קבלת תרומות מלא-יהודים

קבלת תרומות מלא-יהודים

בחינת הדעות השונות ביחס לשאלה האם קבלת תרומות מתורמים שאינם בני ברית מותרת או אסורה על פי ההלכה

הרב אורי סדן | אמונת עתיך 125 (תש"פ), עמ' 120-130

פתיחה

אחת השאלות הבאות לפתחם של ראש מועצות, ועדים מקומיים, עמותות ורבנים העולם הארץ נוגעת לקבלת תרומות מתורמים שאינם מבני ברית. תרומות מיועדות למטרות שונות, חלקן למטרות צדקה, חלקן למטרות ביטחון וחלקן לצורכי ציבור כללי. התורמים משתייכים לדתות שונות, ממש בעיקר לדת הנוצרית, ובתוכה לזרמים הפרוטסטנטיים וייקר האוונגליסטים. המניע המוביל אותם לתרומה כספית כבר תפיסה דתית מיצרית, אשר כוללת הערכה לעם ישראל, אמתנת ישראל או למפעל ההתיישבות ביו"ש, תפיסה שאינה כוללת שאיפה קונקרטית מהרת דתו של היהוד היהודי. אסורה על פי ההלכה, ובאילו מקרים.

א. קבלת צדקה ממלך גוי

הגמרא במסכת בבא בתרא (י ע"ב) תלמידיו חולקים שם וסוברים כי הצדקה ועושים הגואים נגועה במניעים אישיים של גאווה ורדיפת כבוד במקרה הטוב, או ההתנשאות על ישראל במקרה הרע, העבודה היא פסולה מבחינה רוחנית:

כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שא gratis עושין אלא להתגדל בו ... אין עושין אלא להמשך מלכותן ...

בהמשך הסוגיה נראה כי הגמרא מאמצת להלכה את הדעות הרואות בעין רעה צדקה ההינדית על ידי גויים ושם מסיקה ששמה מסקנה מעשית - איסור קבלת צדקה מגויים:

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו; שדרינהו קמיה דרבא, קבלינהו לשלום מלכות. שמע רבי אמי איקפד, אמר: לית ליה ביבש קצירה תשברנה נשים אמר מאירות אותה ?! (רש"י: כשת כלכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו) ורבא? על שלום מלכות. ורבי אמי נמי על שלום מלכות? דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים. ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו.

לדעת רבי אמי (המוסכמת גם על רבא) גאולת ישראל תגי רק עם ירידת קרנם של הגויים, וכיוון שקביעת צדקה מגינות מאריכה את מלכותם, ממילא היא מעכבת את הגולת ישראל, ולפי שהיא היא אסורה. לדעתו יש לסרב לקבל את הכסף, ובמידה והדבר הכרחי החדש שלום מלכות, יש להסב את הכסף שיש את עניים גויים בלבד. רבי אמי אינו מתנסח באופן אחר שם התנסחו התנאים המובאים בברייתא, אולם הרעיון המושב בדרשתו משלים את הרעיון שמיבי רבי יהושע שוחח כי הצדקה אינה נעימה על ידי הגויים 'אלא שתמשיך מלכותן'.

דברי רבי אמי על נפסקו להלכה על ידי הרמב"ם (הל 'מתנות עניים פ"ח ה"ט): [1]

מלך או שר מן הגויים.

מדבריו עולה כי שינוי הייעוד לא נעשה על דעתו של המלך הגוי, כאילו הוא מנוסה לדעתו. אולם מדברי הרמ"ה [2] עולה כי ההסבה עולה בקנה אחד עם המטרתו של הגוי.

סוגיה זו, שממנה נלמד האיסור לקבל צדקה מגויים, קשה לכאורה סטייל כאילו אומר הגמרא כמה דפים קודם לכן במסכת בבא בתרא (ח ע"א):

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף, אמר: ליהוי קטןוה רבה. יתיב רב יוסף וקא מעיין בה, מאי מצוה רבה? א"ל אביי, מדתני רב שמואל בר יהודה: אין פוסקין צדקה על המתים אפילו לפדיון שםים, שמע מינה: פדיון שםים מצוה רבה היא.

The הסתירה הקיימת לכאורה בין הסוגיות מיישבים הראשונים באופנים שונים:

לדעת התוספות [3] ההיתר בקבלת הכסף הוא מצד שלום מלכות, ורב יוסף השתמש בכסף לשם פדיון שבויים גויים, אע"פ שהדבר לא צוין במפורש. לדעת רש"י [4] ההנחיה כי את הכסף יש להסב לעניים גויים אינה אלא הנחיה לכתחילה , אני לא יודע מה שלום מלכות, אם לגנוב את דעת המלכות הנותנת את הצדקה. [5] העולה מהדברים הוא כי לדעת הרש"י הנימוק לנו 'שלום מלכות' מתיר שימוש בכסף היהודים. וי"א די עשה שם מה שצוה לו המושל ', כמו שביארו האחרונים. [6]

לסיכום, ישנו איסור לקבל צדקה מבעל שררה גוי, כיוון שהדבר מחזק את שלטון הגויים. במקרה שבעל שררה נותן צדקה או אפשרות לדחות אותה, עדיף להשתמש בהעברת עניי גויים, אם אין אפשרות אחרת, אתה יכול להשתמש בהקשר לעני ישראל.

ב. קבלת צדקה מגוי פרטי

בגמרא במסכת סנהדרין (כו ע"ב), אגב עיסוקה בפסולי עדות, מובאת ההלכה הבאה:

אמר רב נחמן: אוכלי דבר אחר פסולין לעדות. הני מילי - בפרהסיא, אבל בצינעה - לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה, וקא מבזי נפשיה בפרהסיא, אבל לא אפשר ליה - חיותיה הוא.

ראשונים כולם [7] מסכים כי כוונתו של רב נחמן בכינוי 'אוכלי דבר אחר' הוא ליהודים המקבלים צדק מגויים, ודינם שהם פסולים לעדות, אלא אם כן אין להם ברירה אחרת. לדעת רש"י קבלת צדקה מגויים כרוכה בחילול השם שהוא עבירה חמורה , וביצוע עבירה כזו בעבור בצע כסף פוסל את האדם לעדות כגזלן :. 'דהוי חילול השם מחמת ממון, הוה ליה כרשע דחמס' [8] את חילול השם שבדבר מבארים הפוסקים [9 ] בכך שבלקיחת צדקה מהגויים נותן המקבל לגוי את הרושם שעם ישראל אינו מתנהג באופן המצופה ממנו ואינו מרחם על העניים שבו , וכך מתחלל שם שמיים. [10] לפי הסבר זה ברור מדוע יש מקום לחלק בין מעשה שנעשה בפרהסיה , [11]שיש בו חילול השם, ובין מעשה שנעשה בצנעה, שם אין הוא כרוך בחילול השם וממילא הוא מותר. כמו כן אדם שהגיע לפת לחם ומוכרח להיעזר בגויים לא מחלל את השם, כאילו פנייתו הכרחית. [12]

הסבר שונה כותב הרמב"ם (הל 'עדות פי"א ה"ה). לדעתו הסיבה לפסול העדות היא שמדובר להתמודדות שאינה מכבדת את האדם. אדם השומר על כבודו נמנע מפעולות חדש לנול זה עדות שקר. יחזווש להיתפס בשקר בעדותו; וזו לשון הרמב"ם (שם): [13]

יחד הבזויין פסולין לעדות מדבריהם שהם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם וכינוי הארגונים האלה שהולכין ערומים בשוק ... ומכלל אלה האוכלין צדקה של הגויים בפרהסיה אף על פי יכול להיות שיזונו בצנעה מבזים עצמן ואינן חוששין.

אין שום מקום, אין לך שום קשר, הינה מעשה משפיל, הרי שמי האישנו חושש את זה ואינו חושש לכבוד פסול גם לעדות. אמר לומר כי הרמב"ם אינו מסתבר רק בפסילת האדם לעדות, כי יש להלכות מתנות עניים הוא מסיק סטייל זה שקיים איסור בנטילת צדקה מהגוי בכל מקום שיש לו אפשרות אחרת; וזו לשון הרמב"ם (הל עדות פ"ח ה"ט) :

אסור לישראל ליטול צדקה מן הגויים בפרהסיה, ואינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול לטלה מהגויים בצנעה הרי זה מותר.

מדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים עולה שהבעיה בקלומת צדקה מגיונים איננה רק את אותה סימן שהמקבל מוכן לבזות את עצמו, יש לומר את זה בביסור בפני עצמו. ואהבה חושבת שגם אם את הביסור, אין זה איסור שדי בו כדי לפסול אדם לעדות. לבקש צדקה מגוי בפרהסיה, אבל הדבר מותר כאשר אין לנזקק היהודי חלופות אחרת או כשהוא מקבל את הצדקה בצנעה.

ג. קבלת צדקה מגוי פרטי ביוזמתו

על מנת לעמוד על שיטת הרמב"ם, נשוב ונצטט את דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים במלואם (עד כה הבאנו אותם בפיצול לשני חלקים):

אסור לישראל ליטול צדקה מן הגויים בפרהסיה , ואינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול לטלה מהגויים בצנעה הרי זה מותר ,

ומלך או שר מן הגויים ששלח ממון לישראל הצדקה אין מחזירין אותו לו השלום מלכות, אל נוטלין ממנו וינתן לעניי גויים בסתר כדי שלא ישמע המלך.

המסדרון הראשון של ההלכה, לאיסור המנהל הראשון של ההלקה, לאיסור המנהל בבנקים הבהרה (המכון הגדול ביותר). מעיון באופן אישי הנישכה של ההלכה על שני חלקים נראה כי לדעת הרמב"ם קיימים ביניהם כמה הבדלים:

א) יוזם הצדקה - בחלק הראשון של האתר בישראל, היוזם את הפנייה לגוי ('אסור לישראל ליטול').

ב) זהות הגוי - בחלק הראשון של הפרסום באדם פרטי ('מן הגויים') שנותן צדקה ליהודי, ואילו בחלק השני את הדמות שלטונית ('מלך או שר').

גפן אופן קבלת הצדקה - בחלק הראשון האיסור מוגן הצדקה המתקבלת בפרהסיה, ובחלק השני מגבלה זו אינה קיימת, והיסור קיים לכאורה גם בצנעה. [14]

ד) אופני מידע - בחלק הראשון של הקבלה מותרת כאשר היא הרחבה ליהודי המקבל, ובחלק השני אין דרך השאלה.

אחרונים רבים [15] פירשו שהרמב"ם הבין כי לאיסור נטילת צדקה מגוי מוצרים שני טעמים היצרנים שני איסורים שונים ושונים שונים:

איסור אחד נובע ככל הנראה מהחשש לחילול השם, איך שביאר רש"י. אולם

איסור זה נלמד מהפסוק 'ביבוש קצירה תישברנה', וטעמו הוא הציטור לימנע מחיזוק שלטון הגויים. איסור זה קיים מטבע דברים רק במקום או בשר כמו כן שאלת מקורות המימון החלופיים הלא רלוונטית, כאילו השאלה ביוזמה של הגוי.

על פי הבנה זו עולה כי לדעת הרמב"ם, כאשר גוי פרטי מבקש לתת צדקה ליהודים, אין שום בעיה, [16] כי בהיעדר פנייה של היהודי בבקשת עזרה, אין בעיה של חילול השם, וכשיש שלא יהיה בבעל שררה, אין בעיה של על פי הסבר זה בדעת הרמב"ם התיר ה'ציץ אליעזר ' [17] לקבל סיוע פיזי ממתנדבים גויים, כאילו אין בדבר על חיל חיל השם. אולם מלשון התוספות נראה שנקטו בגישה שונה. התוספות [18] הקשו על איסור קבלת צדקה הנלמד מהסוגיה במסכת בבא בתרא ממקרה המשרה במסכת ערכין, שם דנה הגמרא במקרה שרב יהודה קיבל את מגוי תרומה של נר בעבור בית הכנסת שלו: 'שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה'. [19]התוספות תירצו וחילקו בין תרומה הניתנת לצרכים כלכליים של ישראל (צדקה ופדיון שםיים), שאסורה, הדרך תרומה הניתנת בעבור צרכים רוחניים לתועלת הגוי (בית כנסת), שמער (בהמשך נרחיב בעניין זה). עצם העלאת הקושיה מלמדת שלדעת התוספות קיימת בעיה בקלומת צדקה מגוי גם אם היא נעימה על ידי אדם פרטי וביוזמתו, ולא הותרה קבלת צדקה אלא את 'שלום מלכות'. מובן שבאופן שבו הוסברה שרת הרמב"ם אין כל קושיה, כשאני שם את הפרסום, את הבעיה האישית, אין בעיה לקבל את התרומות ההיישות ביוזמתו. ואכן הרמב"ם פוסק בפשטות כדי לקבל את התרומות מגוי לשכן בניין בית כנסת. [20] לשיטת התוספות קיימת בעיה נוספת: אם אכן קיימת בעיה בכל קבלת צדקה מגוי, אפילו כשהדבר נעשה ביוזמתו של הגוי לשמעובר באדם פרטי, הגמרא מתירה לאדם ליטול צדקה בצנעה? הרי גם אם חילול השם אין כאן, 'ביבוש קצירה' יש כאן ?!

האחרונים נדרשים לשאלה זו ומתרצים באופנים שונים. [21] אולם ווי שביארנו לעיל את דעת הרמב"ם, תירוצים אלה אמרו נדרשים כלל וכלל, כי הבעיה הבעיה היחידה לקליטת צדקה מגוי פרטי היא חילול השם, וזו קיימת רק אם הדבר נעשה בפרהסיה. נמצא שלדעת הרמב"ם אין איסור בקבלת צדקה מגוי פרטי בצנעה. באמצעות זאת לדעת תוספות והאחרונים יש בכך איסור. האחרונים פירטו אופנים במקום זה מותר: כאשר הצדקה ניתנת ישירות לנזקק, [22] או אם הגוי נותן את הצדקה באופן כללי ולא ממש ליהודים. [23]

ד. קבלת תרומות שאינן צדקה

לעיל הבאנו את דעת התוספות המבחין בין תרומה הניתנת לצרכים כלכליים של ישראל לתרומה השנינת לכרכים רוחניים לתועלת הגוי. [24] על פי עקרון זה התירו הפוסקים לקבל תרומות שונות מגויים שניתנו למטרות דתיות שאינן מטרות צדקה , [25] וכן פסק הרמ"א. [26] היתר נוסף לומד ה'יד רמ"ה" [27] ישירות מן התנ"ך , והוא קבלת מתנות מגוי שאינן מוגדרות כצדקה לנזקקים:. 'צא ולמד מדניאל שקבל מנבוכדנצר, ומירמיה שקבל מנבוזראדן' לדעת הרב יוסף שלום אלישיב [28] יש להרחיב את היתרו של הרמ"ה לכל תרומה שמתקיים בה , באופן כזה או אחר, עקרון ההדדיות , [29] היו שהגוי מרוויח דבר מה בגינה. [30]

מכאן שמותר לקבל תרומות מגינות ישירות לעניינים ומוסדות דתיים, ומותר לקבל אותם מתנות שאינן צדקה עם סיוע שיש בו ממד של הדדיות.

ה. קבלת תרומות מעובדי עבודה זרה

עד כה עסקנו בשאלה אם ובאילו תנאים מותר לקבל צדקה מגוי, בלי קשר לשאלה מהי אמונתו. בנושא קבלת טובות הנאה מעובדי עבודה זרה עוסקת הסוגיה הבאה:

עבודת כוכבים הייתה לה גינה או מרחץ - נהנין שלא היו בטובה, ואני נהנין דברים בטובה ... אמר אביי: בטובה - בטובת כומרין ... [31]

לדעת רש"י (ע"ז שם) [32] המשך קובעת שאסור להעביר את העבודה לעבודה זרה. [33] לעומתה ליב 'שלא בטובה', האיש הטוב מנכסי עבודה זרה שלא ניתן תמורתה פר, מותרת. לעומתו סבור רבנו תם [34] דבר הפוך אמיתי. [35] לדעתו המשנה אוסרת להכיר טובה לעבודה זרה וכמריה. ליהנות בתשלום ('שלא בטובה'), לא יוצאת תחושה של הכרת הטוב - ולכתוב היא מותרת. בדרך זאת לא יכול להיות בתשלום ('בטובה') יוצרת תחושה של מחויבות והכרת הטוב ביותר את העבודה הזרה וכמריה, לפיכך היא אסורה. הראשי ד''ד שהדבר אסור 'כדי שלא ימשך אחריהם' [36] . ומוסיף המאירי (ע"ז שם) 'מתוך חיבתן שעושין חסד עמו'. לשון ה'שלחן ערוך ' בהלכה זו אינה מובהקת. [37]לדעת מרבית האחרונים, [38] ה'שלחן ערוך" פסק כדעת רש"י שהבעיה קיימת רק כשניתן תשלום לעבודה זרה תמורת השימוש בנכסיה . אומנם יש מן האחרונים [39] שנסתפקו בהבנת לשונו העמומה, ומספק יש לחשוש לשתי השיטות. [40] לדעת המהרש"ל [41] יש לפסוק כדעת רבנו תם והרמב"ם ולאסור לא שלא לבשלום אם היא נעימה על ידי כמרי עבודה זרה ומיועדת ליהודים בלבד.

יש מן הפוסקים [42] המכריעים כדעת רבנו תם ובעקבות כך קובעים שקיימת בעיה הלכתית בקומה תרומות מנוצרים אוונגליסטים. לא על לפסוק לחומרא נגד דעת מרבית האחרונים, אלא לקבוע כי הבעיה שרבנו תם מדבר עלית קיימת גם הייתרומה ניתנת מחשבונם הפרטי של הכמרים (ולא רק המועדון המועדון), ובנוסף צריך להגדיר את כל האוונגליסטים ככמרים לעבודה זרה. לעניות דעתי הכרעה מחמירה שכזו, באיסור דרבנן (ש"ך שם), ראויה אולי להיות משנת חסידים, אולם שורת הדין נותנת שאין איסור לקבל תרומות אפילו מהכנסייה עצמה , וכל שכן ממאמיניה. יש להעיר כי בשאלה אם הנצרות היא עבודה זרה נכתב רבות . [ 43]הדיון נערך הן ברמה התיאולוגית הן ברמה המעשית. העבודה הזו היא עבודה זרה, ועובדיה על הפלגמים השונים הם עובדי עבודה זרה. מובן שהדעות המקלות, היו הראש התיאולוגי הן ברמה המעשית, עשויות להיות סניף להקל בשבת קבלת התרומות, 44 .

ו. המחלוקת בימינו בנוגע לקבלת תרומות מנוצרים

לא כל קשר לנאמר לעיל, השכל הישראלי מחייב להגיע למסקנה שאליה הגיעו כל הפוסקים והשכרים לתרומה מתלווים מניעים מיסיונריים ותוכניות להעביר את היהודים מקבלי התרומה על דתם, אזי יש בקבלתה סכנה רבה ויש להימנע ממנה. [45]אבל לא היו לך שיקול הלכתי לקולא או לחומרא. אפשר מאוד שהסיבה הייתה הקושי הגדול לעמוד על המניעים האמיתיים של התורמים. אכן הפוסקים נתנו את דעתם לבחון את השאלה שהציב ה'ציץ אליעזר '- האם' מתחת להתרמות הכספיות של האינו יהודי טמונות כוונות לרעה '. בהקשר הספציפי של תרומות שנבנו אוונגליסטים: יש ההתפעלו מיחסם ליהדות ולמדינת ישראל וטענו כי המדינה לא פחותהלימודים חזון הנביאים כי האומות כולן תכרנה במעלתם של ישראל בהיותם עובדי ה '. [46] התחתם כתבו אחר כי האוונגליסטים - מטרתם להביא את היהודים למרת דת מרצון. [47]ואכן פוסקים רבים אסרו לקבל תרומות וסיוע מקרנות נוצריות (אוונגליסטיות, ובפרט מה'קרן לידידות '), [48] שמא מטרת התרומות היא השפעה מיסיונרית על מקבלי התרומות . ההכרעה בין הדעות השונות קשה עד מאוד, שכן בחינה של הכוונות גלויות ונסתרות הינה דבר קשה עד בלתי אפשרי. המקורות העומדים לרשות הפוסק לרוב מוגבלים למקורות הגלויים והכתובים. הוא לא מודע למשקלם האמיתי בחברת המאמינים התורמים, ובוודאי לא חשוף באופן מלא למידע הנאמרים בעל פה על המאמינים, על פלגיהם ופלגי פלגיהם השונים. הגבתי את הדיון למקורות שנברך בדברי האוסרים [49] והמתירים, תוך ניסיון לענות על השאלה אם אפשר להגיד מה שדברים על קיומן של כוונות רעות האוסרות את קבלת התרומות להם.

את האמונה האוונגליסטית יש לחלק לתיאולוגיה ולאכסטולוגיה. התיאולוגיה הנוצרית האוונגליסטית מייחסת ליהודים, ליהדות ולמדינת ישראל שהם היו, ללא כל שינוי, המרה או אמונה משהו במשיח השקר שלהם, ערך זה היה חשוב ביותר במאמר הנוצרי. לשיטתם, עם היהודים העומדים באמונת הצרופה, המאמינים בי"ג עיקרים וכופרים עם האיש לעומתה האכסטולוגיה (תורת אחרית הימים) הנוצרית מדמיינת כי משיח השקר שלהם. זה רואה לטרון עיניה שינוי מסוים באמונתם של חלק מן היהודים שהם לדעתם יתרבית עם התגשמות ההיסטוריה של הנוצריות לתחייתו של המסית.

להבנתי, השניות שבאמונת השילוש היא הגורמת למחלוקת בין תלמידי החכמים ביחס לשוונגליזם. אבל לא משנה את הפעולות האלה. שאמורות לשנות את האמונו הצרופה של עם ישראל. העולה מדברים האלה כי הפעולה שלהם מבוגרת אוונגליסטים בעבור מדינת ישראל, יושביה והמתיישבים ביהודה ושומרון זה נגועה בדרך כלל בפיפות קונקרטיות המרתקת דת, לא בכיפה ולא מתוך בחירה, ולפי שהיא היא מותרת.

ז. קבלת תרומות מה'קרן לידידות '

בנוגע ל'קרן לידידות ' [50] נראה כי יש להחמיר יותר, וזאת משתי סיבות.

כפי שראינו לעיל חז"ל אסרו לקבל צדקה מגוי בשל חילול השם הנוצר כאשר 'אומרים הגוים כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם '. [51] איסור זה קיים כאשר יהודי אשר יכול להיתמך על ידי יהודים מגיע לגוי ומבקש ממנו תמיכה כספית , והדבר נעשה נראה כי בקרן לידידות 'מתקיימים כל התנאים לאיסור'. הקרן פונה בבקשה לגויים על המטרה שאלו יתרמו למטרות צדקה שאינן קיומיות ואינן מחוץ לשגג את הג'דה של מדינת ישראל או של עמותות צדקה אחרת. יתר על כן, הקרן נותנת לתרומות אלה פומבי בכל אמצעי. התקשורת, בפרסומים שתוכנם הוא שאלמלי עזרתם של הנוצרים היו זקנים יהודים רעבים ללחם וקופאים מקור. עשה הקרן גורמת לחילול השם ממשי, ואין להתיר לקבל ממנה צדקה, [52] אם כי יש שהקלו בדבר ונטלו ממנה כספים למטרות צדקה . [53]

אני לא מבין את בתרומות הניתנות למטרות צדקה, נראה שיש להחמיר בתרומות המתקשרות מה'קרן לידידות '. יותר מבתרומות אחרות המתקשרת מנוצרים אוונגליסטים. הקרן אינה פועלת ממניעים דתיים כללים שאיפה לצמיחתו ולשגשוגו של עם ישראל בארצו. [54] היא אף אחת לא יכולה להסתכל בהיסרת האיבה בין הגויים ובין עם ישראל, [55] אלא מבקשת קשר זיקה, חיבה וקרבה בין היהדות ובין הנצרות. קרבה זו אינה רק עניין פילנטרופי, אלא לדידו של מייסד הקרן הרב יחיאל אקשטיין, אמורה קשר כבוד והערכה של הדתות זו לזו. [56]

אולם מדברי חז"ל במקומות אינספור עולה כי ראו לנגד עיניהם מטרה ביצירת בידול וחיץ בין יהודים ובין עובדי עבודה זרה , ולשם כך תיקנו עשרות תקנות וגזֵרות בתחומי ההלכה השונים . זאת ועוד, ההלכה אוסרת כל הכרה והסכמה עם עבודה זרה, [57] ואפילו להזכיר את שמה אסרה התורה. [58] התורה ביקשה ליצור בידול פיזי בין מגורי גויים ובין מגורי יהודים , על מנת שלא ליצור השפעה הדדית, ולכן אסרה למכור להם קרקע בארץ ישראל. [59] עוד אמרה תורה שחובה ליצור יחס של סלידה ובוז כלפי עבודה זרה : [60] 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא'.

הכשרת כל אלה באה הקרן לידידות ומבקשת צור קשר קרבה על מנת לקבל מידע אחר חסמים וחומות האמורות להפריד בין היהדות ובין הנצרות, חומות אשר נבנו בעמל רב במשך השנים. איך שראינו ידכן בבארה פסולה ואסורה, גם אם לא ניתן להגדיר אף אחת מהפעולות שעושה הקרן כהסתה לעבודה זרה. בשל סיבות אלה סברו פוסקים רבים כי אין לקבל כל תרומה מה'קרן לידידות 'לכל מטרה שהיא. [61] ואולם יש מן הפוסקים שהקלו בדבר, כמה פעמים רבות הצהרות לחוד ומעשים לחוד, ומעשיה של הקרן אין לשפוט לפי מטרתם אלא לפי התפקיד המתאים, ומכביסט שלדעתם הקרן זה לא עושה כל מעשה שיש לעשות זאת כדי להבהיר בעיה הלכתית זו אינה קיימת, וניתן להתיר קבלת תרומות ממנה, לכל הפחות למטרות שאינן מטרות צדקה. [62] יש להוסיף כי אם מקבל התרומה אינו מודע בדרך כלל למטרת הקרן, שיש להם שהתרומה אינה נושאת כל אזכור מפורש או מרומז של הדת הנוצרית, וכמו כן התרבות עובדת דרך מוסד רשמי של מדינת ישראל ליצירת זיקה, חיבה או קרבה של הנהנה מן התרומה.

ח. פרסום שמות התורמים ודתם

איך שראינו, התורה ביקשה ליצור קשר. מקור האיסור בפסוק 'לא תחנם' [63] הנבחר בגמרא כציווי 'לא תתן להם חן', [64] וכפי שכותב הרמב"ם (הל 'עכו"ם פ"י ה"ד):

יחד אסור לספר בשבחן ... קל וחומר ספרפר בשבח מעשי ... מה שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים. [65]

באיסור 'לא תחנת' יכול להיפגש במקרה בו מבקשים מקבלי תרומה להעלות על נס את העבודה הטובה ביותר של העבודה, והמסתבר שככל שתובלט היצה של התורם עובד עבודה זרה, כן תגבר מידת האיסור בשבט הניתן לו. ה"קרן לידידות 'טומנת בשמה המלאה' הספר הקומוניסטי בין המוקדמות והיהודים 'את דתם של התורמים, וזו הסיבה שישלמה את הראשי להימנע מלקבל תרומות מקרן זו יודעת. עם זאת יש לציין כי עובד ממש ציון והנצחת שמו של התורם על התרומה אין לעבור על איסור זה, [66] ומשמע מלשון רש"י [67] מישהו אם הבעיה שכזו קיימת בנוגע לתרומות למקדש, היא לא קיימת אם המשרד היה שם לקבל תרומות אפילו בזמן ציון שם התורם ממשנו יהודי.

סיכום הלכה למעשה

א. מותר לקבל תרומות מנוצרים אוונגליסטים, גם אם הם אדוקים באמונתם.

ב. אין לקבל תרומות הניתנות על ידי מיסיונרים ומיועדות לסייע בידם במישרין או הביפין המהיר היהודים על דתם.

ג. יש להחמיר בצדקה מגויים ליהודים נזקקים הניתנת בפרהסיה, הדרך בדרך הדרך פועלת ה'קרן לידידות 'הראשומי הרווחה. מאידך גיסא מסתבר להקל בקבלה תרומות מן ה'קרן לידידות 'כאשר התרומה אינה נושאת כל מכס מפורש או מרומז של הדת הנוצרית, וכמו כן התרבות עוברת דרך מוסד רשמי של מדינת ישראל או של רשות מקומית ומוסיקה מקבלים הנהנים את התרומה.

ד. ראוי להסתייג מקבלת תרומות מארגון נוצרי המבקש שתרומתו תתפרסם בזמן ציון מפורש של הדת הנוצרית, על המטען שלא לחלוק שבחים לעבודה זרה.

 

 

 

 

[1] .     נוסח הרמב"ם ע"פ הוצ 'מפעל משנה תורה.

[2] .     יד רמ"ה, בבא בתרא י ע"ב אות קלב.

[3] .     תוספות, ב"ב שם ד"ה יתיב בתירוצו הראשון.

[4] .     רש"י, ב"ב יא ע"א, ד"ה דלא סיימוה קמיה.

[5] .     באופן שונה במקצת כתב ביד רמ"ה, שם י ע"ב אות קלט.

[6] .     ש"ך, יו"ד סי 'רנד ס"ק ג.

[7] .     הפרשנות זו שותפים היו רבנו חננאל והרי"ף תלמידו (שם ה"א"א בדפי הרי"ף);

[8] .     רש"י, שם ד"ה אוכלי.

[9].    על פי רבנו יהונתן הכהן מלוניל, הכותב (סנהדרין ה ע"א בדפי הרי"ף) כי 'שמודיע להם שאין ישראל מרחמין עליהם ומתחלל שם שמים על ידם', ובלשונו של הלבוש, יו"ד סי' רנד ס"ק א: 'שאומרים הגוים כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם'.

[10].   כך מתבאר המושג חילול השם גם במקומות אחרים, ראו יומא פו ע"א: 'היכי דמי חילול השם?...'.

[11].   האחרונים מבארים כי האיסור הוא רק קבלת צדקה בפרהסיה, אולם אם הצדקה ניתנה בצנעה, אזי גם אם לאחר מכן הדבר נודע לרבים, הוא לא מוגדר כפרהסיה, ראו שו"ת קול אריה, או"ח סי' יד; שו"ת בית שערים, או"ח סי' סא ד"ה ואפילו יהיבנא.

[12].   יד רמ"ה, סנהדרין כו ע"ב ד"ה אמר ר' נחמן.

[13].   כן הוא גם בשו"ע, חו"מ סי' לד סעי' יח.

[14].   כך מסיק הדרישה, יו"ד סי' רנד ס"ק א.

[15].   כך כתב רבי חיים בן עטר, בספרו ראשון לציון, יו"ד סי' רנד סעי' ב, בתירוצו השני. למעשה הוא מבכר את תירוצו הראשון לפיו הרמב"ם עוסק דווקא במלך שבו קיים ההיתר של שלום מלכות, אך בגוי פרטי אין היתר, ואין לקבל ממנו אפילו לא לעניי גויים. אולם ישנם אחרונים אחרים שנקטו דווקא כהסברו השני למעשה: כך כתב גם בשו"ת בית שערים, או"ח סי' סא ויו"ד סי' שלח. כך מסיק גם הציץ אליעזר, חלק טו סי' לג אות ד, הלכה למעשה, ואף מדייק זאת בדעת הש"ך. אפשרות זו העלה גם הרב יוסף שלום אלישיב, מוריה קעג-קעד עמ' לג.

[16].   על הסבר זה ברמב"ם, המבחין בין גוי שהוא אדם פרטי לגוי הנמצא בתפקיד שלטוני יש להקשות מהרמב"ם, הכותב במקום אחר (הל' מלכים פ"י ה"י) כי האיסור בקבלת צדקה קיים לכאורה מכל גוי, גם אם אינו שר או מלך: 'הגוי שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם'. אולם האחרונים (לח"מ ומל"מ שם) מבארים שכוונתו דווקא למלך או שר.

[17].   המובא בהערה הקודמת.

[18].   תוספות, בבא בתרא ח ע"א ד"ה יתיב.

[19].   ערכין ו ע"ב.

[20].   רמב"ם, הל' מתנות עניים פ"ח ה"ח; ובשו"ע יו"ד סי' רנט סעי' ה.

[21].   ראו להלן בדרישה ובט"ז.

[22].   דרישה, יו"ד סי' רנד ס"ק א.

[23].   בט"ז, יו"ד סי' רנד ס"ק ב וכ"כ בשו"ת כתב סופר, יו"ד סי' קיד.

[24].   תוספות, בבא בתרא ח ע"א ד"ה יתיב; חידושי רבי יצחק קרקושא בבא בתרא יא ע"א.

[25].   ראו שו"ת מהר"י מברונא, סי' רעו, וכן פסק הרמ"א, יו"ד סי' רנד סעי' ב. על פי זה התירו פוסקים רבים איסוף תרומות מגויים בעבור בניין בית כנסת: ראו שו"ת קול אריה, סי' יד; שו"ת תשורת שי, ח"א סי' טו; כך סבור גם בשו"ת בית שערים, או"ח סי' סא, אלא שכתב ש'מ"מ לאו משנת חסידים הוא'. ועיין בשו"ת יביע אומר, ח"ז או"ח סי' כב, שנטה להחמיר בקבלת תרומות מרפורמים לאור דברי הפוסקים המתירים לקבל תרומות לבית כנסת מגוי אך לא ממומר (רמ"א, יו"ד סי' רנד סעי' ב).

[26].   רמ"א, יו"ד סי' רנד סעי' ב.

[27].   יד רמ"ה, בבא בתרא י ע"ב. לדעת הציץ אליעזר, שם, יש להחשיב התנדבות פיזית כסוג של מתנה.

[28].   בתשובה הנזכרת לעיל.

[29].   מגילה כו ע"ב.

[30].   בדומה לכך התיר בשו"ת אור שמח, ח"ב סי' מח, לקבל צדקה מראש עיר בחו"ל, שכן במתן הצדקה ראש העירייה עשוי לגרוף רווח פוליטי כזה או אחר.

[31].   עבודה זרה נא ע"ב.

[32].   וכן כתב רבי יהונתן הכהן מלוניל, ע"ז כג ע"ב בדפי הרי"ף; ריטב"א, נא ע"ב.

[33].   ועי' ש"ך, יו"ד סי' קמג ס"ק ה, שמשמע ממנו שהעברת תשלום לעבודה זרה אסורה מדאורייתא.

[34].   תוספות, מד ע"ב ד"ה נהנין.

[35].   לדעת הר"ן בחידושיו, ע"ז נא ע"ב; וכן כתב הרא"ה, בחידושיו ע"ז שם; אלו הם אומנם פירושים שונים, אולם הם אינם סותרים, ולפיכך 'נראה דבכלל בטובה דאסרי' תרוייהו איתניהו: שכר, וטובת דברים', אולם שאר הראשונים הבינו כי שני פירושים אלו אינם יכולים לעלות בקנה אחד.

[36].   מובא בר"ן בחידושיו לע"ז שם.

[37].   שו"ע, יו"ד סי' קמג סעי' ג.

[38].   כך הבינו הלבוש והש"ך, לשו"ע שם ס"ק ה, וכן התווסף על השו"ע, בהערה לפני דברי הרמ"א.

[39].   לדעת באר הגולה לשונו של השו"ע עמומה, וניתן להבין ממנה שפסק גם כדעת ר"ת וסיעתו.

[40].   אומנם יש להעיר כי השיטות חולקות זו על זו בתרתי, והן הופכיות זו לזו, ומסתבר שעל כגון האי גוונא אמרה הגמרא עירובין ו ע"ב: 'מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל – עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך', ועיין ברש"י שם.

[41].   מובא בט"ז, שם ס"ק ה.

[42].   הרב יהונתן בלס, 'תרומות אוונגליסטים – להחזיק טובה לכמרים', תחומין לד, עמ' 214–221.

[43].   בעניין זה ראו רמב"ם, הל' עבודת כוכבים פ"ט ה"ד, ולעומתו ראו תוספות, סנהדרין סג ע"ב ד"ה אסור; רמ"א, או"ח סי' קנו סעי' א; שו"ת יביע אומר, ח"ב יו"ד סי' יא ס"ק ד ועוד.

[44].   כך כתבו גם הרב נחום אליעזר רבינוביץ והרב דוד סתיו (במכתב בי"ב סיון תשע"ד שהתפרסם באתר 'כיפה' ביום י"ג סיון, ומופיע גם בקישור:         
 http://upload-community.kipa.co.il/magazine/611201435858.pdf. נצפה בתאריך כ"ג סיון תשע"ט); הרב אליעזר מלמד, 'כבוד ואהבה לאוהבי ישראל', עיתון 'בשבע', ט' אלול תשע"א.

[45].   שו"ת ציץ אליעזר, חי"ח סי' סו.

[46].   הרב אליעזר מלמד, שם.

[47].   הרב יהונתן בלס שם.

[48].   מעמדה של זו ותרומות ממנה יתברר בנפרד להלן.

[49].   הרב בלס מסתמך במאמרו על מאמר של רוברט ניקולסון הסוקר את יסודות האוונגליזם. כן מציין הרב, במאמרו שם בתחומין, לעיקרי האמונה האוונגליסטית כפי שמנוסחים באנציקלופדיה דתית במרשתת, ראה שם הע' 16. יש להעיר כי בכל עיקרי האמונה כפי שמנוסחים שם לא מופיעה כל התייחסות לעם ישראל ולארץ ישראל לטוב ולמוטב.

[50].   בשמה המלא: International Fellowship of Christians and Jews, ובתרגום לעברית: 'ידידות בינלאומית של נוצרים ויהודים'.

[51].   לבוש, יו"ד סי' רנד ס"ק א. וכן כתב לפניו רבנו יהונתן הכהן מלוניל, סנהדרין ה ע"א באלפס: 'שמודיע להם שאין ישראל מרחמין עליהם ומתחלל שם שמים על ידם'.

[52].   וזאת גם אם היה מקום למצוא פתח להיתר תוך הסתמכות על חילוקים שונים שנאמרו באחרונים, שכן טעם האיסור מתקיים במקרה זה במלואו.

[53].   כך נוהגים ארגונים גדולים המופעלים על ידי אנשים יראי שמיים אשר לפי דבריהם נוהגים כך תוך הסתמכות על רבותיהם, תלמידי חכמים ורבנים מפורסמים.

[54].   אם כי בהחלט ייתכן שזהו המניע של נוצרים אוונגליסטים התורמים לקרן.

[55].   שהיא מטרה ראויה שאף חז"ל התייחסו אליה ותיקנו תקנות שונות שמטרתן מניעת איבה. אולם המשותף לכולן הוא מניעת אפליה של גויים גם במקום שבו אפליה זו קיימת על פי שורת הדין. אומנם לא מצאנו תקנה של חז"ל שבה ניתן יחס מועדף לגויים על מנת למנוע איבה, ולהפך: מצאנו הלכות האוסרות מתן יחס מועדף לגויים. ראו רמב"ם הל' עבודה זרה פ"י ה"ב.

[56].   על אודות ניתוח תפישתו של הרב יחיאל אקשטיין וחדירת יסודות נוצריים לתוכה ראו בספרו של אלן בריל, 'Judaism and World Religions', ניו יורק 2012.

[57].   רמב"ם, הל' עבודת כוכבים פ"ב ה"ו.

[58].   שם פ"ה ה"י.

[59].   ע"פ הרמב"ם, שם פ"י ה"ד.

[60].   עבודה זרה מו ע"א.

[61].   כך הסיק גם הרב טנדלר בארה"ב, ואת דעתו אימץ הרב יעקב אריאל (פסיקה שיצאה בכ"ה שבט תש"ע). כך יש להבין גם את פסיקת הבד"ץ של העדה החרדית (מיום י"ח סיוון תשס"ב).

[62].   כך הסיקו הרב נחום רבינוביץ והרב דוד סתיו, וכך הסיק גם הרב אליעזר מלמד (ראו לעיל הערה 68).

[63] .    דברים ז, ב.

[64] .    עבודה זרה כ ע"א.

[65] .    יחד הוא בשו"ע, יו"ד סי 'קנא סעי' יד.

[66] .    ראו רמב"ם, הל 'מתנות עניים פ"ח ה"ח.

[67] .    רש"י ערכין ו ע"א.