האם מה שטוב להולנד טוב לנו?

האם מה שטוב להולנד טוב לנו?

חגיגה גדולה מתנהלת בהולנד, אירוע מדיני גדול וחגיגי, הכתרת המלך החדש, בטקס מכובד ורציני, כמקובל מזה דורות. מכירים אנו דברים כאלו ואחרים בעמים שונים בעולם, ויודעים אנו שהדבר היה מקובל מאוד בעבר . האם צריך לפי התורה למנות מלך לעם ישראל?

הרב יצחק גרינבלט | אייר תשע"ג

חגיגה גדולה מתנהלת בהולנד, אירוע מדיני גדול וחגיגי, הכתרת המלך החדש, בטקס מכובד ורציני, כמקובל מזה דורות. מכירים אנו דברים כאלו ואחרים בעמים שונים בעולם, ויודעים אנו שהדבר היה מקובל מאוד בעבר עד כדי שעם ישראל מבקש מה' מלך "ככל העמים".

אך שתי שאלות חשוב לברר בעניין זה, האם צריך לפי התורה למנות מלך לעם ישראל, והאם הדבר טוב וראוי, וכמובן מה קורה כאשר אין מלך, האם המצב של העם משתנה?

בתורה אנו קוראים על מינוי המלך המופיע באופן חריג משאר הציווים בתורה, ובה נאמר: כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי"...

מצד אחד הביטוי "שום תשים" מאוד החלטי כציווי לעשות זאת, אך מצד שני הזכרת התורה שהדבר מתחיל ב"ואמרת"... מושך אותנו להבין שמינוי המלך הוא תוצאה מבקשה של העם, מעין הסכמה אלוקית לצורך אנושי.

אף בנביא, כאשר עם ישראל מבקשים משמואל הנביא שימנה להם מלך, הם זוכים לביקורת קשה משאול, דבר שאינו מובן כל כך, אם באמת ביקשו הם מצווה, שאז היינו מצפים לשמחה גדולה של הנביא.

הרמב"ם ורוב רובם של גדולי ישראל פסקו להלכה שיש מצווה למנות מלך. את השאלה מהביטוי "ואמרת" מיישב הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו העמק דבר, שאף שיש מצווה, אך לא בכל מצב מוכן האדם לקיים את המצווה, לא בשל רצונות, אלא בשל אי בשלות. עם ישראל צריך להיות בשל דיו כדי למנות עליו מלך. מינוי מלך שלא בזמן הנכון עלול לגרום לבעיות לא פשוטות. על פי דבריו אפשר אף להבין את התנגדותו של שמואל הנביא, שמתוך היכרותו במצב העם (בהיותו עובר ממקום למקום) רואה ברצון העם דבר לא בשל, וממילא רצון להתנתקות מהנהגה אלוקית, ולמעבר להנהגה אנושית (כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות מלכים "שמאסו בשמואל הנביא" ובהמשך מביא פסוק על מאיסה בה', שהיינו הך - ע"פ האחרונים).

בניגוד לגישה זו, האריך האברבנאל לא רק לטעון שאין מצווה למנות מלך, אלא שאף המלוכה איננה דרך נכונה, שכן ריכוז כל הכוחות אצל אדם אחד עלולה לגרום לבעיות קשות מאוד (כפי שחש על בשרו עצמו בגירוש ספרד ופורטוגל). ולכן דוגל הוא בשלטון הדמוקרטיה שיש בו יותר איזון ויותר ביקורת פנימית.

למרות המחלוקת ההלכתית שיש בדבר, אפשר לראות איזה שהוא קו משותף בין דברי הנצי"ב לבין דבר האברבנאל, שאי בשלות עלולה להפוך את המלוכה למוסד בעייתי. לכך גם מצאנו בעולם מקומות שהפכו את המלוכה להיות מוסד חסר משמעות, מלבד הכבוד והסמליות, והעברת הסמכויות לציבור נבחר.

אך יחד עם זאת ודאי הדבר שכאשר המלך מתאים ומוביל את העם נכון, העצמה הגדולה שיש לו מסוגלת להרים את העם לרמה אחרת.

בתקופה שלנו, מחדש הרב קוק זצ"ל שכשאין מלך, עוברת הסמכות של המלך לידי העם, וממילא נבחרי העם מקבלים את התפקיד של המלוכה, כמובן שדבר זה יהיה רק לדינים מסויימים, שהרי ודאי שלא יהיה למורד בשלטון דין של מורד במלכות. על דבריו דן בהרחבה הגאון הרב ישראלי זצ"ל והוסיף בהם גדרים ומקורות.

כמובן שישנם עוד גדרים הנותנים לשלטון עצמה ואחריות כגון דינא דמלכותא ושבעה טובי העיר ועוד, אך המלוכה הינה דרגה מעל, ויהי רצון שנזכה לה בתיקונה.