הפרשת תרומות ומעשרות בזיתים כבושים

שאלה

במפעל זיתים כבושים המשגיח מפריש מפסולת הזיתים בשעת הגילעון, דהיינו לאחר כמחצית זמן הכבישה, מוציאים את הגרעין ועליו פטוטרת קטנה שיש בה כ 5% מהזית, למחרת המשגיח בא ומפריש על הכל, הזית המחורצן מוחזר להמשך תהליך הכבישה (כמחצית התקופה), לאחר שיוכשר לאכילה יעבור אריזה, כולל פיסטור.

נשאלת השאלה האם מותר להפריש מהזיתים לפני גמר הכבישה?

 

 

תשובה

א. גמר מלאכה מהתורה או דרבנן

כאשר מפרישים מהזיתים לפני גמר תהליך הכבישה על שאר הזיתים הנמצאים באותו שלב של הכבישה, יש לברר האם נחשב מפריש מדבר ששלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ומה הדין בכה"ג.

 

נאמר ברמב"ם (פ"ה מהלכות תרומות ה"ד):

אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, מן הגמור על הגמור, ואם תרמו תרומתן תרומה.

המקור שהובא לאיסור הפרשה מדבר שלא נגמר הוא הפסוק, אולם הש"ך (יו"ד סי' שלא ס"ק פ) כתב שאין זה אלא מדרבנן, שהרי עיקר הפסוק נזקק לענין מין ושאינו מינו.

מדברי הר"ש (פ"א דתרומות מ"י) נראה שהאיסור הוא דאורייתא, וכן נקט באו"ש (הל' תרומות פ"ה ה"ד), וכן משמע בראשונים (קדושין מו ע"ב) שהקשו על ההבדל בין חלה ותרומות ומעשרות, והביאו דרשות מהתורה.

 

ב. גמר מלאכה בגורן ויקב

הירושלמי (ספ"א דתרומות) הקשה מדוע מותר להפריש יין על ענבים לעשותם צמוקים והרי זה מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו? ותרץ הירושלמי:

אין לך אסור לתרום מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, אלא גורן ויקב בלבד.

באור הדברים הוא מכיון שדין גמר מלאכה נלמד מהפסוק "כדגן מן הגרן, וכמלאה מן היקב" א"כ רק בתבואה ויקב יש דין של מגמר מלאכה על גמר מלאכה, אבל בשאר דברים אין למוד לחייב להפריש מהגמור על שאינו גמור, ויכול להפריש אף משאינו גמור על שאינו גמור, (עי' מהרי"ק לרמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"ח ד"ה אבל).

האור שמח (פ"ה ה"ד) ביאר שכך גם סובר הרמב"ם ולפיכך מובן מדוע פסק (מעשר פ"ב ה"ח) שאפשר להפריש קשואים ומלפפונים קודם גמר מלאכה. האור שמח (לרמב"ם שם) מגדיר שהאיסור לתרום לפני גמר מלאכה אינו דוקא בגורן ויקב, אלא בכל דבר שהוא מחוסר מעשה גדול כמו בגורן ויקב, כפי שחיטה שעדיין בשיבולין מחוסרת מלאכה גמורה.

על פי הסבר זה מיושבת קושיית הרדב"ז (הל' תרומות פ"ה הי"ח) מדוע יש לנו משנה (תרומות פ"א מ"ד) שאין מפרישין שמן על זיתים ויין על ענבים, משמע שאיסור ההפרשה לפני גמר מלאכה הוא דווקא בשמן ויין, ולעומת זאת, המשנה (תרומות פ"א מ"י) כותבת בסתמא שאין מפרישין משנגמרה על שלא נגמרה, ולפי"ז הוא האיסור הוא בכל המינים החייבים בתרו"מ. אלא יש לומר שהכלל המובא במשנה הוא שאין מפרישין בדבר שלא נגמרה מלאכתו בכל הדברים שיש בהם גורן ולאו דוקא בזיתים וענבים.

לפי"ז מיושבת גם שאלת הר"ש (תרומות פ"א מ"ד ד"ה אין) שדברי רבי יוחנן שגם בשאר מינים יש איסור להפריש משאינו גמור על הגמור, היינו במינים שיש בהם גורן.

 

העולה לנו שלדעה זאת ברור שאפשר להפריש בזיתים כבושים קודם גמר מלאכתם, שהרי אין עושים מהם גורן ויקב.

 

ג. גמר מלאכה בכל המינים

חלק מהראשונים לא קבלו את דברי הירושלמי לדינא, וכן כתב הרדב"ז (פ"ה הי"ח) שהרמב"ם סובר שבכל המינים אין להפריש לפני גמ"מ, וכן לכאורה נראה מדברי הפוסקים שלא חילקו וסתמו שאין להפריש מלפני גמ"מ ומשמע בכל המקרים, וא"כ לשיטתם אין להפריש מזיתים על זיתים שהרי זה מלפני גמ"מ על לפני גמ"מ? ועיין רע"א (פ"א אות ג) שזיתים על זיתים הוי כמלפני גמ"מ על לפני גמ"מ.

 

המהרי"ק הוכיח שבזמן כבישת זיתים נחשב להיות כגמר מלאכתם, והביא ראיה מדברי הרמב"ם (הל' תרומות פ"ה הי"ט):

"אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים... שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו".

לעומת זאת כתב (שם הי"ח) לענין זיתים הנכבשים

אבל תורמין שמן על זיתים הנכבשין... למה זה דומה לתורם משני מינין שאינן כלאים זה בזה מן היפה על הרע.

ובאר המהרי"ק (הי"ט ד"ה ומה שכתב רבינו):

"שזה כיון שהתחיל לכותשן ורוצה לעשות מהן שמן ומן הענבים יין נקרא דבר שלא נגמרה מלאכתו, מה שאין כן, באותה של מעלה, (זיתים הנכבשים) שהכל נגמרה מלאכתו".

למדנו מכאן שזיתים הנכבשים נחשבים כנגמרה מלאכתן.

ולכאורה יש לשאול מדוע באמת נחשב גמר מלאכה לפני כבישת הזית?

ויש לבאר לפי הרמב"ם (הל' ? פ"ה ה"ה):

 "המכניס שבלים לתוך ביתו לעשות מלילות הרי זה תורם מהן שבלים"

כלומר כיון שכוונתו היא רק להכניס מלילות הוי גמ"ל כבר בעודם שיבולים. נמצאנו למדים שבדבר שאין בו שינוי גדול כגון הורדת והסרת הקליפה גמר המלאכה הוא מיידי. וכן נראה לשיטה זו בזיתי כבש הרי מיד שנכבשים אין כבר טרחה מרובא, ולכן נחשב כגמר מלאכתם.

 

לעומת זאת שיטת הרדב"ז (פ"ה הי"ח) והרב יהוסף (מלאכת שלמה תרומות פ"א מ"ט) שזיתים במהלך כבישתם נחשבים כלא נגמרה מלאכתם. לפי זה מבאר הרדב"ז שתורמים שמן על זיתים הנכבשים כיון שלפני תחילת תהליך הכבישה נחשבים כנגמרו מלאכתם כמו שבענבים נגמר מלאכתם לאכילה לפני ששוטח אותם לעשותם צימוקים. ועל כך יש להקשות שזיתים שונים מענבים: בעוד

שהענבים ראויים למאכל גם לפני תהליך הייבוש לצימוקים, הזיתים אינם ראויים למאכל לפני סיום תהליך הככישה.

 

ד. לא נגמרה מלאכתו - בזה"ז

יסוד דין של הפרשה בגמר מלאכה נלמד מדברי הירושלמי (תרומות פ"א ה"י). הרע"ב (ד"ה על) הביא את הדרשה של "כדגן מן הגורן" לענין שאין מפרישים מהגמור על שאינו גמור, ולא משאינו גמור על הגמור. ולא הזכיר דרשה זו לענין משאינו גמור על שאינו גמור. התויו"ט (שם) כתב שהרע"ב התכוון גם לדין שאינו גמור על שאינו גמור אלא שנקט שני מקרים מכיון שזו ואצ"ל זו, דהיינו בשני המקרים אחד מהם גמור, ובכו"א אין מפרישים מזה על זה, ק"ו שבמקרה האחרון שאין שום דבר גמור, ברור שלא יכול למעשר.

אולם הטור (יו"ד סי' שלא אות מג) והשו"ע (שם סי' שלא סעי' נד) הזכירו את האיסור להפריש לפני גמ"ל רק בהקשר לשני המקרים דהיינו, המפריש מהגמור על שאינו גמור או משאינו גמור על הגמור; אך הם לא הזכירו שיש איסור בהפרשה משאינו גמור על שאינו גמור. והגר"א בביאורו (לשו"ע שם ס"ק קב) כתב: "ונשמט בטוש"ע שם עוד בבא, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו".

מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל (תורת הארץ ח"ב עמ' 298) כתב שהמפריש משלא נגמר מלאכתו על שלא נגמר מלאכתו דומה למפריש מהרע על היפה; לעומת זאת המפריש מהגמור על שאינו גמור או משאינו גמור על הגמור הרי זה כמפריש ממין אחד על חברו. לפי זה כתב שבזה"ז אין מפרישים ממהגמור על שאינו גמור או משאינו גמור על הגמור, כיון שאין מפרישים ממין על שאינו מינו גם בזמן הזה. לעומת זאת איסור ההפרשה מהרע על היפה אינו נוהג בזמן הזה כמבואר בשו"ע (סי' שלא סעי' נב). על פי זה הסביר מו"ר זצ"ל מדוע מרן השמיט בשו"ע את איסור ההפרשה מהאינו גמור על האינו גמור כיון שאינו נוהג בזה"ז.

 

ה. סיכום

יש להקל להפריש מזיתים באמצע תהליך הכבישה על זיתים אחרים באותו שלב מכמה סיבות:

א. ישנם ראשונים הסוברים שהאיסור להפריש לפני גמר מלאכה הוא רק בגורן ויקב.

ב. יש הסוברים שגמר מלאכת הזיתים היא לפני הכבישה.

ג. יש הסוברים שאין איסור להפריש מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו בזה"ז.

ד. מכל מקום נראה שעדיף להפריש לאחר תהליך הכבישה. (יש לציין שבדרך כלל כאשר מפרישים תרו"מ באמצע תהליך הכבישה, ההפרשה אינה מן המוקף).

 

הרב יהודה הלוי עמיחי | טבת תשע"ג