אחריות ועד בית הכנסת או ועד בית על מִפְגעים בשטחם

שאלה

ראיתי לאחרונה כל מיני פרסומות על ביטוח צד ג' לבנייני מגורים ובתי כנסת.

א. האם יש צורך ממשי בביטוחים האלה?

ב. האם לאדם שנפגע בבניין מגורים או בבית כנסת, יש זכות לתבוע את ועד בית הכנסת או את ועד הבית על נזק כלשהו?

ג. האם יש שוני בין מקרה שהיה מכשול שהיו צריכים לטפל בו והזניחו את טיפול, לבין מצב שלא הייתה הזנחה?

ד. האם ועד הבית או ועד בית הכנסת אחראים לחפש כל הזמן אחר מפגעים ולתקנם? הרי לרוב מדובר באנשים שחברים בוועדים בהתנדבות, ואין זה עיסוק שהם משקיעים בו את כל זמנם. 

תשובה

 

השאלה העיקרית העולה מדבריך היא מה אחריות ועד בית הכנסת או ועד הבית על הנזקים הקורים בתחומו. שאלת הביטוח הינה השאלה המעשית הנגזרת ממידת האחריות המוטלת על הועד, עד כמה משתלם לגבאים לבטח ולחסוך מעצמם את תשלום הנזקים.

השולחן ערוך (חו"מ סי' תי סעי' ו) פוסק:

אחד החופר בור ברשות הרבים, או החופר בור ברשותו ופתחו לר"ה, או פתח לרשות חבירו, או שחפר ופתח לרשותו והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו, ה"ז חייב בנזקיו.


ומפרט ערוך השולחן (חו"מ סי' תי סעי' ד):

אמנם עיקר החיוב של בור כשחפר ברשות שאינו שלו כמו ברה"ר ובסימטא ובכרמלית ובצדי רה"ר ובשווקים וברחובות ובדרך מקום שרבים הולכים והרשות אינו שלו ובזה ודאי חייבתו התורה דלא היה לו לעשות תקלה ברשות שאינו שלו כמקום הילוך רבים.

 על כן בבית כנסת, המיועד לשימוש הרבים ופתוח לכל אדם, אסור להשאיר מכשולים שיש בהם חשש סכנה עבור אלו הנכנסים למקום. אחריות זו מוטלת על ראשי המקום ומנהליו, המופקדים על הטיפול בבית הכנסת ובחצר בית הכנסת. גם אם התקלה לא נעשתה בידי אנשי המקום, מרגע שהיא נודעה להם - מוטלת האחריות עליהם (רמ"א חו"מ סי' תי סעי' ד). אמנם יש להם זכות לתבוע את האשם בתקלה. כמובן שבבית פרטי הדין שונה, וכך כותב ערוך השולחן (חו"מ סי' תטו סעי' ב):

אבל בחצירו כשהטיל קוצים ושברי זכוכית והוזק בהן אחר, פטור כדין בור ברשותו. וממדת חסידות הוא שאפילו בחצירו יצניע אדם קוציו ושאר כל דבר המזיק, במקום שלא יבא מהם תקלה כגון להשליכם לנהר או ישרפם או יצניעם בשדה תחת הקרקע למטה ממקום המחרשה, וכך היו עושים חסידים הראשונים [ב"ק ל ע"א] דאע"ג שאי אפשר למחות בו, דבשלו עושה, סוף סוף גורם נזק לרבים, דהרבה אנשים הולכים לחצירו ויתנזקו, ובזה וכיוצא בזה אמרו חז"ל [שם] האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין.

מכאן שמעיקר הדין, אדם אינו חייב לתקן מכשולים המצויים בביתו, ואין לו אחריות על אנשים הנכנסים למקום בלא רשות. אם כי מידת חסידות היא לתקן המכשולים גם בביתו הוא, ולחשוש שמא ייפגע אדם שלא בכוונה.

לסיכום:

א. ייתכן שיש תועלת בביטוח, כדי להפחית בהוצאות ותשלומים לאנשים שניזוקו , הדבר תלוי בשיקול דעתם של פרנסי הקהל.

ב. יש לאדם שנכנס לבית הכנסת ברשות, זכות לתבוע את ועד בית הכנסת על נזקים שנגרמו עקב פעילות בית הכנסת, אף מנזקים שנגרמו על ידי אחרים, והייתה לוועד אפשרות לתקנם.

ג. לגבי היכולת לתבוע את ועד בית הכנסת, ייתכן שיהיה הבדל בין תקלה שנגרמה עקב הזנחה לבין תקלה שלא נגרמה עקב הזנחה, וצריך לבדוק בכל מקרה לגופו.

ד. מי שהוא חבר ועד לוקח על עצמו את האחריות, על כל המשתמע מכך, ולכן עליו לשים לב אם ישנם מכשולים בסביבת בית הכנסת.

 

אכן המתנדבים בעם, המקבלים על עצמם לעסוק בצרכי ציבור באמונה, גם מקבלים על עצמם אחריות לשמירת נזקיהם, וכאשר הקב"ה ישלם שכרם, גם על זה הם וודאי יקבלו שכר הגון. 

מכון כתר | תשע"ג