ערלה ב"גאת"

ערלה ב"גאת"

האם יש איסור ערלה בצמח הגאת? (התורה והארץ חלק ה')

הרב יהודה הלוי עמיחי | כסליו תשע"ד

שאלה

צמח ה"גאת" הוא צמח רב שנתי. העלים שלו נאכלים בייחוד ע"י זקני יהודי תימן לשם חיזוק הגוף. העלים לא נאכלים ממש אלא נלעסים, ולאחר מכן פולטים את השאריות שלהם. עתה עומדים לגדל את ה"גאת" בחממות (עבור "עלי קטיף"), כדי שיהיה נקי מחרקים. האם יש בו איסור ערלה?

 

תשובה

נאמר בתורה (ויקרא יט כג) "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל". ומבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"א) שרק עץ מאכל מתחייב בערלה. ולפי"ז יש לומר שה"גאת", שאינו מאכל ממש - פטור מערלה.

בגמ' (נדה ח ע"א) יש דיון לגבי ערלה בשרף הנוטף מעצי הקטף, אף שזה אינו "עץ מאכל". ובשו"ת אבני נזר (או"ח סי' סו אות ג) הסתפק בדינו של שרף כזה, שנטעו לצורך הקטורת, מפני שחיבת הקודש משויא ליה אוכלא. וכיון שכך - הריהו "עץ מאכל", וחייב בערלה. אלא שבהר צבי (זרעים ח"ב סי' ו אות ב) דחה את הדברים, ודימה את השרף למש"כ הרדב"ז (סי' תקסג) שאין חיוב ערלה בקני סוכר, כיון שמשתמשים רק במים היוצאים מהעץ, וזה איננו פרי; שכן "וערלתם... את פריו" - אמר רחמנא, ולא המים היוצאים מעצו". ובנד"ד, שרק לועסים את עלי ה"גאת" ומוצצים את הנוזלים שבהם - אינו פרי, ופטור מערלה.

מצאנו דוגמא נוספת הדומה ל"גאת": "הזנגביל" (הנקרא אנגב"ר) הוא שורש שמשתמשים בו לטעם. לגביו כתב הרע"ב (ערלה פ"ב מ"י) שחייב בערלה, וכן מובא בפירוש המשנה להרמב"ם (ערלה שם). וא"כ גם בנידון דידן יש לחייב בערלה. אלא שכבר העיר הרב קאפח שליט"א (פיה"מ להרמב"ם ערלה פ"ב מ"י הערה 32) שהתרגום המובא בדפוסים בטעות יסודו. וכן מפורש ברמב"ן (ברכות לו ע"ב ד"ה ולענין הפלפלין) שאין בזנגביל ערלה כי הוא שורש בלבד.

ובספר כפות תמרים (יומא פא ע"ב ד"ה ודע) כתב שעץ שאיננו נאכל בעצמו - הרי הוא תבלין ואיננו עץ מאכל. וכן כתב החזו"א (דיני ערלה סעי' לט), והוסיף שאם אוכלים אותו - (כגון: פלפלים וכדו') - חייב. וה"גאת" הריהו כתבלין שאינו נאכל, כי אין בולעים אותו אלא מוצצים את הנוזלים שבו.

יש להוסיף עוד, שלעיסת ה"גאת" אינה אכילה רגילה, והיא אינה אפי' כמציצת קני הסוכר שנידונה לעיל. לעיסתה הינה כעין תרופה, וכבר כתב הרדב"ז (סי' תצט) שעץ הניטע לרפואה אינו עץ מאכל, שנא': "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה", וכ"כ לענין הוורד (סי' מד) והביאו רעק"א (סי' רצד סעי' כג).

העולה לנו לדינא, שאין ב"גאת" חשש ערלה, ואמר לנו הרה"ג יוסף קאפח שליט"א שכן מנהג יוצאי תימן, שלא לחשוש לאיסור ערלה ב"גאת" והוסיף שפטור מתרו"מ, ומברכים עליו רק אגב שתיית מים. (וע"ע בחוברת "תנובות שדה" מס' 2).