גניבת תכשיט בחנות

שאלה

אישה נכנסה עם בעלה לחנות תכשיטים, ואחר לבטים בחרה שרשרת זהב שמחירה היה נקוב בצידה, וביקשה מבעלה שיוציא את השרשרת ממקומה למדידה. בינתיים ראתה שרשרת אחרת וביקשה שיחזיר את שרשרת הזהב למקומה. באותו רגע נכנס רעול פנים, חטף מידי הבעל את שרשרת הזהב וברח. השאלה היא אם בני הזוג צריכים לשלם בעבור השרשרת.

 

תשובה

הרב אוריאל פרץ | אמונת עתיך 117

נאמר בגמרא[1] שאדם הנוטל כלי מהאומן ע"מ לבדוק את טיבו ונאנס בידו – חייב, והיא מסייגת שזה בתנאי ד'קיצי דמי'. מסביר הרשב"א[2] שטעם החיוב הוא שהחפץ נחשב כשל הלוקח שמעתה רק הוא יכול לחזור בו ולא המוכר שדעתו להקנות לכל מי שירצה לקנות. בהסבר המושג 'קיצי דמי' נחלקו הראשונים. הרשב"ם[3] ביאר שאלו כלים קטנים שידוע שנמכרים בסכום מסוים (אף שהמוכר עצמו לא נקב במחיר), ואילו הרשב"א הסביר שהכוונה היא שהמוכר קצץ את מחירו, וכן נראה מלשון הרמב"ם.[4] עוד נחלקו הראשונים מהי המטרה של המגביה על מנת שיתחייב באונס. הרמב"ם[5] סובר שיהיה חיוב רק אם יגביה על מנת לקנות את החפץ,[6] אך הטור[7] כותב שמתחייב אף במגביה בלא כוונת קניין. תנאי נוסף המובא בגמרא[8] לחיוב באונס הוא שמדובר ב'זבינא חריפא', ומבואר ברמב"ם[9] שהכוונה היא שהחפץ יהיה חביב על הקונה, ולא שהמוכר רוצה להיפטר ממנו. ה'שלחן ערוך'[10] פסק כדעת הרמב"ם שאדם שיגביה חפץ על מנת לקנותו, אם דמיו קצובים הוא מתחייב באונס. לאור זאת כאשר השרשרת הייתה ביד הבעל הוא היה חייב אף באונס, וכל שכן אם נגנבה. אלא שצריך לבחון את הדברים מזווית נוספת, והיא האם הגדרה זו משתנה אחר שהחליטו להחזיר את השרשרת למקומה.

הגמרא[11] דנה באדם שלקח כלים מאומן ע"מ לתת לבית חמיו והתנה איתו שאם יקבלו אותם ממנו הוא ישלם לו את כל שוויים, ואם לא יקבלו ממנו הוא ישלם לו סכום ששווה למה שעתה מעריכים אותו יותר על כך שרצה להביא כלים. נאמר שם שאם הכלים נאנסו בהלוך הוא חייב לשלם, אך אם נאנסו בחזרה הוא פטור, ויהיה חייב כנושא שכר. הראשונים נחלקו אם יש להשוות את דין האדם בחזרתו לדין אדם הרוצה להחזיר את החפץ במקרה הקודם. הטור[12] אכן השווה בין המקרים, ובשניהם הוא מחייב כשומר שכר. אולם הרמ"ה הבחין ביניהם וכתב שהנוטל כלי לקנותו והתחרט, יהיה לו דין של 'שומר חינם', ולדעת רשב"ם הוא עדיין יהיה חייב באונס.

ה'שלחן ערוך'[13] כתב שבמקרה שאדם התחרט יש מחלוקת, שכן יש אומרים שהוא מוגדר כ'שומר שכר' ויש אומרים שהוא מוגדר כ'שומר חינם'. הסמ"ע[14] תמה מדוע השמיטו את דעת הרשב"ם. מבואר אם כן מדברי ה'שלחן ערוך' שסובר שיש להגדירו כ'שומר חינם', ולכן הביא דעה זו אחרונה (י"א בתרא),[15] וגם אם ישנו ספק,[16] עדיין לא ניתן להוציא ממון.

סיכום

הזוג פטור מלשלם למוכר על השרשרת.

 

[1].   בבא מציעא פח ע"א.

[2].   רשב"א, ב"מ שם, ד"ה גופא.

[3].   רשב"ם, ב"מ??? שם, ד"ה והני מילי.

[4].   רמב"ם, הל' מכירה פ"ד הי"ד.

[5].   שם.

[6].   הגר"א, לשו"ע שם ס"ק כט מסביר שכוונתו היא שרוצה לקנות אם ייטב בעיניו.

[7].   טור, חו"מ סי' ר.

[8].   נדרים לא ע"א.

[9].   שם.

[10]. שו"ע חו"מ סי' ר סעי' יא.

[11]. נדרים לא ע"א.

[12]. המחלוקת מובאת בתמצית בב"י.

[13]. שם.

[14]. סמ"ע, לטור שם ס"ק לא.

[15]. עי' ביד מלאכי, כללי השו"ע והרמ"א אות יג; אליה רבה, או"ח סי' תריב ס"ק א.

[16]. עי' בשו"ת גינת ורדים, חו"מ כלל א סי' ב; ב"ח, או"ח סי' כז סעי' ב.