היבטים רעיוניים בהיתר המכירה בשמיטה

שאלה

כבוד הרב, שלום.
במסגרת תזה לתואר שני בפקולטה למשפטים רציתי לשאול אותך/לבקש ממך להתייחס למספר נקודות:

  1. במאמר שלך בנושא הנדון (אשר מאד מאד נהניתי לקרוא אותו) כתבת כי המציאות כפי שנראתה לרב קוק, עם עלייתו לארץ, היתה שאין קיום להתיישבות ולחקלאות בכלל בלי היתר המכירה, בין אם מסיבות אובייקטיביות ובין אם מסיבות סובייקטיביות. למה כוונתך בסיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות?
  1. האם אינך רואה סתירה רעיונית במכירה לנכרים דווקא, במטרה לשמור על הייעוד היהודי של הקרקע (עבודה יהודית, בעלות יהודית)?
  1. האם לא ניתן להציג את הפתרונות ההלכתיים אליהם הגיעו הרידבז מחד, והרב קוק מאידך, כמשרתים את האידיאולוגיה שבה החזיקו? ואם כן, האין זה צד שני של המטבע - המשפט בשירות האידיאולוגיה, כאשר אנו מתייחסים להתייחסות של החוקים כיום לנושא השמיטה - לגבי אדמות הקק'ל ואדמות מינהל מקרקעי ישראל - שקובעים במפורש שאין למכור קרקעות למעט למטרות מאד מסויימות, וביניהן השמיטה? (חוק יסוד מקרקעי ישראל)?

תשובה

 

1. סיבות אובייקטיבויות הן לחץ כלכלי חריף שכל אדם בעולם מכיר בו. סיבות סוביקטיביות הן המוטיבציה האישית של החקלאי לקיים את המצוה. הדבר תלוי בין היתר ברמתו הרוחנית ובשאיפתו לרמת חיים גבוהה.
2. את שאלתך שואל בסגנון אחר הרידב"ז את הרב קוק והרב מתייחס לכך במבוא לשבת הארץ פט"ו. אשתמש במילים שלי, יש להבחין בין עיקר לטפל בין עצם למקרה ובין קבוע לזמני. השימוש בגוי הוא זמני לצורך יישובם הקבוע של ישראל בארץ. הבעלות על הקרקע נשארת בעצם בידי ישראל.
3. הניסוח "המשפט משרת אידיאולוגיה" חריף מדי אולם אין ספק שכל מערכת משפטית באה ליישם עקרונות מסוימים. את הצדק למשל.וכן ערכים מסוימים. והצדק הוא יחסי האם טובת הכלל או הפרט? והערכים בודארי שונים מחברה לחברה ומאדם לאדם. אומנם בתורה הערכים קבועים, אך באשר לשיקלולם ויישומם בחיי המעשה תיתכנה דעות שונות כולןלגיטימיות במסגרת ההלכה. על דרך הלצה נהגו לומר שהרידב"ז מרחם על הארץ(שהארץתשבות) הרהס קוק מרחם על הבריות (שהמתנחלים יישרדו) המטרה היא שהקרקעות תישארנה בידי ישראל שהן לא תוזנחנה ולא תעבורנה שוב לידים נוכריות לכן אין כאן לא תחנם וכן התיקון שהוכנס בחוק מקרקעי ישראל תואם את המטרה הכללית שאדמות המדינה ישארו בידים ישראליות

הרב יעקב אריאל |