מושגים בסיסיים

תרומות ומעשרות - מושגים בסיסיים

 

1. תרומה

מתנה שהתורה מצווה לתת לכהן.

במצוות תרומות ומעשרות יש שתי מתנות הניתנות לכהן והן: תרומה גדולה ותרומת מעשר.

תרומות ומעשרות 1

חזרה

2. מעשר

עשירית שחייבים להפריש מהיבול.

ישנן מספר מתנות ששם זה חל עליהן והן: מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני. לאחר הפרשת תרומה גדולה לכהן מפרישים עשירית למעשר ראשון.  מן המעשר הראשון  צריכים  להפריש עשירית לתרומת מעשר. אחר כך מפרישים ממה שנשאר עשירית נוספת המיועדת בשנים מסוימות למעשר שני, ובשנים אחרות - למעשר עני.

חזרה

3. תרומות ומעשרות

מצווה המחייבת את בעל הפירות להפריש ולמסור חלק מפירותיו לכהן, חלק אחר לתת ללוי וחלק נוסף למסור לעני או להעלותו לירושלים ולאכלו שם בטהרה כשבית המקדש קיים. שמות המתנות הן: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני.

תרומות ומעשרות 3

חזרה

4. תרומה גדולה

מתנה שנותן בעל הפירות לכהן. מפרישים אותה מיבולים שגדלו בשנים א, ב, ג, ד, ה, ו למניין שנות שמיטה. מדין תורה - הפרשת כמות כלשהי מספיקה אך חכמים קבעו להפריש כשני אחוזים. תרומה גדולה מותרת באכילה בכל מקום אך רק לכוהנים ולבני משפחותיהם כשהם טהורים. מכיוון שבזמן הזה הכוהנים אינם יכולים לאכול את התרומה מפני הטומאה קבעו חכמים  להפריש כדין תורה, כלומר: כלשהו. על מתנה זו חלה קדושה, אסור לבזותה ואסור להשחיתה. בזמן הזה (בטבל ודאי ובספק טבל) עוטפים אותה בשקית בתוך שקית, יש הקוברים אותה באדמה ויש המניחים אותה כך באשפה. כמו כן, אפשר בזמן הזהלהאכיל בה את בהמותיו של הכהן.  

תרומות ומעשרות 4

חזרה

5. מעשר ראשון

מתנה שנותן בעל הפירות ללוי. מפרישים אותה מיבולים שגדלו בשנים א, ב, ג, ד, ה, ו למניין שנות שמיטה. הכמות המיועדת להפרשה זו היא עשירית מתוך הפירות שנשארו לאחר הפרשת התרומה הגדולה. מעשר ראשון שייך ללוי. כאשר הלוי מרשה מותר לישראל לאכול את פירות המעשר הראשון.  למתנה זו אין קדושה ולכן היא נאכלת אף בטומאה ובכל מקום.

כאשר חיוב ההפרשה הוא ודאי (טבל ודאי), כגון: פירות שגדלו בחצר פרטית, יש לתת את המעשר הראשון ללוי גם בזמן הזה.  ניתן לבצע את הנתינה באמצעות "בית האוצר" של "מכון התורה והארץ".  אם חיוב ההפרשה מוטל בספק  (ספק טבל), כגון: פירות שנקנו בשוק שייתכן שכבר הפרישו מהם, חייבים להפריש מעשר ראשון, אך לאחר ההפרשה המפריש יכול להשאיר את הפירות אצלו ולאכלם.

תרומות ומעשרות 5

חזרה

6. תרומת מעשר

מתנה שנותן הלוי לכהן מתוך המעשר הראשון. מפרישים אותה מיבולים שגדלו בשנים א, ב, ג, ד, ה, ו למניין שנות שמיטה. מפרישים לתרומת מעשר עשירית מהמעשר, שהיא בעצם מאית מכלל הפירות (לאחר הפרשת תרומה גדולה). תרומת מעשר מותרת באכילה בכל מקום, אך רק לכהנים ולבני משפחותיהם כשהם טהורים. על מתנה זו חלה קדושה, אסור לבזותה ואסור להשחיתה. בזמן הזה אין הכהנים יכולים לאכול את התרומה מפאת הטומאה לכן (בטבל ודאי ובספק טבל) עוטפים אותה בשקית בתוך שקית, יש הקוברים אותה באדמה ויש המניחים אותה כך באשפה. כמו כן אפשר בימינו להאכיל בה את  בהמותיו של הכהן.

תרומות ומעשרות 6

חזרה

7. מעשר שני

מתנה המיועדת לבעל הפירות. מפרישים מתנה זו רק בשנים א', ב', ד', ה' למניין שנותשמיטה.הכמות המיועדת להפרשה זו היא עשירית מתוך תשעים המאיות שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון, כלומר: תשע  מאיות. בעל הפירות אוכל את הפירות שייעד למעשר שני בירושלים בטהרה  רק כשבית המקדש קיים. בזמן הזה, מותר לאכלם רק לאחר שמעבירים את קדושתם לפרוטה - "חילול מעשר שני". ניתן לבצע את החילול באמצעות "בית האוצר" של "מכון התורה והארץ". חובת החילול קימת בטבל ודאי ובספק טבל.

תרומות ומעשרות 7

חזרה

8. חילול

פעולה הנעשית על ידי אמירה בפה, המפקיעה את קדושת המעשר השני (או את קדושת נטע רבעי) הקיימת בפירות ומעבירה אותה לכסף. כאשר בית מקדש היה קיים והייתה גם טהרה, החילול היה חייב להיות על כסף השווה בערכו לפירות שיועדו למעשר שני (או לנטע רבעי). את הכסף היו לוקחים לירושלים ושם היו קונים בו דברי מאכל ואוכלים אותם בירושלים בטהרה. בזמן הזה, כשאין בית מקדש וכולם טמאים, אם המעשר השני ייפדה בכסף, השווה לערך הפירות, לא יהיה אפשר לעשות בו  דבר. לכן, תיקנו חז"ל שבזמן הזה אפשר לחלל את המעשר השני על פרוטה. לאחר החילול, הפרוטה קדושה ואין לעשות בה שום שימוש.

תרומות ומעשרות 8

חזרה

9. מעשר עני

מתנה שנותן בעל הפירות לעני. מפרישים אותה רק מגידולים שגדלו בשנים ג' או ו' למניין שנות שמיטה. הכמות המיועדת להפרשה זו היא עשירית מתוך תשעים המאיות שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון, כלומר: תשע  מאיות. כאשר העני מרשה - מותר לישראל לאכול את פירות מעשר עני. למתנה זו אין קדושה ולכן היא נאכלת אף בטומאה ובכל מקום.

כאשר חיוב ההפרשה הוא ודאי (טבל ודאי) כגון: פירות שגדלו בחצר פרטית, יש לתת את פירות מעשר העני לעני גם בזמן הזה. ניתן לבצע את הנתינה באמצעות "בית האוצר" של "מכון התורה והארץ".  אם חיוב ההפרשה מוטל בספק  (ספק טבל) כגון: פירות שנקנו בשוק, שייתכן שכבר הפרישו מהם, חייבים להפריש מעשר עני אך לאחר ההפרשה יכול המפריש להשאיר את הפירות אצלו ולאכלם.

תרומות ומעשרות 9

חזרה

10. ביעור מעשרות

חובה המוטלת על כל מי שהפריש תרומות ומעשרות ועדיין לא מסר את המתנות ליעדן - להוציאן מביתו ולמסרן. כמו כן, אם יש ברשות יהודי פירות החייבים בהפרשה ועדיין לא הפריש מהם - חייב להפריש אפילו אם אינו מתכוון לאכלם כעת.

חובת הביעור חלה בערב שביעי-של-פסח בשנה הרביעית למניין שנות שמיטה ובערב שביעי-של-פסח בשנת השמיטה.

כאשר מגיע זמן הביעור יש להעביר את הקדושה הנמצאת במטבעות מעשר שני למטבע השווה פרוטה ורבע ואת המטבע יש לאבד. כמו כן, אפשר לחלל את הקדושה הנמצאת במטבעות מעשר שני על סוכר השווה פרוטה ורבע. את הסוכר ממיסים במים ושופכים אותו במקום שאינו מבוזה.

תרומות ומעשרות 10

חזרה

11. וידוי מעשרות

מצווה לקרוא פסוקים מספר דברים (כו, יב – טו) שבהם מודיע המפריש על כך שקיים את מצוות תרומות ומעשרות בשלמות. חובת הווידוי חלה לאחר קיום מצוות ביעור מעשרות וכאשר בית המקדש קיים. בזמן הזה, בשנה שחלה חובת ביעור מעשרות, יש נוהגים לקיים את הקריאה ביום שביעי-של-פסח סמוך לתפילת מנחה, ברוב עם, זכר למקדש.

תרומות ומעשרות 11

חזרה

12. נתינה

מצווה המחייבת את המפריש למסור את המתנות שהופרשו ליעדן: תרומה גדולה ותרומת מעשר לכהן, מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני. בזמן הזה אין הכהנים יכולים לאכול את התרומות מפני שהם טמאים, אולם אפשר לתת אותם לבעלי חיים של כהן או  לעטפם בשקית בתוך שקית ולקברם או להניחם בפח. מעשר ראשון ומעשר עני שהופרשו מוודאי טבל, גם בזמן הזה חייבים למסרם ליעדם. אך אם הם הופרשו מספק טבל אין חובה לתת.

תרומות ומעשרות 12

חזרה

13. הפרשה

קביעה מדויקת של הפירות המיועדים לכל מתנה. ללא הפרשה הפירות אסורים באכילה. ההפרשה היא מצווה  בפני עצמה גם אם לא מבצעים את הנתינה. בעבר, כאשר היה אפשר לתת את כל המתנות לבעליהן - פעולת ההפרשה הייתה הוצאת המתנות מכלל הפירות. היום, כשבדרך כלל אי אפשר לבצע את הנתינה, פעולת ההפרשה נעשית על ידי אמירה בפה. קוראים את "נוסח ההפרשה" ובכך קובעים את הכמות לכל הפרשה ואת מיקומה.

תרומות ומעשרות 13

חזרה

14. הפרשה מספק

הפרשה הנעשית מפירות שחובת ההפרשה מהם מוטלת בספק. פירות  אלו אסורים באכילה עד אשר יפרישו מהם תרומות ומעשרות. אין מברכים על הפרשה זו, על פי הכלל: "ספק ברכות להקל". מכיוון שחובת ההפרשה היא מספק, המתנות  שנקבעו בשעת ההפרשה אינן שייכות בוודאות לכהן, ללוי או לעני. לכן, לאחר ההפרשה אין המפריש חייב למסור אותן לבעליהן, על פי הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה זה, הפירות שיועדו למעשר ראשון ולמעשר עני מותרים באכילה למפריש עצמו.

תרומות ומעשרות 14

חזרה

15. עונת המעשרות

תחילת הבשלת הפרי. פרי שנקטף לפני שלב זה לא חלה עליו חובת הפרשת תרומות ומעשרות.

תרומות ומעשרות 15

חזרה

16. שנת מעשר

יחידת הזמן שהלכות תרומות ומעשרות נוהגות על פיו.  לדוגמה: אין מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שגדלו בשנה אחת עבור פירות שגדלו בשנה אחרת.  דוגמה נוספת: שנים א',ב',ד',ה' הן שנות מעשר שני ושנים ג',ו' הן שנות מעשר עני. בירקות,  מתחילה השנה בא' בתשרי והשלב הקובע לגביהם הוא הקטיף. ירק שנקטף לאחר א' בתשרי שייך לשנה החדשה. בפירות העץ,  השנה מתחילה בט"ו בשבט והשלב הקובע  לגביהם הוא החנטה. פירות העץ שחנטו לאחר ט"ו בשבט - רק הם שייכים לשנה החדשה. יש אומרים שחנטה היא תחילת היווצרות הפרי ויש אומרים שחנטה היא "עונת המעשרות" - סמוך להבשלת הפרי. גם בתבואות ובקטניות מתחילה השנה  בא' בתשרי, אלא  שהשלב הקובע בהן הוא הבשלת שליש של הגרעינים. רק הגרעינים ששליש הבשלתם היה לאחר א' בתשרי שייכים לשנה החדשה.

תרומות ומעשרות 16

חזרה

17. שנים א',ב',ד',ה' לשמיטה

השנים בהן הפירות והירקות מתחייבים בהפרשת מעשר שני. שנת השמיטה היא השנה השביעית ולאחריה מתחילה ספירה חדשה של שנים.

תרומות ומעשרות 17

חזרה

18. שנים ג', ו' לשמיטה

השנים בהן הפירות והירקות מתחייבים בהפרשת מעשר עני. שנת השמיטה היא השנה השביעית ולאחריה מתחילה ספירה חדשה של שנים.

תרומות ומעשרות 18

חזרה

19. טבל

"טב – לא", בעברית: "לא טוב". יבול החייב בהפרשת תרומות ומעשרות ועדיין לא נעשתה בו ההפרשה. יבול זה אסור באכילה עד אשר יפרישו ממנו.

תרומות ומעשרות 19

חזרה

20. טבל ודאי

יבול שחובת ההפרשה ממנו היא ודאית. שלושה תנאים חייבים להתקיים כדי שחובת ההפרשה תהיה ודאית והם: 1. הפירות גדלו בארץ ישראל בתוך גבול עולי בבל. 2. בעל הקרקע הוא יהודי. 3. ידוע שלא הופרשו מהפירות תרומות ומעשרות. מברכים רק אם מפרישים  מפירות  המוגדרים טבל ודאי.  כאשר אחד מתנאים אלו מוטל בספק - הפירות מוגדרים כספק טבל  ומפרישים מהם ללא ברכה.

תרומות ומעשרות 20

חזרה

21. ספק טבל

יבול שחובת ההפרשה ממנו מוטלת בספק. שלושה תנאים חייבים להתקיים כדי שחובת ההפרשה תהיה ודאית והם: 1. הפירות גדלו בארץ ישראל בתוך גבול עולי בבל. 2. בעל הקרקע הוא יהודי. 3. ידוע שלא הופרשו מהפירות תרומות ומעשרות. כאשר אחד מתנאים אלו מוטל בספק - הפירות מוגדרים כספק טבל. על פירות אלו חל איסור אכילה עד אשר תבוצע מצוות ההפרשה. מכיוון שמצוות ההפרשה במקרים אלו מוטלת בספק -  אין לברך לפני עשייתה, על פי הכלל: "ספק ברכות להקל".

תרומות ומעשרות 21

חזרה

22. גמר מלאכה

פעולה שמבצעים בפרי לאחר קטיפתו, המעידה על גמר מלאכת הקטיף. אסור לאכול  פירות המיועדים למכירה, לאחר שנגמרה מלאכתם, ללא הפרשת תרומות ומעשרות. אך מותר לאכול מעט (אכילת ארעי) מפירות שעדיין לא נגמרה מלאכתם.

תרומות ומעשרות 22

חזרה

23. גבול עולי בבל

תחום ההתיישבות של עולי בבל. רק יבולים שגדלו בתוך תחום זה חייבים היום בהפרשת תרומות ומעשרות בוודאות. לדוגמה: אין ודאות ששטחי ארץ ישראל הנמצאים דרומית לאשקלון כלולים בתוך תחום עולי בבל. לכן חובת ההפרשה על היבולים הגדלים שם מוטלת בספק ולכן מפרישים מהם ללא ברכה לפי הכלל: "ספק ברכות להקל".

תרומות ומעשרות 23

חזרה

24. כהן

אדם המוחזק  לכהן על פי מסורת אבותיו. מן הדין, הנאמנות של חזקה  זו מספיקה לקיום מצוות הנתינה. בזמן הזה, הכהן מנוע מלאכול את התרומה הגדולה ואת תרומת המעשר מפני הטומאה, אך אפשר לתת לו אותן כדי שיאכיל בהן  את  בהמותיו.

תרומות ומעשרות 24

חזרה

25. לוי

אדם המוחזק ללוי על פי מסורת אבותיו. מן הדין, הנאמנות של חזקה זו מספיקה לקיום מצוות הנתינה. חייבים לתת ללוי מעשר ראשון שהופרש מטבל ודאי.

תרומות ומעשרות 25

חזרה

26. לוי מיוחס

לוי שיש לו ייחוס עד דורות ראשונים של לויים. כאשר נותנים את פירות המעשר הראשון שהופרשו מטבל ודאי ללוי מיוחס מקיימים בהידור את מצוות הנתינה. כאשר אין לוי מיוחס אפשר לתת את  המעשר הראשון לכל לוי.

תרומות ומעשרות 26

חזרה

27. עני

במשנה נאמר שזהו אדם שאין לו 200 זוז.

בזמן הזה נחשב לעני אדם שאין לו מקור פרנסה קבוע. מעשר עני שהופרש מטבל ודאי חובה לתת אותו לעני.

תרומות ומעשרות 27

חזרה

28. נוסח ההפרשה

נוסח שחיברו חכמים, ועל ידי אמירתו מתבצעת מצוות ההפרשה. אמירת נוסח ההפרשה קובעת  במדויק אילו פירות מיועדים לכל מתנה וזו היא ההפרשה. נוסח ההפרשה מתייחס לכל כמות הפירות כאל קצת יותר ממאה יחידות וקובע על פי זה את כמות ההפרשה לכל מתנה ואת מיקומה. השלכת מעט מהפירות לפח ללא אמירת נוסח ההפרשה אינה נחשבת להפרשת תרומות ומעשרות. לאחר ההפרשה יש לקיים את מצוות הנתינה. רק לאחר קיום מצוות ההפרשה הפירות שנשארו מותרים באכילה.

תרומות ומעשרות 28

חזרה

29. ברכת ההפרשה

הברכה שחייבים לברך לפני  קיום מצוות הפרשת תרומות ומעשרות. יבולים שחובת ההפרשה מהם מוטלת בספק חייבים בהפרשה מספק, ואין לברך על ההפרשה, לפי הכלל: "ספק ברכות להקל".

תרומות ומעשרות 29

חזרה

30. המאית

החלק המיועד לתרומת מעשר.

בתחילה מפרידים את המאית ועוד משהו מכלל הפירות העומדים להפרשה. בהמשך ההפרשה מייעדים אותה ועוד תשע כמוה למעשר ראשון ולבסוף  מייעדים אותה לתרומת מעשר.

תרומות ומעשרות 30

חזרה

31. עשר מאיות

עשירית, החלק המיועד ללוי (מעשר ראשון). קוראים לעשירית זו עשר מאיות מכיוון שבהמשך ההפרשה מפרישים מחלק זה עשירית שהיא המאית המיועדת לתרומת מעשר.

תרומות ומעשרות 31

חזרה

32. תשע מאיות

החלק המיועד למעשר שני או למעשר עני. חלק זה הוא עשירית מתוך תשעים המאיות שנשארו לאחר הפרשת עשר מאיות למעשר ראשון.

תרומות ומעשרות 32

חזרה

33. דרגת חיוב

רמת חיוב. חובת הפרשת תרומות ומעשרות אינה חלה על כל גידולי הקרקע במידה שווה. למשל: חובת ההפרשה מפירות ודאי טבל גדולה מחובת ההפרשה מפירות שהם ספק טבל. במקרה שיודעים שיש בפירות רמות חיוב שונות, מן הראוי להפריש על כל דרגת חיוב בנפרד. כלומר: יש לקחת לפני ההפרשה יותר ממאית מכל דרגת חיוב ולהניח בצד. כמו כן, יש לוודא שיש במטבע לחילול מעשר שני מספיק פרוטות עבור כל דרגת חיוב. מקרה כזה ייתכן כאשר קונים בשוק אותו פרי במספר חנויות או כאשר קונים בחנות אחת פרי מסוים מזנים שונים.

תרומות ומעשרות 33

חזרה

34. תוספת רבע

החלק שבעל הפירות צריך, מדין תורה, להוסיף על כמות המעשר השני כאשר הוא מחלל אותו על מטבע השייכת לו.

חלק זה שווה לרבע (25 אחוז) משווי המעשר השני. בלשון התורה הוא קרוי "חמישית" מכיוון שאם מוסיפים אותו  למעשר השני יהיו יחד איתו חמישה חלקים ("חומש מלבר").

תרומות ומעשרות 34

חזרה

35. פרוטה ורבע

סכום הכסף שקדושת המעשר השני עוברת אליו. פרוטה היא אחד חלקי ארבעים משווי של גרם כסף. ערכה של פרוטה משתנה לפי ערכו של הכסף. בזמן הזה תיקנו חכמים, שמכיוון שאין בית מקדש ואין טהרה, אפשר לחלל את פירות המעשר השני על פרוטה. למעשה, מחללים היום על פרוטה ורבע מחשש למקרה שבו יוסיפו חומש על המעשר השני ללא צורך (כגון: המחלל פודה על מטבע שאינה שלו או כאשר הפירות אינם שייכים לו). במקרה זה, המחלל על פרוטה מתכוון בעצם לחלל את המעשר השני רק על 4/5 של פרוטה – פחות מפרוטה, ויש פוסקים שהטילו ספק ביעילות החילול במצב זה.

לאחר החילול הכסף קדוש, יש לשמרו ואסור לעשות בו כל שימוש.

תרומות ומעשרות 35

חזרה

36. מטבע  

מטבע  שיוחדה לחילול מעשר שני ונטע רבעי. עדיף שמטבע זו  תהייה שווה מספר רב של פרוטות,  מפני שלפעמים יש בפירות העומדים להפרשה (או בפירות נטע רבעי) דרגות חיוב שונות ואז צריך לחלל כל דרגת חיוב על פרוטה נפרדת (כי אם מחללים את כל דרגות החיוב  על פרוטה אחת בעצם כל דרגת חיוב מחוללת על פחות משווה פרוטה.). לאחר החילול חלה קדושה  על המטבע  ואסורה היא לכל שימוש. כאשר מספר החילולים שהתבצעו  הגיע למספר הפרוטות שבמטבע - אפשר להפקיע את הקדושה ממנה על ידי חילולה  על  סוכר השווה פרוטה ורבע. את הסוכר, שחלה עליו קדושת מעשר שני, ניתן להמיס במים ולשפכו על הקרקע במקום שאינו מבוזה.

תרומות ומעשרות 36

חזרה

37. אכילת המתנות בימינו

הפירות שיועדו לתרומה גדולה ולתרומת מעשר אסורים בזמן הזה באכילה משום הטומאה. יש לעטפם בשקית בתוך שקית, לקברם או להניחם באשפה. פירות מעשר ראשון ופירות מעשר עני שהופרשו מוודאי טבל יש לתת אותם ללוי ולעני והם אוכלים אותם ככל מזון חולין. פירות מעשר ראשון ופירות מעשר עני שהופרשו מספק טבל -  שייכותם לעני וללוי מוטלת בספק ולכן המפריש יכול להשאירם אצלו ואף לאכלם. הפירות  שיועדו למעשר שני בזמן הזה - אי אפשר לאכלם מפני הטומאה אך אפשר להפקיע את הקדושה מהם  על ידי חילולה בפרוטה. לאחר החילול - הפירות שהופרשו למעשר שני מותרים באכילה ואילו הקדושה נמצאת בפרוטה.

תרומות ומעשרות 37

חזרה

38. בית האוצר

גוף המטפל עבור כל  המנויים בו במסירת  מעשר ראשון ומעשר עני ליעדם ובהכנת פרוטות  לכל מנוי בכל יום כדי לחלל עליהן את קדושת המעשר השני שבפירות. חברי "בית האוצר" חייבים לבצע את ההפרשה ולומר את כל נוסח ההפרשה, אך אין הם צריכים לתת בפועל את הפירות שיועדו למעשר ראשון ללוי ואת הפירות שיועדו למעשר עני - לעני מכיוון ש"בית האוצר" יצר מצב, המבוסס על מקורות הלכתיים, בו פירות אלו נחשבים לכל המנויים כפריעת חוב של עני ושל לוי מסוימים. לפי זה, חבר ב"בית האוצר" יכול לאכול את הפירות שייעד למעשר ראשון ולמעשר עני גם אם הפריש מודאי טבל.  כמו כן, אין חברי "בית האוצר" צריכים לייחד מטבע  לחילול מעשר שני כי "בית האוצר" מייחד אותה עבורם.  

חזרה

39. נטע רבעי

פירות העץ אשר חנטו בשנה הרביעית לנטיעתו נקראים: "נטע רבעי". פירות אלו קדושים,

ומותר - בזמן הזה - לאכלם רק לאחר שפודים אותם במטבע. לכן, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות מפירות העץ ויש חשש שהם נטע רבעי חייבים לפדותם מחמת הספק. במקרה זה לא מברכים על הפדיון, על פי הכלל:  "ספק ברכות להקל". כאשר יודעים בוודאות שדין נטע רבעי חל על הפירות - פטורים הם מהפרשת תרומות ומעשרות אך חייבים לפדותם בברכה. גם בנטע רבעי יש דרגות חיוב שונות: קדושת נטע רבעי בעץ שניטע חשוף שורש חמורה מאשר בעץ שניטע כאשר גוש אדמה עוטף את שורשיו. לכן מחללים כל דרגת חיוב בנפרד.

חילול נטע רבעי

הברכה:

ברוך אתה ד' א-לוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לפדות נטע רבעי.

נוסח החילול:

פירות הרבעי שיש כאן, בתוספת רבע מערכן, מחוללים, כל דרגת חיוב על פרוטה ורבע בנפרד, במטבע המיועדת לכך בשבילי.

חזרה