הגדרות כלליות לגמר מלאכה - חלק א'

הגדרות כלליות לגמר מלאכה - חלק א'

במאמר שלפנינו נעסוק בנושא: גמר המלאכה בגידולים. פירות וירקות רבים אינם זוכים להתיחסות כלשהי במשנה. מנין נדע מהו שלב גמר המלאכה שלהם? בספרות התלמודית אין הגדרה כללית ברורה שתסכם את המושג "גמר מלאכה". בפרקים הבאים נעשה נסיון התחלתי לרכז את המופיע בראשונים ובאחרונים בענין זה.

הרב שמעון בירן | התורה והארץ ב'

ראשי פרקים:

פתיחה

       א. דין הפירות שלא הוזכרו במשנה

       ב. ליקוט לארגזים - גמר מלאכה

       ג. חילוק בין פירות הצריכים תיקון, לבין פירות שאינם צריכים תיקון

       ד. האם הפעולות המוזכרות במשנה יש בהם "תיקון"

       ה. גמר מלאכה: ראוי לשיווק או ראוי לאכילה

       שיטה א': גמר מלאכת השדה.

       שיטה ב': תיקון הפרי לאכילה.

       ו.הגדרה כללית לגמר מלאכה - סיכום

       ז. מיון או איסוף בשדה - דין בית אריזה ומערך מיון

       ח. מוצרים מעובדים

       ט. הגדרות נוספות לגמר מלאכה

  1. מלאכת הכנסתן
  2. מאותה שעה קפיד עלייהו
  3. פירות שאינם צריכים גורן

       נספח 1: גמר מלאכה טבעי.

       נספח 2: דין הגומר מלאכה בחלק מהפירות.

       סיכום כללי.       

* * *

פתיחה:

במאמר הקודם עסקנו בשלש בעיות בנושא גמר מלאכה על פי המשניות במסכת מעשרות פרק א': א. זיהוי הפירות המוזכרים שם. ב. הבנת הפעולה המוזכרת שם כגמר מלאכה. ג. השוואה לפעולות החקלאיות של ימינו.

במאמר שלפנינו נעסוק בקושי הרביעי: גמר המלאכה בכל שאר הגידולים. פירות וירקות רבים אינם זוכים להתיחסות כלשהי במשנה. מנין נדע מהו שלב גמר המלאכה שלהם? בספרות התלמודית אין הגדרה כללית ברורה שתסכם את המושג "גמר מלאכה".

בפרקים הבאים נעשה נסיון התחלתי לרכז את המופיע בראשונים ובאחרונים בענין זה.

א. דין הפירות שלא הוזכרו במשנה כפי שראינו, מינים רבים של פירות וירקות לא הוזכרו במשניות של פרק א' במעשרות, ועל כן לא ידוע לנו מהו גמר מלאכתם.

בשו"ת הרב בצלאל אשכנזי 1 ישנה התיחסות לנושא. הוא עוסק שם בשאלת הפרשת תרומות ומעשרות מפירות שנקנו מגויים. בסוף התשובה הוא כותב כך: "מ"מ עדיין יש להתבונן מהו זה שנקרא מירוח, כי כמה דברים נזכר המירוח שלהם במשנה, והרבה דברים יש שלא נזכר המירוח שלהם במשנה, כגון האגוזים והשקדים והתפוחים והאתרוגים והזיתים והתמרים וכדומה לזה פירות הרבה ודברים רבים עד בלי מספר.

והנה, אם נאמר שהמרוח של האגוזים והשקדים הוא אחר הסרת הקליפה, ואכלם היהודי כך - חייבים לכו"ע בלא גזירה של בעלי כיסים 2, כי עדיין לא נתמרחו בידי עכו"ם, והרי דינם כדין תבואה שנמכרת בשיבולים שהיא חייבת לכ"ע, וכן התמרים שמביאים אותם באשכול, וכן הבצלים שמביאין אותם קודם פיקול שלהן, וקודם שיעמידם לערימה, שהוא הגורן שלהם - ודאי חייבים".

מה שנוכל ללמוד מתוך הדברים בשו"ת הרב אשכנזי הוא, שמירוח אגוזים ושקדים הוא אחר הסרת הקליפה, ומירוח תמרים הוא לא לפני פירוקם מהאשכול. בסופו של דבר הוא ענה רק חלקית על השאלה שהציב, ועדיין אין לנו כלל שנוכל ליישם בכל שאר הפירות. להלן נרחיב בהבנת שיטתו של הרב יהוסף אשכנזי מתוך מקור נוסף. תחילה נביא את מה שכותב ערוה"ש 3: "אמנם הרבה מינים שחשב התנא בהגיע עונת המעשרות ולא חשבם בגרנם למעשרות, כמו רמונים ואפרסקים ואגוזים ושקדים ואגסים ותפוחים ואתרוגים. ולא ידעתי טעם למה... ואולי מתוך שאינם בריבוי, אין בהם גורן ואין בהם גמר מלאכה לעולם ולא מצאתי מי שהעיר בזה. וצ"ע".

השערתו היא, שמכיון שקוטפים אותם מעט מעט, אין שום כינוס של מצבור פירות, ולא שייך לדבר על מקבילות של "גורן". קביעה כזו ביחס לכלל הפירות היא תמוהה מאד, וודאי לא שייכת למציאות שלנו.

ב. ליקוט לארגזים - גמר מלאכה במאמר הקודם: "גמר מלאכה - מהו", ערך "כלכלה", הבאנו שיטה מרכזית בראשונים הסוברת ש"כלכלה" כוללת את כל הפירות הנלקטים בסלים וכדו'. זה כולל את כל פירות האילן, חוץ מתאנים יבשות, חרובים, יין ושמן שהוזכרו כולם בנפרד במשניות. הרב יהוסף אשכנזי מרחיק לכת לכלול ב"כלכלה" גם את הירקות הנלקטים בסלים וכדו'.

לפ"ז כל הנלקט במיכלים או ארגזים בשדה - גמר מלאכתו הוא במילוי הארגזים והמיכלים, עפ"י הקריטריונים של כלכלה.

בכך ניתן פתרון לרוב הגידולים שלא הוזכרו במשנה, אם לא לכולם.

ג. חילוק בין פירות הצריכים תיקון לבין פירות שאינם צריכים תיקון^ במשנה ראשונה 4 מופיע כלל עקרוני להגדרת גמר מלאכה, ויש לדון בו.

הוא שואל מדוע מוזכרים בענין גמר מלאכה (משניות ה'-ח') פירות אחרים מאלו המוזכרים בענין עונת המעשרות (משניות ב'-ד'). הצעתו לפתרון היא כך: "ונראה, דלא חשיב הכא אלא הפירות שדרכן אחר גמר בישולן לתקנן, כגון הקישואין והדלועין צריכים פיקוס ושילוק או להעמידן ערימות וכן כולהו דחשיב מחוסרין התיקון, שדרכן לתקנן בענין זה. וצריך למיתני, שאע"פ שנגמרו כל צורכן, עדיין אין זה גרנן, כדי שיעשה להן תיקון הראוי להן. ואותן הפירות שדרך לאוכלן מיד אחר גמרן, לא צריך למיתני, דגמרן הוא גרנן" 5.

א"כ, שיטת המשנה ראשונה היא: פרי הזקוק לתיקון - תיקונו הוא גמר מלאכתו והוא מנוי במשנה.

פרי שאינו זקוק לתיקון - "גמרן הוא גרנן" 6.

סיוע לשיטת המשנה ראשונה נמצא בכפתור ופרח 7: "...וכן יהיה הענין בתבואה שקצרה ודשה אלא שעדיין לא זרה ולא מרחה, וכיוצא בזה בפירות שהגיעו לעונת מעשר מצד בשולן וטעמן שנשלם, ונתלשו, אלא שעדיין צריכים תיקון, כמו שנזכר במשנה איזהו גרנן למעשרות".

גם לכלל השני של המשנה ראשונה, שפרי שאינו זקוק לתיקון "גמרן היא גורנן" ניתן למצא תומכים. בשו"ת הרב בצלאל אשכנזי בסימן ב' כתב, שאם יהודי קוצץ אתרוג מאילנו של גוי נחשב מירוח ביד ישראל, והוי טבל. דבריו הובאו להלכה במגן אברהם 8. כמובן, הדין יהיה נכון גם להיפך: במקרה שגוי קוצץ מהאילן נחשב נתמרח ביד גוי. על דרך זו אנו מוצאים גם בספר "תורת הארץ" 9 הכותב שקצירת האתרוגים - היא גמר המלאכה 10.

דברים אלו מתאימים לדברי המשנה ראשונה, הכולל את כל הפירות שאינם צריכים תיקון, שגמרן הוא גרנן. אין כאן אפילו דרישה לשים את האתרוגים בארגזים (בכלכלה)! ד. האם הפעולות המוזכרות במשנה יש בהם "תיקון" אם מניחים שגמר מלאכה היא פעולה של תיקון, יש לבדוק האם אכן כל פעולה המוזכרת במשניות בפ"א במעשרות העוסקות בגמר מלאכה היא אכן פעולת "תיקון" כפי שטוען המשנה ראשונה 11

נבדוק אחת לאחת את הפירות שהובאו במשניות (לפי סדר הא-ב) 12.

"שילוק" של אבטיח. אם הכוונה לפעולת בעה"ב של הסרת קוצים - ניחא. אם הכוונה לתהליך הבשלה טבעי - אין כאן פעולת תיקון, אא"כ נאמר שהכוונה להבשלה טבעית לאחר שנתלש, ושגם תיקון בידי שמים הוי תיקון 13.

"יעשה מוקצה" של אבטיח. אין כאן שום תיקון לאבטיח. אלא שאפשר לומר שהובא במשנה אגב ענין שילוק של אבטיח.

"פיקול" של בצל. הוי תיקון 14.

העמדת הבצל בערימה אינה תיקון, אך נתרץ כלעיל באבטיח - שהובא אגב ענין פיקול הבצל.

העמדת ערימה של חרובים, צימוקים או פרדי רימונים. אין כאן תיקון, אא"כ זהו תהליך של ייבוש.

"קיפוי" היין. לרוב הפירושים זהו צורה של תיקון.

"ירק הנאגד". אין כאן שום תיקון. וודאי שלא במילוי הכלי או ליקוט כל צורכו.

"כלכלה". במילויה אין משום תיקון.

"כבירת" קטניות. יש בזה תיקון.

"פיקוס" קישואים. אם מדובר על תהליך טבעי - קשה. אם בידי אדם: יש כאן תיקון. כך באמת מפרש המשנה ראשונה. העמדתו בערימה אין בה משום תיקון, אא"כ נתרץ כמו באבטיח ובצל.

ירידת השמן לעוקה. עצם הפקת השמן מהזיתים יש בזה משום תיקון. דישת הגרוגרות. יש בזה תיקון מסוים של ריכוך המאפשר את שיווקם בחביות.

החלקת פני עיגול של דבלה. יש בזה תיקון.

עיגול המגורה. אין בזה תיקון: מדובר על הכנסה לאוצר ויישור. מירוח תבואה. אם מדובר על ניקוי: יש בזה תיקון. אם מדובר על יישור פני הערימה בגורן: אין בזה תיקון 15.

לסיכום: קשה לראות במשנה הוכחה ברורה שכל מה שמוזכר שם זו פעולה המתקנת את הפירות.

ה. גמר מלאכה: ראוי לשיווק או ראוי לאכילה בפרק הקודם בדקנו האם יש תיקון בפעולות המוזכרות במשנה. יש לברר האם התיקון המדובר הוא תיקון שיהיה מוכן לשיווק או תיקון לאכילה (כמו לבשל תפו"א)? כמובן, ניתן להתיחס לשאלה זו, שלא בהכרח כפרשנות בשיטת הכפתור ופרח והמשנה ראשונה לעיל, אלא כשאלה יסודית בהבנת גמר מלאכה: האם גמר המלאכה הוא רק כשהפרי מוכן לאכילה או שאין הכרח שהפרי יהיה מוכן לאכילה ודי שהסתיימו מלאכות השדה? שיטה א': גמר מלאכת השדה אפשרות ראשונה להסביר: גמר המלאכה הוא תיקון הפרי לשיווק מהשדה.

כמה וכמה פוסקים, ראשונים ואחרונים, הולכים בדרך זו, שגמר מלאכה אינו הכנת הפרי למאכל, אלא גמר מלאכת השדה.

רבי אליעזר בירושלמי (מעשרות פ"א ה"ד) אומר: "אדין לא נגמרה מלאכת השדה ואת אמרת הכין?!".

וכן בר"ש סירליאו 16: "לא נגמרה מלאכת השדה". כלומר: שגמר מלאכה היא גמר מלאכת השדה.

בעל ספר חרדים 17 מוסר לנו בשם הרב יוסף קארו: "דאין גמר מלאכה תלוי בהכשר הפרי לאכילה. שהרי כמה ירקות אין ראויין לאכילה עד שיבושלו, ואפילו הכי תנן: ירק הנאגד משיאגוד" 18.

מרחיב על כך הרצ"פ פראנק 19: "הנה לדעתי גמר מלאכה למעשר אינו דוקא שהוא נגמר לאכילה כמו שהוא, שהרי גמ"ל של חמשת מיני דגן אינם נגמרים לאכילה תיכף לתלישתם, דהרי אכילת חטה נקרא כוסס, ופירש"י בברכות דף ל"ו ע"ב כל דבר שלא כדרכו נקרא כסיסה. ותפוחי אדמה יוכיחו, שאי אפשר לאוכלן אלא אחרי הבישול, וכי ס"ד דפטורים ממעשרות? אלא גמר מלאכה פירושו עשיית גורן, דהיינו שנגמר בהם כל מלאכת השדה, ומירוח קובע לחיוב מעשרות, וכן בשאר המינים מפורש בפרק קמא דמעשרות ענין גמר מלאכה בהם, ולכן גם הבננות בגמר לקיטתם מתחייבים, אע"ג שעדיין אינם ראויים לאכילה, מכיון שנגמר בהם מלאכת השדה, וממילא דהקונה אותם מן הנכרי פטורים מתרו"מ." 20

בהר צבי 21 מוסיף הרצ"פ פראנק: "חלות איסור טבל וחיוב הפרשה, חליא בגמר מלאכת השדה. וא"כ, הני פולין וריבין דאין דרכן לעשות מהן גורן בשדה, אלא כונסן מעט מעט ומכניסן לבית כדי לבשלן, מסתבר דהכנסתן זהו גורנן וזמן קביעותן לתרומות ומעשרות 22" .

בדרך הזאת פוסק גם בשו"ת יביע אומר 23: "וכמו בכל הירקות שצריכים בישול עד שיהיו ראוים לאכילה, כתפו"א ולפת וכיו"ב, ואפילו הכי חשיב גמר מלאכה כשימלא את הכלי".

וכן בעמוד הימיני 24: "ההגדרה של שלא נגמרה מלאכתו אינה מפני שזה דורש עוד הכשרה לאכילת אדם".

הרי חטים וקמח יוכיחו - גמר מלאכתם בגורן למרות ששם אינם מוכנים עדיין לאכילת אדם.

"בע"כ הכוונה של גמר מלאכה היינו גמר מלאכתן בשדה, שהגורן והיקב הם עדיין המשך הפעולות הנעשות בפרי טרם הכנסתו הביתה".

 

למעבר לחלק ב'