היתר גידול כלבים במקומות יישוב

שאלה

כלבים שיש להם בעלים מסתובבים משוחררים ביישוב, והדבר מפחיד חלק מהאנשים, הנשים והילדים, ו'נפשם לשאול הגיעה'. מה ההלכה בנידון?

 

תשובה

בגמרא (פג ע"א) נאמרו דברים חמורים על גידול כלבים שלא לצורך שמירה:

רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה (להעמידו) בארור.

אם מגדל 'כלב רע' יש בכך חומרה נוספת, כלשון הגמרא (ב"ק טו ע"ב): 'המגדל כלב רע בתוך ביתו עובר על הלאו לא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח)', שמשמעותו, לדעת חלק מהפוסקים, זה גם בחשש נזק בלבד, ולא רק בחשש סכנת נפשות.[1] מאידך גיסא, נאמר במשנה (בבא קמא פ"ז מ"ז) שמותר לגדל כלבים כשהם קשורים בשלשלת, ובעיר הסמוכה לספר, 'קושרו ביום ומתירו בלילה'. ובתוספתא ובגמרא[2] משתמע שמדובר בכלבים קטנים, או בכלבי ציד שאינם מזיקים.[3] לאור כל המקורות הסותרים הנ"ל כתבו חלק מהפוסקים שאסור לגדל כלבים שאינם קשורים, אפילו אם מדובר בכלבים קטנים.[4] אמנם לדעת כמה ראשונים האיסור הוא רק לגדל 'כלב רע',[5] וכן פסקו הטור וה'שלחן ערוך',[6] אך עדיין קיימת מחלוקת: מהו 'כלב רע' שאסור לגדלו? לדעת רש"י[7] הכוונה לכלב מסוכן, שאין פתרון להשאירו ומצווה להרגו. אולם לדעת הרבה מפרשים, גם כלבים שנובחים – אע"פ שאינם נושכים ואינם מסכנים בני אדם – הם בכלל 'כלב רע', ומותר לגדל אותם רק בתנאי שהם קשורים, שאם לא כן הם עלולים להבהיל נשים וילדים כתוצאה מעצם הנביחה.[8] אמנם לדעות אלו, אם קושרים את ה'כלב רע' פוקע האיסור, שכיוון שאנשים יודעים שהכלבים קשורים, הם כבר לא מפחדים מהם.[9] למרות האמור לעיל, כבר כתב מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א[10] שמנהג ישראל מאז ומעולם היה להימנע מלגדל כלבים לצורך שעשוע, כי אם כלבים באזורי הספר ובתנאי שהם קשורים, כי ראוי הוא לגדל את ילדינו לתורה ולמעשים טובים ולא לגידול כלבים.

 

[1].   עי' ספר החינוך, מצווה תקמז, ובמנחת חינוך שם.

[2].   תוספתא, ב"ק פ"ח הי"ז; גמ' ב"ק פ ע"א.

[3].   עפ"י רש"י שם.

[4].   רמב"ם, הל' נזקי ממון פ"ה ה"ט; אורחות חיים, דין עשרה תנאים; ובעקבותיהם שו"ת שאילת יעב"ץ, ח"א סי' יז; שפת אמת, שבת סג ע"א ד"ה כל המגדל; מהרש"א, שבת חידושי אגדות שם; תורה תמימה, דברים כב, הע' עט בדעת הרמב"ם.

[5].   תוס', קידושין לד ע"א ד"ה מעקה; סמ"ג, עשה סז; הג' מיימוניות, הל' רוצח פי"א ה"ד אות ג.

[6].   טור ושו"ע, חו"מ סי' תט סעי' ג.

[7].   כתובות מא ע"ב, וב"ק טו ע"ב.

[8].   יש"ש, ב"ק פ"ז אות מה ד"ה ונראה; לבוש, חו"מ סי' תט סעי' ג; שו"ע הרב, חו"מ הל' שמירת הגוף; תורה תמימה, דברים כד, אות ח והע' עט.

[9].   סמ"ע, חו"מ סי' תט ס"ק ה; חזון יחזקאל, ב"ק פ"ח ה"ה בביאורים ובחידושים.

[10]. שו"ת באהלה של תורה, ח"ה סי' כה.

הרב אהוד אחיטוב | אמונת עתיך 117