בכל צרתם לו צר על פי הקרי ועל פי הכתיב

שאלה

כב. הרב בספר "ישעיהו" פרק סג', פסוק ט' נאמר: "בְּכָל-צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם--בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם, כָּל-יְמֵי עוֹלָם." כפי שאדוני רואה, מופיעה פה - "לא",ומיד אחריה "(לו)", בסוגריים. ברצוני להבין, מה משמעות הכתוב, הרי כל אחת מהמילים, במקרה שלפנינו - "לא" ו"לו", משנה לגמרי מהות המשפט הכתוב. בכבוד רב ובתודה

תשובה

ב"ה


שלום וברכה 

אכן כפי שאתה שואל יש משמעות שונה לגמרי בין הכתיב ובין הקרי. אך התשובה לכך מתבססת על דברי חז"ל בפסוקים אחרים, כפי שפרשו את הפסוק בפרשת ויגש "אנוכי ארד עמך מצרימה" שכביכול השכינה היא גם בגלות. כשהכל על דרך משל כשהמשמעות שבגלות יש פחות הארת פנים כלפי עם ישראל.

וכן את הפסוק בתורה "ושב" ה' אלוקיך את שבותך ורחמך וכו'...", ודרשו חז"ל "והשיב" לא נאמר אלא "ושב" שכביכול הקב"ה היה איתם בגלות. 

כמו כן את הפסוק בתהלים בפרק "יושב בסתר" בו שלקראת סופו אנו אומרים "עימו אנוכי בצרה" שהקב"ה נמצא כביכול בצרתם של ישראל.

כך גם בפסוק שהזכרת הפשט הוא שלמרות שעם ישראל התנהגו שלא כראוי, הרי הקב"ה לא הרע להם באותה מידה, אלא נהג עימם במידת הרחמים, כפי שפירש רש"י (ישעיהו סג, ט):

"בכל צרתם - שהביא עליהם: לא צר - לא היצר להם כפי מעלליהם שהיו ראויין ללקות כי מלאך פניו הוא מיכאל שר הפנים ממשמשי' לפניו הושיעם תמיד בשליחותו של מקום".

אולם הדרש הוא שלקב"ה כביכול צר, וכמו שפירשו הרד"ק, האלשיך, המצודות והמלבי"ם.

ואציין את לשונו הקצרה של המצודת דוד:

"בכל צרתם - בכל זמן שהיו בצרה היה לו צר: ומלאך פניו - מלאך המשמש לפניו הושיעם בשליחות המקום: באהבתו - בעבור אהבתו להם וחמלתו עליהם גאלם מן הצרה הבאה: וינטלם - סבל משאם לתת די מחסורם כל ימי עולם בכל שני הדורות".

ומוסיף המלבי"ם ומציין שישנן שתי סוגי הנהגות של הקב"ה את ישראל, השגחה טבעית וזה במשל "מלאך פניו" כלומר שנעשית על ידי שליחים באופן טבעי. ויש הנהגה של גאולה בנסים גלויים שזו הכוונה שהקב"ה בעצמו גאלם.

ונסיים בדברי החיד"א בפירושו חומת אנך, שפסוק זה רומז לגאולה העתידה שלא תהיה ע"י מלאך על ידי הקב"ה בעצמו, וז"ל:

"בכל צרתם לו צר וכו'. לא כתיב באלף וקרי בוי"ו ושמעתי משם הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן ז"ל איש ירושלם במה שאמרו רבותינו ז"ל דכביכול השכינה עמנו בגלות ואמרו רז"ל דגאולות שלא היו על ידו יתברך היה אחריהם שעבוד אבל הגאולה העתידה תהיה על ידו יתברך כביכול והיא גאולת עולם שאין אחריה שעבוד. וזה שכתוב בכל צרתם, בגליות לו צר, כביכול. כי השכינה בגלות אף שהיה גאולה לה צר עם כל זה היה שעבוד וגלות פעם אחרת והטעם ומלאך פניו הושיעם שלא היתה הגאולה על ידו. אבל לעתיד שתהיה על ידו באהבתו ובחמלתו הוא גאלם אין אחריה שעבוד וינטלם וינשאם כל ימי עולם".

יהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן 


בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב 


הרב אהוד אחיטוב | ה' חשון תש"פ 13:03