וצדקה תציל ממוות

וצדקה תציל ממוות

שמא יאמר אדם: למה אפסיד את כספי בליל ראש השנה, והרי זה כספי שלי!! - ובכן, זה לא ממש שלך. "לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות" (חגי ב ח).

הרב שלמה אבינר | כסליו תשע"ד

"הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור: קרבה שנת השבע, שנת השמיטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא. נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" (דברים טו ט-י).

שמא יאמר אדם: למה אפסיד את כספי בליל ראש השנה, והרי זה כספי שלי!! - ובכן, זה לא ממש שלך. "לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות" (חגי ב ח).

אמרו בעלי המוסר: אינך אלא גזבר. אשריך שזכית למשרה נכבדת זו. אך ודאי לא יעלה על דעתך למעול בתפקידך ולקחת את כל הכסף עבורך!

וכבר נשאל מרן הרב קוק על ידי הפועל המזרחי מהו המשטר הכלכלי הנכון על פי תורה. השיב: בלי להחליט בשאלה זו, ודאי שמשטר של רכוש פרטי הנו בלתי אפשרי ובלתי רווחי, אם האדם יקיים כדין את כל התורה כולה.

שהרי התורה מצוה עלינו לדאוג לאחינו האביונים ולתת לאביון "די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו ח) - "לפי מה שיחסר העני" (רמב"ם, מתנות עניים ז ג).

וכמה הוא מחסורו? כיצד נגדיר? - צרכים חיוניים לפי הזמן והמקום.

התורה אינה תובעת מאתנו משטר סוציאליסטי של חלוקה שוויונית של כל הרווחים אלא קפיטליזם רווחתי של דאגה למעוטי היכולת.

יוזמה יפה וחשובה יזמו "נדיבי ארץ" / "מכון התורה והארץ" / "ארגון החסד פעמונים" לתת הלוואה (עד כו באלול) ולא לדרוש החזרה בעזרת פרוזבול, כך שכסף זה ילך לצדקה. הרי קיום שתי מצוות כאחת: שמיטת כספים וצדקה.

שכן ארגון "פעמונים" הוא ארגון אמין - מה שאי אפשר לומר על כל ארגון צדקה, שיש מהם שהמשכורות וההוצאות הכלליות מגיעות ל-80%. יש רבנים שתובעים שהתקורה לא תעלה על 49% . אגב, על פי חוקי המדינה עמותת חסד אסור שהתקורה תעלה על 20%. לכן ראוי לנהוג שלא תעלה על 10%.

כל זה בלי לדבר על עניים מזויפים. לפי הערכות הרבנים, 90% ממקבצי נדבות הם נוכלים. לפי הערכות המשטרה, קבצן בכותל מקבץ עך 7000 שקל ליום, ויש מהם הבאים עם מכוניות מפוארות. כולם מוכרים היטב למשטרה. אבל בנדון דידן, ב"ה, מדובר בגופים אמינים וישרים.

אבל שמא יאמר אדם: מאיפה אקח את הכסף לוותר על החזר החובות שחייבים לי? הרי אני בעצמי איני עשיר ואין לי רזרבות של כסף?

התשובה פשוטה: תוריד ממותרותיך. חייך קודמים לחיי חברך, אך מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך. כך פסק בעל התניא (אגרת קודש טז שבסוף התניא), בעל ערוך השולחן (שו"ע יו"ד רנא ה), החפץ חיים (בחתימת ספר אהבת חסד) ומרן הרב קוק: "להיזהר בצדקה, וצריך לדעת כי מה שנוגע לחיי העני הוא קודם לכל המותרות של עצמו על פי תורתנו הקדושה" (שו"ת אורח משפט קפח נד).

ויש לזה מקור בגמרא: אם יש מעיין בעיר שלי, שתייתי קודמת לשתיית בני עיר אחרת, אבל הכביסה שלי אינה קודמת לשתיית חברי (נדרים פ ב. ועיין ר"ן ויש אומרים שכביסה חיונית בגלל מחלות).

אין זה מפריע לנו שיש עשירים, אין זה מפריע לנו שיש חיים חיי מותרות ואין אדם חייב להינזר ממותרות. זו מידת הפרישות, שאינה מידת כל אדם (מסילת ישרים פרק יג).

אבל מציאותם של אנשים חסרים דברים חיוניים - זו שערוריה.

אנשים מחפשים יום וליל כל מיני סגולות, ממציאים חדשים לבקרים כל מיני סגולות חדשות, וגם מוציאים עליהן הון עתק ושוכחים את העיקר, את מה שהתורה צותה, שהוא סגולה מעל כל הסגולות.

ומעשה בבתו של רבי עקיבא שאמרו לה שתמות ביום שתתחתן. בכל זאת התחתנה ולא מתה, אבל למחרת בבוקר, כאשר משכה סיכה מחור בקיר ששם נעצה אותה אמש, הנה נמשך אחריה נחש מת שנדקר בעינו. שאלהּ אביה איזו מצוה עשתה? השיבה: בחתונה עמד עני בדלת, ואיש לא שם לב אליו, אז קמתי ונתתי לו את מנת האוכל שלי. אמר רבי עקיבא: מצוה עשית! ודרש: וצדקה תציל ממוות (שבת קנו ב).

 

למתן הלוואה ולפרטים נוספים 1800351012

עבור ועד נדיבי ארץ פעמונים