שידול להשכרת דירה

שאלה

ראובן רוצה לעבור עם משפחתו לעיר אחרת. אחר חיפושים הפנו אותו לדירה מרווחת שדרים בה בשכירות. הוא בדק את מצבה, והתברר לו שגרה שם משפחה במשך שנתיים, והיא שוכרת את הבית במחיר הממוצע בשוק. האם מותר לו לנסות ולשכנע את המשכיר שלא יחדש עם המשפחה את חוזה השכירות אלא ישכירנה לו?

 

תשובה

הרב אוריאל פרץ |

הגמרא בקידושין[1] מספרת שרב גידל היה מחזר אחר קרקע מסוימת לזכות בה, ובינתיים רבי אבא זכה בה, והיא מדמה מעשה זה ל'עני המהפך בחררה ואחר נוטלה', ואומרת שהעושה כן נקרא רשע. הראשונים נחלקו באילו תחומים דין זה שייך. דעת רש"י היא שהאיסור קיים בין במכירה בין בהפקר, אך לדעת התוספות דין זה קיים רק בקניין, שאז יכול להשיג את אותו הדבר במקום אחר, ולא בהפקר ומציאה, שכן אם לא ייטול את החפץ האבוד, לא ימצא אחר כמותו. המהרש"ל[2] כתב אליבא דהתוספות שהגבלת הדין אינה דווקא בהפקר, אלא הכול תלוי ביכולתו למצוא במקום אחר, ובלבד שהרווח יהיה ברור.[3]

להלכה הביא ה'שלחן ערוך'[4] את שתי הדעות: את דעת התוספות בתור 'יש אומרים' קמא, ואת דעת רש"י כ'יש אומרים' בתרא. משמע שפסק כדעת רש"י,[5] שאף בהפקר ישנה הרחקה של חז"ל של 'עני המהפך בחררה'. אמנם בסעיף ב' נאמר כי אסור למלמד להציע עצמו לעבוד אצל בעל הבית שיש לו כבר מלמד אחר, אא"כ בעה"ב יאמר שאינו רוצה להמשיך את ההתקשרות עם הראשון, ומכאן נראה שפסק כדברי התוספות שהם המקור להלכה זו. 'נתיבות המשפט'[6] הוכיח מכאן שה'שלחן ערוך' פסק כתוספות, אך ב'ערוך השלחן'[7] הבין שההיתר בסעיף ב' קיים רק משום שזהו דבר מצווה, וממילא נראה מדבריו שיש לפסוק כרש"י. מעבר לכך מובא ברמ"א שיקול נוסף, שדין זה קיים רק אם ה'מהפך בחררה' הוא עני, אך אם הוא עשיר, אז השני שייקח ממנו לא ייחשב כרשע, אא"כ זה דבר שאינו מצוי לקחת, כדוגמת קרקעות, שאז כולם יוגדרו ביחס אליהן כעניים.[8] המרדכי[9] הוסיף שכל הדין נאמר רק לאחר שיפסקו ביניהם את הדמים, וכך פסק הרמ"א לדינא. ב'פתחי חושן'[10] כתב שבשכירות יהיה צורך בכך רק בהתקשרות הראשונה, אך אם רוצים להמשיך התקשרות קיימת, מסתבר שאין צורך במעשה פסיקה חדש, משום שהאומדנא היא שפסיקת הדמים לא תהווה מכשול אם ירצו לחדש את החוזה שביניהם.  

מעתה נחזור לשאלתנו. בנד"ד, מאחר שמדובר בהמשך שכירות, דנים במקרה זה כאילו כבר הייתה 'פסיקת דמים'. כמו כן מדובר בשכירות, כך שבאופן עקרוני אסור לעשות כן, בין לרש"י בין לתוספות. אמנם דרושה בחינה מדוקדקת יותר באותו המקום אם ניתן להשיג דירות דומות בגודלן, וכן מהי האוכלוסייה מסביב וכו', ולפי זה יהיה ניתן להגדיר אם המשפחה הגרה בבית נחשבת כ'ענייה' או כ'עשירה' לעניין זה. בירור המציאות בנקודות אלו הוא חשוב אליבא דתוספות כדי לקבוע אם יש להגדיר החתימה על חוזה השכירות כעין מציאה, שכן אם מתברר שקשה מאוד להשיג דירה, כי אז יש מקום להגדיר זאת כמציאה.

לסיכום, אסור לראובן לשכנע את המשכיר, אא"כ יתברר שקשה להשיג דירה המתאימה לצרכיו באותו המקום.

 

[1].   קידושין נט ע"א.

[2].   שו"ת מהרש"ל, סי' לו.

[3].   הוא מתייחס לשאלת המחיר, אך נראה שיהיו עוד שיקולים שיש להתחשב בהם, ועי' ברמ"א, חו"מ סי' רלז ובסמ"ע שם, ס"ק ה.

[4].   שו"ע, חו"מ סי' רלז סעי' א.

[5].   עי' יד מלאכי, כללי הפוסקים אות יז שנוקטים כיש אומרים בתרא.

[6].   נתיבות המשפט, סי' רלז ס"ק ב.

[7].   ערוך השלחן, חו"מ סי' רלז ס"ק ה.

[8].   הסבר זה הוא על פי הסמ"ע, שם ס"ק ו, ונתיבות המשפט, שם ס"ק ג, ודלא כלבוש, לשו"ע שם.

[9].   מרדכי, בבא בתרא סי' תקנא.

[10].  פתחי חושן, שכירות פרק ז.