החזרת מוצר שהתגלה בו פגם

שאלה

קניתי בגד יוקרתי במחיר גבוה יחסית (1290 שקלים). הבגד מלא בנצנצים קטנים, והם נושרים מהבגד ונדבקים אליי וגם לאנשים שסביבי, וכן משאירים סימנים על הרצפה. פניתי לחנות, ושם השיבו לי שכך הוא הבגד ולא ניתן להחליף אותו. לטענתם הייתי אמורה להבין שהנצנצים ינשרו מהבגד, מכיוון שרצפת החנות מלאה בהם, והוסיפו שככל שהבגד יתבלה, התופעה עשויה לחלוף.

להלן שאלותיי:

א. האם החנות מחויבת בהחזר משום מקח טעות?

ב. האם מותר לי לפרסם את הסיפור, כדי להתריע אחרים מפני אכזבה צפויה?

 

תשובה

משפטי ארץ |

א) פגם במוצר – ה'שלחן ערוך'[1] פוסק שמום בחפץ יכול לגרום לביטול מקח. ברם, ישנם מומים שלא מבטלים מקח. הקריטריון הקובע איזה מום מבטל את המקח ואיזה לא הוא מנהג המקום.[2] גם אם מדובר במום שמבטל את המקח, אם לבשת את השמלה פעם נוספת לאחר שנודע לך שיש בה מום, אי אפשר להחזיר אותה עוד לחנות.[3]

לכן השאלה אם ניתן להחזיר את הבגד או לא תלויה במנהג המקום.

ב) חובת הבדיקה של הלקוח – המוכרת טענה שהיית יכולה לבדוק ולברר אם הנצנצים נופלים (בזה שהרצפה הייתה מלאה בהם). בשאלה זו נחלקו הפוסקים: דעת ה'מגיד משנה'[4] והסמ"ע[5] שהקונה צריך לבדוק, ואם לא בדק אינו יכול לטעון למקח טעות. לעומת זאת דעת 'ערוך השולחן'[6] ועוד פוסקים שאפילו אם הקונה היה יכול לבדוק, עדיין עומדת לו הטענה של ביטול המקח. במקרה של מחלוקת הפוסקים כגון זו לא מוציאים ממון, ולכן אם טענת המוכרת היא נכונה, כלומר שהדבר היה ניכר לכול וכל אחת הייתה יכולה להבחין בכך – אין אפשרות לחייב אותה להחזיר את התשלום.[7] נוסף על כך, בשמלות עם נצנצים מצוי מאוד שהם נושרים (אלא אם מדובר על נשירה מוגזמת), ובמקרה שהפגם מצוי, כל הפוסקים מודים שהלקוח צריך לברר, ואם לא בירר, אין לו טענת מקח טעות.[8]

ג) פרסום הפגם שבמוצר – אם הכוונה היא לפרסם שחנות פלונית מוכרת שמלה שהנצנצים נושרים ממנה, ומי שזה מפריע לה תימנע מלקנות, מותר לפרסם במקום המיועד רק למי שמתעניין בשמלות, ותוך הקפדה לא להגזים בתיאור המציאות.[9] ברם, אם הכוונה היא לפרסם ברבים שנעשה לך עוול וכדומה – אסור לפרסם.

 

[1].   שו"ע, חו"מ סי' רלב סעי' ג.

[2].   שו"ע חו"מ סי' רכב סעי' ו.

[3].   שו"ע, חו"מ סי' רלב סעי' ג, וראו בפתחי תשובה, לשו"ע שם על פרטי הדין.

[4].   מגיד משנה, לרמב"ם הל' מכירה פט"ו ה"ג.

[5].   סמ"ע, חו"מ סי' רלב ס"ק י.

[6].   ערוך השלחן, חו"מ סי' רלה סעי' ה.

[7].   ראו תחומין, כרך כב עמ' 257.

[8].   רמ"א, חו"מ סי' רלב סעי' יב; וראו תחומין, שם עמ' 258–259.

[9].   ראו חפץ חיים, הל' לשון הרע כלל י.