הפרשת חלה בשבת ויו"ט

הפרשת חלה בשבת ויו"ט

אדם שאפה מצות ולא הפריש חלה, ונזכר לאחר כניסת החג. כיצד ינהג?

הרב יגאל הדאיה | שבט תשע"ד

            מן הדין אין להפריש חלה בשבת או ביו"ט[1]. אם העיסה נתחייבה בחלה ביו"ט עצמו, משום שנילושה ביו"ט[2] או בגלל צירוף של כמה עיסות או לחמים קטנים ביו"ט[3], מותר להפריש. בחו"ל, שחיוב החלה אינו אלא זכר למצוה - התירו חכמים למי ששכח להפריש לפני שבת ויו"ט, לאכול ולשייר מעט מן הפת ויקרא שם חלה לאחר שבת ויו"ט[4].

            חלת א"י ששכחו להפריש מהעיסה מבעו"י - הציעו הראשונים, שילוש עיסה נוספת ביו"ט והואיל ומותר לו להפריש חלתה של אותה עיסה חדשה, יכוין שתהא זו גם חלה על כל מה שאפה מבעו"י[5]. פתרון זה אינו מעשי במקרה בו חל יו"ט בשבת כמו בפסח השנה. מאידך פתרון דומה לזה - יש מי שמתיר גם בשבת - לצרף לסל המצות מצה אחת שעוד לא נתחייבה בחלה (שלא היה בעיסתה שיעור חיוב חלה), ומכח הצירוף תתחייב בחלה בשבת, ואז יפריש עליה ועל שאר המצות כאחד[6]. ויצרף דוקא מצה השייכת לו, שהיא באותה רמת הידור[7]. ויש אוסרים לעשות כך בשבת[8].

            הפוסקים האחרונים הציעו, להפריש ע"י ילד שהגיע לגיל י"ב שאז הוא בבחינת "מופלא הסמוך לאיש", שתרומתו תרומה[9], אך אינו אסור בהפרשת חלה בשבת[10]. אם הפתרונות דלעיל אינם ברי ביצוע ואין לו מצות אחרות - ניתן לסמוך על האחרונים שהתירו לעבור על איסור דרבנן ולהפריש חלה בשבת ויו"ט כדי לקיים מצוה מן התורה של אכילת מצה בליל פסח[11].



[1] משום מתקן או משום מקדיש שאסור מגזרת מקח וממכר (רמב"ם שבת פכ"ג הי"ד).

[2] ביצה (ט ע"א), שו"ע (או"ח סי' תקו סע' ג).

[3] משנ"ב (סי' תנז ס"ק י), חלת לחם (סי' י סע' ה).

[4] ביצה (שם), שו"ע (שם ברמ"א).

[5] תוס' (ביצה שם), שו"ע (שם ברמ"א). ועי' משנ"ב (סי' תקו ס"ק כו). שלכתחילה ילוש כשיעור.

[6] עפ"י החלת לחם (שם סס"ק ב וס"ק ד).

[7] חלת לחם (סי' ה סע' כ), ציץ הקודש (סי' יט) עפ"י שו"ע (סי' שכו סע' א).

[8] מחצה"ש (סי' תקו ס"ק יא), מש"ז  (או"ח ססי' תנז), משנ"ב (סי' תנז, שעה"צ אות יט).

[9] דין מופלא הסמוך לאיש: עי' רמב"ם (נדרים פי"א ה"א-ה"ד). ושליחות בהפרשה מהני בו בפרט בחלה בזה"ז מדרבנן: שו"ת מנח"י (ח"ז סי' כח), או משום דדי בנתינת רשות ללא שליחות: שו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' א).

[10] עפ"י המתירים לתת לקטן איסור דרבנן לצורכו - ראה בה"ל (סי' שמג ד"ה מד"ס), או במקום חינוך למצוה - תוס' (פסחים פח ע"א ד"ה שה). ציץ הקודש (ח"א סי' יט), מנח"י (שם).

[11] פמ"ג (א"א סי' תקו ס"ק ח), כה"ח (סי' תנז ס"ק טו), שמירת שבת כהלכתה (פרק יא סעי' טז) בשם הגרשז"א, וכ' שראוי להפריש במחשבה ולא בדיבור וללא ברכה. ועיין שם (הע' נו), לענין אם יש לו מצות אחרות לא שמורות. ועי' קובץ נטעי הכרם (חלה עמ' מו).