נטיעת עצי סרק ערב שביעית

נטיעת עצי סרק ערב שביעית

שתילת עצי פרי חשופי שורש בערב שביעית מותרת עד ט"ו באב, שהם לכל המאוחר ארבעים וארבעה יום לפני ראש השנה של השביעית (עד ט"ז באב תשס"ז), השאלה היא מה הדין בנטיעת עצי סרק או פרחי נוי לפני השמיטה?

הרב אהוד אחיטוב | מנחם אב-אלול תשס"ז

 

הקדמה:

במשנה (שביעית פ"ב מ"ו) נאמר:

"אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלושים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור. רבי יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלושה ימים שוב אינה קולטת, רבי יוסי ורבי שמעון אומר שתי שבתות".

הגמ' (ר"ה י ע"ב) הביאה את דברי המשנה הנ"ל והוסיפה עליהם, וכך נאמר בגמ':  

"ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים, לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים יום".

הראשונים נחלקו בפירוש דברי רב נחמן בגמ'; האם הם מבארים את דברי המשנה, או שהם מלמדים אותנו דין אחר בנוסף לדברי המשנה. למחלוקת זו יש השלכה ישירה לשאלה, מהו התאריך האחרון לנטיעת עץ סרק בערב שביעית.

 

א. האוסרים קליטה בתוספת שביעית  

לדעת רש"י (שם ד"ה יעקר, וד"ה צריך) המשנה (שביעית פ"ב מ"ו) עוסקת רק בשאלה העקרונית מהו שיעור הקליטה של האילן, ועל שיעור זמן זה ביארה הגמ' שצריך להקדים שלושים יום נוספים הנקראים "תוספת שביעית". לדעה זו כפי שאסור לחרוש בתוספת שביעית בזמן שביהמ"ק קיים, כך אסור לטעת אילנות או לגרום לאילנות להיקלט בזמן זה[1]. לשיטה זו יש להקדים את הנטיעה בזמן כזה שהאילן יספיק להיקלט באדמה לפני "תוספת שביעית".

 

ב. האוסרים קליטה בשביעית  

שיטת רבינו תם (תוס' ר"ה י ע"ב ד"ה שלושים ושלושים) היא שאין איסור קליטה בתוספת שביעית. אך כפי שנראה מדבריו שלגבי קליטה בשביעית עצמה, אף הוא מסכים שיש בדבר איסור[2].

לדעתו, אכן המחלוקת במשנה היא בשאלה מהו התאריך האחרון לנטיעת אילנות בערב שביעית, בכדי שהאילנות יספיקו להיקלט באדמה לפני ראש-השנה.

הסיבה לדעתם שיש איסור על קליטת האילן בשביעית נובע מכך שאם הקליטה נעשתה בשביעית נחשב הדבר כאילו העץ ניטע בשביעית, לפיכך גם יש חובה לעוקרו[3].

לשיטה זו דברי רב נחמן בגמ' המוסיפים עוד שלושים יום אינם מתייחסים לנטיעה בערב שביעית אלא לחשבון שנות ערלה בכל השנים[4].

כדעה זו שכל הדיון הוא על איסור קליטה בשביעית נקטו עוד ראשונים; תוס' רי"ד (ר"ה י ע"ב ד"ה ואמר רב נחמן) וכן ניתן להבין בפשטות בדעת הרשב"א (ר"ה י ע"ב ד"ה לדברי האומר) והריטב"א (שם), רא"ש (הלכות קטנות הל' ערלה סי' ט ), והר"ן (ר"ה ב ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ואחד וד"ה ואסור לקיימן)[5].

כך גם למד המנחת חינוך (מהדורת מכון ירושלים מצוה צחר אות טו ד"ה והנה להבין, שכו אות ו) אך הוא מבאר אחרת את טעם האיסור. לדעתו, אין יחס ישיר בין הנטיעה בערב שביעית לקליטה בשביעית, כפי שגם בשבת אין מניעה מלטעת בערב שבת אף שהאילן נקלט בשבת. הסיבה שבכל זאת יש מניעה מכך שהאילן ייקלט בשביעית, נובעת מכך שבשביעית יש מצוות עשה של "ושבתה הארץ" ולפיכך יש למנוע את הנטיעה מלהיקלט בשביעית[6].

יש להדגיש שכל מחלוקת רש"י ור"ת היא רק בזמן שביהמ"ק קיים, שאז נוהג  דין תוספת שביעית, אך לאחר חורבן ביהמ"ק שאין נוהגים בתוספת שביעית, מודה רש"י לר"ת שהאיסור בנטיעה בערב שביעית הוא רק באם האילן ייקלט באדמה בשנה השביעית גופה[7].

וכן ביאר ערוה"ש (זרעים סי' יח סעי' ג) בדעת רש"י ש"לאחר החורבן דבטלוהו לתוספת, מותר (גם לדעתו) לנטוע אילן ולהבריך ולהרכיב שני שבועות לפני ראש-השנה דשביעית".

יש להדגיש שערוה"ש נקט שלדעת רש"י מותר לטעת עד שבועיים לפני ר"ה של השביעית, היות ולהלכה נפסק שזמן הקליטה באדמה הוא שבועיים (לעניין מנין שנות ערלה)[8], יש לטעת לכל המאוחר עד ט"ו אלול שהוא י"ד יום לפני ר"ה. כמו כן אין לדעתם הבדל לכאורה בין עצי סרק לעצי פרי, היות וכל הדרישה היא שהעץ לא ייקלט בשביעית.

 

ג. הסוברים שהאיסור הוא בעצי פרי משום מראית העין 

שיטה נוספת סוברת שאכן הגמ' (ר"ה י ע"ב) סוברת שבנטיעה בערב שביעית חייבים להגיע למצב בו בר"ה של השביעית מסתיימת שנה ראשונה של שנות הערלה, והשביעית צריכה להיות נמנית כשנה שנייה. וכפי שכתב הר"ח (ר"ה י ע"ב) "צריך אחר שישריש שלושים יום אחרים לעלות לו שנה". לפיכך כאשר נוטעים עץ פרי בערב שביעית, חייבים לטעת אותו עד ט"ו באב, כיוון שלהלכה אחר י"ד יום הוא חשוב כקלוט באדמה כדעת רבי ורבי שמעון, ול' יום החשובים כשנה[9].את טעם הדבר ביאר הרמב"ן (ר"ה ט ע"ב ד"ה ויש לפרש):

"דודאי אסור ליטע ערב שביעית אלא בכדי שתקלוט ותעלה לנטיעה זו שנה קודם שביעית, לא משום תוספת שביעית שאין תוספת אלא בחריש הנכנס לשביעית, אלא גזרת חכמים היא מפני שאדם מונה שנים לערלה ולרבעי וכל ששנה ראשונה שלו שביעית היא, יאמרו בשביעית נטע לפיכך אמרו יעקור, אא"כ קלטה ואחר קליטה עלתה לו שנה לנטיעה זו בשלשים או ביום אחד כדי שתמנה שביעית שנה שניה שלה. וכענין הזה ראיתי להרמב"ם ז"ל". וכן כתב גם הריטב"א (ר"ה י ע"ב ד"ה והנכון).

דברי הרמב"ן מתבססים על שיטת הירושלמי (שביעית פ"ב ה"ד, תרומות פ"ב ה"ב) שהנוטע בערב שביעית בתוך מ"ד יום שלפני השביעית יעקור את האילן. זאת, בניגוד לכאורה לדברי הגמ' (גיטין נג ע"ב) ממנה משמע שגזירת "מונים" היא רק למי שנטע בשביעית עצמה[10].

לדעתו זו גם דעת הרמב"ם שאף פסק (הל' שמיטו"י פ"ג הי"א) שטעם הקדמת הנטיעה הוא משום מראית העין, וכלשונו:

"אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית, אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה שלושים יום קודם ראש השנה של שביעית. וסתם קליטה שתי שבתות. ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו, נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה במ"ד יום יקיים, פחות מכן יעקור, ואם לא עקר הפירות מותרין, ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור".

הרמב"ם אמנם לא ביאר מדוע "יאמר הרואה בשביעית נטעו", אך לדעת הרבה מפרשים הוא ביאר כן על פי דברי הירושלמי (תרומות פ"ב ה"א) שהנוטע לאחר ט"ו באב של ערב שביעית, יעקור למ"ד שחיוב עקירה בשביעית יסודו במנין שנות ערלה (גזירת "מונים"). כלומר, שלאחר ארבע שנים בזמן חילול נטע-רבעי, יספרו לאחור את שנות האילן ויחשבו בטעות שהוא נטע בשביעית עצמה, למרות שהוא נטע רק סמוך לשביעית[11]. לפיכך פסק שהנוטע בערב שביעית לאחר ט"ו באב צריך לעקור את האילן, משום "מראית העין", ש"יאמר הרואה (בזמן חילול נטע-רבעי) בשביעית נטעו", ולפיכך צריך לטעת אותו בזמן כזה שהשביעית תיחשב כשנתו השנייה. וכך נקטו הגר"א (שנו"א שביעית פ"ב מ"ו) וכן נקט הגראי"ה קוק זצ"ל (שבת הארץ פ"ג הי"א אות ב)[12].

 

ד. הסוברים שנטיעת עצי סרק מותרת עד שבועיים לפני ר"ה

לפי דברינו דלעיל יוצא שבעצי סרק שאין בהם מנין שנות ערלה, שוב אין גזירת "מונים" וגם הרמב"ם יודה לכל אותם ראשונים הסוברים שדי בכך שנטיעת עצי הסרק תהיה שבועיים לפני ר"ה, באופן שהקליטה של האילן באדמה תסתיים לפני השביעית, דבר שגם רש"י מסכים לו בזה"ז שאין נוהגת תוספת שביעית[13]. כך גם ניתן להסיק מהבנת הגראי"ה קוק זצ"ל (שבת הארץ פ"ג הי"א אות ב) בדעת הרמב"ם (שם) שכל החשש שלו הוא משום מנין שנות ערלה. וכן נקט בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מח), וכך פסקו בכרם ציון (שביעית הלכות פסוקות פ"א סעי' ח).

 

ה. הסוברים שגם נטיעת עצי סרק אסורה מ"ד יום סמוך לשביעית

הקושי בהסבר הנזכר לעיל, שהרמב"ם לא זו בלבד שלא הזכיר (שם הי"א) שהבעיה היא מנין שנות ערלה, אלא גם סתם בדבריו "שאין נוטעין אילנות.... ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה..", ולא חילק בין עצי סרק לעצי פרי.

אכן המהר"י קורקוס (הל' שמיטו"י פ"ג הי"א ד"ה וכתב רבינו) באחד מהסבריו ברמב"ם, ביאר שגם נטיעת עצי סרק יש להקדים מ"ד יום לפני השביעית כמו בנטיעת עצי פרי, היות וגם בה יש משום מראית העין, וז"ל:

"אי נמי דבנטיעה איכא למיחש למראית העין טפי שהרואה הנטיעה הקטנה בשביעית יטעה לומר שבשביעית נטעה כי אין הכל מבחינים בין נטיעה של חודש לנטיעה של חודשיים וגם דכיון דאין איסורה מן התורה יטעו אינשי[14]".

לדעתו יתכן שכך ביאר הרמב"ם את המושג "מפני החשד" שהובא בירושלמי (פ"ב ה"א) כטעם לחיוב עקירת אילן הניטע בשביעית, טעם ששייך גם באילן סרק[15]. כך גם נראה מדברי המאירי (ר"ה ט ע"ב ד"ה כבר ביארנו שהשביעית) שביאר את דעת הרמב"ם (שם) כחושש למראית העין בלא לקשר זאת למנין שנות ערלה, ומתוך כך השווה בין שיטת הרמב"ם לשיטת רש"י, וז"ל:

"כבר ביארנו שהשביעית יש לה תוספת שלושים לפניה, הלכך מי שנטע או הבריך או הרכיב ערב שביעית שלושים יום לפני ר"ה מותר לקיימן בשביעית, ואם לאו אסור לקיימן ויעקרו, אפילו נטע בשוגג, שהרי הכל יאמרו שנטיעה זו בשביעית הייתה. ואף שלושים אלו שהתרנו בקיומן, ייראה לקצת מפרשים שאף הם דווקא לאחר קליטה, ר"ל שנטע שתי שבתות ושלושים קודם ר"ה. ואף גדולי המחברים (רמב"ם) כתבוה כן, וכן גדולי הרבנים (רש"י) בפירושיהם בסוגיה זו".

שיטה זו יסודה בהבנה שאצל הרמב"ם ההתייחסות לאיסור נטיעת עץ סרק בשביעית, אינה רק כדבר האסור לכתחילה, כי אם כדבר שמחייב עקירה אף הוא ניטע בשוגג. כפי שהוכיח מדבריו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' מח) שביחס לנטיעה בשביעית (הל' שמיטו"י פ"א ה"ה) הוא ציין במפורש שהאיסור הוא אפילו באילן סרק, שהרי כתב: "אין נוטעין אפילו אילן סרק". ממילא כאשר הוא כותב את חיוב העקירה (שם פ"א הי"ב) באופן סתמי: "הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור", בלא לחלק בין אילן סרק לאילן מאכל, משמעות הדבר שכוונתו שגם הנוטע אילן סרק בשביעית חייב לעוקרו.

לפי זה עולה לכאורה שהרמב"ם נוקט כשני ההסברים בירושלמי (תרומות שם) מדוע הנוטע אילן בשביעית חייב לעוקרו אפילו אם נטע בשוגג: א. 'חשד', כלומר, שנחשדו לטעת במזיד ולומר שגגה היא. ב. 'מונים'. כך הוא הדבר גם ביחס לאיסור נטיעה בערב שביעית, אשר גם שם לא חילק הרמב"ם בין אילן סרק לאילן מאכל אלא כתב (שם פ"ג הי"א): "אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית...ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין". תוספת מילים אלו משמעותן שאיסור הנטיעה בערב שביעית פחות ממ"ד יום לפני ר"ה קיים גם באילנות סרק[16].

כך למד בדעת הרמב"ם גם הרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (קובץ התורה והמדינה ח"ד עמ' קמ), וז"ל:

"איסור נטיעה בערב שביעית בזמן הזה הוא משום מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. מכאן ברור שאין שום ענין לשנות ערלה וכיון שכן, כך הוא דין אילן סרק כאילן פרי, ושניהם אסורין בערב שביעית קודם ר"ה מ"ד יום, שגם באילן סרק יש בו משום מראית העין"[17].

 

ו. הסוברים שנטיעת עצי סרק מותרת עד ר"ה  

החזו"א (סי' יז ס"ק כה ד"ה ובזמן הזה) מסתפק האם הגבלת זמן נטיעת עצי סרק או שתילת ירקות[18], היא מחמת איסורי עבודה בערב שביעית מחמת תוספת שביעית, או שמא יש איסור קליטה בשביעית. סיבת הספק נובעת מכך שבשבת לא מצאנו שיש איסור לזרוע או לשתול בערב שבת אע"פ  שהאילן ממשיך לצמוח בשבת מכח אותה זריעה. הוא גם חולק על דברי המנחת חינוך המנמק את איסור הקליטה בשביעית מחמת מצוות עשה של "ושבתה הארץ שבת לה'...". כיוון שלדעת החזו"א מצוות "ושבתה הארץ" היא תוספת איסור עשה לאדם שגם עובר על הלאו של "לא תזרע" וכדו', אך אינה יכולה לעמוד כאיסור בפני עצמו, כמו בנידון שלנו שאדם ייטע בשישית והוא מבטל עשה מחמת שבועיים של קליטת האילן באדמה. אולם במקום אחר הכריע החזו"א (סי' כב ס"ק ה) במפורש שאין איסור קליטה בשביעית, וז"ל:

"אי מותר לזרוע בזה"ז כדי שתקלוט בשביעית נראה דכיון דלא נזכר בגמ' ופוסקים לאסור אין לנו לחדש איסוריםואע"ג דמצינו חומרא בנקלט בשביעית יותר מנקלט בערב שביעית זהו דוקא בזמן שתוספת שביעית נהוג אבל בזה"ז אין שום איסור מחמת תוספת... ונראה דבזה"ז נוטעין אילן סרק עד ר"ה כמו זריעה כיון דלא שייך בו מונין...".

לדעתו כל מה שהראשונים ביארו שיש איסור קליטה זה רק בזמן שנהג דין תוספת שביעית, אך בזה"ז אין איסור שהאילן ייקלט בשביעית במקום שאין דין ערלה כגון בעצי פרי.

גם מו"ר הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל נקט כך למעשה בהנחיות לחקלאים כיו"ר וועדת השמיטה של הרבנות הראשית (לקראת שמיטת תשי"ב[19] וכן שמיטת תשי"ט) ונימק זאת בהרחבה בשו"ת חוות בנימין (ח"א עמ' סו-סז) מטעם אחר. לדעתו רש"י וכן הרמב"ם סוברים שאיסור נטיעה בערב שביעית הוא משום מראית העין בלבד, והוא נוהג רק בעצי פרי. אך אין איסור קליטה בשביעית עצמה כשלא נוהג דין תוספת שביעית. לעומת זאת לדעת ר"ת יש איסור דרבנן בקליטה בשביעית עצמה גם כשמצוות שביעית קיימת מהתורה. לפיכך בזמן הזה שאיסור שביעית הוא מדרבנן, יש להקל כיוון שלדעת רש"י והרמב"ם הדבר מותר בשופי ויתכן שגם ר"ת מיקל לטעת עצי סרק בזה"ז עד סמוך לראש-השנה. וכן לזרוע שיחים או צמחים חד-שנתיים שאין בהם איסור ספיחין.  

וכך נקט למעשה גם הראשל"צ הרה"ג בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (התורה והמדינה ח"ד עמ' קמ) שאחר שהביא את הבנתו בדעת הרמב"ם התיר משום שעת הדחק, על מנת שלא ייטעו בשביעית:

"נראה להתיר נטיעת אילנות עד ערב ר"ה, וטעמא דידי הוא הואיל שאיסור ערב שביעית הוא מדרבנן משום מראית העין, והואיל ובשעה זאת שהיא שעת הדחק אי לא שרינן להו בערב שביעית רבים יכשלו באיסור תורה לנטוע בשביעית עצמה, הלכך מוטב שנתיר להם איסור דרבנן כדי שלא יעברו באיסור תורה, ובכגון זה יש לומר שלא גזרו רבנן".

 

ז. קליטה של עץ בגוש אדמה המנותק מהקרקע

בימינו רוב השתילים מגיעים מהמשתלה עם גוש אדמה שבאופן טבעי הוא יכול לתת קיום לצמח זמן רב, וכשהוא מחובר לקרקע בנקבים המתאימים ניתן לדעת הרבה פוסקים למנות שנות ערלה מזמן השתילה במשתלה[20].

השאלה היא מה הדין כשהעץ מגיע מהמשתלה בגוש אדמה המנותק מהקרקע, ושותלים אותו בתוך הקרקע עם אותו עפר המחובר לשורשיו?

יש הסוברים ש"שתיל שנקלט בעציץ שאינו נקוב, שהקליטה הקודמת אינה חשובה קליטה, כשנותנו אח"כ בארץ, אפילו עם עפרו – הרי זו קליטה חדשה"[21]. לפיכך לדעתם גם עצים צעירים יש לטעת אותו עד ט"ו באב בכדי שהוא ייקלט באדמה ששם מתחייבים למנות לו שנות ערלה מן התורה.

אולם יש חולקים וסוברים שהיות והוא קלוט באותו גוש אדמה שאיתו הוא ממשיך לחיות גם לאחר השתילה בקרקע, ניתן להחשיבו כעץ שכבר נקלט באדמה[22], ולפיכך ניתן  לטעת אותו גם לאחר ט"ו באב עד כ"ט אב, בכדי שהוא יהיה נטוע בקרקע עצמה שלושים יום לפני ר"ה ואז ניתן יהיה למנות את ערב שביעית כשנה ראשונה למנין שנות ערלה.

למעשה מקובל להקל כדעת הפוסקים שהקליטה בגוש אדמה נחשבת כקליטה בקרקע עצמה, ולפיכך עץ פרי הניטע בגוש אדמה המגיע מהמשתלה, ניתן להחשיבו כקלוט כבר באדמה ולטעת אותו השנה עד כ"ט אב תשס"ז. אך אם הוא התפורר תוך כדי השתילה – אסור לטעת אותו. משום כך אם אין אילוצים מיוחדים עדיף לסיים את הנטיעות לפני ט"ו באב וכך יוצאים ידי כל הדעות, ואף אם הגוש מתפורר תוך כדי נטיעה ניתן לטעת אותו באדמה.

וכן ניתן להקל בשתילת עצי סרק עד ערב ר"ה.

 

סיכום:

א.עצי פרי חשופי שורש – מותר לטעת עד ט"ו באב תשס"ז.

ב.עצי פרי המגיעים מהמשתלה בגוש אדמה[23] ניתן לטעת עד כ"ט אב תשס"ז, אך רצוי לסיים את הנטיעה עד ט"ו אב התשס"ז, היות שאם גוש האדמה יתפורר מהשורשים לפני השתילה, אסור יהיה לטעת אותו.

ג.עצי סרק ושתילי ירקות או פרחים חשופי שורש - לכתחילה יש לטעת עד ט"ו אלול תשס"ז, במקרה הצורך ניתן להקל עד כ"ט אלול תשס"ז.

ד.עצי סרק וכן שתילי ירקות או פרחים המגיעים מהמשתלה בגוש אדמה - ניתן לטעת אותם עד כ"ט אלול תשס"ז. אמנם המחמיר לטעת אותם עד ט"ו אלול תבוא עליו ברכה.



[1] המפרשים השוו זאת לאיסורי שבת שבהם אין איסור זה, ונחלקו מהו יסודו, ויתבאר בהמשך בלנ"ד.

[2] כך פשטות הבנת הרמב"ן והריטב"א בדעת ר"ת, וכן ביאר הגראי"ה קוק זצ"ל שיטה זו בשבת הארץ (פ"ג הי"א אות ב). יש לצין שאמנם התוס' (שם) דנו באפשרות שלשיטה זו העלו כמה הסברים בדעת ר"ת ביחס לשאלה אם הוא סובר שיש איסור קליטה בשביעית, ונראה שאף אם ניתן היה לבאר את שיטת ר"ת שאין איסור קליטה בשביעית, מ"מ הסבר זה הוא מחודש יותר, היות והוא עומד לכאורה בניגוד לפשט המשנה הסוברת שיש חיוב לעקור את האילן שניטע בערב שביעית, מחמת שהוא נקלט בשביעית. כפי שכתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מח ד"ה הן אמנם).

[3] באופן פשוט גזירה זו היא מדרבנן היות ואפילו במלאכות שבת הנוגעות לזריעה או נטיעה לא מצאנו איסור לטעת באמצע השבוע בכדי למנוע את הקליטה בשבת.

[4] הסיבה שהגמ' הביאה את דברי רב נחמן דווקא בסוגיה זו, נובעת מכך שיש השלכה ישירה בין השאלה מהו שיעור הקליטה באדמה, הנתון במחלוקת התנאים במשנה (שביעית פ"ב מ"ו), לקביעה מהו התאריך האחרון בו ניתן לטעת עץ בכל שנה בקיץ ולהחשיב את האילן בר"ה כבן שנה. זאת מכיון שלמנין שנות ערלה צריך להתחשב בשני גורמים: א. זמן הקליטה באדמה ב. שלושים יום בשנה חשובים שנה.

[5] כן ביאר את דבריהם המנחת שלמה (ח"א סי' מח).

[6] בכך נעוץ ההבדל בין נטיעה באמצע השבוע שאינה אסורה אף שהאילן נקלט בשבת, לבין נטיעה בערב שביעית האסורה משום שהאילן נקלט בשביעית. וכן כתב המהדיר לחידושי הרמב"ן (מהדורת מכון ירושלים ר"ה ט ע"ב הע' 27) אלא שמתוך דבריו נראה שהוא הבין שזוהי דעת כל הראשונים שהבאנו לעיל, ודבריו מוקשים שהרי מלשון הריטב"א וכן מלשון התוס' רי"ד משמע במפורש שאין הדבר כן, וכמו שנתבאר בשבת הארץ (פ"ג הי"א אות ב הע' 11-12).

[7]כן נראה מדברי רש"י (י ע"ב ד"ה צריך) שכיוון שטעם האיסור הוא משום קליטה בתוספת שביעית ממילא בזמן שאין נוהג דין תוספת שביעית, שוב אין איסור על קליטה בתוספת שביעית. אך ניתן לדייק מרש"י (ר"ה י ע"ב ד"ה יעקר) שקליטה בשביעית זהו איסור בפני עצמו. וכן מבואר בשבת הארץ (פ"ג הי"א אות ב) עפ"י דברי הר"ש (שביעית פ"ב מ"ו) שקליטה בשביעית אסורה גם בזה"ז.  

[8] כמבואר לעיל (הע' 4) לענין מנין שנות ערלה, וכפי שיתבאר לקמן (אות ג לענין שביעית).

[9] כפי שפסקו הרמב"ם (הל' מע"ש ונט"ר פ"ט ה"י) ועוד ראשונים ששיעור קליטה באדמה לענין מנין שנות ערלה הוא שבועיים, וכפי שפסק השו"ע (יו"ד סי' רצד סעי' ד).

[10] היות שהגמ' (גיטין שם) דנה דוקא על נוטע בשביעית ולא על נוטע ערב שביעית.

[11] כך ביאר רש"י (גיטין נד ע"א) את הסיבה מדוע חייבו את הנוטע בשביעית גופא, לעקור את האילן, אך בדברי הירושלמי נאמר במפורש שלפי אחד הטעמים יש חיוב לעקור גם בנוטע ערב שביעית.

[12] דעות נוספות הסוברות כהבנה זו ברמב"ם עי' שבת הארץ (פ"ג הי"א הע' 14).

[13] ועי' להגר"ש ישראלי זצ"ל בשו"ת חוות בנימין (ח"א עמ' סו ד"ה ונראה דשיטת רש"י) שהבין שאין מחלוקת בין רש"י לרמב"ם, ולדעתו גם רש"י האוסר קליטה בתוספת שביעית ס"ל שדין זה הוא דווקא בעצי פרי.

[14] המהר"י קורקוס (שם) מעלה מספר הסברים מדוע בזה"ז אסרו חז"ל נטיעה בתוספת שביעית, ולא גזרו בחרישה, והוא כותב: שב"חרישה שאיסור התוספת מהלכה למשה מסיני והלכה בזמן הבית לבד נאמרה לא רצו לגזור תוספת מחדש בשביל זמן שאין מקדש. אבל בנוטע שהוצרכו לגזור בזמן הבית לא חלקו בגזרתם. אי נמי דבחרישה איכא פסידא שיתקלקלו הקרקעות ולכך לא גזרו".

[15] יש לציין שיש המבארים באופן אחר את הביטוי "חשד", ויש הסוברים שהרמב"ם נוקט לחומרא כשני הטעמים שהובאו בירושלמי (שם): "חשד" ו"מונים". כך נראה מדברי הגראי"ה קוק זצ"ל בשבת הארץ (פ"א הי"ב אות ב ושם הע' 3).

[16] אמנם עי' במהדיר למאירי (מהדורת סופר ר"ה ט ע"ב אות ו) שפשוט לו שאין טעם של מראית העין בערב שביעית שייך באילנות סרק.  

[17] יש לציין שלמעשה, גם הרה"ג בצמ"ח עוזיאל זצ"ל והן הרה"ג שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל לא החמירו למעשה כהבנתם בדעת הרמב"ם, כל אחד מטעמו.  

[18] בשונה מזריעת ירקות שמותרת זמן מסויים לפני ר"ה – כלומר כל עוד שהירקות יכולים לנבוט לפני השביעית. עפ"י שיטת הר"ש (שביעית פ"ט מ"א).

[19] המעניין שהגר"ש ישראלי זצ"ל הביא הצעה לאסור נטיעות סרק חשופי שורש עד ט"ו אלול של ערב שביעית תשי"א (קובץ התורה והמדינה ח"ד עמ' קלז), אך הגרבצמ"ח עוזיאל זצ"ל (שם עמ' קמ) העיר שאין צורך להגביל למעשה נטיעות סרק בערב שביעית, כפי שהתבארו דבריו לעיל. 

[20] עי' על כך בהרחבה בספר התורה והארץ (ח"א עמ' 189-244).

[21] כן כתב הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל (ספר השמיטה פ"א סעי' ג), וכן כתב הגר"ב זילבר שליט"א (הל' שביעית סי' ב ס"ק ע), וכך כתב בתשובה הגר"ש מן-ההר זצ"ל (התורה והארץ ח"ד עמ' 85-86) ולדעתו קליטה אינה רק באדמה הצמודה לשרשים, אלא בכל הקרקע שבו האילן ניטע.

[22] כך כתב בתשובה הגרי"י נויבירט שליט"א בשמו של הגרי"ש אלישיב שליט"א (התורה והארץ ח"ד עמ' 84), וכן הכריע בספר משפטי ארץ (שביעית פ"א סעי' ח). וכן דייקו מדברי שו"ת ישועות מלכו (הל' כלאים פ"ה הי"ד ס"ק ג ד"ה והנה) שכתב ביחס לדין מעביר עציץ בכרם: "הרי שתלש גוש עפר עם זרעים, דלדעת רבינו לא נחשב עוד כמחובר אמנם אם תחבו אח"כ בקרקע מקרי תיכף השרשה וזריעה כאחד".

[23] המספיק למחייתם שבועיים בתנאים רגילים.