שיעורי הרחקה בכלאי ירקות בגינה

שיעורי הרחקה בכלאי ירקות בגינה

מהו המרחק שיש להרחיק בין שתי שורות של מיני ירק שונים הגדלים בגינה, והאם גודלה של השורה משפיע על המרחק?

הרב אברהם סוחובולסקי | תמוז-אב תשס"ב

 

מין א ………………………………………………………..

מין ב ………………………………………………………..     

-המרחק בין השורות

 

תשובה

 

דיני הרחקה בכלאים מורכבים ותלויים במספר גורמים ויש לדון כל מקרה לגופו וכן כתב הרמב"ם (הל' כלאים פ"ג הל"ז-ח) וז"ל:

"וכמה מרחיקין בין שני מיני זרעים שהן כלאים זה עם זה כדי שיהיו נראין מובדלין זה מזה אבל אם נראין שנזרעו בערבוביה הרי זה אסור. ושעורין רבים יש בהרחקה הזאת הכל לפי גודל השדה הנזרעת ולפי רוחב העלין ושילוח היונקות."

על כן דיון זה עוסק רק בדין הרחקה בין שתי שורות של שני מיני ירק שאינם מתפשטים כגון עגבניה פטרוזיליה ולא במינים המתפשטים כגון מלפפון קישוא דלעת ופול המצרי (עיין רמב"ם כלאיים פ"ד ה"א) ואין להשוות דיון זה למקרים אחרים.

נקדים ונאמר שעוסקים בדיני הרחקות, ההרחקה בנויה בדרך כלל מכמה מרכיבים אורך ורוחב ולפעמים אף עומק או גובה.

 

בדין הרחקה בין שני מיני ירקות מצאנו שני שיעורי הרחקה. האחד בין שתי שדות ירק  והשני בין  זריעת שני מיני ירקות מועטים. אך לא הוזכר במשנה ובירושלמי מהו שיעור ההרחקה בשאר המקרים בין שני המצבים הקוטביים האלו, כמו מקרה דנן בין שתי שורות של ירק.

 

פרק א: הפסק "תלם"

 

1. הרחקה בין שתי שדות ירק

נאמר במשנה (כלאים פ"ב מ"י) "ירק בירק שישה טפחים" דהיינו שההרחקה בין שתי שדות ירק הוא רוחב שישה טפחים. באורך ההרחקה חלקו הראשונים, לדעת הר"ש (כך משמע מפירושו פ"ג מ"ג) ההרחקה היא לאורך כל השדה מתחילתה ועד סופה. לדעת הרמב"ם (הל' כלאים פ"ג ה"י) אורך ההרחקה הוא רק שישה טפחים.

הרמב"ם הוסיף שאסור להפחית משיעור זה אך אינו לוקה, אולם אם הפחית עד פחות משיעור טפח  לוקה, וז"ל (כלאים פ"ג הל"י):

"…מרחיק בין שתי השדות ששה טפחים על ששה טפחים מרובע בין מן הצד בין מן האמצע, ופחות משיעור  זה אסור ואינו לוקה עד שיהיו קרובין בתוך טפח".

החילוק לעניין מלקות הוא מפני שהרחקת טפח הוא שיעור הרחקה מן התורה, וששה טפחים הוא תוספת מדברי חכמים.

 

2. הרחקה בין מיני ירקות מועטים

נאמר במשנה (כלאים פ"ג מ"א) "ערוגה שהיא ששה טפחים על שישה טפחים זורעים בתוכה חמישה זרעונים", בסוגיית ערוגה (שבת פד ע"ב) מתבאר שלדעת רש"י (ד"ה תוציא חד) די בהרחקת שלושה טפחים, ולדעת הר"ש (כלאיים פ"ג מ"א) והרמב"ם (כלאים פ"ד ה"ט) די בהרחקת טפח וחצי, וז"ל הרמב"ם:

"מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מעט כמו שבארנו מותר לזרוע מהם אפילו חמישה מינין בתוך ערוגה אחת שהיא ששה טפחים על ששה טפחים והוא שיזרע ארבעה מינין בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע וירחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה…"

 

3. הפסק תלם בין שדה ירק לשורת ירק

אף שלא הוזכר במשנה שיעור ההרחקה בין שורות ירק, מ"מ המשנה הזכירה אפשרות לזרוע שורת ירק בסמוך לשדה ירק  באופן אחר ע"י הפסק "תלם".

 

נאמר במשנה (כלאים פ"ג מ"ג) "היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר, רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו. רבי עקיבא אומר אורך ששה טפחים ורוחב מלואו. רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה."

 

חלקו הראשונים בפירוש המושג "תלם" שהוזכר במשנה להפסק בין שדה ירק לשורת ירק.

הר"ש (שם) ביאר שהתלם הוא שטח ההרחקה בין המינים. לדעת ר' עקיבא צריך להרחיק "תלם" – הרחקה באורך ששה טפחים, ורוחבה "מלואו" - היינו ששה טפחים כאורכו. לדעת ר' ישמעאל ההרחקה  צריכה להיות לאורך כל השדה מפולש, לדעת ר' יהודה די בהרחקה ברוחב טפח לאורך ששה טפחים.

לפי פירוש הר"ש נשארנו בגדרי הרחקה שהוזכרו בענייני כלאיים, ונמצאנו למדים שבין שדה ירק לשורת ירק יש להרחיק  לדעת ר"ע רק ששה טפחים אורך על ששה טפחים רוחב, לעומת ההרחקה בין שתי שדות ירק כאמור לעיל, לדעת הר"ש (שם) הוא, רוחב ששה טפחים לאורך כל השדה.

הרמב"ם בפירושו למשנה (כלאים פ"ג מ"א, מ"ג) ביאר את המושג "תלם" – חריץ, חפירה קטנה בין שני המינים.   לדעת ר' עקיבא עושה חפירה בין שני המינים שעומקה לפחות טפח באורך ששה טפחים (ואין צריך להמשיך התלם לכל אורך שורת הירק), ורוחב כמלואו - כעומקו, שאם עומקו טפח אזי רוחב התלם צריך להיות טפח, ואם עומקו יותר מטפח אזי רוחב התלם יהיה – כעומקו, יותר מטפח.  לדעת ר' ישמעאל אורך התלם הוא לאורך כל השדה מפולש, ולדעת ר' יהודה די שהתלם יהיה ברוחב כפרסה שהוא שיעור טפח. ובהלכות (כלאים פ"ג הלי"ב) פסק הרמב"ם כדעת ר' עקיבא, וז"ל:

"אבל אם היתה שדהו זרועה ירק ורצה לזרוע בצידה שורה של ירק ממין אחר, דיו לעשות בין השדה ובין השורה תלם אחד, ארכו ששה טפחים בלבד ורחבו כעמקו".

לפי פירוש הרמב"ם הרי המשנה לא חדשה שיעור הרחקה נוסף בין שני מיני ירק, אלא חדשה דרך אחרת להפרדה בין שני מיני ירק, שמועיל בין שורת ירק לשדה ירק בלא שיעורי ההרחקה הידועים, והוא יצירת הפסקה ע"י חפירה בין שני המינים.

 

4. שיעור ההרחקה/הפסקה  משורה ארוכה מששה טפחים

לדעת ר' עקיבא כאשר השורה ארוכה מששה טפחים, והרחיק שיעור "תלם" באורך ששה טפחים, מה צריך להיות שיעור ההרחקה מהמשך השורה? 

הר"ש (שם) ביאר שאם שורת הירק ארוכה יותר משישה טפחים צריך "התלם"- רוחב ששה טפחים להיות לאורך כל השורה סביב.

הרמב"ם לא התייחס למקרה זה, אך המהר"י קורקוס (פ"ג הלי"ב)כתב שלדעת הרמב"ם, בהמשך השורה יכולים  לסמוך את השורה לשדה זה לצד לזה בלא הרחקה כלל.  אך החזו"א (כלאים סי' ח ס"ק ח ד"ה אורכו) והגר"ש ישראלי (ארץ חמדה כלאים מ"ו פ"ז עמ' פט) הסתפקו שמא לאחר אורך  ששה  טפחים אכן אין צורך "בתלם" -חריץ חפירה, אבל מ"מ צריך מרווח טפח לכל המשך אורך השורה, שהוא שיעור ההרחקה המינימלי מדאורייתא בין שדות ירק (רמב"ם כלאים פ"ג הל"י).

 

5. שיעור ההרחקה/הפסקה  משורה קצרה  מששה טפחים

כאשר אורך השורה קצר מששה טפחים, היה מקום לומר שדי שההרחקה תהיה לאורך השורה בלבד ואין צורך באורך ששה טפחים.  אך הר"ש (שם) ביאר שאין הפסקה  פחות מאורך מששה טפחים.

אולם המהר"י קורקוס (כלאים פ"ג הלי"ב) כתב בדעת הרמב"ם שמספיק "תלם" לאורך השורה בלבד,  והחזו"א (כלאים סי' ח ס"ק ו ד"ה ונראה) הצריך שיהיה "התלם" באורך ארבע טפחים לפחות.  

 

6. הרחקה משורה קלה  מהרחקה משדה

לפי פירוש הר"ש, נמצאנו למדים, שיש שינוי לקולא בשיעורי הרחקה בין שדה לשדה לבין הרחקה משדה לשורה. הרחקה בין שדה ירק לשדה ירק הוא רוחב ששה טפחים לאורך כל השדה מתחילתה ועד סופה, והרחקה בין שדה ירק לשורת ירק די ברוחב ששה טפחים לאורך השורה בלבד. הירושלמי (כלאים פ"ב ה"ח) ג"כ מדגיש את  ההבדל בהרחקות בין שדה לשדה ובין שדה לשורה, אך לא הזכיר זאת בסוגיות ירק וירק אלא בסוגיות תבואה וירק

שיעור ההרחקה משדה תבואה לשדה ירק הוא  בית רובע (כלאים פ"ב מ"י, רמב"ם פ"ג הלי"א), ושיעור הרחקה משדה תבואה לשורת ירק  רוחב ששה טפחים (כלאים פ"ג מ"ז, רמב"ם פ"ג הלי"ג) ועל  שוני זה  נאמר בירושלמי (כלאים פ"ב ה"ח) "קל בשורה וחומר במרובע", דהינו שהרחקה משורה קלה יותר מההרחקה משדות.

ונראה שאע"פ שהירושלמי לא התייחס לשוני בסוגיית ירק וירק, מ"מ ניתן לומר קולא זו גם בשני מיני ירק "קל בשורה וחומר במרובע". יש שינוי לקולא בין שעורי ההרחקה בין שתי שדות ירק לעומת שיעור ההרחקה בין שדה ירק לשורת ירק.

לפי שיטת הרמב"ם בסוגיית "תלם" לכאורה אי אפשר לומר קולא בשיעורי ההרחקה בין שתי שדות ירק לבין שדה ירק ושורת ירק, מפני שהתלם אינו הרחקה קטנה, אלא סוג חדש של הפרדה. התחדשה הפרדה באופן של הפסק "תלם" –חפירה בקרקע, כפי שהתבאר לעיל, על כן שיעור ההרחקה בין שדה ירק ושורת ירק או שתי שורות ירק לדעת הרמב"ם עדיין צריך ביאור.

מ"מ מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה (כלאים פ"ג מ"ג) משמע שהפסק "תלם" הינו קל יותר משיעור ההרחקה של ששה טפחים וז"ל:

"והטעם שלא הצרכנוהו כאן להרחיק ששה טפחים כמו שנתבאר בפרק שלפני זה באמרו ירק בירק ששה טפחים, לפי שאותו הריחוק אינו אלא בין שדה ירק לשדה ירק אחר, ובהלכה זו דיבר בשדה ירק כשירצה לזרוע בה שורה אחת בלבד של ירק אחר…לפיכך מספיקהתלם כמו שביארנו."

מתוך דבריו שכתב "לפיכך מספיק התלם" משמע שהבין שהפסק זה הוא קל יותר משיעור ההרחקה של ששה טפחים על ששה טפחים שמניח בין שתי שדות ירק.

 

7. הרחקת תלם בין שתי שורות ירק

היה מקום לומר שהיסוד הגורם  להקלה בדיני ההפרדה , הוא השינוי היחסי בגודל מקום הזריעה בין שני המינים. כלומר בין שדה לשדה אין שינוי יחסי בין המינים, ולכן צריך הפרדה גדולה. אך בין שדה לשורה כבר יש שינוי יחסי בין המינים, והוא מהווה היכר מסוים, לכן די בהפרדה קטנה יותר.

לפי הנחה זו הרי ההפרדה בין שורה לשורה שאין כאן הבדל יחסי בגודל מקום הזריעה של שני המינים, תהיה  כשיעור ההפרדה בין שתי שדות ירק - ששה טפחים.

אולם אפשר לומר שהשוני בדיני הפרדה לא תלוי רק  ביחס בין שני שטחי הזריעה השונים, אלא עצם הדבר שאחד המינים זרוע במקום גידול קטן  תאפשר הפרדה קטנה. לכן לשיטת הר"ש ההפרדה משדה ירק הוא, הרחקה ברוחב ששה טפחים לאורך כל השדה , וההפרדה משורת ירק "תלם" - הרחקה  ברוחב ששה טפחים לאורך השורה בלבד. לשיטת הרמב"ם ההפרדה משדה ירק הוא, הרחקה ברוחב ששה טפחים לאורך ששה טפחים, וההפרדה משורת ירק הוא הפסק "תלם" - חפירה לאורך ששה טפחים ורוחבו כעומקו. א"כ לפי הנחה זו הרי כאשר שני המינים זרועים רק בשתי שורות ג"כ די "בתלם" בלבד.

וכן פסק הרמב"ם (כלאים פ"ג הי"ג) מסברא "ואין צריך לומר שאם זרע שורה ממין זה ושורה ממין אחר שדיו להיות ביניהן תלם אחד כמו שיתבאר".

 

8. היתר תלם להלכה למעשה

ערוך השולחן (יו"ד רצז סע' לד) הזכיר את מחלוקת הר"ש והרמב"ם בהגדרת "תלם" בהרחקה בין שדה ירק לשורת ירק, וכתב שבירושלמי מוכח שלא כהר"ש. וכן החזו"א הכריע  במחלוקת הר"ש והרמב"ם בהבנת דעת ר' עקיבא כדעת הרמב"ם. שהיתר "תלם" בשורה, הכוונה לחריץ באורך ששה טפחים בעומק טפח לפחות ורוחב התלם כעומקו, וז"ל: "וכיוון דבשו"ע סי' רצז העתיק דברי הרמב"ם הכי נקטינן". מ"מ החזו"א כתב בסיכום דיני כלאיים (הובא בסוף הלכות כלאים אות כב) "לא להשתמש בהיתר חריץ", ובספר דרך אמונה (כלאים פ"ג הי"ב ציון הלכה קטו) הבין שכוונת החזו"א להיתר "תלם" בשורה[1], והסתפק בדעתו שאולי  חשש לדעת הר"ש או משום שחשש שמא יתמעט התלם[2], ולכן לא רצה להשתמש בהיתר "התלם", ונשאר בצ"ע.

 

9. הגדרת שורה לעניין היתר "תלם"

החזו"א (כלאים סי' ח ס"ק טז) כתב שאין היתר "תלם" אלא בשורה שרוחבה ששה טפחים.

הגר"ש ישראלי (ארץ חמדה מ"ו פ"ז עמ' פט) כתב "ונראה ששורה נקראת לעניין זה כל שהוא פחות משיעור שדה"

לפיכך במקרה דנן שזורע שתי שורות צרות שאין ברוחב כל אחד ששה טפחים, לדעת החזו"א לא יועיל היתר "תלם" אלא צריך להרחיק כשיעור הרחקה בין שורות בלבד כפי שיתבאר לקמן. אכן לדעת הגר"ש ישראלי במקרה דנן יועיל הפסק "תלם" ואין צריך להרחיק שיעור הרחקה בין שתי שורות.

 

פרק ב: שיעור ההרחקה ללא תלם

 

עדיין עלינו לברר לדעת הרמב"ם מה הדין כאשר אין מניח "תלם"-חריץ בין השורות, אך צריך  להשאיר הרחקה מסוימת , מהו שיעור ההרחקה בין שתי שורות?

כבר הזכרנו לעיל שמצאנו במשנה רק שני מצבים שהוזכר בהם שיעור הרחקה בין מיני ירקות:

א. בין שתי שדות מניח שיעור ששה טפחים.  ב. בין שני מיני ירקות מועטים לדעת רש"י (שבת פד ע"ב ד"ה תוציא) מרחיק שלושה טפחים, לדעת הר"ש (כלאים פ"ג מ"א) והרמב"ם (כלאים פ"ד הל"ט) מרחיק טפח וחצי. אך מה הוא שיעור ההרחקה בכל מצבי הביניים?

 

1. שיטת החזו"א

החזו"א (כלאים סי' ח ס"ק ה, ח) סובר שבכל מצבי הביניים כגון שדה ירק ושורת ירק ובין שתי שורות ירק דינם כהרחקה מזריעה מועטת, כלומר רוחב טפח וחצי לאורך כל השורה, וז"ל: "והנה בירק דין אחד ליחידי אצל יחידי ושורה אצל שורה…והנה תנן הכא דשורה אצל שדה דינו כשורה אצל שורה ובהרחקת טפח ומחצה סגי אלא אם עושה תלם טפח בעומקו וטפח ברחבו חשיב הפסק בין מין למין…"

וכן כתב בדרך אמונה (כלאים פ"ג הלי"ב ס"ק סא) "כל שאינו בין שתי שדות סגי בהרחקת טפח ומחצה אלא רבינו בא להשמיענו שיש עוד עצה בהרחקת תלם דדיו בפחות מטפח ומחצה ".

ע"פ החזו"א היתר "תלם" שהוזכר לעייל שרוחבו כעומקו, הוא נצרך רק עד עומק טפח וחצי. אך אם עומקו יותר על טפח וחצי הרי מדין היתר "תלם" יצטרך לכאורה  הרחקה ברוחב היותר מטפח וחצי, אבל במקרה זה כבר יצא ידי חובה מצד דיני הרחקה הרגילים שהם רוחב טפח וחצי.  כלומר היתר "תלם" בא כדי לצמצם את המרווח בין השורות כאשר אינו מרחיק טפח ומחצה, אבל אם רוצה להרחיק טפח ומחצה אינו צריך להיתר "תלם".

 

2. שיטת הגר"ש ישראלי

הגר"ש ישראלי בספרו ארץ חמדה (מדור ו פ"ט עמ' צ, ח"ב סי' ח עמ' קנ) חולק על החזו"א ומצדד שרק בזריעה מועטת כגון בתוך ערוגה מועילה הרחקה של טפח וחצי בין המינים, אך בכל המקרים שאחד מהמינים זרוע יותר משיעור ערוגה שהוא אורך ששה טפחים ורוחב ששה טפחים, כמו מקרה דנן שאורך השורה הוא יתר על ששה טפחים, צריך להרחיק כשיעור הרחקה בין שתי שדות ירק דהיינו ששה טפחים, שהוא שיעור ההרחקה הנזכר בירקות.

לפי דעת הגר"ש ישראלי חידוש הרמב"ם שבשתי שורות אפשר להשתמש "בתלם", הוא מאוד משמעותי, שאינו צריך להרחיק שישה טפחים ודי בשיעור "תלם", אבל אם אינו עושה "תלם" צריך להרחיק שישה טפחים. כמובן שרוחב "התלם" משתנה לפי העומק, שאם עומק "התלם" שני טפחים אזי רוחב "התלם" יהיה ג"כ שני טפחים. אכן אם עומק "התלם" יהיה יותר מששה טפחים אזי אין צורך בהפסק "התלם"  ודי בהרחקת ששה טפחים כדין הרחקה בין שתי שדות ירק.

הגר"ש ישראלי (ארץ חמדה ח"ב סי' ח אות ו עמ' קנב)מוכיח כדבריו מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה (כלאים פ"ג מ"ג), וז"ל:

"ואמר שצריך שיהיה רוחב אותו התלם כעומקו והוא אמרו כמלואו כלומר כמלוא התלם ואפילו היה עומקו אמה".

כלומר שאם עומקו של התלם אמה, רוחב התלם צריך להיות ג"כ אמה, ולפי שיטת החזו"א דברי הרמב"ם אינם מובנים שהרי אין צורך בהיתר "תלם" ביותר מהרחקת טפח וחצי, שלא גרע היתר "תלם" מדיני שיעורי ההרחקה הרגילים. ואם עומקו יתר על טפח וחצי דיינו בהרחקת טפח וחצי מדין הרחקה, ואין אנו נזקקים להיתר מדין "תלם".  אכן לדעת הגר"ש ישראלי, בדווקא נקט הרמב"ם עד שיעור אמה שהוא שיעור ששה טפחים, שאכן בלא היתר "תלם" ג"כ היה צריך להרחיק ששה טפחים, והיתר "תלם" מאפשר להרחיק שיעור קצר יותר. אכן כאשר התלם בעומק יתר על אמה, אין צורך בהיתר תלם, שדיינו בשיעור הרחקה של ששה טפחים שבין שדה ירק לשורת ירק או בין שתי שורות ירק ואין אנו נזקקים להיתר מצד "תלם".

אכן החזו"א (כלאים סי' ח ס"ק ז ד"ה והא דאמר) כתב שלשון הרמב"ם תמוה, וניסה לתרץ דבריו שעדיין יש רווח ותועלת  מסוימת בעשיית "תלם" שעומקו אמה ושרוחבו יהיה ג"כ אמה, מאשר להרחיק טפח וחצי לאורך השדה כולה, והוא שלאחר שעשה "תלם" יכול להצר עד כדי שיפגשו השדה והשורה אך כאשר מרחיק טפח וחצי חייב לשמור על הרחקה זו לאורך כל השדה עיין שם[3]

הגר"ש ישראלי (ארץ חמדה ח"ב סי' ז אות ט עמ' קמט) דחה תירוץ החזו"א בביאור לשון הרמב"ם. ראייתו מתוך הסבר דעת רבי ישמעאל במשנה (כלאים פ"ג מ"ג), שסובר  עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו. דהיינו שאם "התלם" עומקו אמה רוחבו יהיה ג"כ אמה לאורך כל השדה מתחילתו ועד סופו מפולש, ולשיטת החזו"א שהרחקה בין שדה ושורה די בטפח וחצי חזרה הקושיא, למה לי לדעת ר' ישמעאל תלם לאורך השדה מתחילתו ועד סופו, הרי די בהרחקת רוחב טפח וחצי לאורך השדה מתחילתו ועד סופו.

 

3. לשיטת הגר"ש ישראלי שיעור ההרחקה בשורות קצרות מששה טפחים

נראה לעניות דעתי לשיטת הגר"ש ישראלי, אם אורך השורות קצר מאורך ששה טפחים דהיינו שהוא כשיעור ערוגה, לדעת הגר"ש ישראלי שיעור הרחקה בין שורות אילו, הוא כפי שמצאנו בדין  "זריעה מועטת" בסוגיית ערוגה- טפח וחצי בלבד.  לכן אם יהיה בין השורות הפסק "תלם" ועומקו יתר על טפח וחצי אין צורך שהמרחק יהיה כעומקו - יתר על טפח וחצי, שהרי לא יגרע דין היתר "תלם" ויצריך הרחקה יתרה על דיני ההרחקות הרגילים. כפי שבארנו שכאשר "התלם" עומקו יתר על אמה, אין צורך ברוחב יתר על אמה, ודי בהרחקה של אמה – ששה טפחים,  כההרחקה בין שתי שדות ירק, משום שהפסק "תלם" לא חמור מדיני הרחקה. ה"ה כאשר השורות קצרות מששה טפחים ששיעור ההרחקה הוא טפח וחצי בלבד, אזי אף הפסק "תלם" לא יהיה רחב יותר משיעור טפח וחצי, ויכול להרחיק שיעור טפח וחצי בלבד לאורך כל השורה.

 

סיכום:

 

בשיעורי הרחקה והפסקה בין שני מיני ירק חלקו בדבר שני גדולים החזו"א והגר"ש ישראלי, ונסכם דעת שניהם.

 

הרחקה בין שתי שורות של ירק שאינם מתפשטים שאורך השורה יותר מששה טפחים ורוחבם פחות מששה טפחים:

לדעת החזו"א די בהרחקה של טפח ומחצה ממקום הזריעה, לאורך כל השורה.

לדעת הגר"ש ישראלי צריך להרחיק רוחב ששה טפחים ממקום הזריעה, לאורך כל השורה.

כמו כן לדעת הגר"ש ישראלי אע"פ שהשורות צרות מרוחב ששה טפחים, יכול לצמצם את ההרחקה בין שורות הירק, ע"י עשית "תלם"- חפירה בין השורות באורך ששה טפחים בעומק טפח, ואזי די שהמרחק  בין השורות יהיה כעומקו – רוחב טפח. בהמשך השורה די בהרחקה של טפח בין השורות בלא חפירה כלל (לחוש לשיעור הרחקה מהתורה). אך לדעת החזו"א היתר "תלם" מותר רק שרוחב השורה לפחות ששה טפחים.

 

הרחקה בין שתי שורות של ירק  שאינם מתפשטים שאורך השורה פחות מששה טפחים ורוחבם פחות מששה טפחים:

 

לכו"ע די בהרחקה ברוחב טפח וחצי ממקום הזריעה, לאורך כל השורה.

לדעת הגר"ש ישראלי יכול ג"כ לצמצם את המרחק בין השורות, ע"י עשית "תלם"- חפירה בין השורות לאורך השורה ולא פחות מאורך ארבעה טפחים (לחוש להסבר החזו"א ששיעור "תלם" בשורה הקצרה מששה טפחים, הוא באורך השורה ולא פחות מארבע טפחים), בעומק טפח ורוחב טפח בלבד.

 

שיעורי המידות בסנטימטרים:

החזו"א (דיני כלאים סוף סי' יג) כתב את שיעורי המידות לעניין כלאים ע"פ דעתו כדלהן:

טפח - שיעור הרחקה בירקות מדאורייתא (אות יח) - 10 ס"מ

טפח וחצי - שיעור הרחקה בין שני מיני ירקות (אות א) - 15 ס"מ

אמה ,ששה טפחים - שיעור הרחקה בין שדות ירק –(אות י, יח) - 58 ס"מ

 

הגר"ש ישראלי (ארץ חמדה מ"ו בסופו עמ' צה) כתב את שיעורי המידות  לעניין הלכות כלאים ע"פ מידות הגר"ח נאה כדהלן:

טפח  - שיעור לאיסור תורה בירקות, שיעור מינימלי לעומק התלם - 8.5 ס"מ

טפח וחצי - שיעור הרחקה בערוגה ובזריעה מועטת - 12.25 ס"מ

אמה, ששה טפחים - שיעור הרחקה בין שדות ירק, אורך התלם - 49 ס"מ

 



[1] בספר הארץ ומצוותיה השלם (הלכות כלאים פ"ג סע' ב הערה 8) כתב שכוונת החזו"א לחריץ עמוק עשרה ורוחבו ואורכו ארבעה, וביאר שאולי טעמו משום דמצוי שיתמעט. 

[2] אע"פ שנאמר במשנה(כלאים פ"ג מ"ב) "גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר שהיה כשר בתחילתו", וכן פסק הרמב"ם (כלאים פ"ג הלי"ד), נראה שכוונת דרך אמונה שחשש שמא יזרע לאחר שיתמעט, שאע"פ שנתמעט הגבול מותר לקיים מה שנזרע בהיתר אך  ודאי שאסור לזרוע מכאן ואילך.

 

[3] בספר ארץ הבחירה  (כלאים פ"ג מ"ג עמ' קמ) מתרץ את תמיהתו של החזו"א: אף שנסבור שההרחקה בין שורה לשדה ירק טפח וחצי כשיטת החזו"א "ואין להקשות דהאיך ניבעי בעומק אמה שיהיה רוחב נמי אמה והא בהרחק טפח ומחצה סגי, כדמקשה בחזו"א, די"ל דמדין הרחק הוי בעי לכל אורך הזריעה דרק אז הוי היכר הפסקה אך בחפירה קמל"ן טובא דסגי באורך ו' טפחים אלא דבזה אם אין רוחבו כעומקו אין ניכר ההפסק מטעם החפירה ודו"ק. ואמנם בשורה של קלחים פחות מאורך אמה, לא ניבעי אף חפירה רחבו כעומקו ואף אם יהיה עומקו אמה תיסגי ברוחב טפח וחצי דמדין הרחק אתי שפיר בטפח ומחצה לכל אורך הזריעה". היינו שאין להקשות על "הפסק תלם" מדין "שיעורי הרחקה", משום שהם שני סוגי הפרדות שונות, ויכול להיות שכאשר עושה הפרדה של חפירה היא תהיה חמורה יותר מהפרדה של הרחקה. אך דבריו קצת קשים שהרי הוכחנו בלשון הרמב"ם וכן נראה מלשון החזו"א שהפסק תלם הינו קולא, דהינו הפרדה בשיעורים קצרים יותר משיעורי ההרחקה הרגילים ולכן תמיהת החזו"א לשיטתו במקומה עומדת.