עיסוק בעריכת דין

שאלה

לאחרונה הוסמכתי לעריכת דין. שאלתי היא, באלו תחומים אסור לי לעסוק משום איסור ערכאות, ובאלו תחומים מותר? ובאלו מקרים אומרים שהחוק הישראלי הוא בגדר 'דינא דמלכותא דינא'? 

תשובה

נפתח בברכת הצלחה רבה בעבודתך, תזכה לגמול חסד עם הבריות ולסייע להם בעת צרה.
שתי בעיות עיקריות יש בעריכת דין: הבעיה האחת היא  שייצוג בעלי דין על ידי עורכי דין או טוענים, אינו רצוי על פי ההלכה.[1] הבעיה השנייה היא ניהול הליך משפטי בבית משפט ולא בבית דין רבני. דא עקא, מערכת המשפט השלטת כיום, אינה מערכת המשפט התורנית, ועל כן בתחומים מסוימים שההלכה מתירה לפנות למערכת המשפט הרגילה, ייצוג על ידי עורך דין דתי, עשוי להביא תועלת, שכן הוא ישמיע את קול התורה, ויבהיר את דרך התורה וחוקיה.[2]

באשר לשופט דתי, אמנם יש בידו יכולת לתרום להאדרת המשפט העברי בפסיקותיו בבתי המשפט,[3] אולם, הוא עלול לפסוק בעל כורחו, לפי חוק שהוא בבחינת גזל על פי ההלכה.[4]  לדעת הרב עובדיה יוסף, בעיה זו נוגעת גם לעורך דין. לשיטתו, ההיתר לשמש עורך דין בבית משפט, מצומצם. וכך כותב הרב עובדיה יוסף (שו''ת יחוה דעת ח"ד סי' סה, עמ' שיג בהערה):

ולכן עורך דין ירא שמים שנדרש לייצג בבית המשפט אדם שתובע ממון מחבירו, לפי ההלכה חייב להימנע מכך, שהרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה, ואינו יכול לבוא בטענה שהוא רק עושה בשליחות התובע, והקולר תלוי בצוארו, זה אינו, כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ואין שליח לדבר עבירה. (ועיין בחשן משפט סימן לב סעיף ב ובש''ך ובאחרונים שם). אבל לייצג נתבע שנאנס לבוא לבית המשפט מצד שהתובע סרב להתדיין בדין תורה, וכופה את הנתבע להתדיין בבית המשפט, מותר לעורך דין לייצגו להציל עשוק מיד עושקו. ואם נדרש להופיע בערכאות לקבלת צו ירושה, חייב להימנע, ויפנה אותם לבית הדין הרבני לקבלת הצו.

בתחומים כמו מקרקעין, תעבורה, מסים והדין הפלילי, הבעיה אינה קיימת או קיימת במידה מועטה.[5] מפני שבנושאים אלה יש לדון על פי חוקי המדינה, גם על פי ההלכה,[6]
לכן מותר לדון בתחומים אלה בבתי המשפט. בהלכה יש עדויות רבות לדיונים על פי תקנות הקהל בערכאות שאינן תורניות.[7]

לסיום, יש לציין שתפקידו של עורך דין הוא להעלות טענות עבור מרשו, שאינו יודע לטוענן לבדו, אבל אין לו לטעון טענות שקר, כדי לזכות בדין באופן לא הוגן.



[1] עיין שו"ע, חו''מ סי' קכד סעי' א.

[2] הרב מרדכי אליהו, תחומין ג עמ' 244.

[3] ראו הסתייגותו של שו"ת ציץ אליעזר, חי"ב סי' פג.

[4] הרב אברהם שפירא, תחומין ג, עמ' 239.

[5] בשם הרב אהרן ליכטנשטיין.

[6] להלן המקורות בקצרה: מקרקעין – בבא בתרא נד ע"ב; רמב''ם, הל' זכיה ומתנה פ"א הט"ו. תעבורה ופלילי – רמב''ם, הל' מלכים פ"ג ה"י; שו''ת הרשב''א, ח"א סי' תריב.

[7] שו''ת הרשב''א, ח"ג סי' תט; וכן ח"ה סי' רכא; ח"ה סי' רפט; עמוד הימיני, סימנים ח-ט; שו''ת באהלה של תורה, ח"ד סי' טו.

מכון משפטי ארץ | אייר תשע"ה