להנחלת ערכי השמיטה

להנחלת ערכי השמיטה

האם כיום, שחלק קטן של הציבור הוא חקלאי ורוב הציבור הם שכירים ובעלי מקצועות חופשיים, יכול אדם לומר שמצוות השמיטה במכלולה הרחב אינם נוגעים לו?

מערכת אמונת עיתך | תשרי-מרחשוון תשס"ח

 

לו זכינו לקיום שנת השמיטה כהלכתה, כחיוב מן התורה, ערכי חיינו היו משתנים באופן מהותי ביחס לאדם, לעם ולארץ. מכיוון שמגמת התורה במצוות השמיטה פרוסה היא על פני תחומים רבים בעולמנו, כיצד ניתן, בכל זאת כיום, להנחיל ולחוות את ערכי השמיטה.

האם כיום, שחלק קטן של הציבור הוא חקלאי ורוב הציבור הם שכירים ובעלי מקצועות חופשיים, יכול אדם לומר שמצוות השמיטה במכלולה הרחב אינם נוגעים לו?

 

רבו הטעמים על מצווה זו, בתורה מפורש טעמה כדאגה לזולת: "והשבעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה" (שמות פרק כג, יא) וברמב"ם  "לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם". (מו"נ ח"ג פל"ט) וביתר פירוט בדברי הרב קאלישר "ללמוד מזה גם שלא יתנשא העשיר על העני, אמרה תורה שבשנה השביעית כולם שווים, יחד עשיר ואביון יש להם רשות בגנות ובשדות לאכול לשבעה" (ספר הברית, פ' בהר). עקרון שוויון זה בא לידי ביטוי גם בדברי שד"ל: "להיות תבואת השנה ההיא הפקר…הוא משווה העשיר לעני, ומשפיל גאוות העשיר ומזכיר אותו כי כל בני אדם שווים הם" (פ' בהר). וברב קוק זצ"ל "שנת שקט ושלוה, באין נוגש ורודה, "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה, שנת שויון ומרגוע…אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית…אין חילול-קדש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות-יבולה של שנה זו, וחמדת-העשר, המתגרה על-ידי המסחר, משתכחת - "לאכלה ולא לסחורה"…רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל, "שנת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'!". (שבת הארץ עמוד 30)

ערך זה של שמיטה אינו שייך דווקא לחקלאים אלא לכל הציבור כולו, האם כלל הציבור יכול לוותר על הדגשת ערך זה בשנת השמיטה?

 

מלבד הדאגה הסוציאלית בשנת השמיטה לחברה, נראה בדברי חז"ל טעמים נוספים שנאמרו למצוות השמיטה כבמצוות האמונה בה' והידיעה שהארץ היא של הקב"ה, הוא בראה ונתנה לישר בעינו.  "אני אמרתי תהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי היא" (תו"כ, בחוקותי) וכן בגמ'  "אתא ההוא תלמידא, אמר ליה (לרבי אבהו): מאי טעמא דשביעתא? - אמר ליה…אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא". (סנהדרין ל"ט א') ובספר החינוך (פ"ד) "ולכן ציווה הקב"ה להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה, לא בכוחה וסגולתה כי יש לה אדון על אדוניה, וכשהוא חפץ הוא מצווה עליו להפקירם".

 

אך יש גם פן חינוכי- אישי במצוות השמיטה, לחנך ולהרגיל את האדם למידות טובות, אמונה ובטחון בה', מידת הוותרנות והאפשרות לעיסוק בתורה. "ועוד יש תועלת בדבר לקנות בזה מידת הוותרנות…ועוד שיוסיף האדם בטחון בה' יתברך…כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת האדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי לנפשו, וכאשר יפרוק עול עבודה, יעסוק בתורה וחכמה" (שם)

 

ומעל הכל, נראה טעם השמיטה האמונה בבורא עולם כדברי ספר החינוך (שם) "לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבותינו ענין חידוש העולם…והוא כעניין שאנו מונין ששת ימי השבוע", ובאברבנאל: "ששמיטת הארץ תהיה כמו השבת המקודשת אשר לישראל…וכאילו ארץ ההיא למעלת קדושתה…תעיד בפינה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם" (פרקי אבות). וברב קוק זצ"ל "אותה הפעולה שפועלת השבת על כל יחיד, פועלת השמיטה על האומה בכללה". (שבת הארץ עמוד י"ז)

 

כיום כאשר מצוות השמיטה באה לידי ביטוי באסור והמותר במלאכות הקרקע לציבור החקלאים וצרכנות נכונה בהשמיטה, נותרה לנו המשימה הקשה כיצד נוכל להביא לביטוי מעשי את ערכי השמיטה לנחלת הכלל? אולי נתן לקיים בשנה זו תוכניות של כוללי יום השישי אשר יעסקו בערכי השמיטה האמוניים וההלכתיים, להכריז כנושא שנתי בסדר היום הציבורי שלנו על שנה זו כשנה מיוחדת אשר העזרה לזולת תהיה במרכז השנה, לגייס כספים מכספי מעשר לטיפול בעניי ישראל, לשפר את יחסנו לארץ ישראל כארצו של הקב"ה.

 

 

החוברת שבפנינו, הראשונה לשנת שמיטה זו, פותחת במאמריו של הרב יעקב אריאל שליט"א בעניינים הקשורים לחג הסוכות של שנת השמיטה, סכך בסוכות וארבעת המינים. על סוגיה מעניינת של חיוב נתינת מעשר עני מיבול היתר מכירה במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, ברכת הלבנה אשר נוהגים לברכה במוצאי יום הכיפורים זוכה אצלנו לברור מקיף ועמקני מר' אלימלך לרנר. תשובות שנענו ע"י הרב יהודה עמיחי באתרי האינטרנט השונים, בענייני טיפול בגינות נוי, קדושת שביעית ועוד נשאים נוספים הובאו כאן לתועלת הקוראים. מאמרו של ד"ר זוהר עמר בענין האתרוגים המורכבים והמוכלאים ועניין של נטילת ארבעת המינים הכשרים ממשיך את המסורת שלנו בברור סוגיה זו משנים קודמות.