צמחי סרק בחממות, עידור עשביה במטעים

צמחי סרק בחממות, עידור עשביה במטעים

תשובת הרב ישראלי לשאלה בעניין היתר מלאכות דרבנן בתוך חממה שדינה כבית, ובמיוחד לצורך שתילה בגוש ועל היחס לקצירת עשבי בר העולים במטע.

הרב שאול ישראלי זצ"ל | התורה והארץ ג'

ב"ה, ו' תמוז תשנ"ג.

לכבוד 

מו"ר הגר"ש ישראלי שליט"א,

שלום וברכת ה'!

א. בהמשך... אני שולח לכת"ר את שאלתי בענין היתר מלאכות דרבנן בתוך חממה שדינה כבית, ובמיוחד לצורך שתילה בגוש. ואף אם יש להחמיר בצמחי מאכל, יש לשאול: מה הדין בצמחי סרק כמו פרחים?

בשמיטה הקודמת ההנחיה היתה להתיר מלאכות שהן ודאי מדרבנן, ולאסור כל מלאכה שיש בה חשש לאיסור תורה. וברוח דברים אלו נכתב בין השאר בשם כת"ר בחוברת לחקלאי.

ב. האם מותר לקצור עשבי בר העולים במטע, והאם יש לנהוג בהם קדושת שביעית?

בברכת התורה והארץ עזריאל אריאל

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

א. אילנות סרק, נראה שנטיעתם רק מדרבנן (גם לאוסרים את מעשה הנטיעה מה"ת), שרשב"ג מתיר ורבנן אוסרים, ולא מפשינן פלוגתא. 

בגוש נראה שהוא מדרבנן... שהרי ההיתר בערלה הוא מפני שאין על זה שם "ונטעתם", וא"כ ה"ה לשביעית.

א"כ יש כאן תרי דרבנן, ובבית אין לאסור אפילו שלא במקום הפסד.

ב. להשמיד דרך עידור במעדר כשזה משפיע על העץ - בתשובת מהרי"ל דיסקין [סי' כז סעי' יב; בצאת השנה עמ' עד] מתיר כה"ג עקירת היבלית. ונראה דה"ה כל עשבים שמחלישים העץ.

קדושת שביעית - נראה שאין בהם, מכיון שאין רגילים לגדלם גם למאכל בהמה.

באותו ענין, עדור עשביה במטעים

ב"ה, כ"ב תמוז תשנ"ג.

לכבוד,

מו"ר הגר"ש ישראלי שליט"א,

ראש ישיבת מרכז הרב,

ירושלים ת"ו,

שלום וברכת ה'!

שמחתי לקבל את מכתב כת"ר בענין שתילת צמחי סרק בגוש בחממות. אך לענ"ד הדברים דורשים עיון נוסף.

מדברי כת"ר עולה שקשה להתיר מלאכות דרבנן בחממה, אא"כ הן "תרי דרבנן". אולם בשמיטה הקודמת הורה כת"ר להקל בנטיעת צמחי סרק ללא גוש, במקום הפסד. וציין כמקור לדבריו את פסקו של מרן הרב זצ"ל (שבת הארץ פ"א ה"ג).

ולענ"ד נראה שיש להורות גם לכתחילה להקל בכל מלאכות דרבנן בחממה, מהנימוקים הבאים:

א. פאה"ש, שהוא ראש וראשון לפוסקי ההלכה למעשה במצוות התלויות בארץ, פסק להקל בשביעית בזה"ז בבית, ואפילו במלאכות דאורייתא.

ב. החזו"א חלק עליו מפני שלדעתו יש לדון בשביעית בזמן הזה כדבר שעיקרו מה"ת. ומרן הרב זצ"ל נחלק על סברה זו באריכות רבה במבוא לשבת הארץ, הן לענין כללי ההכרעה בספקות והן לענין קנין לעכו"ם. וכן נחלק לענין "ברירה" בתרו"מ בזה"ז מחמת אותו יסוד.

ג. מרן הרב זצ"ל כתב להקל כדעת פאה"ש במקום הפסד, ואפילו במלאכות דאורייתא. וכנראה נטה להחמיר שלא במקום הפסד מפני שלא היה ברור לו מספיק שאכן הספק של הירושלמי אכן נאמר בהיתר הזריעה (עי' קונ"א לשבה"א, סי' ג, עמ' 740).

ד. הרבנות הראשית הורתה בשמיטת תשי"ב ובשמיטת תשי"ט כדעת החזו"א, לאסור לחלוטין זריעה בבית. אך לא נאמר דבר לאיסור במלאכות דרבנן. ואף שהחזו"א הקל בעציץ שאינו נקוב, לא מפני שזריעה בו אסורה מדרבנן אלא מפני שלדעתו לא גזרו על עש"נ בבית, שהוא דבר שאינו מצוי - אין הכרח לומר שפסקו כמותו מטעמו.

ה. ואף אם נחשוש לסוברים שחממה איננה "בית" לכל דבר - מ"מ יש יסוד מספיק חזק להקל במלאכות דרבנן, וכפי שיצאה ההוראה בשנת השמיטה הקודמת.

שאלה זו היא משמעותית ביותר, מפני שהיקף הגידול בחממות הוא גדול מאד, ויש בו פיתרון גדול להקל על דרכי שמירת השמיטה ללא מכירת הקרקע. 

בברכת התורה והארץ עזריאל אריאל

 

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

ב"ה, ב' מנ"א תשנ"ג, פעיה"ק ת"ו.

לכב' הרב ר' עזריאל אריאל הי"ו, שלו' רב!

בתשובה לדבריך בענין שתילת צמחי סרק בחממה בשביעית.

לענ"ד נראה שההבחנה בין סרק למאכל מצינו רק באילנות. ואילו זריעה שאסרה תורה במפורש כולל גם צמחים שאינם ראויים למאכל אדם, רק לבהמות ועופות כיו"ב, הכל כלול באיסור; וכן צמחי נוי, כגון פרחים הנקטפים שהנאתם וביעורם שווה, והם גם קדושים בקדושת שביעית - הכל באיסור תורה. ולא מצאנו הבחנה בזה בין צמח לצמח. ואפי' רשב"ג אוסר בזה.

וייתכן שמה שנחלקו תנאים לענין נטיעת אילנות סרק, הוא - אם למאן דס"ל דנטיעה בכלל לא נאסרה מן התורה, וע"כ לא החמירו מדרבנן רק באילנות מאכל. ואם להני דסברי דגם נטיעה בכלל, הרי זה משום שנלמד בק"ו מזמירת הכרם, ולזאת י"ל דאכן אינו אלא בדומה לכרם שהוא מאכל אדם. וע"כ פשוט שאילן סרק פירושו כל שפריו אינו ראוי למאכל אדם, אעפ"י שראוי הוא לבהמה וחיה. משא"כ צמחים שבהם המדובר על זריעה, כל שב"שדה" הוא בכלל איסור. ע"כ איני מוצא הבחנה בין צמחי סרק לצמחי מאכל.

אמנם כן לפי מה שהעלה פאה"ש להקל בשביעית בזה"ז בזריעה בבית, מובן שלא נחמיר בזריעת צמחי סרק יותר. אך קצת קשה ההסתמכות על דעתו בענין חממות. והוא, אם מצד דעת מרן הרב זצ"ל, שגם בענין היתר המכירה לא התיר רק מלאכות דרבנן, ואעפ"י שנקטינן שביעית בזה"ז דרבנן, ובזה יש קנין להפקיע, מ"מ לא רצה להתיר רק מלאכות דרבנן. (ועי' בדבריו קונ"א סי' ג לענין בית, שנוטה לחומרא מצד עצם הבעיא). ואם לפי החזו"א, נראה מדבריו בחממה, שעיקר השימוש בה הוא לשם הבאת תועלת לגידולים, בניגוד לזריעה בבית ממש שהבית הוא "לרועץ" לצמח (סי' כ ס"ק ו) - אינה כלולה בכלל בבעיא זו.

א"כ לכאורה לדעת שני הגדולים הללו אין להתיר זריעה בחממה, כל אחד ונימוקו עמו.

אמנם מאידך גיסא, קצת נ"ל לדייק שהחזו"א נוטה לראות בחממה ג"כ גדר בית, והוא ממש"כ (בסי' כב סוף ס"ק א) בענין לאסור הורדת התקרה מעל הזרעים בשביעית, וזה הרי אינו דבר שיש לענות בו אלא בחממות ולא בבית. ומכאן נראה שאם התקרה אינה מורדת, הרי גם חממה בכלל בית. ויש לי לומר שמה שהעלה לאיסור בסי' כ' (רק בגוונא שהבית גורם ש"הצמחים הם במצב בלתי טוב ורצוי "והבית להם לרועץ") - אינו כלול באיסור זה בחממה, שכן אם אמנם מבחינה מסויימת החממה היא לתועלת לצמח, מ"מ גם היא יש בה החיסרון שנמנע מהצמח גשמים וטללים, אלא שבזה נעזרים ע"י השקאה מלאכותית. וכן יש שם בעיית האבקת הפרחים לשם הפרייתם, וגם לזה צריך לעשות פעולות מסויימות, באופן שהחממה כשלעצמה באמת יש גם בה ליקויים שיש צורך להתגבר עליהם. ע"כ י"ל שגם זה בכלל בית הוא ואי אפשר לומר שדרך זו היא "עיקר זריעה".

ע"כ בסיכום, לא אתנגד אם בהסתמכות על פאה"ש (שהו"ל) יתירו בחממה גם מלאכות דאורייתא, אבל בתנאי שזה מדובר על עציצים שהם בדין אינו נקוב מצד היותם נתונים ע"ג יריעות פלסטיק; וזה ודאי סגי לראותם בדין בלתי נקובים, כפי שכבר כתבתי באחד ממכתבי הקודמים. (אולם פיזור עפר ע"ג היריעות ולזרוע בדרך זו, הרי זה לא עדיף ממש"כ הרא"ש בתשובתו לענין הזורע ע"ג הגג).

הכו"ח בברכת התורה והארץ ש. ישראלי