פירוש לא ע"פ חז"ל

שאלה

האם מותר למורה או לתלמידה לפרש פסוק או עניין בתורה כהבנתם,
שלא ע"פ הסבר המובא בפרשנים ובחז"ל?

 

 

 

תשובה

שבעים פנים לתורה. כמובן שהמספר שבעים הוא לשון ריבוי. אין סוף
לפירושים שאפשר לפרש בתורה. כל אדם מישראל חייב להגות בתורה
ואם עולה בידו לפרשה כנראה שזהו חלקו בתורה. ועל כך אנו
מתפללים "ותן חלקנו בתורך".
אלא שפרשנות צריכה להיות אובייקטיבית, שתעלה בקנה אחד עם
המשמעות האמיתית של התורה. אסור לה להיות סובייקטיבית, רק בגלל
שהיא עולה על דעתו של מישהו. זו אינה פרשנות אלא זיוף. עלינו
להעלות את עצמנו לרמה של התורה ולא להורידה לרמה שלנו.
לכן המושגים פשט ודרש אינם פשטניים כפי שהם נראים. מי שיפרש
"עין תחת עין" רק בגלל שנדמה לו שזהו פשוטו של מקרא, תוך כדי
התעלמות ממקומות אחרים בתורה וממסורת התורה שבע"פ אינו יורד
לעומק פשוטו של מקרא. הוא בעצם דרשן, אך בשונה מהדרשנים
שדרשו את התורה עפ"י עקרונותיה, הוא מפרש ודורש את התורה עפ"י
גחמותיו האישיות.
מותר אפוא לפרש כל פסוק בתורה עפ"י "פשוטו" של מקרא בתנאי
שהמפרש מתחשב בפירוש הפסוק בכל התורה כולה כולל התורה
שבע"פ. חז"ל לא הגבילו אותנו בפירוש התורה. הם רק קבעו מהי
ההלכה הנלמדת מאותו פסוק או מהו המסר הרעיוני שלו. וכל עוד
איננו סוטים מעקרונות אלו מותר לנו לפרש כל פירוש הנראה לנו
הגיוני. הרשב"ם, מגדולי הפרשנים, פירש את הפסוק "וקשרתם לאות
על ידך" שהכוונה לדברי תורה שיהיו צמודים לנו תמיד. אך הוא לא
חלק על ההלכה שיש חובה להניח תפילין. נוסף לתפילין יש גם מסר
נוסף שהתורה תהיה עמנו תמיד. פשט כזה רצוי כי הוא צמוד למסרים
ההלכתיים והרעיוניים של התורה בכללה.
על השאלה העקרונית אם מותר לכל אדם לפרש פסוק כהבנתו
תשובתנו היא חיובית, בתנאי שיעמוד בתנאים שהתנינו.
אולם השאלה המעשית היא מהו סדר הלימוד? האם ללמוד קודם את
פירושיהם של חז"ל והפרשנים הקלאסיים שלנו ורק אח"כ לפרש פסוקים
כהבנתנו, או שמא להיפך להקדים את הפירוש האישי לפרשנות המקובלת?

המציאות היא שקודם אנו לומדים את הפרשנות הקלאסית. פותחים בדרך
כלל ברש"י ובגיל מבוגר יותר פרשנים אחרים. גם הצדק מחייב שלפני
שאדם מפרש פירושים משלו שילמד את דרכי פרשנותם של אחרים,
גדולים ממנו. בכל מדע בעולם אנו לומדים קודם מנסיונם של אחרים
ורק אח"כ מוסיפים את הייחודי לנו.
עם זאת מורה המלמדת בכיתה ורוצה להפעיל את חשיבתם העצמית
של התלמידים רשאית לתת להם את האפשרות לפרש את הפסוקים
כהבנתם, ולאחר מכן להעמידם על פרשנותם של חז"ל ופרשנים
אחרים ויחד איתם לבקר את פירושיהם העצמיים ולבכר את הפרשנות
הצמודה יותר לרוח התורה בשלמותה.
אלא שמורה כזו צריכה להיות בעלת רמה אישית גבוהה ולהכין את
שיעורה היטב היטב ושתהיה מוכנה לכל פרשנות אפשרית שתועלה ולדעת
כיצד לבקר כל פירוש ואיך לבחור, אם אפשר, פירוש אחד על חברו.
תורת ה' תמימה משיבת נפש. רק כאשר היא שלמה על כל היקפיה
ומורשתה המקובלים מדור דור. רק אז היא יכולה להתעשר ע"י תוספת
פירושים המתחדשים בכל דור ודור.

 

 

 

הרב יעקב אריאל |