חימום מרק ועוף עם רוטב לצורך חולה בשבת

שאלה

אמי היא אישה מבוגרת וחולה, והיא קיבלה לאחרונה המלצה מרופא אנדוקרינולוג לאכול בעיקר בשר עוף. היא אוכלת בכל יום מרק עוף ובשר עוף ברוטב. בשבתות בצהריים היא נמנעת מאכילת מרק ואוכלת מעט עוף ללא רוטב (מכיוון שאינו טעים לה) וזה גורם לה צער. היא אינה אומרת למטפלת שלה לחמם את המרק והרוטב, מתוך הנחה (אולי מוטעית) שאין אפשרות הלכתית טכנית לחממם בשבת על ידי נכרי. האם מותר לאמי להורות למטפלת ביום חול שתחמם בשבתות בצהריים מרק ועוף ברוטב עבורה? למעשה, המטפלת תניח את המרק ואת העוף ברוטב על גבי הפלטה כאשר היא כבויה, והפלטה תידלק על ידי שעון שבת. (יש לציין שאין זה לצורך המטפלת, שכן היא בדרך כלל אוכלת מנות אחרות שהיא מכינה לעצמה).

תשובה

 

למעשה, ודאי שמותר להורות למטפלת לחמם את האוכל. לפי מה שנאמר בשאלה, אמך מוגדרת לכל הפחות חולה שאין בו סכנה, שלגביו נפסק ב'שלחן ערוך' (או"ח סי' שכח סעי' יז): 'חולה שנפל מחמת חולי למשכב ואין בו סכנה, אומרים לגוי לעשות לו רפואה'. והוסיף שם הרמ"א: 'או שיש לו מיחוש ומצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אף על פי שהולך, כנפל למשכב דמי'. ה'משנה ברורה'[1] כתב בשם הרמב"ם[2] שלאו דווקא רפואה הותרה, אלא הוא הדין שאר צרכיו, כגון לאפות או לבשל לו. נמצא שבשעת הצורך, יכולים להורות למטפלת אפילו להכין את האוכל בשבת לכתחילה.[3] אמנם ברור שכאשר אפשר לעשות כן, יש להכין את הכול לפני שבת, כדי שלא יהיה צורך להגיע לכך. העצה להורות למטפלת להניח על הפלטה את האוכל כשהפלטה כבויה היא בהחלט עצה טובה. יש מקום לדון להתירה אף עבור חולה שאין בה סכנה (וכאמור, אמך בהחלט מוגדרת חולה שאין בו סכנה), זאת בהסתמך על כמה וכמה צדדים להקל:

א. מדובר בעוף ומרק שכבר התבשלו, ודעת הרמב''ם וראשונים נוספים היא שאין בישול שייך בדבר שכבר התבשל, אפילו הוא לח, כגון מרק.[4] אמנם להלכה נפסק שיש להחמיר בבישול אחר בישול בלח.[5] אך ניתן לצרף את דעת הסוברים אחרת בתור סניף להקל במקום צורך גדול, כשמצטרפים לכך צדדים נוספים.

ב. בנידון דידן, מדובר בנתינה על הפלטה לפני שתידלק על ידי שעון שבת. אמנם הפוסקים אסרו לתת תבשיל שאינו מבושל על הפלטה, אם היא תידלק אחר כך על ידי שעון שבת ותבשל את התבשיל[6] אך כשמדובר בתבשיל לח שבושל והצטנן, יש המצרפים את האמור בסעיף הקודם בתור סניף להקל, ומתירים.[7]

ג. אף המחמירים לעיל, חלקם החמירו רק מדרבנן,[8] ובנידון דידן שהנתינה היא על ידי גויה, מדובר ב'שבות דשבות' שהותרה במקום צורך גדול, אפילו כשאין חולי גמור.[9]

לסיכום, לכתחילה ראוי לנהוג כהצעתך לומר למטפלת הגויה עוד לפני שבת לכוון שעון שבת לפלטה ולהניח את התבשילים עליה קודם שתידלק. ואם לא אמרו לה לפני שבת, מותר אף בשבת עצמה לומר למטפלת הגויה לשים את התבשיל על הפלטה, ואפילו כשהיא דלוקה.



[1].משנ"ב, סי' שכח ס"ק מז.

[2].רמב"ם, הל' שבת פ"ב ה"י.

[3].הערת עורך, י"פ: עי' בספר התרומה סי' רכב, שמותר לומר לגוי לאחר השבת מדוע לא עשית כך וכך בשבת, כדי שיידע לעשות בשבת הבאה; וכך כתבו הרבה ראשונים (כסמ"ג, סמ"ק ועוד), וכן נפסק בשלחן ערוך הרב, או"ח סי' שז סעי' ח, וכן בנשמת אדם, כלל סב ס"ק ב. ולאור הנ"ל מותר גם למי שאינו חולה לומר לגוי ביום חול 'מדוע לא תניח עבורי את התבשיל על הפלטה'.

תשובת הכותב: אריה כץ. נושא הרמיזה המותרת והאסורה לפני שבת הוא נושא סבוך ומורכב בפני עצמו, ואין המקום לדון בו בתשובה קצרה זו, ולכן דנו בה רק בנוגע לאמירה מפורשת.

[4].ראה דיון באריכות בטור ובבית יוסף, בתחילת סי' שיח.

[5].שו"ע, או"ח סי' שיח סעי' ד.

[6].ראה הר צבי, או"ח ח"א סי' קלו; ציץ אליעזר, ח"ב סי' ו; ילקוט יוסף, שבת ג סי' שיח סעי' ע ועוד.

[7].ראה ילקוט יוסף, שם עמ' רלד. ולכאורה לאשכנזים הדין קל יותר, שכן לדעת השולחן ערוך אסור לחלוטין בישול אחר בישול בלח, ואילו הרמ"א הקל אם לא הצטנן לגמרי (שם סעי' טו), ויש סוברים בדעתו שמעיקר הדין הוא פסק שאין בישול אחר בישול בלח. ראה אגרות משה, או"ח חלק ד סימן עד.

[8].ראה ציץ אליעזר, שם.

[9].ראה שו"ע, או"ח סי' שז סעי' ה.

הרב אריה כץ והרב עומר שפס | גליון 109 (תשרי תשע"ו) עמ' 7-14