הידור באתרוג שגדל בשמיטה

הידור באתרוג שגדל בשמיטה

במאמר זה נברר האם מלאכות הגיזום של הקוצים והעלים סביב פרי האתרוג במשך גידולו מותרת בשנה השביעית או לאו

הרב אברהם סוחובולסקי | תשרי-כסליו תשס"ט

 

בכל השנים יהודים מהדרים אחר אתרוג מהודר, שלא יהיו בו סימני קוצים ולא סימני עלים (בלאט פלעק). באתרוג של שנה שביעית (הניטל בסוכות שנה שמינית) הידורים אילו לכאורה יכולים להוות פגם ולהמעיט בהידורו של האתרוג, מצד שמירת מצוות השמיטה. מכיון שיתכן שמלאכות החקלאיות שנעשו באתרוג בשנת השמיטה לצורך שימור על הידורו הם בעייתיות.

עלינו  לברר האם מלאכות הגיזום של הקוצים והעלים סביב פרי האתרוג במשך גידולו מותרת בשנה השביעית או לאו.

 

א. מלאכות לצורך "אוקמי פירא" מותרים או אסורים

 

נאמר במסכת מועד קטן (ג ע"א):

"תרי קשקושי הוו; חד - אברויי אילני, וחד - סתומי פילי. אברויי אילן - אסור, סתומי פילי - שרי".

במסכת עבודה זרה (נ ע"ב) נאמר:

"תרי זיהמומי הוי, חד לאוקומי אילני ושרי, וחד לאברויי אילני ואסור".

ובהמשך הסוגיה  מוזכר

 "סכין את הפגין, ומנקבין, ומפטמין אותן עד ר"ה; עד ר"ה אין, בשביעית לא! מי דמי? הכא אוקומי אילנא ושרי, התם פטומי פירא ואסור".

 

מלאכות חקלאיות האסורות מדרבנן שנועדו לשמור על גוף האילן "אוקמי אילנא" מותרות בשנה השביעית, אך מלאכות שנועדו להשביח ולהברות את האילן "אברויי אילנא" אסורות בשנת השמיטה. כמו כן מלאכות חקלאיות שנועדו להשביח ולהברות את הפירות "פטומי פירא" ג"כ אסורות בשנת השמיטה. אך לדין מלאכות חקלאיות שנועדו לשמור על הפירות שלא יוזקו "אוקמי פירא", לא נמצאה התייחסות בגמ' בצורה מפורשת. וחלקו בדבר בעל פאת השולחן והרב קוק לעומת החזו"א.

כתב הפאת השולחן (שביעית כ סע' ד):

"וכן אין מכוונין לקוץ הקוצים היוצאים מהאילן שלא יזיק הפירות".

הרב קוק (שבת הארץ פ"א הט"ו) כתב:

"וכן אין מכוונים, שהוא לקוץ את הקוצים היוצאים מן האילן, המזיקים את הפירות.  וזה אסור לכל הדעות, שאפילו לאומרים שמותר לעשות עבודה לאוקמי אילנא אפילו בגוף האילן- זהו דווקא להעמיד את האילן שיהיה ראוי לעבודתו לאחר השמיטה. אבל עבודה שהיא לצורך הפירות – לעולם אסורה,שמה שהוא לצורך הפירות - הפקיעה תורה, שהפקירה את פירות שביעית לכל, וסלקה יד הבעלים מהם. ואפילו כשהם נאבדים אסור  לעשות  עבודה  בשבילם".

וכן כתב (שבת הארץ[1] פ"א הט"ו אות ד')

"אבל למרס לצורך שיצא האורז בשביעית – נראה שאסור, שהרי אסור להשקות שדה לבן בשביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית".

 

דהינו שכל המלאכות שעניינם לצורך הפירות - ל"אוקמי פירא" אסורות, משום שאין הפירות שלו אלא הפקר לכל ואם כן אין לו הפסד בקלקולם  ואין הוא צריך לדאוג לגידולם.

 

לעומת זאת כתב החזו"א (סי' כ"א ס"ק י"ד) 

"…ונראה דהא דכתב רבינו "ותיעשה הארץ מליחה וימות כל עץ" אין הכוונה דתיבש העץ ולא תיעשה פרי לעולם אלא ימות בשנה זו ולא יבשיל פירותיו …. אלא ודאי כוונת רבינו בשנה השביעית יפסדו כל הפירותועל הפסד הפירות יאמרו הפסד אילנות".

 

הרי שלשיטת החזו"א "אוקומי פירא" לא גרע מ"אוקומי אילנא" ומותר, שמהות קיום האילן הוא בקיום פירותיו.

לפי האמור לעיל לכאורה לשיטת הרב קוק כל הגיזומים לצורך שמירת הפרי מפני מזיקים בגוף הפרי אסורים. אך לדעת החזו"א הרי גיזומים לצורך שמירת הפרי הרי הם נחשבים מלאכות לאוקמי פירא ומותרות בשביעית.

לדוגמא נתינת שקיות ניילון על הפירות בעת גידולם על העץ, בכדי למנוע מהם נזק שמגרע באכילתם לדעת הפאת השולחן והרב קוק יהיה אסור ולדעת החזו"א יהיה מותר.

 

ב. גיזום קוצים ועלים מעצי האתרוג היא מלאכה "לאוקמי פירא" 

 

באשר לגיזום קוצים ועלים מעצי האתרוג, לכאורה מלאכה זו אינה נועדה "לאוקמי פירא" שהרי אין בפגיעת הקוצים נזק בטיב הפרי ולכן נראה שאף לדעת החזו"א  אסור לעשותה בשביעית.

אך יש פוסקים שסברו שמלאכה זו נחשבת ג"כ מלאכה "לאוקמי פירא" ולדעת החזו"א יהיה מותר לעשותה בשביעית.

הרב זילבר שליט"א (הלכות שביעית סי' א כסא דוד ס"ק לב) ביאר כן אף בדברי הפאת השולחן וז"ל:

"וכן אין מכוונין לקוץ הקוצים היוצאים מהאילן שלא יזיק הפירות - משום דהווי לאברויי, ואפשר משום שאין הקוץ מקלקל הפרי אלא דדקירת הקוץ בשעת הגידול מונע שלימות הגידול של הפרי. ולפ"ז מותר לחתוך הקוצים בעץ האתרוג הסמוך לאתרוג כמו שנוהגים בשאר שנים דכל דקירה באתרוג עלול לפסול האתרוג והווי לאוקמי".

הרי מבאר שאף פאת השולחן סובר ש"אוקמי פירא" מותר, ומה שאסר לקוץ קוצים הוא משום שמלאכה זו היא "לאברויי פירא" "משום שאין הקוץ מקלקל הפרי אלא דדקירת הקוץ בשעת הגידול מונע שלימות הגידול של הפרי" אך גיזום קוצים בעץ האתרוג שהקוצים יכולים לפסול האתרוג למצוותו נחשב אוקמי פירא ומותר בשביעית.

הרי ששתי נקודות נתחדשו בדבריו:

 א. שאף פאת השולחן סובר ש"אוקמי פירא" מותר.

 ב. שמניעת פגם הפוסל ממצוה נחשב מלאכה "לאוקמי פירא".         

מ"מ לדעת הרב קוק לכאורה יש לאסור גזום קוצים ועלים מעץ האתרוג, ולדעת החזו"א בפשטות אין כאן יסוד של "אוקמי פירא" ויש שהעמידו גם מלאכה זו בגדר של "אוקמי פירא".

 

ג. גיזום קוצים ועלים מעצי האתרוג אינה מלאכה חקלאית

 

אלא שיש מקום לחלק ולומר, שהגיזומים בעץ האתרוג אינם נועדו למנוע נזק בגוף הפרי, שהרי מלאכת גיזום הקוצים והעלים סביב הפירות אינה מיטיבה עם עצם הפרי, לא משנה בגודלו של הפרי ולא עם טעמו, אלא רק מאפשרת לקיים מצוות נטילת אתרוג בהידור רב יותר. ובשנים רגילות מלאכות אילו מאפשרות למכור את האתרוג ברווח גדול יותר.

 

א"כ גיזום הקוצים והעלים בעץ האתרוג אינה מלאכה ל"אוקמי אילנא" ולא "לאוקמי פירא", אך היא ג"כ אינה מלאכה "לאברויי אילנא" ולא "לפיטומי פירא", אלא אינה מלאכה חקלאית כלל, אלא עבודה לייפוי הפרי לצורך קיום מצוות נטילת ארבעת המינים בכשרות ובהידור רב יותר.

לכן אף לשיטת הרב קוק שאסר כל המלאכות "לאוקמי פירא" ולכן אסר "לקוץ את הקוצים היוצאים מן האילן, המזיקים את הפירות", הינו דווקא מלאכות חקלאיות שנועדו לשמור את הפירות  מן המזיקים. אך עבודה שאינה מלאכה חקלאית, שאין בה תועלת לגוף הפרי, אף לשיטת הרב קוק תהיה מותרת.

הגרי"ש אלישיב שליט"א ג"כ מזכיר היתר זה (משפטי ארץ עמ' 291) תוך כדי משא ומתן וז"ל:

 "…הנה כפי שהסביר לי כבודו בעל פה, פעולה זו של חתיכת הקוצים לצורך הנ"ל אינם לרגילים לעשות ביתר אילנות, ורק באילן אתרוג מכיוון שנקב כל שהוא פוסל את האתרוג למצוות,ו היה מקום לדון להתיר דמסתברא דלסלק הקוצים שלא ינקבו הפרי דומה כמציל מן הדליקה וכמושיב שומר ואין לך לאוקמי גדול מזה, וגם אין זה בכלל עבודות שנאסרו בשביעית"

הרי שכתב שתי טעמים להתיר גיזום קוצים: שמטרת המלאכה "לאוקמי פירא" ולא להשביח "פיטומי פירא", והוסיף וכתב"וגם אין זה בכלל עבודות שנאסרו בשביעית" דהיינו שאינה כלל עבודה חקלאית שהרי אין כמותה בשאר אילנות, לכן גיזום הקוצים לכאורה מותר.

והוסיף הגרי"ש אלישיב שליט"א להתיר בעוד סברא בדעת פאת השולחן גיזום הקוצים וז"ל:

אמנם בפאת השולחן פ"א פירש- פירוש מדיליה- בהא דתני "אין מכוונין"… ולפי זה בנידון דנן שפעולה זו לא רגילים לעשות בשאר אילנות ורק באילן אתרוג שלא יפסל למצוותו, הרי אף אם נאמר כהפאת השולחן שאסרו חתיכת הקוצים אף שזה הצלת היזק ולא הוה אלא בגדר אוקמי, משום שלפעמים אסרו חז"ל  דמיחלף בעבודות השדה וכמו"ש המפרשים, אבל בכה"ג שחתיכת הקוצים מסוג זה - שלא יפסל למצוותו - אינם רגילים לעשותו בשאר אילנות, הרי יש לדון שלא שייך לאוסרו משום איחלופי בעבודת השדה…"

הרי ביאר בדעת פאת השולחן שאסר מלאכות ל"אוקמי פירא" משום שחשש שיבואו להתיר אף עבודות בשדה, אך במקרא דידן שאין רגילים לעשות בשאר אילנות אין חשש שיחליפו ויתירו אף עבודות בשדה. (מ"מ הלכה למעשה הגרי"ש אלישיב פסק לאסור עיין לקמן)

 

ד. גיזום קוצים ועלים מעצי האתרוג אינה מלאכה "לאוקמי פירא" ואסורה

 

הגרי"ש אלישיב שליט"א אף שהביא סברא להתיר מ"מ הכריע לאסור וז"ל (משפטי ארץ עמ' 292):

"אולם, בעיקר הדבר נראה דגם לדעת החזו"א הסובר דההיתר של פסידא חל אף במקום של הפסד פירות בלבד, זה דווקא במקום הפסד ניכר לפירות אך באופן שאין הפסד מהותי לפירות אלא שרוצים להשקיע כל מיני עבודות על מנת שיהיה האתרוג ראוי למצוותו בלא פגם, בזה י"ל שאין זה בכלל לאוקמי."

 

הרי החמיר  וביאר שאף לדעת החזו"א שהתיר "אוקמי פירא" מ"מ כל מקום שאין הוא לאוקמי בין אילנא ובין פירא הרי הוא אסור. דהינו שסברת "אוקמי" היא סיבת ההיתר, אך כל מלאכה בגוף האילן או הפירות שאינה לאוקמי אין לה היתר, ואינו מקבל את היסוד שיש תנאי ראשוני להגדרת מלאכות האסורות בשביעית, שקודם כל תהיה "מלאכה חקלאית" אך מלאכה שאינה חקלאית אף שאינה לאוקמי מותרת. ולכן אסר גיזום קוצים ועלים לצורך הכשרת האתרוג למצוותו. וכן נראה דעת בעל דרך אמונה (שמיטה ויובל פ"א ציון ההלכה קעט):

"לא הותרה מלאכה למניעת הפסד הפרי רק שעלול להיגרם הפסד בגוף הפרי אבל אסור לעשות מלאכות אלו לתועלת כספית גרידא כגון לכווין את ההבשלה של הפירות לזמן שמחיר הפירות יהיה גבוה או למנוע פגם קטן שאינו משמעותי לגבי הפרי אע"פ שהוא משמעותי לגבי מחירו, ולכן מותר בשביעית לשים שקיות על הפירות בעת גידולם על העץ בכדי למנוע מהם נזק שמגרע באכילתם אבל אסור לשים בכדי למנוע הפסד בצורתם החיצונית או בכשרותם כגון באתרוגים…" [2]

 

 

סיכום:

 

א. מלאכות שנועדו למנוע נזק שמגרע בעצם האתרוג שימנעו מאכילתו "לאוקמי פירא",לדעת  פאת השולחן והרב קוק אסור לדעת החזו"א מותר.

ב. יש הסוברים שמלאכות שנועדו למנוע פגם בכשרות האתרוג ובהידורו נחשבות כמלאכות "לאוקמי פירא" יהיו ומותרות לסוברים אוקמי פירא מותר.

ג. מלאכות שנועדו למנוע פגם בכשרות האתרוג ובהידורו יש סברא להתיר משום שאין זו מלאכה חקלאית ולכו"ע מותר, אך הגרי"ש אלישיב  שליט"א הכריע שכל שאין בו לאוקמי בין אוקמי אילנא ובין אוקמי פירא אסור לעשותו בשביעית.

לכן הנוטל בסוכות שנה שמינית אתרוג מהודר נקי מכל סימני קוץ ו"בלאט פלעק", יש לחוש אם מהודר הוא אף בקיום מצוות השמיטה.            



[1] וכן פ"א ה"ח אות ד', עיין משפט כהן סי' ע"ט, קונ"א סי' י' ,י"ב.

[2] עיין עוד ילקוט יוסף שביעית פ"ח ס"ק ח עמ' שא שהסתפק בדבר, שו"ת משנת יוסף ח"ג סי' ו, קטיף שביעית עמ' 81