הרוגי מלכות

הרוגי מלכות

כל עם ישראל בוכים היום, על הזעזוע הקשה ברציחתם של אחינו. מניין שואבים נחמה. אולי מאותם הדברים המפורסמים, שהרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם! ננסה להתבונן מעט בגדר הרוגי מלכות ובמשמעות הדברים.

הרב יצחק גרינבלט | תמוז תשע"ד

אותם הדברים שמפורסמים על הרוגי המלכות מובאים בגמרא במסכת בבא בתרא (דף י') ובה מסופר על רב יוסף בנו של רבי יהושע שהיה במצב לא פשוט ועלה שמים, וכשהבריא סיפר שראה עולם הפוך, שמי שנחשב בעולם הזה, בעולם הבא לא נחשב ומי שלא נחשב בעולם הזה נחשב שם, ועוד אמר דבר מיוחד: "ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן". והגמרא מבררת מיהם אותם הרוגי למכות: "מאן נינהו אילימא ר"ע וחבריו, משום הרוגי ןמלכות ותו לא פשיטא בלאו הכי נמי, אלא הרוגי לוד". מובן הדבר שהריגתם היא זו שגרמה להם שלא יוכלו לעמוד בחיצתם מרוב מעלתם, אך מה עשו אותם הרוגי לוד, מפרש שם רש"י: "הרוגי לוד לוליינוס ופפוס אחים שהרגם טוריינוס הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (ד' י"ח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה".

יהודי שמוסר את נפשו על עם ישראל זוכה למעלה עליונה. הוא מבטל את הצד הפרטי שלו אל הצד הכללי, ועל ידי כך מתעלה להיות כללי באמת, במעלה אחרת לגמרי.

במצב זה נאמר בגמרא שהרוגי מלכות יש להם כפרה, אף על פי שהיו רשעים, שנאמר: מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וגו' נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, חסידיך הם חסידיך ממש, ועבדיך הם אלה שהתחייבו מיתה, אלא שכיון שנהרגו נקראו עבדיך. בטעם הדבר נחלקו אמוראים: אביי אמר מפני שהרוגי מלכות נהרגו שלא בדין, לפיכך יש להם כפרה, ורבא אמר מפני שמתו שלא כדרך כל הארץ, ולכן אינם דומים למתים מתוך רשעם שאין להם כפרה.

רבנו יונה מגירונדי בספרו שערי תשובה כתב: "ואם נהרג והתודה לפני מותו"... משמע שהכפרה של הרוגי מלכות לפי דעתו תלויה בוידוי, ואז הריגתו משלימה את התיקון שלו, וכך אכן הבין הלבוש, אך הדברים לא פשוטים, שכן מהסוגיא בגמרא משמע שהכפרה היא אף בלא מעשה וידוי או שאר חזרה בתשובה שלהם. וכך האריך הש"ך לתמוה על דברי הלבוש וכתב באופן חד משמעי שהרוג המלכות מתכפר לו גם אם הוא לא עשה תשובה, שעצם היותו הרוג מלכות מכפר. וכך כתבו ראשונים רבים.

המקורות שהבאנו מהגמרא מדברים באופן הפשוט על כאלו שמוסרים את נפשם למען עם ישראל. במצב זה פשוט להבין שמותם הוא כפרה, שהרי עשו מעשה גדול מאוד, מסירות למען עם ישראל, ולכן מעשיהם יכפר, אך הרמב"ם הרחיב את היריעה בהגדרת הרוגי מלכות, ובאגרת תימן בכותבו לחזק את יהודי תימן שסבלו מרדיפות קשות ובמכתבו כותב שאם יהודי נהרג על היותו יהודי, יש לו דין של הרוגי מלכות, שאי אפשר לעמוד במחיצתו בגן עדן. ואף שלא עשה מעשה התלוי בו, עצם המעשה העלה אותו לרמה גבוה כל כך. הרב יוסף ויצן רבה של פסגות נשאל, כיצד אדם שחטא ולא עשה תשובה, זוכה על ידי מעשה שאחר עשה בו, להגיע לגן עדן? ובתשובתו הוא כותב: " כמו שיסורין הם כמו מזבח כפרה על עוונות, גם אם האדם לא בחר ביסורין, כך גם למות על קידוש ה' על היותך יהודי. המיתה היא יסורים רבים והאדם התייסר על כך שהוא יהודי. יש כאן זיכוך נפש של אדם מישראל. הנפש של יהודי שנהרג על קידוש ה' נהפכה להיות כחפץ של קדושה בעולם, שהשתמשו בה לקדש את ה'. הכיצד יש בכך קידוש ה'? נכון שבכל פעולה של הריגת יהודי ע"י גויים יש גם חילול ה' אולם חוץ מהחילול ה' המקומי, המאבק שיש בין הגויים לישראל והניסיון של הגויים לשבור את הזהות היהודית שלנו ולמרות הכל "עליך הורגנו כל היום" ואנו ממשכים להיות עם ישראל מכוח ובזכות כל הבירורים שמתעוררים בדבר הזהות שהיהודית שלנו.

מעלה גדולה יש בהריגתם, עם כל הכאב והקושי, ואנו נשארים לחזק את המשפחות היקרות שזכו לקידוש ה' גדול במשך הזמן האחרון, ועם האוצר הנפלא של האחדות ועם כל התפילות שהיו לנו, ואנו נמשיך להתפלל לה' שיאמר לצרותינו די ונזכה במהרה לגאולה שלמה במהרה בימנו אמן.