יצוא אתרוגים בשנת השמיטה

יצוא אתרוגים בשנת השמיטה

הוצאת אתרוגים מארץ ישראל בשביעית ויציאה בהם ידי חובת מצות ארבעה מינים היא שאלה שעלתה על הפרק לפני כמאה ושלושים שנה (שמיטת תרמ"ב). לאחר שסוחרי אתרוגי קורפו ייקרו אותם מאד והיה חשש מעשי שרבים לא יוכלו לקיים מצות אתרוג בגלל מחירו

הרב יעקב אפשטיין | תשרי-כסליו תשס"ט

 

הוצאת אתרוגים מארץ ישראל בשביעית ויציאה בהם ידי חובת מצות ארבעה מינים היא שאלה שעלתה על הפרק לפני כמאה ושלושים שנה (שמיטת תרמ"ב). לאחר שסוחרי אתרוגי קורפו ייקרו אותם מאד והיה חשש מעשי שרבים לא יוכלו לקיים מצות אתרוג בגלל מחירו.

 

בדורות ראשונים הדיון נסב על קנית אתרוגים מנכרים בארץ ישראל בשנת השמיטה. בדורות מאוחרים יותר עלתה שאלת הקניה ממגדלים יהודים, והאם לעשות זאת עפ"י היתר מכירה או אף בלעדיו. השאלה היתה לגבי המוכרים – כאשר הם יהודים שומרי שמיטה, ולגבי הקונים האם ניתן לצאת בהם ידי חובה, אם נעשו איסורים באתרוגים בחלק מהלכות שמיטה.  הנושאים שעסקו בהם הפוסקים ביחס ליצוא אתרוגים בשביעית הם:

 

א. איסור יצוא פירות שביעית מא"י לחו"ל.

ב. איסור סחורה בפירות שביעית.

ג. איסור שמור בשביעית בפירות נכרי, האם אוסר באכילה.

ד. איסור נעבד בשביעית בפירות נכרי, האם אוסר באכילה.

ה. מה דין אתרוג לאחר היתר מכירה.

 

א. יצוא פירות שביעית

כמה דעות בפוסקים בטעם איסור הוצאת פירות א"י לחו"ל בשביעית:

א) דעת הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה הי"ג) שאין להוציא משום קדושת פירות שביעית, ודעת הראב"ד והר"ש (על הספרא בהר פר' א, ט) שאסור להוציא שמא יחליף בפירות חו"ל ולא ינהג בהם בקדושה.

ב) דעת תוספות בפסחים (נב ע"ב) שמותר להוציא לחו"ל שלא לצורך אכילה, אבל צריך לשמור על דיני סחורה וביעור.

ג) דעת הר"ש והרא"ש (שביעית פ"ו מ"ה) ותוס' בפסחים בתירוץ אחד שלכתחילה אסור להוציא ובדיעבד מותר.

ד) דעת פאה"ש (סי' כד בי"ש ס"ק נו על פי הר"ש) שמותר להוציא פירות שביעית לחו"ל כשאינם צרכי חיי נפש, וצריך לנהוג בהם קדושת שביעית.

בתוספת שבת על שבת הארץ (הערות 15-17) הובאו עוד שתי דעות להקל ביצוא פירות שביעית: דעת הגר"ח ברלין שאם ניטע ע"מ ליצא מותר ויש חולקים שאין להקל. ודעות שהובאו בבית רידב"ז שהותר מחמת שפירות שביעית בא"י מרובים ביותר. ולשתי הדעות צריך לנהוג בפירות שמביאים לחו"ל את כל דיני הקדושה היינו דיני סחורה וביעור.

דעת הפוסקים (שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קפג) היא שאם הוצאו פירות שביעית לחו"ל אינם אסורים בדיעבד לאכילה וממילא ניתן לצאת בהם י"ח ארבעה מינים. ובאמרי יושר דן שבפירות נכרי אין כלל איסור הוצאה לחו"ל. ומביא את דעת המבי"ט (ח"ג סי' מג) שאיסור הוצאה לחו"ל נוהג אף בשל נכרי, ואם הוצאו לחו"ל נאסרו הפירות באכילה, אבל מסיק שכיון שאם הוחזרו לא"י הותרו באכילה עד הביעור, אף בחו"ל יוצאים בהם י"ח. ומסיק האמרי יושר שעדיף להביא אף אתרוג מחו"ל (קורפו) ולברך על שניהם.

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפו) כתב שיוצאים י"ח באתרוגים שהוצאו לחו"ל ומסיק: "ולכן אין לחוש למה שאסרם גאון אחד ליקחם ולצאת בהם, ומה שהפריז אותו גאון עוד לומר שהמוכר וקונה אותם הוא ככופר במעשה בראשית ואם בפרהסיא הוא כמחלל שבת בפרהסיא שהוא כמומר וחשוד על כל התורה הוא טעות בדבר משנה בכורות דף ל' החשוד על השביעית א"ח על המעשרות, וגם בשבת גופה הוא רק בחשוד על ל"ת ולא על עשה ואיסור סחורה הוא רק עשה, ובגיטין דף נ"ד איתא נחשדו ישראל על השביעית, אף לעבוד, ומ"מ ודאי לא היו חשודין על כל התורה".

 

ב. איסור סחורה בפירות שביעית

דרך הקניה של אתרוג בשנת השמיטה כבר מובאת במשנה ובש"ס בסוכה (לט ע"א).  הפוסקים מעירים שאיסור סחורה הוא לאו הבא מכלל עשה – "לאכלה ולא לסחורה". כמו"כ מעירים הפוסקים שאף אם נקנו האתרוגים בדרך אסורה, הם לא נאסרו בדיעבד לאכילה ולקיים בהם מצוות. 

בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קכא) כתב שבשל נכרי אין איסור סחורה. ומסיק שכיון שיש כאן שלשה ספיקות מותר לקנות מנכרי אתרוג. והספיקות הם: שמא הלכה כב"י (ולא כמבי"ט ומהרי"ט) שיש קנין לנכרי בא"י לענין שביעית, ולכן בשל נכרי לא נוהגת שביעית. ועוד שמא הלכה כב"י ששמיטה בזה"ז מדרבנן. ועוד יש ספק אם באתרוג הולכים אחר חנטה או אחר לקיטה[1]. אבל לגבי קניה מישראל בשמיטה נשאר בצ"ע מחמת איסור הוצאה לחו"ל ומחמת איסור סחורה.

בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קפג) מביא מתשו' מבי"ט (ח"ג סי' מה) שכיון שאיסור זה לא חל על הגוי אף ישראל הקונה ממנו יכול לומר: אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה. ודוחה דברי הבית יצחק שסברא זו אינה מובנת.

הרב זצ"ל בשו"ת משפט כהן (סי' פז) כתב: "מכ"ק הגיעני, ע"ד האתרוגים דהאי שתא בא"י. הנה אלה שמכרו את פרדסיהם (לנכרי) נוהגים ע"פ ההיתר הידוע, שהמכירה מפקעת ואין בזה משום קדושת שביעית, וממילא אין כאן משום איסור הוצאה לחו"ל, גם יש מהראשונים דס"ל, שכל איסור ההוצאה הוא לאחר הביעור דוקא. ואלו שיקנו, מסתמא יקנו מהפרדסים המכורים לא"י. ולרווחא דמילתא ראוי להתנות עם המוכר בא"י, שכל הדמים יהיו רק בעד הכלים והחבילה, ועצם הפירות יהיו במתנה בהבלעה, כסוגיא דסוכה ל"ט א', אמתני' דהתם, כדי לצאת מחשש סחורה, וה"נ ראוי לעשות לכתחילה במכירת האתרוגים, שיהיו עם הלולבים ביחד בהבלעה, ופלטי' מדין דמי שביעית ומאיסור סחורה, דעכ"פ כל מה דאפשר לאהדורי בתר תקנתא טפי עדיף. ובשמיטה דשנת ת"רעיין העברה תקנתי חותמות כאלה, להניחם על הלוחות של המחירים (פרייזקוראנטין) שבשנה זו המחירים הם על הכלים והעבודה של החבישה (=אריזה) וההובלה, והפירות עצמן הם מובלעים בהם במתנה".

וכן בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ה סי' מב) כתב: "אבל מצד איסור סחורה בפירות שביעית צריך לקנותו בהבלעה שהוא גם עם הלולב והדסים, וכן הוא הדרך גם בכל שנה לקנות עם לולבים".

 

ג. איסור שמור בפירות שביעית, האם אוסר באכילה

בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קפג) מעלה את השאלה שלשיטת המבי"ט והמהרי"ט – שביעית  נוהגת בשל נכרי, וכיון שהנכרים משמרים את פירותיהם נאסרו הפירות משום משומר עפ"י שיטת רבותיו של רש"י ביבמות (קכב ע"א) ור"ת (סוכה לט ע"א). ומביא להקל בשל נכרים עפ"י תשובת הראב"ד בתמים דעים (סי' רמא) שבגוי משומר לא נאסר כיון שאינו מצווה על השמיטה. ומביא שכמה אחרונים כתבו סברא זו (מהרי"ט ח"א סי' מג, כפ"ת סוכה לט, מנ"ח מצ' פב).

טענה זו ניתנת להיטען אף לגבי פ"ש לאחר היתר מכירה שיש בהם איסור שימור לשיטת המבי"ט. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קפו, או"ח ח"ה סי' מב) מעלה את השאלה שפירות לאחר היתר מכירה שהם של נכרים אף הם לשיטת הראשונים הנ"ל נאסרים באכילה. ודוחה זאת שלפי רוב הראשונים משומר מותר באכילה ולכן כשר לצאת בו י"ח ארבעה מינים.  

 

ד. איסור נעבד בשביעית בפירות נכרי, האם אוסר באכילה.

בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קפג) מעלה את השאלה שלשיטת המבי"ט והמהרי"ט – שביעית  נוהגת בשל נכרי וא"כ יש לחוש מצד נעבד. ואעפ"י שבמסכת שביעית (פ"ח מ"ב) נאמר ששדה שנטייבה אוכלים פירותיה בשביעית, אולם יש ראשונים כמו הראב"ד בתמים דעים והרמב"ן הרשב"א והריטב"א ביבמות הסוברים שפירות שנעבדו בשביעית אסורים באכילה, וא"כ האתרוגים פסולים לנטילה. ומסיק שמסתמא קונים פירות נכרי בשביעית ואין חוששים לעבודה. ועוד הרי הב"י חולק וסובר שאין שביעית כלל בשל נכרי, ולכן בדיעבד האתרוגים כשרים לנטילה.

 

ה. אתרוג מהיתר מכירה

בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' קפג) מסיק: "ובשדות שנמכרו לגוי כפי היתר שטר מכירה כיון שרבים מפקפקים על ההיתר ודאי דאין לברך עליו לבדו בלתי צירוף אתרוג חו"ל עמו".

וכן החזו"א (שביעית סי' י אות ו ד"ה ואם שולחין) כתב: "ואם שולחין את האתרוגין לחו"ל יש בזה משום אין מוציאין פירות שביעית לחו"ל, ומ"מ אין הפירות נאסרין ויוצאין בהן וכש"כ אם מכרו פרדסיהן לנכרי".

הרב זצ"ל בשו"ת משפט כהן (סי' פו) כתב שהוא מיקל לאחרים ליצא אתרוגים לאחר היתר מכירה אולם לעצמו החמיר בכך וכן סיים: "אמנם על הכלל כולו דעתי להתיר בפשיטות ע"י ההפקעה".

 

ו. הלכה למעשה

האג"מ (או"ח ח"ה סי' מב) פסק: "ולכן גם בשנת שמיטה יש להדר ליקח אתרוגי א"י יותר משל שאר מקומות כשאינם מורכבים, כמו שמהדרין בכל השנים. ומצד איסור הוצאה לחוץ לארץ שעל המוציאין, אין נוגע זה להלוקחים. והם אפשר סמכו על התוס' דשלא לאכילה מותר, כיוון דאיסור דרבנן הוא. ואף אם סמכו על היתר המכירה שעשו ע"י הוראה אין למחות בידם כמו שנתבאר באג"מ שם. ולכן יכולים לקנותם כבכל השנים, אבל דוקא עם לולב".

לעומתו בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קפה) הסיק שמותר רק בדיעבד: "והנה כל מה שכתבתי לעיל, למי שירצה לסמוך להתיר דיש לו על מה לסמוך, זה דוקא לאותן שקבלו אתרוגין מא"י במתנה, שלא שייך איסור סחורה, וגם כבר הם בחו"ל, אבל לכתחילה ליקח בשם מהסוחרים, דיש חשש סחורה, ואיסור דהוצאת פירות שביעית לחו"ל, ודאי דיש לחוש באתרוגין משדות ישראל, כמבואר בבי"צ יו"ד ח"ב סי' קכ"א הנ"ל, וכן ראיתי בספר ביכורי שלמה סי' ל"ו בשם הגאון ר"ש סאלאנטי האב"ד מירושלים, שהזהיר לקנות רק של גוים - והגאון ר"מ אריק הנ"ל אוסר אף בדיעבד שלא לצאת משום פירות משומר, וכדעת האוסרין ולא הוי לכם - גם שלא להחזיק עוברי עבירה, כבגיטין ס"א".

ולכן, יהודים היושבים בחו"ל וקונים ארבעה מינים מא"י ינהגו או לפי האג"מ בקניה בהבלעה מישראל, או לפי החלקת יעקב בקניה מנכרי.

 

 



[1] ספק זה יועיל אם החנטה בשנה אחת והלקיטה בשנה אחרת, וכן אם הולכים עפ"י דעת השל"ה שט"ו בשבט ראש השנה לשביעית. אבל אם א' בתשרי ר"ה לשביעית אף בפרי האילן  בדרך כלל חנטה ולקיטה יהיו באותה שנה.