טעות בהטבעת שם בסידורים

שאלה

רכשתי חמישים סידורים לעילוי נשמת חותני. מסרתי אותם לדפוס על מנת שיטביעו עליהם את שמו – 'יוסף חיים בן דוד'. בית הדפוס החזיר לי את הסידורים רק עם השם 'יוסף בן דוד'. מבחינתי אין מה לעשות איתם, ונראה לי שהדפוס חייב לשלם לי את העלות של הסידורים. אציין שהשם 'חיים' נוסף בשלב המחלה, אך חותני התאושש ממנה והקפדנו על השם יוסף חיים.

 

תשובה

הרב אריאל בראלי | אמונת עתיך 117

ראשית נציג את הכללים הקשורים למקרה זה:

א. אומן שהזיק לחפץ שנמסר לו חייב לשלם, כך נפסק ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' שו סעי' ב):

נתן לאומנים לתקן, וקלקלו, חייבים לשלם. כיצד, נתן לחרש שידה, תיבה ומגדל, לקבוע בהם מסמר, ושברו, או נתן לו עצים לעשות מהם שידה, תיבה ומגדל, ונשברו אחר שנעשו, משלם לו דמי שידה, תיבה ומגדל.

ב. כאשר לא מדובר על נזק גמור אלא על שינוי מהתכנון המקורי, האומן זכאי לקבל חלק משכרו, וזו לשון ה'שלחן ערוך' (שם סעי' ג):

נתנו לו לצבעו אדום וצבעו שחור; שחור – וצבעו אדום, נתן עצים לחרש לעשות מהם כסא נאה ועשה כסא רע או ספסל, אם השבח יתר על ההוצאה, נותן בעל הכלי את ההוצאה; ואם ההוצאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח בלבד.

באופן זה, אין זכות לבעל הכלי לדרוש את דמי הכלי אלא הוא חייב לקבלו כפי שהוא ולהוסיף תשלום כפי שנפסק. וכך נאמר בהמשך הסימן: 'אמר בעל הכלי: איני רוצה בתקנה זו אלא יתן לי דמי הצמר או דמי העצים, אין שומעין לו'.

עתה יש לדון על השמטת השם 'חיים', האם יש לדמות זאת לנזק גמור או לשינוי קל? מחד גיסא, דרך העולם להקפיד בנושא הנצחה, ומקצת השם אינו כלום, ולכן נגרם נזק גמור לסידורים. מאידך גיסא ניתן לומר שהשם 'יוסף' הוא העיקרי והוא כן הונצח, ובכך ישנה תועלת ויש לשלם על כך. מדברי ה'חזון איש' (ב"ב סי' ב ס"ק ג) משתמע שבכל מקרה אם הלקוח מקפיד ואינו מעוניין כלל בשבח, הרי 'ידו על העליונה' ואי אפשר להכריח אותו לקבל את השבח. וזו לשונו:

העיקר תלוי בניחותא של בעל הבית, אם יש מעשה המוכיח על ניחותא דיינין ליה כעשוי ליטע ואם ניחותא דידיה רק בדיעבד, הוי כאין עשויה ליטע. ואם בעה"ב טוען שאינו נהנה כלל ואין רצונו בזה, והדבר ספק בעיני בית הדין ישבע הסת ויפטר.

לכן למעשה הלקוח לא קיבל את הסחורה שרצה ופטור מתשלום לדפוס על הטבעת השם.[1] מאידך גיסא, השמטת השם 'חיים' אינה נחשבת לנזק גמור משום שבסופו של דבר השם העיקרי מופיע על הסידורים, ואף שישנה הקפדה מצד בעל הסידורים, הרי מכלל ספק לא יצאנו, והדין הוא 'המוציא מחברו עליו הראיה'. לסיכום, בעל הדפוס אינו נחשב למזיק ולכן פטור מתשלום, וכן בעל הסידורים לא משלם על העבודה כי מצידו אין בכך תועלת.

 

[1].   במקרה שהסידורים סופקו על ידי בעל הדפוס, הרי המזמין פטור מלשלם עליהם היות שמצידו השמטת השם 'חיים' משמעותית ולכן אינו חפץ בסידורים כלל.