שאלה

בהנחיות למבקר בקטיף תיירותי שבאתר מכון התורה והארץ כתוב כך:

קטיף עצמי של פירות במטעים השונים הוא פעולה מבורכת, המחברת בין האדם שאינו עובד אדמה בשגרת חייו הרגילה לארצו, לפירותיה של הארץ והמצוות התלויות בה. כדי לקיים את החיבור לקרקע ואת המצוות התלויות בה בקטיף זה, יש לתת את הדעת לכמה נושאים:

א. יש לוודא עם בעל המטע שהפירות הנקטפים אינם ערלה, על ידי בקשת אישור מהרבנות המקומית או מהרבנות הראשית (אישור כזה אמור להימצא בידו).

ב. יש להבחין בין סיור שבו התשלום נגבה בכניסה למטע לבין סיור שבו התשלום נגבה בסיומו.

במטע שהתשלום נגבה בו בסוף הביקור – הפירות שיאכלו באופן ארעי תוך כדי הסיור במטע פטורים מתרומות ומעשרות. אולם אם אוכלים במטע אכילת קבע מסודרת (על שולחנות פיקניק וכדומה), יש להפריש מהפירות תרומות ומעשרות. כמו כן מכל הפירות הנלקחים הביתה יש להפריש תרומות ומעשרות לפני אכילה.

ג. אם בעל המטע גובה כסף בכניסה למטע, על הקונה להפריש תרומות ומעשרות מראש על הפירות שהוא עתיד לאכול, כפי ההנחיות שכתובות בהמשך באתר המכון.

שאלה | מדוע מבחינים בין מקרה שבו התשלום היה בכניסה לאתר הקטיף התיירותי למקרה שבו התשלום היה לאחר הקטיף? לכאורה לא התשלום קובע את המקח, אלא רצון המוכר להקנות ורצון הקונה לקנות, ואם כן ה'מקח' נעשה בזמן הקטיף והאכילה, ונמצא שהמבקר מתחייב בתרומות ומעשרות גם אם התשלום בסוף?!

תשובה

המשנה במעשרות (פ"ב מ"ו) דנה במקרה שבו אדם משלם מראש על פירות שיקטוף מן העץ. במקרה זה מותר לו לאכול אחת אחת. אך אם קטף שני פירות יחד – נקבעו למעשר. וזו לשון המשנה:

האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי בורר ואוכל באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל ברמון שאבור לי פורט ואוכל באבטיח שאבור לי סופת ואוכל אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו בשני אשכלות אלו בשני רמונים אלו בשני אבטיחים אלו אוכל כדרכו ופטור מפני שקנה במחובר לקרקע:

הרמב"ם בפירושו למשנה כתב כך:

...ואם קנה במחובר לקרקע ותלשה אח"כ, יאכל עראי כדרך שעושה בעל השדה, אבל אם קנה ולא בירר, הרי הוא כאלו קנה דבר תלוש וכבר נקבע למעשר במקח. כמו שיתבאר במסכתא זו שהמקח והממכר קובע למעשר.

המשנה הדגישה שבמקרה שהקונה יכול ללקוט כל פרי שירצה (שאבור לי), הרי זה נקבע למעשר בקניין שהיה בנתינת המעות, וזה כבר כאילו קנה בתלוש, אף שנתינת המעות הייתה במחובר. 'ערוך השלחן'[1] ביאר שמעות בלא משיכה יוצרות קביעות בגלל חשיבות המעות. זאת אעפ"י שמעות אינן קונות מיטלטלין מדרבנן,[2] ואף שאין קביעות למעשר כשהפירות נקנו במחובר.[3] אם הקדים מעות, חשיבות המעות היא המחשיבה זאת כקניין, ואין לאכול אלא אחד אחד, אבל אסור לאכול ללא הפרשה אם מצרף וקוטף שני פירות יחד. איסור הצירוף נובע מכך שמקח הקובע הוא רק אחר גמר מלאכה, ורק שני פירות הם גמר מלאכה.[4] אולם אם הכסף ניתן לבסוף על מה שאכל כבר, א"כ כאן אין קביעות מקח הקודמת, אלא המקח נעשה בסוף, ולכן זה כלוקח במחובר שלא נקבע למעשרות ויכול לאכול ארעי.[5] על פי הסבר זה מובן מדוע המשנה והרמב"ם דנו על הקדמת הכסף לקטיף ולא אמרו סתם קניין, אלא שזה דין מיוחד בהקדמת מעות לקניין.

 

[1].    ערוך השלחן העתיד, סי' צז סעי יח; שם, סי' קב סעי' א.

[2].    שו"ע, חו"מ סי' קצח סעי' א.

[3].    רמב"ם, הל' מעשר פ"ה ה"ב.

[4].    ערוה"ש, שם סי' קב סעי' ה.

[5].    שם, סי' קב סעי' ב.

הרב יהודה הלוי עמיחי |