נח ובעלי החיים

נח ובעלי החיים

הרב דוד אייגנר | חשוון תש"פ

אחד השינויים המשמעותיים ביחס של האדם לבעלי החיים הוא, שבעוד שבבריאת העולם הותר לאדם לאכול רק מזון מן הצומח, כפי שנאמר: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע... וְאֶת כָּל  הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי... לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה", לאחר המבול נאמר: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל", שמותר לאדם לאכול בשר, לאחר המתת בעל החיים.

מחדש החתם סופר על התורה נקודת מבט מיוחדת ביחס לשינוי זה. מבאר החתם סופר שלאחר בריאת האדם אמרו המלאכים לקב"ה שלא ראוי לתת לאדם לשלוט על הבריאה ולקבל את הנשמה המיוחדת לו כפי שנאמר: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" שהרי האדם נברא האחרון בבריאה לאחר בעלי החיים "ואף יתוש קדמו", אין זה מן הראוי שהוא ישלוט על הברואים שקדמו לו, וודאי שאין לו כל היתר להרוג או לאכול את בעלי החיים.

הסתכלות זו יצרה את ההשחתה המוסרית הכוללת של המציאות "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ ", שכיוון שההבדל היחיד בין האדם לבעלי החיים היה בכך שלאדם יש ידיעה ויכולת הבנה, אך אין כל הבדל מהותי בין האדם לבעלי החיים, בשל כך האדם יכול מבחינה מוסרית להתנהג כבעל חיים. וכפי שאומרת הגמרא בסוטה על דברי ירמיהו: "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה", שאדם שלא קורא ולא שונה ובכך אינו מבטא את יחודו כאדם הוא מושווה לבהמה.

המפנה הגדול הגיע לאחר המבול, לאחר שהתברר שכל הברואים ניצלו על ידי נח, אזי מתברר שהאדם נמצא במדריגה גבוהה יותר מבעלי החיים ולכן "מן הראוי שיהיו משועבדים ונשחטים לצורך האדם, ולכן התירם לו", כלשונו של החתם סופר. כלומר, השעבוד של בעלי החיים לאדם ויכולת אכילתם נובע מההבנה כי האדם נמצא במדריגה גבוהה יותר מאשר בעלי החיים.

אם כן היתר האכילה מהווה תמרור מוסרי ואחריות כבדה על האדם, לאחר שהתברר שבעלי החיים כפופים לאדם, והוא שולט עליהם, מוטלת עליו גם האחריות לשמור עליהם ולדאוג לרווחתם, ולכן מוסכם לדעת כולם ש"צער בעלי חיים מדאורייתא", ו"אותה הרדיה האמורה בתורה, וירדו בדגת הים ובעוף השמים איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ המתעמר בעמו ועבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות לבו", כדברי מרן הרב קוק זצ"ל, ואם כן גם כשמותר לאדם להשתמש בבעלי החיים לצרכיו השונים, עליו לקחת תמיד בחשבון גם את ההשלכות עליהם.

היסוד של הדברים טמון באדם עצמו, האדם הוא נזר הבריאה, עליו לחיות חיים מוסריים של קדושה וטהרה, לא ליפול בחטאי דור המבול של גילוי העריות, הגזל והחמס, אלא להוות מצפן מוסרי ואנושי, לשמור על יחודו ומתוך כך גם לכפופים לו, לבעלי החיים.