עשיית מום בספק בכור

עשיית מום בספק בכור

במשק נולדו שני בכורות ודאיים, וכן מבכירה אחת המליטה ביחד עם עז ולדנית, והוולדות התערבבו, כך שיש שני בכורות ודאיים, ושני זכרים מסופקים. כל הזכרים סובלים כעת ממחלה עור חיידקית, אולם מדובר במחלה שעוברת לאחר מספר שבועות בעזרת טיפול מתאים. בשל הצורך לטיפוח גנטי מסודר הזכרים אינם יוצאים למרעה כלל. מה דין הזכרים המסופקים, והאם יש דרך להתיר את שחיטתם? האם הפרצית מוגדרת כמום? ועוד

|

שאלה

במשק שרגיל למכור את המבכירות בצורה סדירה, המבכירות נכנסו להריון בגיל מוקדם יחסית והמליטו לפני שבעל המשק מכר אותן, נולדו לו שני בכורות ודאיים, כמו כן מבכירה אחת המליטה ביחד עם עז ולדנית, והוולדות התערבבו, כך שיש שני בכורות ודאיים, ושני זכרים מסופקים.

כל הזכרים סובלים כעת מפרצית (CONTAGIOUS ECTHYMA)- מחלת עור חיידקית שגורמת לפצעים באיזורים שונים בגוף, מדובר במחלה שעוברת לאחר מספר שבועות בעזרת טיפול מתאים[1]. בשל הצורך לטיפוח גנטי מסודר הזכרים אינם יוצאים למרעה כלל.

יש לשאול:

א.האם הפרצית מוגדרת כמום.

ב. האם קיימת החובה לטפל בבכורות הודאיים, מתוך הנחה שללא טיפול יתכן ויגרם להם מום קבוע.

ג. מה דין הזכרים המסופקים, והאם יש דרך להתיר את שחיטתם.

 

תשובה

הפרצית כמום

הפרצית היא מחלה שמתרפאת לאחר כ 3- 4 שבועות מפריצתה. במשנה מובא:[2] "ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה... ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית", פגיעות אלו הן פגיעות עור כפי שמבאר רש"י במקום[3].

בגמרא מבואר שמחלות אלו מתרפאות לאחר זמן ולכן הן אינן נחשבות כמום שניתן לשחוט עליו את הבכור, וכן פסק הרמב"ם:[4] "ארבעה מומין עוברים יש באדם ובבהמה ואלו הן: גרב לח, חזזית שאינה מצרית"...

אם כן, מכיוון שהפרצית מתרפאת לאחר זמן היא אינה נחשבת כמום שניתן לשחוט עליו את הבכור.

 

טיפולים רפואיים

כאמור, כל הוולדות סובלים מהפרצית, מובא במשנה[5] שקיימת חובה על ישראל לטפל בבכור: "עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור: בדקה - שלשים יום, ובגסה - חמשים יום", ביאר רש"י במקום שחובה זו היא גם ממונית: "שמוזהר לעכבו אצלו בעל כרחו ולפרנסו", חובה זו היא גם לאחר הזמן הראשוני לאחר לידתו, כפי שפוסק השו"ע:[6] "ואם אין לו כהן מצוי, חייב להטפל בו עד שיזדמן לו כהן". אם כן, יש לטפל בפרצית ולרפא את הבכור, ניתן לרפאו גם אם בשל הטיפול עצמו יגרם לו מום.[7]

 

ספק בכור

במקרה של ספק בכור כתב תרומת הדשן:[8] "ואשר דרשתני אם שרי להשכיר בכור לנכרי כדי לגדלו? נראה דמשמע בפשיטות בא"ז בתשובה דשרי, שכתב וז"ל: בכור שמסרו ישראל לשומר נכרי כו', וכתב עלה פסק שאף אם הטיל בו השומר מום דשרי, כמבואר התם ע"ש. משמע בפשיטות דשרי למוסרו לשומר נכרי, דמסתמא לאו בעבריינא כתב דבריו" כלומר, במקרה שברור שמדובר באדם שאינו עבריין, והספק נוצר בשוגג מותר לתת את הבכור לגוי למרות שיתכן שמחמת נתינה זו יגרם לו מום, וכך פסק הרמ"א.[9] אופן נוסף הוא עשיית מום על ידי נכרי קטן.[10]

 

סיכום

הפרצית אינה מום, ויש לבעלים לטפל במחלה, ניתן לתת את ספק הבכורות לגוי למרות שיתכן שהוא יגרום להם למום.

 

[1] ראה 'פרצית מדבקת', מאת ד"ר שמוליק זמיר, רופא צאן ראשי בשירותים הוטרינריים: ללא טיפול המחלה יכולה להיות ממארת, הטיפול בעיקר הוא בסימפטומים של המחלה, טיפול תומך, טיפול באנטיביוטיקה במספר אופני נתינה, והורדת הלקויות בעזרת כויות קור.

[2] בכורות מא, א.

[3] ד"ה גרב וחזזית - מיני שחין.

[4] איסורי מזבח ב, ז.

[5] בכורות

[6] יו"ד שו, ב.

[7] ראה בחוברת "הלכות גידול צאן" פרק ג סעיף ח 8.

[8] פסקים סימן קסח.

[9] יו"ד שיג, ג, ראה שבט הלוי ב, קעו שכתב: ולא דברו רק מאמירה לעכו"ם בספק בכור, וגם זה כולי האי ואולי, וזה ברור ופשוט להלכה.

[10] דעת כהן קצב