האם עדיף להפריש תרו"מ בדרך "ברירה" או ש"לא מן המוקף" - חלק ד'

האם עדיף להפריש תרו"מ בדרך "ברירה" או ש"לא מן המוקף" - חלק ד'

מסגרת מאמרנו זה נרצה לברר באיזו דרך עדיף להפריש תרומות ומעשרות - בדרך של "ברירה" או בדרך ש"לא מן המוקף".

הרב יעקב אריאל | התורה והארץ ב'

 

אם עומדות בפנינו שתי אפשרויות: אם להסתמך על המקילים ב"ברירה" או להפריש ש"לא מן המוקף" שבדיעבד תרומתו תרומה, מסקנתנו היא להעדיף את ההפרשה בדרך "ברירה", וזאת מכמה סיבות: א. יש לסמוך על דעת השו"ע שבזה"ז "אין ברירה" וכך פסקו הגר"א, פאה"ש, הגרצ"פ פראנק, הגרח"ז גרוסברג והגרשז"א 57 אמנם היה מקום לומר שאין הרמב"ם סובר כן מפני שתרו"מ נחשב כעיקרו מדאורייתא גם בזה"ז, אך ראינו שהאחרונים יישבו סתירה זו שבין הרמב"ם לבין מרן בעל השו"ע.

ב. התוס' בפסחים (ל' ע"א) אומרים שמצב של תרי דרבנן לא נחשב כעיקרו מדאורייתא, לכן במציאות עליה אנו מדברים, לרוב יש אף יותר מתרי דרבנן, לפי הפירוט הבא: 1. תרו"מ בזה"ז מדרבנן.

  1. החקלאות המודרנית מייעדת את הגידולים לצרכן וממילא חיובה בתרו"מ הוא מדרבנן מדין "לקוח".
  1. כשמדובר בתוצרת שאינה "דגן, תירוש ויצהר" כגון פירות האילן או ירקות.
  1. לפעמים התוצרת מגיע משטחים שלא נכבשו ע"י עולי בבל ולכו"ע חיובם מדרבנן מפני שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא.

ג. לעומת הקולות שבדין "ברירה" דין "מוקף" הוא מדאורייתא 58 לכן, אעפ"י שתרומתו תרומה אסור לעשות כן לכתחילה 59 .

בנוסף לכך, ישנם הרבה מאד מקרים שההפרשה בסוף היום, כשהפסולת אינה סמוכה לפירות, אינה מעשית. לפעמים התוצרת כבר נמכרה ונאכלה ע"י הצרכן ולפעמים הפסולת כבר הושמדה.

נספח הצעה לנוסח משולב: "תנאי ו"ברירה" הפרשת תרו"מ במערך מיון תפו"א, שער הנגב.

תפוח האדמה העליון ביותר בערימת הפסולת, הראוי למאכל אדם, מכל סוג חיוב על סוגו, שתישאר בסוף עבודת היצור היום במפעל מערך מיון תפוחי האדמה בשער הנגב - תהיה תרומה גדולה על כל הטבל הנמצא במפעל, וכן זה שיצא מהמפעל, מכל סוג חיוב על סוגו.

ואם יש ברירה 60 - תחול התרומה על כל התוצרת הנ"ל למפרע מהרגע הראשון שתוכל לחול על כל משלוח של תפוחי אדמה המגיע למפעל, בכל פעם מחדש.

שאר הפסולת הראויה למאכל - תהיה התחלת מעשר ראשון על כל הטבל הטבול למעשר ראשון, מכל סוג חיוב על סוגו, כאמור.

ומה שחסר עוד עד כדי עשירית מכל הטבל הנ"ל, מכל סוג חיוב על סוגו, בצפון אותו טבל , בצירוף הפסולת הנ"ל, יהיה מעשר ראשון.

ואם יש ברירה, יחול המעשר למפרע מהרגע הראשון שיוכל לחול על כל משלוח של תפוחי אדמה המגיע למפעל, בכל פעם מחדש.

עשירית מהמעשר הראשון הנ"ל - תהיה תרומת מעשר בדרום הפסולת הנ"ל, כאמור.

ואם יש ברירה תחול תרומת המעשר למפרע מהרגע הראשון שתוכל לחול, על כל משלוח של תפוחי אדמה המגיע למפעל, בכל פעם מחדש.

בשנת מעשר שני יאמר:

עשירית מהטבל הטבול למעשר שני שבמפעל, מכל סוג חיוב על סוגו, תהיה מעשר שני בצד דרומו, כאמור.

ואם יש ברירה 61, יחול המעשר למפרע מהרגע הראשון שיוכל לחול על כל משלוח של תפוחי אדמה המגיע למפעל, בכל פעם מחדש.

מעשר שני זה יהיה מחולל, הוא וחומשו, בפרוטה אחת מתוך המטבע שיחדתי לחילול מעשר שני.

בשנת מעשר עני יאמר: .

עשירית מהטבל הטבול למעשר עני שבמפעל, מכל סוג חיוב על סוגו תהיה מעשר עני בצד דרומם, כאמור.

ואם יש ברירה, יחול המעשר למפרע מהרגע הראשון שיוכל לחול על כל משלוח של תפוחי אדמה המגיע למפעל, בכל פעם מחדש.

פרטי-כל ועד מושבת תרומיה (עתלית) בעזה"י, אור ליום כ"ד חשון, בהתאספנו יחד חברי הוועד עם כל אכרי מושבתנו, קבלנו עלינו פה אחד להרים תרומות ומעשרות, ואל להוציא ממושבתנו כל דבר הטעון הפרשה, טרם שיפריש המשגיח הממונה ע"ז, כפי הרצאת רבותינו הגאונים שבאו לבקר את מושבתנו יחד עם מרן הגאון הרב דיפו והמושבות, שעוררו אותנו לקיים את המצוה החשובה הזאת. והמשגיח ע"ז יהיה השו"ב הקבוע, וכל דבר שיצא ממושבתנו יותן ע"ז תעודה מהמשגיח הוא השו"ב, שהופרש תרו"מ כד"ת והועד מחייב לעצמו להשגיח עח הדבר הזה בכל תוקף שלא ישונה דבר. פה תרומיה. בבקר נסענו לחיפה דרך תחנת נסיון לחקלאות. המנהל מר אהרנזון לא נמצא אז בתחנה, וסגן המנהל מר ברמן קבל אותנו בסבר פנים. הסכים לתקן את התבואות בהפרשת תו"מ, ונתן הסכמתו בכתב. ותבואת תרומת- מעשר נשלחה תיכף להכהן ב"תרומיה" הרב מיפו פסק שתרומת המעשר האסורה לזרים תמכר לכהנים בזול, לאכילת בהמותיהם, והכסף ילך לצרכי ציבור קדושים, אחרי שיקיימו מצות נתינה בזכוי לכהן, ברשותו של הכהן הזוכה. ומעוררים את הכהנים לבל יאכילו את התרומ"ע לבהמותיהם בשבת ויו"ט, מפני שאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט. מתוך: חוברת "אלה מסעי", עמ' 26-27

 

 

1).רמב"ם הל' מעשר פ"ו ה"ו.

2).רמב"ם הל' מאכלות אסורות פכ"ב הל' ט"ז, כ', כ"א.

3).מן התורה חייבים להפריש תרו"מ דוקא מן המובחר.דבר זה נלמד מן הפסוק (במדבר י"ח ל') "ולא תשאו עליו חטאבהרימכם את חלבו ממנו", "חלבו" מלשון - מובחר. למרות זאת עי'תמורה ה' ע"א שאם הפריש מן הפסולת - תרומתו תרומה, שאל"כ "אםאינו קדוש נשיאות חטא למה?" השו"ע סי' של"א סעי' נ"ב מחדש שבזמה"זשהתרומה בין כך הולכתלאיבוד ולא יגרם הפסד לכהן, מותר לכתחילה להפריש "מן הרע" ומכל פסולת הפירות. ועי' בביאור הגר"א שמביא טעם אחר לקולת הזה"ז, עפ"י התוס' ביבמות פ"ט ע"א, שאיסור הפרשה מן הטמא על הטהור נגזר מאיסור הפרשה מן הרע על היפה, שהרי הטמא הוא רע, ולכן בזה"ז שכל האוכלין טמאים הם - מותר להפריש לכתחילה מן הרע. ועי' שלחן גבוה אות קל"ה שהפרשה מן היפה גורמת לביזוי אוכלין.

4).עי' ציץ אליעזר ח"א סי' א', ח"ב סי' ט"ז, סי' י"ז, ח"ג סי' כ"א, כ"ב.

5).עי' בהקדמה למאמר.

6).עי' במאמר הרב יואל פרידמן "דין מוקף בזה"ז" פ"ב.

7).עי' ב"ק קט"ו ע"א: ראה כדי יין שמשתברים לא יאמר ה"ז תרומה על היין שבביתי, ומשמע בגמ' שם שהטעם לכך הוא מפני שהיין הוא הפקר, והפקר פטור מתרו"מ. ועי' בשו"ע סי' של"א סעי' כ"ה שבזה"ז דלאיבוד אזלא - תרומתו תרומה, ועי' בש"ך ס"ק נ"א שהטעם לדין המקורי שלא אמר כלום הוא, שאינו יכול לקיים מתנות כהונה מיין שנשפך, ולפי זה מובן פסק השו"ע שבזה"ז - תרומתו תרומה. אך האחרונים התקשו בטעם הש"ך, שהרי בגמ' מפורש שלא אמר כלום מפני שבכה"ג הוא הפקר! ועי' בכרם ציון אוצר התרומות ח"א הר צבי עמ' ס"ו שטעם הש"ך אינו בסתירה עם טעם הגמ'. הוא מביא שם את התוס' רי"ד שכל דבר שאין הבעלים יכולים להנות ממנו נפקע כח הבעלים ונעשה הפקר, ובמקרה דנן יכול להנות מהיין בכך שעושה אותם תרו"מ! לכך צריך את טעם הש"ך שאינו יכול להנות מהפירות ע"י הפרשתם לתרו"מ, כי אינו יכול לקיים מתנות כהונה. נמצאנו למדים שבזה"ז שאין מצוות נתינה לכהן כל זמן שהפירות לא הלכו לאיבוד בפועל אף שאין לבעלים שום שימוש בהם, הם אינם הפקר כי הוא מתכוון להשתמש בהם להפרשת תרו"מ. עי' גם בהמעשר והתרומה עמ' כ"א בבית האוצר ס"ק מ' ועי' בספר המפתח לרמב"ם פרנקל פ"ג מתרומות הי"ז אם הדין שלא אמר כלום הוא משום הפקר או משום שהוא דין בחובת הפרשת תרו"מ, ועי' במאמר הרב יואל פרידמן בספר זה דין מוקף בזה"ז בפ"ז ובהערות 30-32.

8).עי' מעדני ארץ על שביעית קונטרס לאפרושי מאיסורא סי' ג'.

9).עי' כר"צ הלכות פסוקות אוצר התרומות עמ' ח' בגאון צבי סעי' ב' שחוקר למ"ד אין ברירה אם לא חל או שחל ואינו מבורר.

10).נחלקו הפוסקים ממה נובעת הבחנה זו בין דאורייתא לדרבנן האם מחמת הספק אם קיי"ל יש או אין ברירה וכך סובר הר"ן בריש פ' כל הגט אליבא דהרמב"ם בהרי זה גיטך אם מתי וכ"כ השאג"א סי' פ"ט, או שמחמת קולת דין דרבנן אמרי' יש ברירה וכך סובר המהרש"ל ועי' חזו"א ט' כ"א. ועי' להלן בפ"ז את דחיית הישועות מלכו ע"י הגרשז"א ובהערה 48.

11).הסברה לכך היא שכאשר החלות היא למפרע ורצונו בדבר תלוי במה שיתברר לאחר מכן רצונו אינו מספיק ברור וממילא הדבר אינו חל. אך כאשר החלות היא לאחר הבירור מכיון שבעקרון הוא יכול לחזור לפני החלות, עצם העובדה שלא עשה כן מברר גם את תוקף רצונו ולכן לכו"ע זה חל. ועי' במעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ב שכיון שתרו"מ חל ע"י דיבור לא אמרינן כלתה דבורו ואין חילוק בין אומר שיחול עכשיו או שאומר שיחול אח"כ.

12).שו"ת הרשב"א ח"ב סי' פ"ב. תוס' ב"ק דף ס"ט ע"א ד"ה כל הנלקט, ר"ש מע"ש פ"ה מ"א, מהרי"ט ח"מ סי' כ"ג, נתיבות המשפט סי' ס"א ס"ק ג' קצות החשן סי' ס"א ס"ק ב' נו"ב מהד"ק אבה"ע סי' צ"א, רע"א סי' קנ"ט, שאג"א סי' צ"ג, ועי' מקורות נוספים באנציקלופדיה תלמודית ערך ברירה הערות 102-104.

13).חזו"א דמאי ט' י"ד.

14).עי' לקמן דעת הגרשז"א בנושא זה ועי' בשמירת שבת כהלכתה עמ' ק"י סוף הערה פ"ז שבכך נחלקו החזו"א והגרשז"א. לדעת החזו"א תנאי האמור לגבי הפרשת תרו"מ בע"ש הוא שרק אומרים את הנוסח ואמירה זו מתירה את השבות של איסור ההפרשה אך באמת הוא לא עשה כלום באמירתו. לפי הגרשז"א הכל כבר נעשה בעת אמירתו בע"ש אלא שהחלות היא בשבת ולפי דבריו מצאנו ומצאנו תקנה זו לשבת.

15).ע"ש בתוס' הסיבה לכך.

16).מעדני ארץ על תרומות פ"ד ה"ב.

17).נתיבות חו"מ סי' קפ"ב ס"ק ב'.

18).בזה חלוקים הנתיבות והגרשז"א על החזו"א. לדעת הנתיבות העיקר הוא קריאת השם ותרו"מ ניטלת במחשבה וההפרשה אפשר לעשותה ע"יקוף. לחזו"א קריאת השם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה ללא ההפרשה ולכן אם אין בירור והפרדה בין המעשרות ושאר הפירות בשעת אמירת הנוסח ה"ז תלוי במח' אם יש או אין ברירה. הגרשז"א לשיטתו צריך לחדש משהו בעת קריאת השם ולכן בברירה צריך לציין את הכמויות וצ"ע בכל זה.

19).כך נראה לכאורה מהתשובה של הרשב"א שמבאר את היסוד עליו אנו מדברים והוא כותב וז"ל: "דאין דין יש ואין ברירה, אלא במה שאנו צריכין לומר הוברר הדבר שמה שהוא עכשיו כבר היה או חלל מעיקרא שאילו לא נאמר הוברר הדבר אין לו קיום לפי שאנו צריכין לקיומו של דבר כההיא דהלוקח יין מבין הכותיים שהוא מפריש לאחר ששתה ואי אין ברירה נמצא זה שותה טבלים למפרע" ובהמשך התשובה: "וכלל גדול וכו' ומיחל ושותה שאם אין ברירה אי אפשר לו לשתות דהוה ליה טבל וכו'" רואים א"כ מפורש בדבריו שההבחנה עליה הוא מדבר בתשובה בין מקרה שרצונו של אדם הוא שזה יחול למפרע לבין מקרה שהחלות היא לאחר הבירור שלכו"ע יש ברירה, הבחנה זו נכונה גם לגבי הפרשת תרו"מ, וכך נראה גם בדברי השאג"א.

20).שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה עמ' ק"י סעי' כ"ד.

21).הרב מניח הנחה שצריך שיהיה מוקף בשעת החלות אך עי' במעדני ארץ פ"ג הל' י"ז אות ג' שמביא את הר"ש בחלה ריש פ"ג ד"ה ובלבד, שמפריש מן העיסה ומתנה על שאר הקמח שיהיה חלה לאחר שיתגלגל אעפ"י שאז אינו מן המוקף, ועי' בפ"ד דטבול יום מ"ב ד"ה וקוראה לה שם וברא"ש שם ועי' גם בר"ן קדושין כ"ו מדפי הרי"ף (באמצע העמ') שדי במוקף בשעת האמירה אף שאינו כן בשעת החלות.הגרשז"א מתקשה קצת בדבריהם שאם דין מוקף נלמד מהפס' "ממנו" והוא דאורייתא מדוע לא יצטרכו מוקף בשעת החלות. (ולסברת הראב"ד שבתרומה בעינן אומד או לסברת רש"י: שמא ישכח, לכאורה ברור שצריך שיהיה מוקף בשעת החלות ועי' בתחילת אות ג' שהגרשז"א דן במציאות הפוכה שמפריש לפני קריאת השם ואז כבר אינו מן המוקף ושם מבאר שלרש"י והראב"ד אינו מעכב עפ"י סברתם). מסקנתו של הגרשז"א שאין בעיה של מוקף כאשר אומר שהחלות תהיה מחר אעפ"י שאז כבר אינו מוקף אך אם מתנה בפירוש שהחלות תהיה לאחר שיתרחקו יש להסתפק בכך ואעפ"י כן הוא נוטה להקל גם בכך לאור דברי הר"ש והרא"ש דלעיל. ועי' גם בחזו"א זרעים, ליקוטים סי' ד' ס"ק ה'.לאור דברים אלו המשגיח יכול לומר בבוקר שהתרומה והתרומת מעשר תהיה מהפסולת שתיווצר במשך היום בתחילת העיבוד. זאת בתנאי שכל הסחורה שמיועדת לעיבוד נמצאת במפעל בתחילת היום, או לחילופין המשגיח יאמר את הנוסח בכל פעם שמגיע סחורה למפעל. הערת עורך (י.פ.).

22).רמב"ם הל' תרומות פ"א הל"י - י"ד. ובענין גזירת בעלי כיסין עי' מנחות ס"ז ע"א ולדעת הרמב"ם חכמים חייבו בתרו"מ מדבריהם רק במקרה שפירות ישראל נמכרו לגוי אחר עונת המעשרות. אף שהגוי מירח חכמים גזרו משום בעלי כיסין: "שיש להם קרקעות הרבה וחסין על רוב מעשרות וימרחהו הגוי ומפקע ליה ממעשר" (רש"י שם), ועי' בהשגות הראב"ד על הרמב"ם שם שחולק, ואף שמכר לגוי לפני עונת המעשרות חייב מדרבנן.

23).שם.

24).רמב"ם הל' תרומות פ"א הל' כ"א, הל' עירובין פ"ח ה"ז, הל' שביתת יו"ט פ"ה ה"כ.

25).שיטת הרמב"ם שחיוב תרו"מ מן התורה הוא גם בדגן תירוש ויצהר וגם בפירות האילן אך לא בירקות עי' רמב"ם הל' תרומות פ"ב ה"א ובהל' כ' ולעומתו דעת רש"י ותוס' שמדאורייתא חייבים רק בדגן תירוש ויצהר עי' רש"י ר"ה דף י"ב ע"ב ד"ה מנא הני מילי ותוס' שם ד"ה התבואה.

26).רמב"ם הל' תרומות פ"א הכ"ו ושו"ע סי' של"א סעי' ב'.

27).רמב"ם הל' תרומות פ"א הל' י"א והל' י"ג ובראב"ד שם.

28).מנחות ס"ז ע"א.

29).ר' חיים הלוי מבריסק הל' בכורים פ"ב הט"ו.

30).הגרשז"א שליט"א במעדני ארץ פ"א ה"כ מתרומות מקשה על תירוץ זה של ר"ח שישנם מקרים שאף שיסוד הדין הוא בדאורייתא אך הדיון המעשי הוא בדרבנן אמרינן "יש ברירה" ושלא כדברי ר"ח. (למשל במקרה שהיה ביטול בשישים.)

31).נראה לע"ד שהסברה לכך היא שהברירה אינה בירור המציאות! כי מדוע נאמר שכיון שחלקו את השדות מתברר למפרע חלקו של כל אחד בעודם שותפים? אומרים "מתברר למפרע" בהתיחסות למציאות דינית וזאת בתנאי שיש משמעות דינית לבירור הזה. ע"כ אומר הגר"א שכיון שקיי"ל שאין קנין לעכו"ם הפירות חייבים בתרו"מ גם בעודם ביד העכו"ם ובירור חלקו של הגוי אינו גורם שום היתר בשעת החלוקה. המשמעות היא רק לעתיד שאם הגוי יעשה את המירוח יפטרו הפירות מתרו"מ. בכה"ג אומר הגר"א לא אמרינן יש ברירה.

32).עי' חזו"א סי' ד' כ"ג שפוסק בניגוד לס' התרומה והגר"א והגרצ"פ פרנק חולק על החזו"א עי' בכר"צ הלכות פסוקות בגאון צבי עמ' י"א.

33).ישנה מחלוקת לגבי קדושה שניה האם בטלה בעת שגלו ישראל עי' ערכין ל"ב ע"א ורמב"ם הל' תרומות פ"א ה"ה.

34).רמב"ם הל' תרומות פ"א הל' כ"ו.

35).למעט ערלה וכלאיים. ערלה נהגה אף קודם שבאו ישראל לא"י ולכן קנין עכו"ם אינו מעלה ואינו מוריד, ועי' ספר התורה והארץ א' עמ' 21 הערה 20.בדרבנן אמרינן יש קנין: עי' גיטין מ"ז ע"ב.

36).הגרשז"א אינו מבאר כך את דברי הגר"א בס"ק כ"ח אלא לפי הסברו בביאור הגר"א בס"ק כ"ו. הגר"א בס"ק כ"ח אומר: "ונראה דה"ה לענין קנין עכו"ם בזה"ז דרבנן יש קנין בא"י כמו בסוריא וכו'". אין כוונת הגר"א לחדש דין צדדי של קנין עכו"ם בזה"ז וכדעת בעל ספר התרומה, אלא דבריו מוסבים לדין השו"ע בענין שותפות הישראל והגוי. בזה"ז אומר הגר"א כיון שיש קנין לעכו"ם ממילא יש ברירה בשותפות הישראל והגוי מפני שאז בשעת החלוקה מתברר פטור הגוי.ולע"ד דברי הגרשז"א צ"ע כי נראה מדברי הגר"א שדין יש קנין אינו סיבה לדין השו"ע של זה"ז בברירה, אלא ההתיחסות ליש קנין נלמדת מהתיחסות השו"ע לדין ברירה. לכן מביא הגר"א את דברי רש"י והרמ"א. וקשורים דברי הגר"א בס"ק כ"ח לדברי הגר"א בס"ק ו', שם הוא מביא את דברי ספר התרומה.

37).עי' חזו"א שביעית כ"ב א' לגבי ספק הירושלמי בבית ופסקו של פאת השלחן שהחזו"א כותב שם בד"ה ועיקר, שכיון שעיקר דין שביעית דאורייתא הוה ליה כדאורייתא ולא כדרבנן ודיון בדבריו ראה בספר עטה אור סי ג'.ובהקשר לשיטת החזו"א בנושא קנין לנכרי בזה"ז עי' חזו"א שביעית כ' ז'.

38).עי' בחזו"א דמאי ט' כ"א, שמביא את ביאור הגר"א מאו"ח סי' תי"ג ס"ק א' שמציין את דברי המהרש"ל שכל שעיקרו מדאורייתא אין בו ברירה ואף במעשר ירק.

39).לדעת ר"ת פטור לקוח הוא דוקא כאשר היה מירוח אצל המוכר בכה"ג הקונה פטור עי' תוס' ב"מ פ"ח ע"א ד"ה תבואת זרעך, תוס' מנחות ל"א ע"א ד"ה קסבר, תוס' בכורות י"א ע"ב ד"ה מעשרן.

40).עפ"י הרמב"ם פטור לקוח הוא כאשר המירוח הוא ע"מ למכור עי' רמב"ם הל' מעשר פ"ב הל' א', ב'.

41).החזו"א פוסק להחמיר בברירה בתרו"מ בזה"ז, בלקוח ובירק עי' דמאי ט' י"ב ד"ה ומדברי, ט' כ"א, ט"ז י', ט"ז י"ב ד"ה ומש"כ, ט"ז י"ז ד"ה יו"ד סי' צ"ט.

42).עי' בפירוש רש"י שאומר שמדובר בדמאי ולדעתו פשיטא שאינו עיקרו מדאורייתא וע"ע תוס' עירובין ל"ב ע"א ד"ה תאנים.

43).ישנן כנראה שתי שיטות עקרוניות בהבנת פסיקתו של הרמב"ם. ישנם מפרשים הטוענים שהרמב"ם הוא פוסק לכל דבר וממילא מן הדין שיביא (או לפחות לא יסתור) הלכות והשלכות מעשיות מהנלמד בגמ', בתוספתא וכדו'. אם הרמב"ם לא הביאם סימן הוא שהוא אינו סובר כן, וזוהי כנראה שיטתו העקבית של החזו"א.ישנם מפרשים הטוענים שהרמב"ם צמוד למקורות שמהם הוא שואב את הלכותיו ואין דרכו להביא השלכות מעשיות שאין להם מקור במקורות הראשוניים. ועי' אגרות הרמב"ם ח"ב הוצאת הרב שילת עמ' תמ"ג באגרת לר' פנחס הדיין, בה הרמב"ם מבאר דרכו במשנה תורה ועי' בקונטרס האדר"ת "תשובה מיראה" ("ויראה לי" שבדברי הרמב"ם) באלו מקרים הרמב"ם אומר דין ללא מקור. לפי גישה זו, מובן שאין הוכחה מכך שהרמב"ם לא הביא את דברי התנא שסובר יש ברירה והשליכם לזה"ז או ללקוח וכך הוא גם לגבי שותפות הישראל והגוי בזה"ז.

44).מעדני ארץ על שביעית קונטרס לאפרושי מאיסורא סי' ו'.

45).מעדני ארץ על תרומות פ"א ה"כ.

46).עפ"י המשנ"ח דף פ"ג ע"א, והדברי שמואל בשער ז' מסופק בכך.

47).ישועות מלכו.

48).ברור שהשוני בין הבנת הישועות מלכו לבין הגרשז"א טמון בשאלה מדוע אמרינן יש ברירה בדרבנן האם זהו מחמת קולת דין דרבנן או מחמת שבספק (מחלוקת אם יש או אין ברירה) דרבנן לקולא, וראה הערה 10.

49).עי' בקונטרס הנ"ל שהגרשז"א מביא מקורות רבים המסכימים עם פסקו של השו"ע והמתנגדים לדבריו.

50).עי' לעיל שלשה תירוצים המישבים את דברי השו"ע עם דברי הרמב"ם.מסקנת הגרשז"א בקונטרס הנ"ל היא שאי אפשר לסמוך על ברירה כאשר אין ציון ברור של הכמויות בעת שהוא אומר את הנוסח. המיקום או האחוזים אינם מספיקים אלא צריך לציין בנוסח את הכמויות שמיועדות לתרומה, למעשר וכו'. סברתו היא שכאשר מפרישים בדרך ברירה, חייב שיהיה חידוש באמירת הנוסח וזה רק אם הוא מציין כמויות. ראייתו היא מהתוס' קידושין כ"ו ע"ב ד"ה מעשה במעשה דרבן גמליאל והזקנים.

51).ש"ך יו"ד סי' שכ"ג ס"ק א' ובחדושי רע"א שם, שו"ע ורמ"א סי' שכ"ב סעי' ה'.

52).תורת הבית בית רביעי שער רביעי עמ' ל"ז ועי' תורת הבית בית רביעי שער שלישי עמ' ל"ב ובתורת הבית הקצר.

53).לכאורה לפי סברא זו אפשר להגעיל כלים שבושלה בהם תרומה אך לא כשבושל בהם טבל מפני שאין ביטול בטבל כי הוא דבר שיש לו מתירין עי' רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ו ה"ו, ובגמ' ע"ז ל"ג ע"ב מבואר שאין ביטול מפני שכהיתרו כך איסורו. ועי' במנחת שלמה עמ' שט"ו סי' ח' שבאיסור טבל לא גוזרים אינו בן יומו אטו בן יומו מפני שאיסור טבל נובע מחובת ההפרשה, ובכה"ג שאינו ראוי למאכל אדם (נטל"פ) אין חובה להפריש וממילא אין חובה להגעיל כלים אלו. הערת עורך (י.פ.).

54).והחזו"א דמאי ט' כ"א כתב את אותה סברה אך הסיק מסקנה הפוכה. הוא הקשה מהגמ' גיטין דף ס"ה ע"ב שם רואים שזה"ז נחשב כאין לו עיקר מן התורה ולכך הוא אומר: "אין כל הנושאים שוין והכא לענין ברירה מחמירינן טפי".

55).חזו"א דמאי ט' י"ג ד"ה יחוד.

56).לגבי דין מוקף בתרומת מעשר הרמב"ם סובר שאין חיוב של מוקף בתרומת מעשר עפ"י הגמ' גיטין ל' ע"ב וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף שמדובר בחברים דוקא וכך פסק בפ"ג ה"כ וכן פסק השו"ע בסי' של"א סעי' ע"א וברמ"א סעי' כ"ד, ובביאור הגר"א בס"ק ס"ח ובס"ק קי"ח ודעת הראב"ד על הרמב"ם שם שדין מוקף בתרומת מעשר הוא רק בלוי, ועי' תוס' גיטין ל' ע"ב שהוא דרבנן בכל ישראל. וראה להלן מאמרו של הרב יואל פרידמן דין מוקף בזה"ז בפ"ג.

57).עי' משפט כהן עמ' ע"ה טור שמאל שאינו מבחין בין חד לתרי דרבנן.

58).עי' במשנה למלך הל' תרומות פ"ג הי"ז שדן האם גם בתרו"מ דרבנן בעינן מוקף.

59).וראה להלן מכתבו של מרן הגר"ש ישראלי שליט"א בענין מוקף בזה"ז, ושם פסק שבשעת הדחק אפשר להפריש "שלא מן המוקף" על סמך דעת הש"ך שאין דין מוקף בזה"ז. לעומת זאת, הוא אמר לנו בע"פ שאין להקל בברירה. לכן לדעתו יש להפריש (כשהדבר אפשרי) בסוף היום "שלא מן המוקף". הערת עורך (י.פ.)

60).זה מבטיח שההפרשה תהיה מן המוקף. שכן שעת החלות היא מעכשיו, וברגע ראשון של חלות ההפרשה - כל תפוחי האדמה, כולל אלה אשר ימויינו אח"כ כפסולת - נמצאים יחדיו.בעיה משיקה לבעית מוקף וברירה, היא בעית מוקף והפרשה לפני גמר מלאכה. אם סומכים על ברירה, רגע חלות ההפרשה תהיה עם כניסת המשלוח למערך המיון. עי' במאמריו של הרב שמעון בירן על גמר מלאכה שלשיטות מסויימות זמן זה הוא לפני גמר מלאכה, ולכתחילה אין להפריש לפני גמר מלאכה. גם בנקודה זו הכריע הרב אריאל שעדיף להפריש מן המוקף ולסמוך על ברירה למרות שההפרשה היא לפני גמר מלאכה. בנוסף לכך, יש לצרף את הדעות שאיסור הפרשה לפני גמר מלאכה הוא רק בדגן תירוש ויצהר והדעות שגמר מלאכה הוא בשדה ולא בבית האריזה. הערת עורך (ש.ב.)

61).בעקרון אין צורך להפריש בדרך ברירה במעשר שני ובמעשר עני, אך כדי שהחלות של כל המעשרות תהיה ביחד נקטנו בנוסח זה.  

 

למעבר לחלק ג'