שו"ת בענייני שמיטה3

שאלה

אני כותב בשם אבי. אני משמש בתור הוועד בית אצלנו בבנין המשותף, ואני הדתי (דתי לאומי) היחידי בבניין. מתחילת שנת השמיטה לא הבאתי את הגנן הקבוע שלנו בגלל השמיטה. בימים אחרונים יותר ויותר לוחצים השכנים שלנו להביא גנן כדי שהגינה תהיה נורמאלית. הגינה באמת מוזנחת כראוי... לי כאדם דתי קשה לדעת אם לפי הלכה למעשה מותר לי להביא את הגנן היהודי שלי ואם כן מה מותר לו לעשות? 

תשובה

תשובה:

יישר כח על המאמץ לשמור שביעית כהלכתה. אינני רואה פתרון אלא להזמין גנן דתי ששומר שביעית (יש הרבה כאלה) והוא יוכל לקבל הדרכה על שאלותיו במכון התורה והארץ ויעשה כהלכה. ובע"ה גם הגינה תראה יפה, גם הגנן ירוויח לחמו כדין, והכול יבוא על מקומו בשלום.


שאלה:

כיצד מותר לטפל בעשביה במטע זיתים צעיר (6 שנים) בהנחה שעלולים להגרם נזקים עקב: 1-ניצול המים בקרקע ע"י העשבים, 2-סיכון סביר להתפשטות שריפות בקיץ בגלל הקוצים היבשים, 3-קושי ניכר במסיק בגלל חשש מנחשים, תודה

 

תשובה:
יש לרסס את העשבים, אם אי אפשר לרסס אפשר לחתוך עם חרמש מוטורי את העשבים מעל פני האדמה ולאחר מכן להעבירם מהמטע.


שאלה:

עץ שהוא בשטח ציבורי האם ניתן לאכול מפירותיו? וכן מה קורה השנה לגבי תרומות ומעשרות?

 

תשובה:

רוב עצי הפרי בשטח הציבורי הם הפקר, ועל כן יש בהם קדושת שביעית (לחונטים אחר ראש השנה תשס"ח), ואין להפריש מהם תרומות ומעשרות. אין לקחות כמויות גדולות אלא כמות שבועית כמקובל כל שנה.


שאלה:

לאחר החורף חצר ביתי (בית פרטי) התמלאה עשביה גבוהה. האם מותר לי לקצור אותה מפני חשש לנחשים ומזיקים (כמו שריפה וכד´) וכן מסיבה אסתטית?


תשובה:

שתי הסיבות מקלות ומתירות קצירה של העשבייה, ובלבד שלא יחדור לתוך הקרקע אלא יעשה כיסוח מעל פני הקרקע. אם אפשר לרסס את העשבייה השוטה הרי זה עדיף על כסוח.

 

שאלה:
יש לי עזים, ובחצרנו העשבים כבר מכסים את הדשא...

האם מותר לי לתלוש/לעקור עשביה מהדשא על מנת להאכיל את העיזים? בכל מקרה אני עושה זאת אבל במקום להביא מאחורי הבית - האם מותר מהדשא - ועל ידי כך גם להרויח את ניקויו מהעשביה? והאם עדיף לכסח במקום זאת?


תשובה:

השאלה הנידונה היא עשבים אלו יש בהם ספיחים. נראה שאם העשבים האלו אין רגילים לזורעם לאכילת אדם ובהמה, אלא עלו מאליהם הרי שאין בהם איסור ספיחים. ועל כן נראה שאפשר לתת עשבים אלו לבהמה, ואפשר להביא את הבהמה שתאכלם. אולם אם יש שם עשבים שהם מאכל בהמה הרי הם ספיחים ואסור לתתם לבהמה.


שאלה:

האם במסגרת למידה מותר להכין עם ילדים ראש דשא?

 

תשובה:

אם יש צורך גדול אפשר להכין בבית ראש דשא, ולהשתדל לא להוציאו אא"כ הוא עטוף. כמו כן צריך להסביר להורים שעליולעמוד בבית.

 

שאלה:

אני מעוניין לדעת כיצד פוסקי זמננו, וחז"ל התייחסו לריח של פרחים/ פירות, מבחינת קדושת שביעית. האם ורד הוא פרי, או רק אילן סרק.

 

תשובה:

הדיון לגבי הורד מופיע ברמב"ם (פ"ז הי"ט), ועיין בשבת הארץ אות א הובאו כל המקרות לדיון זה, ומהו הורד וחלקיו. היום אין ורד נאכל כלל, ועל כן אין להתיחס אליו כאל פרי, אלא כאל פרח שאין בו ריח. ברור שפרי שפעם היה נאכל והיום אין אוכלים אותו כלל - אינו פרי, וכן הפוך אם פעם תירס היה מאכל בהמה והיום מאכל אדם, הרי שדינו כמאכל אדם. ועיין עוד דיון בכך בקטיף שביעית פ"ה הערה 4.

 

שאלה:

הרי העניין בשנת השמיטה הוא שהרכוש של כל אחד מופקר, וכל אחד רשאי להשתמש בשל השני - מה שנגזר מתוך המושג "הערבות המיוחדת של שנת השמיטה" המעידה על האחווה בעם, אי לכך, כיצד מוכרים בחנויות את סחורת השמיטה? ואם מוכרים רק בגלל העמל שלוקח לסוחר להביא אותם לחנות וכו´, אז זה היה אמור להיות ממש נמוך? האם יש הבדל בזה בין אוצר בי"ד לבין יבול נוכרי או היתר מכירה?

האם הברכה של הקב"ה של הבטחת סחורה "משולשת" בשנה השישית קיימת? ובאמת התפוקה מהיבול היא פי שלוש בשנה שעברה, כך שמספיקה לשנה השישית השביעית והראשונה..?

 

תשובה:

על מנת שיהיו ירקות בשביעית צריך לטפל בהם, במלאכות המותרות (השקייה, דישון, ריסוס ועו´), ויש לחקלאי הרבה הוצאות קבועות, ואמנם החקלאי מקבל פחות על היבול מכל שנה אחרת. יש הוצאות נוספות שאין כל שנה כגון פיקוח, כשרות, מלאכות מסוימות, ועל כן לפעמים כאשר היבול מגיע לחנות הוא לפעמים יקר יותר.

הברכה על יבול כפול ומשולש נוהג רק בזמן שהשמיטה היא משל תורה, אולם בימינו השמיטה היא רק מדרבנן ועל כן אין הברכה הזאת חלה. ברור שיש פעמים שמצליחים יבולים מסוימים, ואז אפשר לדבר על "סייעתא דשמיא", אבל אין זאת ברכת התורה של "וצוויתי".

 

שאלה:

ישנם תבשילים שאני נוהגת תמיד לשים בהם ירקות מסוימים רק לשם נתינת טעם טוב או ריח ולא מתוך כוונה לאכול אותם. לדוגמא בטטה או פלפל במרק, או עשבי תיבול. האם ישנה בעיה בשימוש שכזה בירקות הקדושים בקדושת שביעית כאשר מראש ברור לי שהם לא יאכלו? האם זה נחשב כדרך שימוש רגיל בפירות או להפסד אסור?


תשובה:

מכיוון שיש רגילות לבשל בטטה ופלפל במרק יש להתיר את הבישול, לעניין אכילתו לאחר מכן הרי שאין להשליכו אלא צריך לשמור בו קדושת שביעית.


שאלה:

כפי שנודע לי, ההלכה לגבי קליפות הקדושים בקדושת שביעית היא שיש לזרוק אותם כאשר הם עטופים בשתי שקיות. בנוסף, אחת ממטרות השמיטה היא מנוחה לארץ ושמירה על האדמה, מתוך ראיה ירוקה, כחלק מגישת היהדות האומרת שאם אנו מקלקלים את הבריאה- אין מי שיתקן אחרינו.

אני רואה בשני הדברים הנ"ל- עטיפה בשתי שקיות ושמירה על הבריאה כחלק מערך השמיטה- סוג של סתירה פנימית. שהרי עצם השימוש בשקיות מזיק לסביבה, קל וחומר כשעוטפים בשתי שקיות, ועוד במצב שאין קדושת שביעית הקליפות היו הולכות כמו שהן ללא שקיות לפח. הפיתרון של פח שביעית מתקבל על דעתי, אך היה לי קשה להבין את הפיתרון על עטיפה בשתי שקיות. האם אין פה סוג של סתירה פנימית?!


תשובה:

שמירת הבריאה כערך מקובל עלינו ביותר. כמו כן אין חובה בשתי שקיות אלא זה הידור, ואם זה עומד בסתירה אפשר במקום שקיות ניילון להניח בתוך שקיות נייר, או עטיפות נייר.

הרב יהודה הלוי עמיחי | סיון-תמוז תשס"ח