חלה לבנות ישראל

חלה לבנות ישראל

מדרשת "התורה והארץ" מפעילה תכנית לימודים לבנות המצווה בנושא כשרות המזון והמצוות התלויות בארץ. אחת הסדנאות בתכנית זו עוסקת בהפרשת חלה, במטרה למסור לתלמידות ידע הלכתי והדרכה מעשית בנושא

הרב משה הרשטיק | שבט תשע"ד

מצוות הפרשת חלה קשורה ללקיטת המן במדבר. שיעור העיסה החייבת בהפרשת חלה נלמד מהפסוק: "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (במדבר טו, כ). ולמדו חז"ל: "עריסותיכם - כדי עיסת מדבר" (עירובין פג ע"ב). כלומר, כפי הכמות שלקטו ישראל מן המן במדבר, שהיתה עומר לגולגולת (שמות טז, טז), שהוא עשירית האיפה (שמות טז לו). לימוד זה כשלעצמו רומז לנו על נקודה משותפת הקיימת בהפרשת חלה ובלקיטת המן. 

המן כשמו כן הוא "לחם מן השמים" (שמות טז ד), "לחם אבירים (תהילים עח) שמלאכי השרת אוכלים אותו" (יומא עה ע"ב). עם ישראל ניזון ממזון רוחני זה  ארבעים שנה, "עד בואם אל ארץ נושבת" (שמות טז, לה). כשנכנסו לארץ, נתחייבו מיד להפריש חלה מלחם הארץ, כמו שנאמר (במדבר טו, יח - יט):

בבואכם אל הארץ...והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לד'.

            על פסוק זה אומר רבי ישמעאל (תו"כ שם):

שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולם נאמר 'והיה כי תבאו', 'והיה כי יביאך', וכאן הוא אומר 'בבואכם', ללמדך, שמכיון שנכנסו לארץ - מיד נתחייבו בחלה.

ניכר אם כן, שהכמות המשותפת אינה מקרית אלא שמצוות הפרשת חלה נמשכת מן המן.

המשכיות זו מלמדת אותנו שגם הלחם היוצא מן הארץ יכול להיות באותה מדרגת קדושה של הלחם מן השמים, ואף למעלה ממנו. אך זאת בתנאי שירימו ממנו תרומה לד'. כלומר, כאשר מבטלים את הרצון האנושי, הגשמי והשכלי, כלפי רצון ד' - אז יצירה אנושית הופכת להיות בעלת ערך רוחני-קדושתי. מוטיב זה קיים בכל המצוות שבתורה אך מודגש ביתר תוקף בהפרשת חלה, הנעשית סמוך מאוד לאכילה. 

המרגלים לא הכירו את ענינה של ארץ ישראל, שהיא להעלות את החומר למדרגת קדושה. לכן, כאשר ראו את החומריות שבה מאסו בה. לכן הקב"ה מצוה על מצוות חלה מיד לאחר פרשת המרגלים. וזה כדי להבהיר לישראל שבכניסתם לארץ ישראל אינם יורדים ממדרגתם הרוחנית אלא להיפך. כי עיקר עבודתם בארץ ישראל היא להעלות את העולם החומרי ולקדשו (עפ"י שפת אמת פר' שלח).

לפי זה אפשר להבין את חטא האכילה מעץ הדעת. נאמר במדרש שמצוות חלה נתנה דוקא לאשה כי היא קלקלה את האדם הראשון שהיה גמר חלתו של העולם (ב"ר יז, ח). כנראה שהקלקול גרם לנתינת ערך לצד האנושי, השכלי והחומרי על חשבון ההכרה בגדלות הבורא ובהתבטלות כלפיו. לכן בהפרשת חלה האשה מתקנת את חטאה. היא מגלה במצוה זו שכאשר מרימים תרומה לד' מלחם הארץ הופכים אותו ללחם מן השמים. כלומר ההתבטלות כלפי הקב"ה מפיחה קדושה בכל. ומכאן החשיבות ללמד במיוחד את בנות ישראל את הלכות הפרשת חלה.

לימוד רעיון המצוה מקרב את המצוה ללב, ולכן חשוב לעסוק בו. אמנם יש  רעיונות אחרים במצוה זו. אך להערכתי הרעיון המובא לעיל מביא את כל מי שחונך על יסודות היהדות להזדהות עם המצוה. מה עוד שלפי רעיון זה יש ערך לקיומה אף בימינו, כאשר אנו רק שורפים את החלה שהפרשנו ולא נותנים אותה לכהנים. אפשר להביא את הבנות ללימוד זה ע"י דף עבודה ודף מקורות. התלמידות יעברו ממקור למקור דרך שאלות מתאימות וינתחו מיקרים שונים. וכך בעצמן יגיעו למסקנה שדוקא הרגשת האפסות כלפי ד' היא אשר מביאה יצירה שהיא באמת בעלת ערך.

 

מדרשת "התורה והארץ" מפעילה תכנית לימודים לבנות המצווה בנושא כשרות המזון והמצוות התלויות בארץ. אחת הסדנאות בתכנית זו עוסקת בהפרשת חלה. מטרת התכנית היא למסור לתלמידות ידע הלכתי והדרכה מעשית בנושא זה, כדי להעלות את רמת הידע והמודעות שלהן למצוה. הסדנא כוללת פעילות בת שני שיעורים. השיעור הראשון הוא תיאורטי והשיעור השני הוא מעשי.

 

בשיעור הראשון הבנות מתחלקות לארבע קבוצות. קבוצה ראשונה מבררת מה הכמות שצריך להפריש. הדבר נעשה ע"י משחק מקורי המבוסס על שאלות ותשובות כשרק תשובה נכונה מאפשרת להמשיך במשחק. קבוצה שניה מפענחת כתב חידה המלמד אלו מרכיבים צריכים להיות בבצק כדי להתחייב בהפרשת חלה. קבוצה שלישית לומדת בעזרת חמישה כתבי חידה הבנויים בשרשרת מהי כמות הבצק החייבת בהפרשת חלה. קבוצה רביעית לומדת בעזרת משחק דומינו מה עושים בחלק שהופרש לחלה כשכל ישראל היו בארץ ומה עושים איתו היום בארץ ובחו"ל. לאחר שכל קבוצה הגיעה למסקנות -עורכים סיכום בכיתה, כשכל קבוצה מלמדת לשאר הקבוצות את מה שלמדה.

 

בשיעור השני הבנות מקבלות קמח נפות וקערות. הן מנפות את הקמח, מוסיפות מים ולשות בצק. מבצק זה הן מפרישות חלה ואח"כ כל בת אופה לעצמה בכיתה פיתה כשרה למהדרין.

 

המדרשה מביאה את כל הציוד לבית הספר, כולל תנורים וכל השאר.

נראה לנו שתלמוד כזה יביא בעזרת ה' את הבנות גם לידי מעשה.