המהדרין מן המהדרין (תגובה)

המהדרין מן המהדרין (תגובה)

תגובות למאמרו של הרב יהודה עמיחי שליט"א-המהדרין מן המהדרין

הרב זאב וייטמן | תמוז-אב תש"ס גליון 36

 

בהמשך למאמרו של ידידי הרב יהודה עמיחי שליט"א בגליון 34 בעניין "מהדרין" ושאלת אפיקורסות ויוהרא בחומרות יתירות, שכתב בהערה 2 לגבי אבקת חלב נכרים שלרוב רובם של האחרונים מותר להשתמש באבקה זו (והזכיר את הרצ"פ פרנק, החזו"א ואג"מ) ורק הרוצה לקדש עצמו במותר יקפיד על כך, ברצוני להעיר שתי הערות:

1. החזו"א חולק להדיא על היתר האבקה אותו חידש הגרצ"פ פרנק והיתרו של החזו"א כמו גם של הגר"מ פינשטיין מתייחס לחלב הנמצא תחת פיקוח ולא לאבקה דווקא. ולכן אין מקום לומר על החילוק בין חלב ניגר שאסור לאבקה שמותרת – שרוב רובם של האחרונים מתירים., מכיוון שבחילוק זה הגרצ"פ פרנק הינו יחיד. ויש להדגיש שמאז כתיבתו תשובתו של הגרצ"פ פרנק. נתברר שדווקא באבקת חלב יש לעיתים חשש גדול יותר מאשר בחלב עצמו, מכיוון שהאבקה מיובשת לעיתים במתקנים בהם ייבשו קודם לכן חומרים אסורים באיסור גמור.

לגבי חלב נכרים במקומות ובתנאים שידוע וברור ויש על כך פיקוח כי אין כל חשש של ערוב חלב טמא – אני מסכים שאכן לרוב האחרונים מותר להשתמש, אך דא עקא שבימנו הדבר כלל לא ברור, מכיוון ששברוב המקומות יש כיום ערוב של חלב אסור מפרות שהוטרפו ונאסרו בטיפולים וטרינריים. ואין על כך כל פיקוח או הגבלה, ומסופקני אם במציאות כזו היו כל אותם האחרונים שהתירו – ממשיכים לאחוז בהיתרם.

2. היה ראוי להזכיר במסגרת עיסוק בסוגייה זו את דעתו של הגר"מ פינשטיין גם בעניין שאלת ירקות העלים, שרבים חושבים שירקות שאינם מגידול חממות מיוחד, שקשה לבודקם ולנקותם אסורים מעיקר הדין, ובגיליונות האחרונים גם אתם מרבים לעסוק בסוגיה זו, וכתב על כך בעל האג"מ (יו"ד ח"ד סי' ב)

"שמעתי איזה אנשים אמרו בשמי איזו סברה בעניין התולעים הקטנים שנודע שנמצאים בהרבה ממיני הירקות. והנה ידוע שלא אמרתי בזה שום הכרעה. ולהיפך דעתי נוטה יותר להקל, וכמו שהזכרת בשאלה, שאתה ובני הרה"ג מוהר"ר שלו' ראובן שליט"א כתבתם לי, שאפשר שדבר שלא נראה למעשה (להדיא) לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה (שאיננה בטילה בתערובת), , וזה נוסף ללימוד הזכות שמוזכר בערוך השולחן סימן ק' סעיפים י"ג – י"ח: שם הביא שלדעת הכו"פ אפשר לסמוך על דעת הסוברים שבריה בטלה בקרוב לאלף, ולדעת ה"משכנות יעקב" ניתן לסמוך על כך שבריה שאינה קיימת לעולם בעין בפני עצמה והיא נדבקת בתערובת וא"א להפרידה משם – בטלה, או משום שרבנן לא גזרו שבריה לא תיבטל בדבר מאוס שנפשו של אדם קצה בו.

וגם כמו שאמרתי לך ולעוד הרבה אנשים שבכלל יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם. ועל כן אמרתי שבלי לעיין היטב בדבר, שזה קשה לי כעת, אי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, וכל שכן שאין רצוני שיזכירו שמי כאחד מהאוסרים".

 

ומפורש בדבריו שדעתו נוטה להקל בירקות כאלו ואין רצונו לפרסם איסור על ירקות נגועים בחרקים כאלו ולא להימנות כאחד מהאוסרים מהסיבות הבאות, שיש להביאן בחשבון:

א.ייתכן שדבר שלא נראה ברור לעיניים איננו אסור, או לכל הפחות איננו נחשב לבריה שאיננה בטילה בתערובת.

ב.בריה שאיננה נמצאת ואיננה נאכלת אף פעם במצב עצמאי אלא תמיד מופיעה על עלים ופירות איננה נחשבת לבריה שאיננה בטילה (ערוה"ש בשם משכנות יעקב).

ג.דבר שנפשו של אדם קצה בו איננה בחשיבות בריה.(ערוה"ש)

ד.יש לסמוך על הסוברים כי בריה בטילה ב- 960 (ערוה"ש בשם כו"פ).

ה.אין להוציא לעז על הראשונים שאכלו איסורים.

ו.יש חשיבות גדולה למנהג העם והציבור שעד לאחרונה לא דקדקו בדבר.

 

ויעויין גם במנחת שלמה (ח"ב סי' סא) שגם  הגרש"ז אויערבך זצ"ל חיפש היתר למסעדות ומלונות שמגישים ירקות עלים כגון חסה, כרובית, תרד וכדומה ללא בדיקה  אלא רק שוטפים במי מלח וסביר להניח ששטיפה כזו איננה מסלקת את כל החרקים שבירקות, והביא בין שאר הצרופים בשם הכו"פ ששרצים אינם בכלל בריה מכיוון שאינם אסורים מתחילת ברייתם אלא רק לאחר ששרצו. ועוד הוסיף הגרש"ז אויערבך שכל מקום שיש טורח בבירורו נחשב לתערובת לעניין ביטולים ואיננו נחשב למבטל איסור לכתחילה עיי"ש.

 

אשר על כן, במקומות בהן קשה להבחין בחרקים הרי גם אם הניקיון לא היה מוחלט ניתן להתייחס לחרקים שנשארו כאיסור שנתערב, וממילא יש מקום לומר שהאיסור בטל (מכיוון שאין לחרקים קטנים ומאוסים אלו דין בריה או מכיוון שגם בריה בטילה במקרים מסוימים כנ"ל והמאכל מותר), ולכן גם על כך יש מקום לומר שאע"פ שבעלי נפש רשאים להחמיר על עצמם ולהדר במותר, הרי זה רק אם לא יפסלו אחרים ויאסרו את הדבר מעיקר הדין. ואולי גם על כך היה מקום להחיל את דברי השל"ה הקדוש שהובאו במאמר הנ"ל, שישנה עדיפות על דרך הסוד לאכול דבר שהתבטל בו איסור.

 

ולמרות האמור, יישר כוח גדול לכל הדואגים לגידול ולאספקת ירקות ללא חשש חרקים, ואף אני לעצמי וביתי משתדל מאוד להדר להשתמש רק בירקות כאלו  וממליץ לכל מי שבאפשרותו לעשות כן, ובלבד שלא יחשבו כי מדובר בחיוב מעיקר הדין, ושאין ליתן כשרות כלל לירקות שלא בטוחים כי לא נשארו בהם חרקים קטנים שקשה לזהותם.

 

הרב רפאל שוואב (תגובה)

בגליון 34 מאמר העוסק בכשרות "מהדרין מן המהדרין", ושם נידון העניין רק מזווית המקורות ופסיקת ההלכה: אם מותר להחמיר ולהדר להימנע מאכילת מוצר שהוא כשר מעיקר הדין.

אלא שנראה שעיקר הבעיה של הכשרות "למהדרין" אינה כלל בפסיקת ההלכה הנ"ל, ואף לא בפסיקת שאר בעיות המתעוררות לעתים בנושא כשרות מוצר מסוים,  פסיקה שיכולה להיות להיתר או להחמיר, אלא הבעיה היא של "נהלים" ו"נורמות" הנהוגים בכל מדינה בעולם בכל הנוגע לתקינות מוצרי מזון מבחינה בריאותית, שיש "נורמות" מחמירות, ו"נורמות" מקילות.

כמו כן בנוגע לכשרות, ניתן היום למדוד באופן מדגמי ובאופן סטטיסטי את אחוזי "הכישלונות" של נוהלי הכשרות השונים (כגון אחוזי הטריפות הוודאיות הנמצאות עקב בדיקה קפדנית יותר, או אחרי בדיקה פחות מחמירה): ניתן למדוד את תדירות השאלות שבהן הסתבכה מערכת היצור לפי הסוגים השונים של "נהלים" (כגון אם המפעל עובד תחת השגחה תמידית, או שמסתפקים במשגיח המבקר מידי פעם, וכיוצא בזה), ועוד כהנה רבות.

ההבדלים בכשרות דומים למי שמתקין בכניסה לביתו דלת פלדה, או מי שנועל את דלת-העץ שלו במנעול פשוט, ששניהם "מוגנים" מפני הגנבים, אלא שחברות הביטוח אינן מכירות בסוגים מסוימים של הגנה…

 

הרב יהודה הלוי עמיחי (תגובה לתגובה)

 

א. הדיון אותו הבאתי במאמרי "מהדרין מן המהדרין" (אמונת עתיך גיליון 34 עמ' 39) היה אם מותר לכתוב על דבר מסוים "אסור באכילה",  כאשר מבחינה הלכתית הדבר מותר אלא שיש בעלי נפש המעונינים להחמיר. וכדוגמא הבאתי את שאלת אבקת חלב עכו"ם העומד תחת פקוח ממשלתי, שרוב רובם של האחרונים נקטו להתר, לכן אין לכתוב שאסור לאוכלו.

ידידי הרב ויטמן שליט"א  הוסיף שיש באבקת חלב חששות נוספים כגון שמא  במתקנים המכינים בהם אבקת חלב ייבשו גם דברים אסורים, תודתי לו על כך שהעיר  שיש להקפיד בנתינת ההכשרים על מוצרים אלו, אולם מבלי להיכנס לפרטי הדברים, אין לכך שייכות לנידון דידן, שהרי הדיון היה על הצד העקרוני של כשרות אבקת חלב נכרים, החששות לתערובת דברים אחרים, הרי זה ככל שאלת כשרות שעלינו להקפיד שלא תהא  תערובת. ולכן נראה שאין לכתוב על מוצרים מסוימים שיש אוסרים אבקת חלב עכו"ם אלא אפשר לכתוב שיש במוצר אבקת חלב עכו"ם, ובעל נפש שירצה יוכל להחמיר.

להשלמת הדיון, הרב ויטמן שליט"א  העיר שהרב פרנק זצ"ל היה היחיד שהתיר אבקת חלב עכו"ם, אולם המעיין יראה שלא רק הגרצ"פ זצ"ל התיר אבקת חלב אלא  גם בשו"ת אוצר המשפט (למהר"י משאש ח"ג תשובה אלף שצב),  ועיין בחלקת יעקב (יו"ד סי' לג). כאמור, הדיון במאמר הוא על אבקת חלב שעומד תחת פקוח ממשלתי, ובכך נקטו רוב האחרונים להקל, וכפי שהסכים עמי הרב ויטמן שליט"א, ורק בעל נפש יחמיר.

 

ב. הדיון במאמרי אודות הגדרת מהדרין היה בעקרונות ההלכתיים, ולא בפרטי הדינים, וכידוע כמעט לכל דבר בהלכה אפשר למצוא דעה מסוימת שהיא מתירה בשעת דחק ובדיעבד, אולם כאשר אנו דנים על נושא מהדרין אנו מבררים את ההלכה הרווחת.

הרב ויטמן שליט"א העיר שלדברי האגר"מ יש מקום להקל בחרקים קטנים שאינם נראים. ויש להעיר על הדברים שכל דברי האגר"מ הם לעניין סוגיית בריה וביטולה בתערובת, כאשר החרק איננו ניכר, אולם בדבר שאין בו תערובת אלא אכילת עצם הדבר אפילו ערוך השולחן (סי' פד סעי' לו, ס, סב) אסר לאכלן. וכבר הורו כל גדולי הראשונים והאחרונים שיש איסור באכילתם, עיין רש"י (סוכה יח ע"א ד"ה אברומה), רשב"א (ח"א סי' ערה),  חינוך (סי' קסה),  חכמת אדם (כלל לח, סעי' ח, טו-יט, כח), בן איש חי (ש"ש נשא),  כף החיים (סי' פד), ט"ז ש"ך (סי' פד ס"ק יז), ועוד,  כולם אסרו אכילת ירקות שיש בהם חרקים קטנים, ובייחוד שהם ניכרים בפני עצמם, אלא שיש המתעצלים בבדיקתם. ועל כגון דא כתב החזו"א (יו"ד סי' יד ס"ק ו ד"ה ושיעור): "אבל אם העין מכירתו כשיפגשנו אע"ג שאין כוח באדם לחפש אחריו – חשיב כאיסור ניכר – ואינו  בטל".

לגבי הדיון  בדין בריה וביטולה בתערובת, כאשר הבריה איננה ניכרת, גם בזה רוב הפוסקים החמירו ולא נקטו להקל אלא בצירופים שונים (לאחר בדיקה, שטיפה, בישול, טחינה וכדו'), וכבר כתב הכו"פ (סי' ק ס"ק ד) וערוה"ש (סי' ק סעי' יח) שסברות אלו נאמרו לדון את ישראל לכף זכות, אבל בודאי שמעיקר הדין אין מקום להקל אפילו בתערובת שאין החרק ניכר.

הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א  הוסיף שבימינו שיש אפשרות לקנות ירקות נקיים מחרקים, אסור לקנות ירקות רגילים.  

לכן אין ליתן כשרות לירק רגיל ומסעדות שיש בהם ירק חי שלא גדלו בשיטה מיוחדת, אלא א"כ עברו תהליכי הסרה ובדיקה מסוימים. וב"ה שהרבה רבנויות וערים מכירות בחומרת האיסור, ופועלות לתיקונו, אשריהם ואשרי חלקם.