השתלשלות תושב"ע

שאלה

שלום לרב
מתוך התמודדות עם שיטת ה'רבדים' עלו כמה שאלות שנראה שהיו
צריכות להתברר עוד קודם. (כמה שליחים למקום...)
ברשות הרב אני אשאל אותם בצורה של נקודות - אע"פ שהם
שזורות זו בזו:
1. האם תושב"ע היא רק מסורה מסיני או שהיא מורכבת גם מסברת
ת"ח? האם יתכן שסברת ת"ח תיהפך לתורה? מהו מקומה של
הסברה ביחס למסורה (האם יש דברים חסרים במסורה מסיני
שמושלמים ע"י סברה וכו')
2. מה גרם לכך שהתחילו להופיע מחלוקות בתורה - האם נשכחה
המסורה והיה ויכוח מהי? האם הויכוח הוא רק ביחס לחלקי התורה
המסורים ביד סברת ת"ח? (אם יש כאלה)
3. מה קרה בין המשנה לגמרא? איך קרה שהאמוראים אינם
יודעים בוודאות למה התכוונה המשנה ויש מחלוקת ביחס לכך?
4. מהי המשמעות של המחלוקת - האם אלו מסורות שונות או שאלה
סברותיהם של האמוראים? האם השיטה שנפסקה להלכה היא
הפירוש הנכון למשנה? (האם שאר הדעות הם טעות??)
5. איך אפשר להבין שהמשנה דברה באוקימתא שהעמידה הגמ',
והרי זה מקרה מיוחד והמשנה נראה שנקטה לשון כללית?
6. איך אפשר לומר שהמשנה דיברה במקרה כ"כ ספציפי
7. אם המשנה התכוונה לאוק' של הגמ' א"כ מדוע לא כתבה זאת
במפורש ובכך היתה נחסכת המחלוקת וכו'

אני מניח שחסרתי הרבה ממה שדורש בירור, אבל זה מה שעלה
עכשיו.
זה נראה שבירור דברים אלה חשוב מאוד בתקופה זו, שהדור דורש
שהדברים גם יובנו בשכל ולא רק יורגשו ביר"ש (אע"פ שככלות הכל
היר"ש היא העיקר)
בתודה רבה

 

 

 

 

תשובה

בתשובות לשאלותיך ניתן למלאות ספרים ומאמרים אולם בשל אופי
האתר אענה בקצרה.
1. השאלה היא באיזו סברא מדובר ומי האומרה, כאמור בגמ' בכמה
מקומות: סברא היא למה לי קרא. כמו"כ הגמ' בב"ב אומרת שאע"פ
שנבואת הנביאים נסתלקה נבואת החכמים היינו הסיוע ברוה"ק לכוון את
הדברים להלכה לא הסתלק.
2. המחלוקות נובעות מכמה גורמים. ראשית ספיקות בהעברת התורה
כאמור שכשמת מ"ר נפלו ספקות, והספיקות הללו נובעים מכך שהמקבל
קטן מהמשפיע. ישנם ספיקות שנובעים מחוסר העברה מספיקה כגון
עתים שהיו גזירות, כמו"כ שוני המקבלים והוספתם יצרו לתלמידיהם
נקודות מוצא שונות. וישנם מצבים שהתחדשו וממילא הדעות כלפיהם
שונות.
3. מהמצבים שדברתי עליהם בסעיף הקודם נובעים הספיקות. צריך
להבין שאין המדובר שכל תלמיד למד את כל דברי רבותיו וקבלם
במלואם אלא יש התקטנות הדורות מחד, ופיצול מקומות הלימוד
מאידך. ושיטת הלימוד: ריבוי ומיעוט וכלל ופרט ועוד חילוקים שודאי
גורמים למחלוקות.
4. במחלוקת שהיא לשם שמים אלו ואלו דברי א"ח. אולם למעשה
ניתן לעשות רק מעשה אחד, וע"כ הנפסק הוא הדעה שהתקבלה
למעשה. כמשל לכך: כלי הבנוי ברובו מחומר מסוים ומיעוטו מחומר
אחר. ניתן להתייחס לרוב כחומר המכריע וניתן לסבור שהמיעוט הוא
העיקר מפני חוזקו וכד'.
5. המשנה אינה נוקטת רק כללים, יש שהיא מדברת בדוקא במקרה
פרטי ולשונה היא על מנת להצביע על מיוחדותה ועל כך שזהו עיקר
עיסוקה.
6. מדוע לא? הרי סו"ס החיים מורכבים ממקרים ספציפיים, אלא שאנו
מעוניינים בכללים כדי להתוות על פיהם את הפרטים.
7. המשנה נכתבה בצמצום, בלשון קצרה ונקיה כאשר למסדריה
ולכותביה היו הדברים ברורים, ולנו היא נראית סתומה לעתים.
ולעצם העיסוק בדברים צדדיים, הם מסיחים את הדעת מהעיקר והוא
הבנת ההגיון שבדברי הגמ'. וכבר ראיתי תלמידים צעירים שעדיין לא
יודעים צורתא דשמעתא ורוב עיסוקם הוא בגירסאות ובכתבי יד ואפילו
בציורים המעטרים את המילה הראשונה במסכת...רחמנא ליצלן מהאי
דעתא

 

 

 

הרב יעקב אריאל |