני של האשה הוא לדעתו ה"תכלית הגדול" שהוא "טוב מבנים ומבנות". אולם גם הוא לא אמר זאת לכתחילה. אלא רק בדיעבד "לאשה אשר לא תלד לסיבה מהסיבות" רק אז אנו אומרים שכנראה ייעודה הוא היעוד הרוחני הגדול בחשיבותו. זו גם הדרך שבה ישעיה מתיחס לסריסים. הרי התורה אוסרת סירוס (ולדעת הגר"א גם אשה שאינה מצווה בפרו ורבו אסורה בסירוס מהתורה שנאמר "ומשחתם בם", עיין ביאורו לאה"ע סי' ה). רק בדיעבד מי שהסתרס או שלא זכה לבנים אנו מנחמים אותו ברעיון שכנראה לכך נוצר, למלא את היעוד הרוחני בעולם. גם מי שעוסק בתורה בשקידה לא נפטר לכתחילה ממצות פריה ורביה. רק בדיעבד, אם לא הספיק לשאת אשה אנו מתיחסים בסלחנות לתוצאה זו. (עיין היטב לשון הרמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ג. ואכן השקדנים שדחו את נישואיהם עד שלא הספיקו להיבנות לא זכו להקרא בשם "רבי" כגון בן עזאי ובן זומא).

 

אנו הוספנו לדבריו של בעל העקדה את השם השלישי המשותף לאיש ולאשה "אדם" כפי שעולה מן הכתובים ומדברי חז"ל, להדגיש את השותפות האורגאנית ביניהם. ויש להדגיש ששותפות זו באה לידי ביטוי מושלם רק בילד משותף שבו כל אחד מהם מעניק לו מאבהותו ואימהותה. זוהי שותפות אלטרואיסטית שבה האהבה באה לידי מיצויה הנעלה. שותפות אחרת היא שותפות של שני אינטרסנטים שצרכיהם האגואיסטים הם העומדים בראש. זו אהבה התלויה בדבר. בחיינו המודרניים מתפשטת תפיסה מסולפת, לפיה ילד הוא נטל על הזוגיות. זו אחת הסיבות לערעור מוסד המשפחה בימינו. ולא היא. אין לך אושר אמיתי וביטוי נעלה יותר לקשר העמוק בין בני הזוג מאשר ילדיהם: "והיו לבשר אחד".