החופש בא לעבודה

החופש בא לעבודה

חופש, נערים וילדים רבים יצאו לחופשה, אז מה עושים? יש המטיילים, יש קטיינות ועוד ועוד, ויש המחליטים לנצל את החופשה כדי לעבוד, להרוויח מעט מזומנים. אך למי שייך הכסף של הילד העובד?

הרב יצחק גרינבלט | אב תשע"ג

מציאת הקטן

על פי חוקי המדינה, קטן העובד ומקבל משכורת, או כל מתנה שניתנת לקטן, שייכת לקטן בלבד, ואין להוריו כל בעלות עליה. לעומת זאת בדיני התורה יש מקום רב לדון על כך.

 

המשנה מביאה לנו דין שקטן שמוצא מציאה, האב זוכה בה. לפי חז"ל דבר זה הוא תקנת חכמים כדי לא לעורר איבה בין האבא לבין הבן. האב משקיע בבנו כל כך, ואמרו חכמים שאין הדבר הגיוני שהאב יתן לבן, ובסופו של דבר כשיש לבן הוא לא יתן לאב, שאז האב ירגיש כעס על הבן, שיש לו אפשרות לעזור ואיננו עוזר כלכלית. במיוחד הדבר פשוט כאשר מדובר במציאה שהקטן מוצא, שהוא לא מפסיד מכך דבר.

 

יחד עם זאת, חכמים בררו לנו שדין זה לא קיים רק לגבי קטן, אלא גם לגבי גדול, אם הוא "סמוך על שולחן אביו", כוונת הדבר שאם הקטן מתפרנס מאביו, ממילא מציאה שהוא ימצא תהיה שייכת לאביו, שכן אותו הטעם קיים גם במקרה זה (יש מהראשונים ומהאחרונים שכתבו שאם הבן נשוי, גם אם הוא מתפרנס על חשבון אביו, מציאתו לעצמו, שכבר איננו נחשב כסמוך על שולחן אביו, ויש שחלקו על כך וכתבו שהכל תלוי בפרנסה).

 

אך דין זה נאמר במציאה, מה הדין ביחס למתנות שהקטן מקבל? התוספות סוברים שדין המתנות כדין מציאה, וערוך השולחן ועוד הסבירו שכל מי שנותן לקטן, יודע שהקטן לא יודע לשמור על דבריו, ולכן הוא באמת נותן לאביו (על פי דבר זה אפשר ליישב גם את הדין של קניין מקטן, כגון במשחקי קלפים שהילד מפסיד, ואין בכך בעיה של גזל או של משחק בקוביה שכן האב הוא הבעלים והוא מוחל בלב שלם בזה שהוא נתן לבנו לשחק).

 

האם דין זה ישתנה כאשר מדובר בקטנה? באופן פשוט מסתבר שכן, שהרי דין מעשה רווחי הקטנה לאביה אינו מתקנת חכמים אלא הוא נובע מלימוד מהפסוק: "בנעוריה בית אביה" שלמדו ממנו חכמים שכל מעשי ידי הקטנה לאביה (עד גיל 12 וחצי). אמנם נתיבות המשפט מכריע שלגבי מתנות שניתנו לקטנה רק מדרבנן הן שייכות לאב ולא מהתורה.

 

שכר עבודה

כיום אנו מוצאים קטנים רבים שעובדים, אמנם דבר זה היה בעבר, אך בדרך כלל היה כעזרה של הילדים בפרנסת המשפחה, אך כיום ילדים עובדים לעצמם, ולא לפרנסת המשפחה. ודאי שאם ההורים רוצים הם יכולים לתת את המשכורת של הקטן לקטן או לקטנה, אך מה קורה כשאר להורים של צורך כלכלי, האם הם יכולים לקחתו לעצמם?

הרמ"א כתב שכשם שמציאת הקטן לאביו, כך גם מעשה ידיו לאביו, וממילא גם גדול הסמוך על שולחן אביו, משכורתו שייכת לאביו. אמנם ערוך השולחן חלק על דברי הרמ"א ומסביר שדבריו של הרמ"א מקורם בבעל העיטור שדיבר על רווחים של הבין מכספו או מרכושו של האב, ולא כשהבן מרוויח מעצמו ומרכושו.

 

בחוברת משפטי ארץ חג' כתב הרב בלוך, ראש הכולל מאמר ארוך בדינים אלו, ולסיכום בנושא עבודת הקטן כותב:

שכר עבודה של קטין שייך לו מדאורייתא. זכותו של האב בשכר העבודה שנויה במחלוקת, ולדעת "ערוך השולחן" אם מדובר בעסק שאינו משפחתי מסתבר שיוכל הקטין לומר "קים לי" כשיטה הסוברת ששכר העבודה אינו של האב, ולהשאיר את משכורתו בידו. לגבי קטינה נאמר ששכר עבודתה שייך לאביה מן התורה.

 

נגענו רק בקצרה בדברים, והרוצה מוזמן להרחיב במאמר הנ"ל ובחוברת עת לדון שדנו בדברים וכו'.