ברכה על הגשם הראשון

שאלה

האם קיימת ברכה על הגשם הראשון, ואם כן מהי הברכה ואימתי מברכים אותה?

 

תשובה

תשובה קצרה:

למעשה בשנה רגילה כשיורדים גשמים בפעם הראשונה בחורף, ונוצרות שלוליות, אשר טיפות הגשם ניכרות בהן, מברכים בלא שם ומלכות: "מודים אנחנו לך ה' ... על כל טיפה... ברוך א-ל רוב ההודאות".

אמנם במצב בו ל"ע הייתה עצירת גשמים מתחילת השנה ולאחר זמן מרובה ירדו גשמים בפעם ראשונה; אזי מי שאין לו שדה מברך ברכה זו בשם ומלכות, ומי שיש לו שדה פרטית מברך "שהחיינו", ובשדה משותפת מברך "הטוב והמטיב".   

 

תשובה מורחבת:

עפ"י דברי המשנה (ברכות פ"ט מ"א) מברכים על הגשמים ברכת "הטוב והמטיב...", מאידך עפ"י מסקנת הגמ' (תענית ו ע"ב) הברכה היא: "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו כו' ..... אל יעזבונו רחמיך ה' א-לה-ינו ולא עזבונו, ברוך אתה ה' א-ל ההודאות ורוב ההודאות". (כשבחתימת הברכה ישנן שינויי נוסחאות במפרשים; בין הגאונים, רמב"ן, ורמב"ם). הגמ' (ברכות נט ע"ב) מתרצת שישנן הבדלים בין המצבים השונים, ונחלקו הראשונים בדבר:

שיטה א': אדם מישראל שאין לו שדה מברך: "מודים אנחנו לך וכו' על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'", אולם כשיש לו שדה מברך: "הטוב והמטיב".כפי שמברך אדם על חפצים חדשים שיש בהם הנאה משותפת לכמה בני אדם, שהרי ירידת הגשם גם היא הנאה משותפת לכל בעלי השדות (רש"י ברכות נט ע"ב ד"ה הכי גרסינן, רא"ש ברכות פ"ט סי' טו, חי' הרשב"א ברכות נט ע"ב ד"ה הא דאמרינן).

שיטה ב': אדם מישראל שאין לו שדה מברך: "מודים אנחנו לך וכו' על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו' ", אולם אם יש לו שדה פרטית, מברך בנוסף לכך גם "מודים וכו'...", שהיא ברכת הודאה כללית על ירידת הגשמים של כל העולם, וגם"שהחיינו" שהיא הודאה פרטית. אך אם יש לו שדה בשותפות לפחות עם אדם נוסף מברך: הטוב והמטיב". לדעה זו, רק אם יש לאדם שותפות בשדה זו עם אנשים נוספים,נחשבת ירידת הגשם כהנאה משותפת (חי' הריטב"א תענית ו ע"ב ד"ה ובפרק הרואה).

שיטה ג': אדם מישראל שאין לו שדה מברך: "מודים אנחנו לך....", אך אם יש לו שדה פרטית מברך רק "שהחיינו", ואם יש לו שדה בשותפות עם עוד אנשים מברך רק "הטוב והמטיב", (רי"ף ברכות מג ע"ב בדפיו ד"ה על הגשמים), שיטה זו גם נפסקהלהלכהברמב"ם (הל' ברכות פ"י ה"ו) ובשו"ע (או"ח סי' רכא סעי' ב).

 

זמן הברכה:   מלשון כמה ראשונים (רי"ף, רא"ש שם רמב"ם ברכות פ"י ה"ה, ריטב"א תענית שם) ברכה זאת נאמרת בכל שנה, לאחר ירידת כמות מסויימת של גשמים בתחילת החורף, "כשיצא חתן לקראת כלה", היינו כ"שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה" (כפירוש שנקט השו"ע שם סעי' א). אולם יש פוסקים הסוברים שבארצות הגשומות במשך כל ימות השנה, אין לברך ברכה זו אלא כשירדו גשמים בשנה שחונה (סמ"ק, כל-בו, רמ"א שם סעי' א בהגה). ודנו האחרונים מהי דעת השו"ע (שם סעי' א) בנידון זה, כיוון שהוא פסק: "אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים, מברכים עליהם..."; האם כוונתו רק לארצות שיש בהם גשמים בשפע, או שכוונתו שגם בארץ-ישראל אין מברכים ברכה זו אלא רק אחר עצירת גשמים, שהרי כתב: "אם היו בצער".

יש לציין שרבי משה חאגיז זצ"ל בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קצ) כתב שבארץ ישראל צריך לברך ברכה זו בכל שנה מפני שיש שם עצירת גשמים, ובהמשך דבריו (שם סי' קצב) הוא כותב את סדר המזמורים שהוא אומר בסמוך לברכת ההודאה על הגשמים, והוסיף על כך רבי יעקב חאגיז שכן גם נהג זקנו רבי משה גלאנטי זצ"ל (הובאו דבריהם בספר ברכת ה' ח"ד פ"ב הע' 332). אמנם בערוך השולחן (או"ח ס'י רכא סעי' ב) כתב שברכה זו נתקנה רק כשיש ריבוי גשמים מהממוצע השנתי, ובתנאי שאותו ריבוי גשמים אינו גורם נזק לתבואה. עפ"י זה הוא מבאר מדוע רק בארץ-ישראל מתאימה ברכה זו, כי בארץ-ישראל תוספת גשם מהווה תמיד תוספת ברכה, לפיכך יש לברך אותה בכל שנה בה ירדו גשמים מעל הרגיל, ומשמע מדבריו שיש לברך זו בסוף החורף.

למעשה; לא נהוג לברך בארץ בזמננו את הברכה הזו בכל שנה, אלא רק כשירד הגשם הראשון בכמות מספקת לאחר עצירת גשמים ממושכת. במצב כזה ניתן לברך ברכה זו בשם ומלכות, אליבא דכולם, כיוון שזה גם גשם ראשון והוא יורד לאחר עצירת גשמים. אולם בשאר השנים כשהגשמים יורדים כתיקונם ברוך ה', יש לברך ברכה זו אחר הגשם הראשון אך "בלא שם ומלכות", לפי הכללים האמורים לעיל (משנ"ב סי' רכא ס"ק א, ובאה"ל  שם ד"ה אם היו בצער, כף החיים ס"ק א, פסקי תשובות ח"ב סי' רכא הע' 3), ויש מי שכתב שהטעם לכך הוא משום שברוך ה' מצויים מים בכל בית כל הזמן, ואף החקלאים בעלי השדות אינם חשים באופן ישיר את הצער על הפסקת גשמים (ברכת ה' ח"ד פ"ב סעי' עט). יהי רצון שנזכה לשנה טובה, ברוחניות וגשמיות.                    

 

הרב אהוד אחיטוב | ב"ה ג' מר-חשוון ה'תשע"א