מרק מכרובית טחונה

שאלה

האם מותר להשתמש בכרובית רגילה (לא של חברה נקייה מחרקים) כדי לבשל מרק כרובית ולטחון אח"כ את המרק?

תשובה

כתוב בתורה פעמים רבות[1] שאסור לאכול חרקים. מהריבוי הזה אנו לומדים שבאכילת שרץ המים יש ארבעה לאווים, ובאכילת שרץ השורץ על הקרקע או על פרי המחובר לקרקע או לעץ יש חמישה לאווים, ובאכילת שרץ המעופף – שישה איסורי דאורייתא. נוסף על כך, איסור זה שונה מאיסורי אכילה אחרים בכך שמתחייבים עליו אף באכילה של פחות מכזית אם אוכל חרק אחד שלם. עם זאת, האיסור הוא רק כאשר החרק בגודל הנראה בעין בלתי מזוינת ולא במיקרוסקופ. אם החרק נטחן בתערובת עם דברים מותרים, האיסור מתבטל בשישים ומותר באכילה, אבל אסור לטחון את החרקים לכתחילה כדי לבטל אותם בשישים. מבואר גם ב'שלחן ערוך' (יו"ד סי' פד סעי' ח) שיש לבדוק את הירקות שנגועים בחרקים, וזו לשונו:

כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחורבים, לא יאכל עד שיבדוק את הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת.

ידוע לכל חקלאי שכרובית נגועה מאוד בכעשרה סוגי חרקים שונים. הבעיה הקשה והמיוחדת שיש בכרובית היא שצורת הירק אינה מאפשרת ניקיון על ידי שטיפה, כי החרקים נתפסים בתוך המרקם הצפוף של התפרחת ואינם נשטפים החוצה. לכן אדם שטוחן כרובית, עובר על האיסור 'אין מבטלין איסור לכתחלה'.[2] אולם יש שהעלו אפשרות להתיר טחינת פירות וירקות מתוּלעים על פי מה שכתוב ב'שלחן ערוך'[3], שמקורו ב'תרומת הדשן':[4]

חיטים מתולעים, מותר לטחנן והוא שירקד הקמח לאור היום וכל תולעת שיראה שם, יזרקנו, והשאר מותר.

אבל בעיון בתשובת 'תרומת הדשן' עצמה נראה שטעמי ההיתר שלו תקפים במציאות של החיטים, וזו אינה דומה למציאות של הכרובית. א. מדובר בשעת הדחק (חז"ל אומרים ש'חיי נפש תלויים בפת'), ויש גם הפסד מרובה של כל הסחורה, ויש גם ספק האם יש שם תולעים, כי בדרך כלל התולעים בורחות מן הרחיים בגלל הרעש הגדול של המטחנה. לעומת זאת, נראה שהמציאות של הכרובית אינה דומה, כי גם שטיפה טובה אינה מסירה את החרקים, ולכן לא יצאנו מידי ספק, ולכן החרקים המצויים שם נטחנים ביחד עם הכרובית, ובזה הוא מבטל איסור לכתחילה.

לסיכום, אין אפשרות להכין מרק מכרובית נגועה בחרקים ואחר כך לטחון את המרק, מאחר שכרובית היא ירק שמוחזק בנגיעות, ואסור לטחון אותו כדי לאכלו מאחר שבטחינה עוברים על 'ביטול איסור לכתחילה'.[5]



[1].     ויקרא יא, יד; דברים יד, י, ושם יט.

[2].     שו"ע, יור"ד סי' צט סעי' ה.

[3].     שו"ע, יו"ד סי' פד סעי' יד.

[4].     תרוה"ד, סי' קעא.        

[5].     הערת עורך: י"פ. הרבה פוסקים סוברים שלדעות תרוה"ד והשו"ע שהוזכרו, כל שאינו מתכוון, אינו בכלל מבטל איסור לכתחילה (והסברה שאין איסור 'מבטל לכתחילה' כשאינו מתכוון, אינה מסתמכת על הסברות הנוספות שמביא תה"ד), וכ"כ הרמ"ץ, מובא בשדי חמד מערכת האלף אות ד, שכיוון שאיסור 'אין מבטלין' אינו אלא מדרבנן, לא הוי פסיק רישיה שאסור; וע"ע בשדי חמד שם; ועי' עוד אנציקלופדיה תלמודית א, עמ' תרמ הערות 37-35, באיזו מידה צריך להיות 'אינו מתכוון' כדי שיהיה מותר; וכן מפורש בחכמת אדם, כלל נב סעי' ח-ט, ושם כלל לח סעי' כד. ועי' גם במאמר הרב יגאל הדאיה, 'עיבוד מזון שיש בו נגיעות', התורה והארץ ג, עמ' 452-432; ולכן למעשה, אם חותך את תפרחות הכרובית ומנקה את התפרחות היטב במים עם סבון, ואין וודאות שנותרו חרקים, וגם אינו מתכוון לבטל את האיסור, אלא טוחן את הכרובית יחד עם ירקות אחרים כדי להכין מרק, יש להתיר.

הרב משה כץ | אייר תשע"ה