לקסיקון מושגי ערלה

 

איסור ערלה

"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא י''ט כ''ג).

התורה אסרה באכילה ובהנאה את פרי העץ הגדל בשלש השנים הראשונות לנטיעת העץ. בין שניטע ע"י יהודי ובין שגוי נטעו. רק הפרי נאסר באכילה והנאה אך הגזע והעלים מותרים בכל שימוש.

איסור ערלה נוהגת בין בארץ ישראל ובין בחו''ל אם כי יש הבדלים בין ערלה בא''י לבין ערלה בחו''ל. ערלה בארץ ישראל הוא נאסר מהתורה, ואילו איסור ערלה בחו''ל- איסורו הלכה למשה מסיני . ישנה קולא בערלת בחו''ל בכך שהיא נוהגת רק בערלה ודאית אך במקרי ספק הפרי מותר באכילה והנאה  הואיל והלכה למשה מסיני אומרת, 'ספק ערלה בחוץ לארץ, מותר'.

פירות נטע רבעי

"וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' "

פירות שנה הרביעית לנטיעה מותרים באכילה אך הם פירות קדושים כפירות מעשר שני. יש לאוכלם רק בירושלים בטהרה בזמן שהמקדש קיים. כמו כן ניתן לחללם (לעשותם פירות חולין) על מטבע והקדושה שבהם עוברת למטבע והפירות נעשים חולין ומותרים באכילה ובהנאה בכל מקום ואף לטמאים. את המטבע מעלים לירושלים וקונים בהם דברי מאכל והם נאכלים בטהרה בירושלים.

פירות שנה חמישית

"וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ" (ויקרא יט כה)

פירות שנה חמישית לנטיעה ואילך,  הם פירות חולין מותרים באכילה ובהנאה ובל מקום בין לטהורים ובין לטמאים, אלא שמפירות אלו יש תחילה חובה להפריש תרומות ומעשרות שיוציא מעט 'תרומה לכהן' ועשירית מן הפירות 'מעשר ללוי'  ועשירית נוספת פעמים 'מעשר שני' ואוכלם בירושלים בטהרה פעמים 'מעשר עני'  שנותן לעניים.

 


מפתח מושגי ערלה:

א

 

ב

 

ג

 

ה

 

ז

ח

י

כ

 

מ

 

נ

 

ס

 

ע

פ

 

ק

 

ר

ש

 

ת

 

 

חזור למעלה

 

 

 

 

 

 

  1. אתרוג – חיוב ערלה בעץ שניטע לשם מצוות אתרוג  אתרוגים שצמחו בעץ שניטע במיוחד להצמחת אתרוגים לצורך מצוות ד' מינים, ולא לשם אכילתם, אף על פי כן חייבים בערלה משום שגם פירות לצורך מצווה כלולים באיסור ערלה[1].

 

  1. בוסר- חיוב ערלה בפרי בוסר. פרי בשלב הבוסר אסור משום ערלה . דבר זה נלמד מכך שהתורה כפלה את המילה פריו, ומכאן דרשו חז''ל שאף הבוסר חייב בערלה[2].

 

  1. בננה – שאלת הערלה בפרי הבננה. בננה למרות שנראית עץ, נחשבת כירק ופריה פטור מערלה. זאת מטעם שעלי הבננה יוצאים מהשורש ולא מהענף וזה סימן שהיא ירק ולא עץ, ועוד שגזע הבננה אינו מתקשה עם הזמן אלא מתעפש ולכן אינו נחשב כגזע עץ אלא כירק[3].

 

  1. גוש- אילן שנעקר מהאדמה עם גוש העפר שבו ביחס לדיני ערלה. אילן שנעקר עם גוש עפר, פטור מערלה כשניטע מחדש על אף שמוסיפים עליו עפר בנטיעה החדשה, וזאת בתנאי שהוא יכול לחיות גם ללא העפר החדש[4]. בהגדרת שיעור זה נחלקו הפוסקים ולהלכה די באפשרות לחיות שבועיים עם העפר[5].

 

  1. גזע - חיוב ערלה באילן שנחתך גזעו. אילן שנקצץ גזעו וגדל שנית פטור מערלה לדעה אחת בתנאי שנשאר בו לפחות טפח מעל פני הקרקע ומשום מראית עין, ולדעה שניה פטור אף כשנשאר פחות מטפח  ובתנאי שנשאר כלשהו מהגזע מעל פני הקרקע[6].

 

  1. גימום – חיוב ערלה באילן שנחתך גזעו. אילן שנקצץ גזעו וגדל שנית פטור מערלה לדעה אחת בתנאי שנשאר בו לפחות טפח מעל פני הקרקע ומשום מראית עין, ולדעה שניה פטור אף כשנשאר פחות מטפח  ובתנאי שנשאר כלשהו מהגזע מעל פני הקרקע[7].

 

  1. הברכה- הטמנת ענף עץ או זמורת גפן באדמה הברכה. כאשר יוצאים פירות מהענף המוברך הם פטורים מערלה כל עוד הענף המוברך מחובר לעץ המקורי שממנו הוא בא. אך אם הוא מנותק מעץ המקור, ועומד בפני עצמו יש למנות לענף המוברך, שנות ערלה משעת ניתוקו מהעץ[8].

 

  1. הדס- שאלת חיוב ערלה בענף ההדס ובפירותיו. בדי ההדס ועליו מותרים בשימוש בתוך שנות הערלה לנטיעתם משום שאין איסור ערלה אלא באילן מאכל[9] והדס אינו למאכל. זאת ועוד, גם באילן מאכל האיסור הוא רק בפירות ולא בעץ ובעלים[10].ביחס לפירות ההדס נחלקו הפוסקים האם יש בהם איסור ערלה[11].

 

  1. הרכבה - פעולה חקלאית המחברת ענף עץ צעיר לעץ בסיס ושאלת הערלה בזה. עץ הבסיס  נקרא כנה והענף שמתחבר אליו נקרא רוכב. כאשר עברו על הכנה שנות ערלה אין חובה למנות שנות ערלה לפירות החדשים שיצאו מהרוכב משום שהעיקר בעץ הוא הכנה. מאידך, אם הרוכב עץ מבוגר והכנה היא נטיעה צעירה הפירות שיגדלו מכאן ואילך, אסורים משום ערלה[12].

 

  1. הרכבת ראש- צורת הרכבה מקובלת ביחס לערלה. בהרכבת ראש הקובע להלכות ערלה הוא הכנה, ולכן אם עברו על הכנה שנות ערלה אין חייבים למנות לרוכב שנות ערלה מחדש[13]. ע''ע הרכבה

 

  1. הרכבת תמך – צורת הרכבה מקובלת ביחס לערלה. הרכבת תמך משמשת בעיקר במקרים שגזע העץ נחלש, עקב מחלה או כרסום. נוטעים שתיל נוסף סמוך לגזע העץ הבוגר ומכניסים את קצהו העליון תחת קליפת העץ הבוגר. לאחר זמן יעשה השתיל הצעיר לגזעו העיקרי של העץ. שלא כמו בהרכבת ראש בה הכנה הותיקה קובעת את דין הערלה, בהרכבת תמך דנו הפוסקים האם המדד לערלה הוא העץ הבוגר או הצעיר[14].

 

  1. חוץ לארץ – חיוב ערלה בפירות שגדלו מחוץ לא''י. על אף שכתוב בתורה ''כי תבואו אל הארץ''[15] היינו לארץ ישראל, בכל זאת ערלה נוהגת אף בחוץ לארץ וזאת משום שישנה 'הלכה למשה מסיני' המחייבת ערלה בחו''ל[16]. ישנה קולא בערלת בחו''ל בכך שהיא נוהגת רק בערלה ודאית אך במקרי ספק הפרי מותר שההלכה למשה מסיני אומרת, 'ספק ערלה בחוץ לארץ, מותר'[17].

 

  1. חזירים (סורים)- ענפים צעירים היוצאים מתחתית עץ מבוגר. השאלה ההלכתית היא האם הם כלולים  בשנות העץ המבוגר או שיש למנות להם שנות ערלה מחדש. אם החזירים יצאו מעל פני הקרקע הם מכונים חוטרים ופירותיהם מותרים ובאם הם יצאו מתחת פני הקרקע הם מכונים נצרים ויש למנות לפירותיהם שנות ערלה[18].

 

  1. חמשה עשר בשבט –  ראש השנה לאילנות[19]. ליום זהו יש משמעות רבה ביחס להלכות ערלה ורבעי. יום זה מציין את סיום שלש שנות הערלה, וכן את תחילת שנת הרבעי וסיומה. כל הפירות שיחנטו בעץ החל מטו בשבט והלאה אינם אסורים משום ערלה אך עדיין נוהג בהם דין רבעי ובתום שנת הרבעי הפירות שיחנטו בעץ אחר טו בשבט מותרים לגמרי[אך חייבים בהפרשת תרו''מ][20].

 

  1. חנטה - שלב גידול הפרי הקובע את השתייכותו לשנת הערלה והרבעי. חנטה היא שלב ראשוני בתחילת היווצרות הפרי בו הפרי עדיין קטן. לדוגמא, באתרוג ולימון כשהפרי בגודל זית נחשב כבר שהגיע לחנטה[21]. ע''ע חמשה עשר בשבט

 

  1. חציל – שאלת הערלה בחציל. חציל אינו אסור משום ערלה למרות שהוא גדל על שיח רב שנתי וזאת משום שהוא נותן פרי תוך שנה וזה מורה שהוא ירק, ועוד שאיכות טעם הפרי יורדת עם השנים בניגוד לעץ שטעם הפרי משתבח עם השנים, ועוד שהשיח אינו מתקיים שלש שנים[22].

 

  1. ייחור- ענף הנחתך מעץ של ערלה על מנת לנוטעו . מותר לנטוע ייחור על אף שמקורו מעץ של ערלה משום שבערלה הפרי אסור בהנאה שנאמר ''את פריו'', אך חלקי העץ אינם כלולים באיסור[23].

 

  1. ילדה וזקנה – הכינוי לעץ בתוך שנות ערלה ולאחר שנות ערלה[24]. לעיתים נוצרים חיבורים בין ילדה וזקנה כגון בהרכבה של ייחור מילדה על כנה של זקנה או להיפך וקיימת שאלת ערלה בפירות ע''ע הרכבה.

 

  1. יריעות פלסטיק- חומר המפסיק יניקת עציץ מהאדמה.בעציץ המונח על גבי יריעות פלסטיק, נחשב הדבר כחציצה המנתקת אותו מהקרקע  ובכך הוא נהפך לעציץ שאינו נקוב. חיוב ערלה בעציץ שאינו נקוב אינו מהתורה[25] ע''ע עציץ.

 

  1. כנה- עץ הבסיס בתהליך הרכבה. כנה היא בדרך כלל עץ חזק ועמיד שעליה מרכיבים רוכב.  ביחס להרכבת ראש הקובע להלכות ערלה הוא הכנה, ולכן אם עברו על הכנה שנות ערלה אין חייבים למנות לרוכב שנות ערלה מחדש[26]. ע''ע הרכבה

 

  1. מחובר לקרקע – איסור ערלה בעציץ מוגבה מהארץ. פעמים שעציץ נחשב כגדל בקרקע ונוהג בו דין ערלה אף אם הוא אינו מונח ישירות על הקרקע אלא הוא מוגבה מהקרקע. זאת בתנאי שהעציץ נקוב, ושאין חציצה בין הנקב לבין הקרקע[27].ע''ע עציץ

 

  1. מצע מנותק - הדרך החקלאית המקובלת היום ליצירת עציץ שאינו נקוב. עציץ המונח על גבי יריעות פלסטיק, נחשב הדבר כחציצה המנתקת אותו מהקרקע ובכך הוא נהפך לעציץ שאינו נקוב[28]. איסור ערלה בעציץ שאינו נקוב אינו מהתורה[29] ע''ע עציץ. והמעביר שתיל ממצע מנותק למצע מחובר צריך לספור שנות ערלה מחדש

 

  1. משתלה- מקום לייצור שתילים ביחס לערלה. כדי להחשיב את שנות המשתלה לשנות ערלה על הנטיעות להיחשב מחוברות לקרקע[30]. לכן יש לנקוב בתחתיתם נקב ואין הן יכולות להיות מונחות ע''ג יריעת ניילון. ע''ע יריעות ניילון.

 

  1. נטיעה- אילן צעיר הנמצא בתוך שנות הערלה. ביחס להלכות ערלה מכונה האילן הצעיר נטיעה ולפיכך התאריך הקובע לגביו את התחלפות השנים הוא א' בתשרי שהוא ראש השנה לנטיעה[31].

 

  1. נטע רבעי- פרי העץ בשנה הרביעית לנטיעתו. נטע רבעי קדוש שנאמר בתורה "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים"[32]. משמעות הקדושה היא שהפרי צריך להיאכל בירושלים בטהרה. בזמן שאין בית המקדש קיים אין הפרי נאכל בירושלים אלא פודים אותו[33].

 

  1. נצר וחוטר- כאשר גדל עץ בקרקע ויוצאים ממנו ענפים חדשים לעתים הם נקראים חוטרים ולעתים נצרים. החוטר יוצא כענף מעל לפני הקרקע והוא כלול בשנות הערלה של העץ. לעומת זאת הנצר יוצא מתחת לפני הקרקע ודינו כעץ עצמאי לענין שנות ערלה. לכן אף אם עברו על העץ המקורי שנות ערלה ועל הנצר לא, פירותיו יהיו אסורים. בעיה זו שכיחה בעץ רימון שיוצאים מהעץ נצרים שעדיין לא יצאו מכלל ערלה, כך שבאותו עץ יש פירות שחלקם מותרים באכילה וחלקם אסורים[34].

 

  1. סחורה- האיסור למכור פרי ערלה. לבד מאיסור אכילה שיש בפירות ערלה, יש בהם גם איסור הנאה. לכן, סחורה בפירות הערלה אסורה משום שכל רווח הנגרם מהפירות, נחשב הנאה[35].

 

  1. עלים - עלי הפרי ביחס לאיסור ערלה.עלי העץ כגון עלי גפן, אפילו הם רכים וראויים לאכילה[36], אינם אסורים באיסור ערלה משום שנאמר בתורה ''פריו''[37], משמע שהפרי אסור, אך העץ ועליו מותרים[38].

 

  1. עץ מאכל - העץ הנותן פירות למאכל. איסור ערלה נאמר בפירות עץ מאכל ככתוב בפסוק- ''ונטעתם על עץ מאכל[39]. לעומת זאת בעץ סרק אין איסור ערלה בפירותיו אף כשהם משמשים לנוי וכדומה[40].

 

  1. עץ סרק - עץ שאינו מניב פירות הראויים לאכילה. איסור ערלה נאמר בתורה בעץ מאכל[41]. לעומת זאת בפירות עץ סרק אין איסור ערלה אף כשהם משמשים לריח או לרפואה[42].

 

  1. עציץ - איסור ערלה בפירות הגדלים בעציץ. בענין זה יש הבדל בין עציץ שיש בו נקב [עציץ נקוב] ושאין בו נקב [עציץ שאינו נקוב] . הנוטע בעציץ נקוב חייב בערלה מהתורה, בכל סוגי החומרים מהם עשויים העציצים. גודל הנקב הוא כדי שורש קטן שזהו פחות מגודל של זית, ופוסקי דורנו הגדירו נקב זה בקוטר של 2,5 ס''מ[43]. מאידך, הנוטע בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בערלה מהתורה וזאת משום שהעץ אינו יונק ישירות מהקרקע[44].

 

  1. ערלה – איסור תורה הנוהג בפירות העץ בשלש השנים הראשונות. התורה אוסרת את פרי העץ הגדל בשלש השנים הראשונות לנטיעת העץ שנאמר 'שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל'[45]. פירות הערלה אסורים באכילה ובהנאה ולכן אסור למכור אותם אף לגוי משום שיש בזה הנאה כספית[46].

 

  1. פיטאיה- שאלת הערלה בפרי הפיטאה. הפיטאה הוא צמח שיכול להניב פירות אף כשהוא מחוץ לאדמה ויניקתו מהאויר. באופן זה הוא פטור מערלה. אך אם שרשיו נטועים בקרקע הוא חייב בערלה[47].

 

  1. פטל- שאלת הערלה בפרי הפטל. הפטל [בלשון פוסקי אירופה שדנו עליו- מאלינס] הוא צמח שבשנה הראשונה מוציא ענף מהשורש ובשנה שניה ענף זה מוציא פירות למשך שנה בלבד ואח''כ הענף מתייבש ומת. רבו האומרים שלכן דין הפטל כירק ופריו פטור מערלה[48]

 

  1. פירות נכרים – חיוב ערלה בפירות שגדלו בקרקע הגוי. פירות ערלה אסורים גם כאשר הם גדלו בקרקע הגוי. ובירושלמי למדו כן מהכתוב ''ונטעתם כל עץ'', אפילו כשניטע ע''י גוי[49].

 

  1. פלפל חריף- שאלת הערלה בצמח הפלפל החריף. הפלפל החריף הוא שיח שיש בו מספר זנים וכולם נותנים פרי תוך שנה לזריעה. דנו הפוסקים בפלפל החריף מזן סודני שבו השיח מתקיים מספר שנים ואיכות הפרי אינה יורדת עם השנים. ויש שהגדירוהו כעץ ויש בפירותיו ערלה, ויש מקלים בזה[50].

 

  1. פפאיה- שאלת הערלה בפרי הפפאיה. הפפאיה היא צמח רב שנתי ולמרות זאת יש אומרים שאין בפרי איסור ערלה משום שהפרי יוצא בתוך שנה לנטיעת הצמח, וזה מורה שהוא מין ירק, ויש המחמירים בזה ואוסרים את הפרי[51].

 

  1. פרי- חלק העץ החייב בערלה. פרי העץ חייב בערלה ואף קליפות הפרי וחרצניו שנאמר ''וערלתם ערלתו את פריו''- ודרשו חכמים, שגם הטפל לפרי נאסר, אך עלי העץ וענפיו אינם כלולים בפרי והם פטורים מערלה[52].

 

  1. פרי האדמה - פרי הפטור מערלה. חיוב ערלה אינו נוהג בפרי האדמה שנאמר ''ונטעתם כל עץ מאכל וכו'''. מכאן, שרק הגדל בעץ חייב בערלה. קיימות הגדרות שונות להבחנה בין פרי האדמה לפרי העץ[53].

 

  1. פרי העץ- פרי החייב בערלה. חיוב ערלה נוהג בפרי העץ שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. מכאן שרק הגדל בעץ חייב בערלה. קיימות הגדרות שונות להבחנה בין פרי האדמה לפרי העץ[54].

 

  1. קומפוסט- דשן המיוצר משאריות פרות ביחס לאיסור ערלה. פירות ערלה אסורים בהנאה ולכן אסור להשתמש בהם להכנת קומפוסט על אף שהפרי נרקב לגמרי,וזאת משום שיש כאן הנאה האסורה מפרי הערלה[55].

 

  1. קליטה- הזמן שלוקח לגרעין פרי או לשורש ללא עפר להיקלט באדמה. משמעותו ההלכתית של זמן זה היא ביחס לחישוב שנות הערלה של העץ. נחלקו תנאים בשיעור זמן זה, ולהלכה, שיעור זמן זה הוא שבועיים[56].

 

  1. קני סוכר - שאלת הערלה בסוכר הקנים. הסוכר היוצא מקני הסוכר אינו אסור משום ערלה. הנימוק לכך הוא שיש אומרים שקנה הסוכר אינו נחשב עץ. ואף המגדירים אותו כעץ, פוטרים מערלה משום שהסוכר מופרש מגזע הקנה ודינו כעץ עצמו ולא כפרי העץ[57].

 

  1. שווקים - חשש ערלה בפירות הנמכרים בשווקים. פרי הנמכר במקום ללא השגחה על ערלה ויש בו חשש ערלה, יש המקלים לקנות פירות אלו בתנאי שאחוז הערלה השנתי קטן מ 50 אחוז, שאנו אומרים: הפירות הגיעו  מהרוב, שאינו ערלה[58].

 

  1. שורשים - חלק העץ הנקלט בקרקע ביחס לערלה. לנטיעה עם שורשים שאינם בתוך גוש עפר יש למנות שנות ערלה משעת קליטת השורש באדמה[59]. לעומת זאת אם השורש נמצא בתוך גוש עפר והעץ היה נטוע קודם באדמה, ניתן לצרף את הנטיעה הקודמת בתנאים שונים. ע''ע גוש.

 

  1. החלפת זן ע"י הרכבה - שאלת הערלה בהחלפת זן ע''י הרכבה. לעתים רוצים להחליף את זן המטע לזן פירות אחר. ההחלפה נעשית ע''י גדימת הרוכב והרכבת רוכב חדש על הכנה. דנו הפוסקים האם במקרה זה יש למנות ערלה משעת ההרכבה או שניתן להסתמך על שנות הערלה של הכנה[60]. ע''ע הרכבה

 

  1. שעוׂנית- שאלת הערלה בפרי השעונית. השעונית הידועה בשמה הלועזי פסיפלורה, היא צמח רב שנתי ולמרות זאת יש אומרים שאין בפרי השעונית איסור ערלה משום שהפרי יוצא בתוך שנה לנטיעת הצמח וזה מורה שהוא ירק. ויש המחמירים בזה ואוסרים את הפרי[61].

 

  1. שרף- שאלת הערלה בשרף שהינו חומץ. שרף יכול להיווצר מהפרי ומגוף העץ. שרף העץ אינו אסור משום ערלה משום שהוא חלק מהעץ אך שרף הפרי אסור משום ערלה[62].

 

  1. שורש פטור- נטיעה שבתחילתה היתה פטורה מערלה. המקור לשורש פטור הוא נטיעה שנטעו גויים לפני כיבוש ישראל את הארץ והפירות פטורים אח''כ מערלה משום שבשעת הנטיעה היתה פטורה. הפוסקים דנו האם ניתן להרחיב מושג זה גם למקרים אחרים כגון העברת שתיל מעציץ שאינו נקוב לאדמה[63].

 

  1. שרשים שתילה- אופן העברת שתיל מהמשתלה לקרקע. שתיל ששורשיו עטופים בגוש אדמה המאפשר לעץ לחיות שבועיים לפחות ללא תוספת עפר, נחשב נטוע במקומו, ואפשר לצרף את שנות המשתלה לשנות הערלה[64].

 

  1. שתילים- עצים צעירים הנמצאים במשתלה. שתיל ייחשב כנטוע בקרקע אם דינו כעציץ נקוב ע''ע, ולפיכך אם יעבירוהו מהמשתלה לקרקע ניתן בתנאים מסוימים לצרף את שנות המשתלה לשנות הערלה ואין צורך למנות שנות ערלה משעת הנטיעה[65].

 

  1. תמך- צורת הרכבה מקובלת ביחס לערלה. הרכבת תמך משמשת בעיקר במקרים שגזע העץ נחלש, עקב מחלה או כרסום. נוטעים שתיל נוסף סמוך לגזע העץ הבוגר ומכניסים את קצהו העליון תחת קליפת העץ הבוגר. לאחר זמן יעשה השתיל הצעיר לגזעו העיקרי של העץ. שלא כמו בהרכבת ראש בה הכנה הותיקה קובעת את דין הערלה, בהרכבת תמך דנו הפוסקים האם המדד לערלה הוא העץ הבוגר או הצעיר[66].

 

  1. תערובת  ערלה- פירות ערלה שהתערבו בפירות מותרים. תערובת ערלה פירושה פירות האסורים משום ערלה שהתערבו בפירות מותרים. התנאי להיתר התערובת הוא שיש כמות של פי מאתיים פירות היתר כנגד הפירות האסורים[67].

 

  1. איסור ערלה - אסרה תורה את פרי העץ הגדל בשלש השנים הראשונות לנטיעת העץ שנאמר 'שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל'[68]. פירות הערלה אסורים באכילה ובהנאה ולכן אסור למכור אותם אף לגוי משום שיש בזה הנאה כספית. ערלה נוהגת בין בארץ ישראל ובין בחו''ל אם כי יש הבדלים בין ערלה בא''י לבין ערלה בחו''ל[69].

 

  1. הנאה מערלה-שימושים נוספים האסורים בפירות ערלה לבד מאיסור אכילתם. פירות ערלה נאסרו גם בהנאה שנאמר בתורה ''לֹא יֵאָכֵֽל''[70]. לכן אסור לצבוע בגד עם פרי ערלה או קליפתו שגם כן אסורה, וכן אסור להדליק נר בשמן שנסחט מפרי ערלה[71].    

 

  1. ידלק- החובה לבער מהעולם חפץ שנוצר על ידי ערלה. איסור הנאה מפירות ומקליפות פרי ערלה גורם לכך שאם לדוגמא צבעו בגד בקליפות פירות ערלה אסור ליהנות מהבגד ויש לשורפו. כמו כן כלי חרס שנוצר בתנור וחומר הבעירה של התנור היה פירות או קליפות פרי, הכלי אסור בשימוש משום שהוא נוצר ע''י דבר האסור בהנאה[72].

 

  1. ערלה בארץ ישראל – חיוב ערלה בפירות שגדלו בשטחי ארץ ישראל. חיוב ערלה בארץ ישראל הוא מהתורה ולכן במצב של ספק הפרי אסור[73]. ארץ ישראל מוגדרת לענין זה כמקומות שנכבשו הן על ידי עולי מצרים והן על ידי עולי בבל[74].

 

  1. ערלה בחו''ל- חיוב ערלה בפירות שגדלו מחוץ לא''י. על אף שכתבו בתורה ''כי תבואו אל הארץ''[75] כלומר לארץ ישראל, בכל זאת ערלה נוהגת אף בחוץ לארץ וזאת משום שישנה 'הלכה למשה מסיני' המחייבת ערלה בחו''ל. ישנה קולא בערלת בחו''ל בכך שהיא נוהגת רק בערלה ודאית אך במקרי ספק הפרי מותר שההלכה למשה מסיני אומרת, 'ספק ערלה בחוץ לארץ, מותר'[76].

 

  1. ערלה בעץ של גוי-פירות ערלה שגדלו ברשות גוי- חיוב ערלה בפירות שגדלו בקרקע הגוי. פירות ערלה אסורים גם כאשר הם גדלו בקרקע הגוי. ובירושלמי למדו כן מהכתוב ''כל עץ'', אפילו כשניטע ע''י גוי[77].

 

  1. הנוטע בעציץ נקוב (הנוטע בספינה) - חיוב ערלה בעציץ שיש בו נקב. הנוטע בעציץ נקוב חייב בערלה מהתורה, בכל סוגי החומרים מהם עשויים העציצים. גודל הנקב הוא כדי שורש קטן שזהו פחות מגודל של זית, ופוסקי דורנו הגדירו נקב זה בקוטר של 2.5 ס''מ[78].

 

  1. הנוטע בעציץ שאינו נקוב- חיוב ערלה בעציץ שאין בו נקב. הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה מדרבנן  וזאת משום שהעץ אינו יונק ישירות מהקרקע[79].

 

  1. ספק ערלה- פרי שיש ספק לגביו האם הוא אסור משום ערלה. ספק ערלה פירושו כאשר פרי מובא ממקום מסויים, ואנו יודעים שבמקום זה יש עצים שפירותיהם ערלה ועצים שפירותיהם מותרים, אך אין אנו יודעים מאילו עצים נלקט הפרי. ההלכה בענין זה היא, ספק ערלה בא''י אסור ובחו''ל מותר[80].

 

  1. חישוב שנות ערלה- האופן בו מונים את שנות הערלה לעץ. חישוב שלש שנות הערלה אינו מסתיים אחרי שלש שנים במועד הנטיעה, אלא פעמים שמונים יותר משלש שנים ופעמים שמונים פחות משלש שנים. הנוטע לפני טו באב מסתיימת שנת הערלה הראשונה בא' בתשרי שאנו אומרים י''ד ימים נקלט השתיל ושלשים יום נחשבים כשנה[81]. לאחר מכן יש למנות עוד שנתיים מלאות. בתום שלש השנים יש להמתין עד טו בשבט וממנו ואילך, פרי שיחנוט אחר טו בשבט אינו אסור כבר משום ערלה[ אל יש לו עדיין דין רבעי]. נמצא שהזמן שעבר מהנטיעה לסיום האיסור הוא שנתיים וששה חדשים.  אך הנוטע בין טו באב לא' בתשרי, מונה שלש שנים מלאות מא' בתשרי. ובתום שלש שנים אלו, יש להמתין עד לאחר טו בשבט לשם היתר הפרי[82].

 

  1. שיעור זמן קליטה- הזמן שלוקח לגרעין פרי או לשורש ללא עפר להיקלט באדמה. משמעותו ההלכתית היא ביחס לחישוב שנות הערלה של העץ. נחלקו תנאים בשיעור זמן זה ולהלכה שיעור זמן זה הוא שבועיים[83].

 

  1. מ"ד יום קודם ר"ה- תאריך הקובע לחישוב שנת הערלה הראשונה. הנוטע עץ או גרעין עד תאריך טו באב שחל מ''ד יום קודם ר''ה, כשיגיע ר''ה כבר הסתיימה שנת ערלה ראשונה משום שי''ד יום נצרכים לקליטת השתילה, ושלשים יום האחרונים נחשבים כשנה[84].

 

  1. ר"ה לנטיעה, ר''ה לאילנות (חישוב שנות ערלה)-התאריך בשנה בו מתחלפת השנה לערלה. ישנם שני תאריכים בענין זה. כל עוד לא עברו ג' שנים מתחלפת השנה בא' בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות. כאשר עברו על השתיל שלש שנים, הוא הופך לאילן, ולגבי פירות האילן ר''ה הוא טו בשבט[85]. ע''ע חישוב שנות ערלה

 

  1. אילן מאכל- אילן שגדלים בו פירות הראויים למאכל. רק באילן מאכל נאמרו איסורי ערלה שנאמר בתורה ''ו ערלתם ערלתו את פריו'', ובפירות הבאים מאילן שאינו למאכל, אין איסור ערלה[86].

 

  1. יורד ולוקט יורד ולוקח- אופן קניית פירות ערלה בחו''ל. הלכה בידינו 'ספק ערלה בחו''ל מותר'.ע''ע ספק ערלה. אך הגבלה יש בדבר. אסור ליהודי לקטוף בעצמו ממקום שיש בו ספק ערלה, ורק אחר שגוי קטף מותר לקחת ממנו - ''יורד ולוקח''. ולדעה אחת מותר ליהודי אף לקטוף בעצמו- ''יורד ולוקט' אך אין הלכה כן.[87]

 

  1. העברת שתילים ממשתלה- חיוב ערלה בשתילים המועברים ממשתלה לנטיעה בתוך אדמה. כאשר מעבירים שתילים ממשתלה ונוטעים אותם באדמה, פעמים שיש למנות שנות ערלה מעת הנטיעה ופעמים שאפשר לצרף את שנות המשתלה לשנות הערלה. כדי ששנות המשתלה יצטרפו דרושים מספר תנאים הלכתיים כגון היות העציץ נקוב בהיותו במשתלה ועוד פרטים[88].

 

  1. עלים ולולבים – חלקי האילן שאינם כלולים באיסור ערלה.  עלי העץ כגון עלי גפן, וכן ענפי הגפן אפילו הם רכים וראויים לאכילה[89] וכן לולב הדקל, אינם אסורים באיסור ערלה משום שנאמר בתורה 'פריו', משמע שהפרי נאסר ולא העץ עצמו[90].

 

  1. מי גפנים- המים היוצאים מן הגפנים כ כשזומרים אותם[91] . מי גפנים אינם אסורים באיסור ערלה משום שהם חלק מהעץ ונאמר בתורה 'פריו', משמע שהפרי נאסר ולא העץ עצמו [92].

 

  1. סמדר - הפרח אשר ממנו יוצא פרי הבוסר[93]. הסמדר אינו כלול באיסור ערלה משום שאינו פרי אלא חלק מהאילן ולפיכך גם הנוזלים הנסחטים ממנו, מי הסמדר, אינם אסורים משום ערלה[94].

 

  1. ענקוקלות – ענבים מקולקות. בירושלמי[95] פירשו ענקוקלות לשון נוטריקון-  ענבים שלקו תלת. כלומר ענבים שטרם הבשלתם נפגעו[96] . ענקוקלות אסורות משום ערלה משום שגם הן נחשבות פרי[97].

  2. חרצנים - גלעין הפרי כגון גרעין התמר והאפרסק. חרצני הפירות אסורים משום ערלה אף באלו שאינם ראויים לאכילה וזאת משום שהתורה ריבתה במילים '' וערלתם ערלתו את פריו'' שגם דבר הטפל לעיקר הפרי, אסור משום ערלה[98].

 

  1. זגים- קליפות הענבים. הזגים אסורים משום ערלה משום שהם שומרים על הפרי וכל חלק השומר על הפרי נאסר משום ערלה מהכתוב בתורה 'וערלתם ערלתו את פריו' – שגם השומר של הפרי נאסר[99].

 

  1. התמד- מים שקיבלו טעם מחרצנים וקליפות ענבים. התמד שנעשה מחרצנים וזגים האסורים אסור אף הוא משום ערלה אף באופן שטעם היין חלש מאוד, משום שבפועל יש הנאה מאיסור ערלה[100].

 

  1. קליפי רימון והנץ שלו- קליפת הרימון והפרח שעל ראשו הדומה לפטמת האתרוג[101]. חלקי פרי אלו ראויים לשמש חומר גלם בצביעה. קליפי רימון והנץ שלו אסורים משום ערלה. טעם האיסור הוא משום שהם שומרים על הפרי וכל חלק השומר על הפרי נאסר משום ערלה. דבר זה נלמד מהכתוב בתורה 'וערלתם ערלתו את פריו' – שגם השומר לפרי נאסר[102]. ומשום שהם ראויים לצביעה הדבר נחשב כהנאה מאיסור[103].

 

  1. קליפי אגוזים- חלק בפרי שאינו נאכל ואסור משום ערלה. קליפי אגוזים אסורים משום ערלה. טעם האיסור הוא משום שהם שומרים על הפרי וכל חלק השומר על הפרי נאסר משום ערלה. דבר זה נלמד מהכתוב 'וערלתם ערלתו את פריו' – שגם השומר לפרי נאסר[104].

 

  1. את הטפל לפריו- דבר שאינו עיקר הפרי ואסור משום ערלה. מריבוי המלים בתורה ''וערלתם ערלתו את פריו'' למדו חכמים שגם דבר הטפל לעיקר הפרי כחרצנים או קליפות אגוזים, אסורים משום ערלה[105].

 

  1. ייחור של ערלה - ענף הנחתך מעץ של ערלה על מנת לנוטעו . מותר לנטוע ייחור על אף שמקורו מעץ של ערלה משום שבערלה הפרי אסור בהנאה שנאמר ''את פריו'', אך חלקי העץ אינם כלולים באיסור[106].

 

  1. אתרוג של מצווה – חיוב ערלה בעץ שניטע לצורך מצוה. עץ שניטע לצורך מצוה חייב בערלה כגון עץ אתרוג ולולב שניטעו לשם מצוות ד' מינים, או עץ זית שניטע לשימוש בשמן למצוה למנורת המקדש או לנר חנוכה. הטעם לחיוב פירות אלו נלמד מהפסוק ''יהיה לכם ערלים'' אפילו שניטע לצורך מצוה[107].

 

  1. הנוטע לסייג- הנוטע אילן לשם שימוש בו כגדר. אילן שניטע לשם סייג כלומר גדר מלשון 'סוגה בשושנים''[108], פירותיו אינם אסורים משום ערלה. דבר זה נלמד מהכתוב 'ונטעתם כל עץ מאכל' כלומר שהמטרה בנטיעה תהיה לשם אכילת הפרי ולא לצורך גדר[109]. בהלכה זו מופיע תנאי נוסף, שצריך שיהיה ניכר שנטע לשם גדר כגון שנטע את העצים צפופים שלא כדרך נטיעה לפירות[110].

 

  1. אילן שנעקר והסלע עמו- אילן שנעקר מהאדמה עם גוש האדמה המקיף את שרשיו. אילן שהופל על ידי רוח או על יד זרם מים חזק ונעקרו שרשיו עם גוש העפר המקיפם. אם נוטעים את האילן מחדש אומדים אותו - אם יכול הוא לחיות עם גוש העפר שנעקר, אין צריך למנות לו מחדש שנות ערלה. ואם לאו יש למנות לו שנות ערלה מחדש[111]. ע''ע שיעור שיכול לחיות

 

  1. אילן ששטפו נהר- אילן שנעקר מהאדמה עם גוש האדמה המקיף את שרשיו. אילן שהופל על ידי רוח או על יד זרם מים חזק ונעקרו שרשיו עם גוש העפר המקיפם. אם נוטעים את האילן מחדש אומדים אותו - אם הוא יכול לחיות עם גוש העפר שנעקר, אין צריך למנות לו מחדש שנות ערלה. ואם לאו יש למנות לו שנות ערלה מחדש[112]. ע''ע שיעור שיכול לחיות

 

  1. אילן שזעזעתו המחרשה- אילן שפגעה בו מחרשה ונתגלו שרשיו. כאשר אילן נעקר מפגיעת מחרשה או שאדם עקר אותו, וכתוצאה מכך נתגלו שורשיו וכעת נוטעים אותו חזרה. אומדים את יכולת החיים של האילן. אם הוא יכול לחיות עם גוש העפר שנעקר, אין צריך למנות לו מחדש שנות ערלה. ואם לאו יש למנות לו שנות ערלה מחדש[113]. ע''ע שיעור שיכול לחיות

 

  1. שיעור שיכול לחיות- המדד להחשבת אילן כנטוע במקומו כאשר הוא נעקר עם גוש עפר. אילן שנעקר עם גוש עפר, פטור מערלה כשניטע מחדש על אף שמוסיפים עליו עפר בנטיעה החדשה, וזאת בתנאי שהוא יכול לחיות גם ללא העפר החדש[114]. בהגדרת שיעור זה נחלקו הפוסקים ולהלכה די באפשרות לחיות שבועיים עם העפר[115].

 

  1. אילן שנעקר ונשתייר בו שורש – אילן שרובו נעקר מהאדמה ומיעוטו נשאר מחובר. כאשר נעקר אילן מהאדמה ונוטעים אותו שנית פעמים  שצריך למנות לו שנות ערלה מחדש ופעמים שלא. אם העקירה אינה מוחלטת ונשאר שורש קטן שלא נעקר, אין צריך למנות שנות ערלה מחדש[116]. וע''ע מחט של מיתון

 

  1. כמחט של מיתון, כמחט של מיתוח - שיעור השורש המזערי הנצרך להגדרת אילן כמחובר. כשנעקר אילן ונשאר שורש קטן אפילו גודלו כמחט המשמשת לאחיזת האריג בשעת האריגה, נחשב  האילן כמחובר[117]. וזאת משום שאף בשורש דק מאוד עדיין יכול האילן לחיות[118].

 

  1. אילן שנקצץ וחזר וגדל מהשורש- אילן שנחתך גזעו וגדל שנית ביחס לחיובו בערלה. אילן שנקצץ גזעו וגדל שנית פטור מערלה לדעה אחת בתנאי שנשאר בו לפחות טפח מעל פני הקרקע ומשום מראית עין, ולדעה שניה פטור אף כשנשאר פחות מטפח  ובתנאי שנשאר כלשהו מהגזע מעל פני הקרקע[119].

 

  1. ילדה פחותה מטפח- אילן שגובהו פחות מטפח ביחס לחיובו בערלה. אילן שנשאר נמוך מגובה טפח על אף שעברו עליו שנות ערלה, פירותיו אסורין מדרבנן משום מראית עין, משום שהרואה שאוכלים פירות אלו יחשוב שמותר לאכול ערלה. ואם כל המטע נראה כך אין חשש למראית עין מותר  ובכרם אם יש שישה גפנים  כאלו נטועים יחד, מותר[120].

 

  1. הברכה- הטמנת ייחור באדמה כדי ליצור עץ חדש.  מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותה גומא ויוצא שורש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן, וראש היחור נשאר מחובר באילן. ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו אף על פי שהוא יונק גם מן הקרקע. ואם נעקר האילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן הבריכה יש למנות גם לאילן הזקן כפי שנות הערלה של הייחור[121].

 

  1. ילדה שסיבכה בזקנה - הרכבת עץ צעיר בעץ מבוגר. כאשר מרכיבים ענף מעץ שלא עברו עליו שנות ערלה, בעץ מבוגר הפטור מערלה, מכונה הדבר 'ילדה שסיבכה בזקנה' מלשון ''נאחז בסבך'' כלומר שהענף הצעיר נאחז בעץ המבוגר[122]. אם הענף הצעיר היה ללא פירות, הפירות שיגדלו בו מכאן ואילן מותרים משום ערלה כדין האילן הזקן[123]. אך אם היו בו פירות לפני ההרכבה, פירות אלו אסורים לעולם אף אם אחרי ההרכבה גדלו בשיעור ניכר[124]

 

  1. תערובת נטיעות ערלה- תערובת עצים שחלקם ערלה וחלקם אינם ערלה. כאשר קיימת תערובת נטיעות אסורות ועצים מותרים וכגון שנטע נטיעת ערלה במטע ותיק וכעת היא אינה ניכרת, פירות כל המטע אסורים, אלא אם כן יש מאתיים עצי היתר כנגד הנטיעה האסורה, שזהו שיעור ביטול ערלה בהיתר[125]. ע''ע אחד ממאתיים

 

  1. אחד ממאתיים – שיעור ביטול פרי האסור באיסור ערלה. פרי ערלה שהתערב בפירות מותרים אינו בטל ברוב ואף לא בשישים, אלא צריך לפחות מאתיים פירות מותרים כנגדו, ואז כל הפירות מותרים[126].

 

  1. נטע רבעי- פרי העץ בשנה הרביעית לנטיעתו. נטע רבעי קדוש שנאמר בתורה "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים"[127]. משמעות הקדושה היא שהפרי צריך להיאכל בירושלים בטהרה. בזמן שאין בית המקדש קיים אין הפרי נאכל בירושלים אלא פודים אותו[128]. ע''ע פדיון.

 

  1. כרם רבעי- פרי הכרם בשנה הרביעית לנטיעתו. יש תנאים הסוברים, דין ''רבעי'' האמור בתורה נאמר רק בפירות הגפן ולא בשאר הפירות[129]. לדעה זו רק את פרי הגפן יש לאכול בירושלים או לחללו אך שאר פירות האילן מותרים מיד בתום שנות הערלה. יש אומרים שאף לדעה זו נוהג רבעי בשאר פירות מדרבנן[130].

  2. נטע/ כרם רבעי בחו"ל- חיוב רבעי בחוץ לארץ. על אף שערלה נוהגת בחו''ל, נחלקו הפוסקים האם גם דין רבעי נוהג בחו''ל. יש האומרים שאינו נוהג כלל, יש האומרים שהוא נוהג בכל סוגי הפירות ויש מפשרים ואומרים שהוא נוהג רק בכרם ולא בשאר פירות  ע"פ הכלל שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו''ל[131].

 

  1. פדיון/ חילול נטע רבעי – העברת קדושת פרי הרבעי למטבע. העברת קדושת פרי הרבעי למטבע נקראת חילול או פדיון[132]. אחרי הפדיון הפרי אינו קדוש ומותר באכילה בכל מקום, אך המטבע קדושה. בזמן בית המקדש היו קונים במטבעות דברי מאכל. בזמן הזה אסור להשתמש במטבע, ויש לאבדה[133].

 

  1. חומש- תוספת חמישית שמוסיפים על  הפירות בזמן החילול. כל הפודה נטע רבעי השייך לו חייב להוסיף חמישית על ערך הפרי שנאמר בתורה ''וכי יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו''[134]. חמישית זו נמדדת מבחוץ [מלבר], כלומר היא 25% מערך הפרי, כך שבסך הכל צריך הפודה לתת יחד עם החומש 1.25 מערך הפירות המקורי. ודרשו כן מהמלה ''חמישיתו''- שיהיה הוא וחומשו יחד חמשה חלקים[135].

 

  1. שווה פרוטה- ערך כספי  של מטבע החילול המזערי. פרוטה הינה מטבע שיש לחלל עליה בימינו נטע רבעי [ומעשר שני]. מטבע שהיא בערך של פרוטה ומעלה, כשרה לחילול. ערך הפרוטה אינו קבוע, והוא נקבע לפי ערך הכסף העולמי. לדוגמא- בשנת תשע''ה ערך הפרוטה הוא 7 אגורות[136].

 

  1. חילול נטע רבעי בירושלים – איסור חילול רבעי בתוך ירושלים המקודשת. אסור לחלל מעשר שני טהור בתחומי ירושלים הקדושה אף בזמן הזה. לכן, הרוצה לחלל רבעי צריך לחללו לפני כניסתו לשטחי ירושלים המקודשת או לטמאו ואז מותר לחללו בתוך ירושלים[137].

 

 

 



[1] רמב''ם מעשר שני פרק י הלכה ז, ושו''ע רצ''ד סע' כ''ד.

[2] ספרא קדושים פרשה ג'

[3] כפתור ופרח פרק נו

[4] משנה ערלה פרק א ופירוש הרע''ב שם.

[5] עי' הלכות הארץ פרק ה סע'1ג ובהערה 89.

[6] נחלקו בדבר תנאים בירושלמי שביעית סוף פרק א, ולהלכה נחלקו בדבר הרמב''ם והרא''ש. שו''ע רצד סע' יח פסק כרמב''ם והש''ך והגר''א כרא''ש.

[7] נחלקו בדבר תנאים בירושלמי שביעית סוף פרק א, ולהלכה נחלקו בדבר הרמב''ם והרא''ש. שו''ע רצד סע' יח פסק כרמב''ם והש''ך והגר''א כרא''ש.

[8] שו''ע יו''ד רצ''ד סע' טז

[9] רמב''ם מעשר שני ונטע רבעי פרק ט' הלכה י'

[10]  שו''ע יו''ד רצ''ד סע' ב'.

[11] המקור לאיסור הוא  ב''י יו''ד קח בשם הרשב''א. ובמנחת שלמה ח''א דף  ת''י הסתפק למעשה. ויש שהקילו ואמרו שמותר ''ילקוט יוסף'' מועדים שו''ת סי' כ''ה.

[12] שו''ע יו''ד רצד סע' כב

[13] שו''ע יו''ד רצד סע' כב

[14] עי' בשבילין כ''ט מאמר הרב אבא הלל גולדברג, וב ''התורה והארץ'' ח''א עמ' 57 ואילך וח''ה עמ' 178 ואילך.

[15] ויקרא י''ט כ''ג

[16] בבלי קידושין לח עמ' ב'

[17] רמב''ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה י.

[18] רמב''ם מע''ש פ''י ה' יט

[19] משנה ר''ה פרק א.

[20] שו''ע יו''ד רצד סע' ו

[21] הלכות הארץ ערלה ונטע רבעי פרק ב' סע' ח' ובהערות.

[22] טעם ראשון ושני להתיר-מהר''ם אלשיך הו''ד בברכי יוסף יו''ד רצד. טעם שלישי- חזו''א ערלה יב ס''ק ג.

[23] משנה ערלה פרק א משנה ט ופירוש הרע''ב. שו''ע יו''ד רצ''ד יב.

[24] משמעות דברי השו''ע רצ''ד סע' כב.

[25] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 50 ובהערות

[26] שו''ע יו''ד רצד סע' כב

[27] הלכות הארץ קיצור הלכות ערלה ורבעי עמ' 50 סע' ב.

[28] הלכות הארץ קיצור הלכות ערלה ורבעי עמ' 52

[29] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 50 ובהערות

[30] הלכות הארץ קיצור הלכות ערלה ורבעי עמ' 52

[31] משנה ר''ה א, וברע''ב וכן במשנה ערלה פרק א,ו. יש לציין שביחס לדיני שביעית נחלקו תנאים בסוף פרק א' מה הגדרת נטיעה לענין תוספת שביעית.

[32] ויקרא י''ט כ''ד.

[33] רמב''ם מע''ש פ''ט הל' א, שו''ע יו''ד רצ''ד סע' ו.

[34] רמב''ם מע''ש פ''ט ה' יט.

[35] רמב''ם מאכ''א פ''ח הט''ז.

[36] מלאכת שלמה ערלה פרק א' משנה ז.

[37] ויקרא יט כג.

[38] ספרא קדושים פרשה ג',משנה ערלה פרק א משנה ז', ובפירוש הרע''ב.

[39] ויקרא יט כג.

[40] הגהת רע''א על שו''ע יו''ד רצד סע' כג.

[41] ויקרא י''ט כ''ג.

[42] הגהת רע''א על שו''ע יו''ד רצד סע' כג.

[43] רמב''ם הלכות תרומות פרק ה' הלכה ט''ו. התורה והארץ א' עמ' 242.

[44] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 50 ובהערות.

[45] ויקרא י''ט כ''ג.

[46] רמב''ם פרק י' ממאכלות אסורות הל' ט'.

[47] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 42 סע' יא ובהערות

[48] תיאור הצמח- שו''ת מהרש''ם סי' קצו. דינו- הלכות הארץ עמ' 43 סעי' יב ובהערות.

[49] משנה ערלה פ''א משנה ב' ובר''ש ד''ה ומצאו נטוע פטור ושו''ע רצ''ד סעי' ח'.

[50] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 42 סע' ח, ט.

[51] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 42 סע' ו ובהערות

[52] פירוש הרע''ב ערלה פרק א' משנה ח

[53] הלכות הארץ ערלה עמ' 41 - 44

[54] הלכות הארץ ערלה עמ' 41 - 44

[55] אמונת עתיך 91 עמ' 62-64

[56] שביעית פ''ב משנה ו, יבמות סג ע''א.

[57] שו''ת הרדב''ז ח''א תקסג.

[58] דעת רוב הפוסקים. הובאו בספר הלכות הארץ הלכות ערלה עמד 54 הע' 124.

[59] משמעות המשנה פרק א/ג אילן שזעזתו המחרישה שצריך למנות שנות ערלה מחדש.

[60] עיין במאמר הרב יואל פרידמן שליט'א בהתורה והארץ ח''א עמ' 126 והלאה.

[61] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 42 סע' ו ובהערות

[62] נחלקו בזה תנאים בערלה פ''א מ''ז וברמב''ם פט''ז ממאכ''א כתב המעמיד בשרף פגי ערלה. וכן פסק בתפא''י  הלכתה גבירתא שם.

[63] מקור שורש פטור- ירושלמי ערלה פ''א מ''ב. יישום לימינו- מנחת שלמה ח''א סי' ע'.

[64] עיין הלכות הארץ הלכות ערלה פרק ה/1.

[65] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 50 עד 53.

[66] עי' בשבילין כ''ט מאמר הרב אבא הלל גולדברג, וב ''התורה והארץ'' ח''א עמ' 57 ואילך וח''ה עמ' 178 ואילך.

[67] משנה ערלה פרק ב,י א  ובמפרשים שם וברמב''ם מאכלות אסורות פט''ז הלכה יא.

[68] ויקרא י''ט כ''ג.

[69] רמב''ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה ט-  י.

[70] ויקרא י''ט כ''ג

[71] פסחים כב ע''א, ורמב''ם מאכלות אסורות פרק י הלכה כ'.

[72] משנה ערלה פ''ג משנה א' ורמב''ם מאכלות אסורות פט''ז הלכה כ'- כג.

[73] משנה ערלה פ''ג משנה ט, שו''ע יו''ד רצ''ד סע' ח.

[74] נטע הילולים עמ' כ''ג זרע גד ס''ק כ בשם הפוסקים.

[75] ויקרא י''ט כ''ג

[76] רמב''ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה י.

[77] משנה ערלה פ''א משנה ב' ובר''ש ד''ה ומצאו נטוע פטור ושו''ע רצ''ד סעי' ח'.

[78] רמב''ם הלכות תרומות פרק ה' הלכה ט''ו. התורה והארץ א' עמ' 242.

[79] הלכות הארץ, קיצור הלכות ערלה עמ' 50 ובהערות.

[80] שולחן ערוך יו''ד רצ''ד סע' ט.

[81] גמ' ר''ה י' ע''ב.

[82] שו''ע יו''ד רצ''ד סעיף ה' בשם הי''א שהלכה כמותם בא''י.

[83] שביעית פ''ב משנה ו, יבמות סג ע''א.

[84] גמ' ר''ה י ע''ב,

[85] משנה ראש השנה פרק א משנה א ובפירוש הרע''ב שם.

[86] רמב''ם מאכלות אסורות פרק י' הלכה י. שו''ע יו''ד רצ''ד סע' א.

[87] ערלה פרק ג' משנה ט, וגמרא קידושין לט. טור יו''ד סי' רצד.

[88] עיין הלכות הארץ הלכות ערלה פרק ה/1.

[89] מלאכת שלמה ערלה פרק א' משנה ז.

[90] ספרא קדושים פרשה ג',משנה ערלה פרק א משנה ז', ובפירוש הרע''ב.

[91] הערוך  ערך "מי"

[92]ספרא קדושים פרשה ג',משנה ערלה פרק א משנה ז', ובפירוש הרע''ב

[93] פירוש הרע''ב ערלה פרק א משנה ז.

[94] ספרא קדושים פרשה ג', ורמב''ם מעשר שני פרק ט' הלכה י''ג.

[95] ערלה פרק א הלכה ז

[96]  פרוש המשניות לרמב"ם ערלה פרק א משנה ח

[97] פירוש הרע''ב ערלה פרק א' משנה ח ורמב''ם מעשר שני פרק ט' הלכה י''ג

[98] פירוש הרע''ב ערלה פרק א' משנה ח

[99] בבלי ברכות לו.

[100] פירוש תמד ברע''ב ערלה פ''א משנה ז. וביאור הענין ע''פ משנה ראשונה שם.

[101] תפארת ישראל יכין ערלה פרק א' משנה ח.

[102] בבלי ברכות לו.

[103] פירוש המשנה לרמב''ם פ''א משנה ח.

[104] בבלי ברכות לו.

[105]בבלי ברכות לו.

[106] משנה ערלה פרק א משנה ט ופירוש הרע''ב. שו''ע יו''ד רצ''ד יב.

[107] ירושלמי ערלה פרק א והביאור במהרי''ק על הרמב''ם פרק י ממעשר שני ונט''ר הל' ז. שו''ע יו''ד רצ''ד כד.

[108] הלכות ערלה לרא''ש סימן ב'

[109] רא''ש שם. פירוש הרע''ב ערלה פרק א' משנה א.

[110]  רא''ש שם בשם הירושלמי, ושולחן ערוך יורה דעה רצ''ד סע' כ''ג.

[111] פירוש הרע''ב ערלה פרק א משנה ג.

[112] פירוש הרע''ב ערלה פרק א משנה ג.

[113] משנה ערלה פרק א ופירוש הרע''ב שם

[114] משנה ערלה פרק א ופירוש הרע''ב שם.

[115] עי' הלכות הארץ פרק ה סע'1ג ובהערה 89.

[116] ערלה פרק א' משנה ד'

[117] הר''ש והרמב''ם בפיה''מ גורסים מחט של מיתוח ומבארים כך את הענין.

[118] רמב''ם מע''ש ונט''ר פרק י' הלכה י''ב וכן פירש הרא''ש. והרשב''א ביאר שעל אף שאינו יכול לחיות פטור, שנחשב מחובר.

[119] נחלקו בדבר תנאים בירושלמי שביעית סוף פרק א, ולהלכה נחלקו בדבר הרמב''ם והרא''ש. שו''ע רצד סע' יח פסק כרמב''ם והש''ך והגר''א כרא''ש.

[120] סוטה מג. וברש''י שם ד''ה כל שנותיה. שו''ע יו''ד רצ''ד סע' כא.

[121] ערלה פרק א' משנה ה' על פי פירוש הרע''ב.

[122] רש'י סוטה מג ע''ב, בביאור הפסוק בבראשית כב.

[123] סוטה מג. ותוס' נדרים נז ע''ב וב''י סימן רצ''ד בביאור מקרה זה.

[124] משום שאין גידולי היתר מעלין את האיסור- סוטה שם ושו''ע שם סע' כב.

[125] ערלה פרק א משנה ו רמב''ם פט''ז ממאכא''ס הל' כה וכס''מ שם  בביאור המשנה.

[126] רמב''ם מאכלות אסורות פרק ט''ז הלכה ח'.

[127] ויקרא י''ט כ''ד.

[128] רמב''ם מע''ש פ''ט הל' א, שו''ע יו''ד רצ''ד סע' ו.

[129] גמ' ברכות לה עמ' א.

[130] תוספות קידושין ב ע''ב ד''ה אתרוג

[131] שלש הדעות הובאו בשו''ע ורמ''א סי' רצ''ד סעיף ז'.בביאור הדעות עי' אנצ''ת ערך חו''ל ובהערות 67-77.

[132] לשון המשנה מע''ש פרק ה'.

[133] שולחן ערוך יו''ד רצ''ד סע' ו.

[134] ויקרא כז, לו. רמב''ם מע''ש פ''ט הל' א-ב ופ''ה הלכה א'

[135] רמב''ם מע''ש פרק ט הלכה ב', פרק ה' הלכה א'. דין חומש מלבר נלמד בב''מ נד.

[136] שו''ע רצ''ד סע' ו.

[137] רמב''ם מע''ש פרק ט הלכה ה', ושם פרק ב' הלכה ד גבי מע''ש.