ברכת האילנות

ברכת האילנות



ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'. ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירֹש

הרב יהודה הלוי עמיחי |

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך את ברכת האילנות [1].

ברכת האילנות חביבה מאד, והנזהר בברכה זו, עליו נאמר [2]:

ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'. ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירֹש [3].

 

האילן

א. אין לברך ברכת האילנות על ירקות וצמחים חד שנתיים [4], אלא על עץ פרי.

ב. לכתחילה ראוי להדר לברך בשדה [5] שיש בה שני מיני אילנות [6], ולפחות שני אילנות ממין אחד [7].

ג. כשיש צורך מיוחד יכול לברך אפילו על עץ פרי אחד העומד בגינתו או בעציץ נקוב בביתו[8].

ד. יש לברך על עצי פרי, ולא על אילני נוי וסרק [9], אולם מי שברך על עץ העשוי לריח, לא יברך שוב על עצי פרי [10].

ה. אין לברך על עצים שיש איסור בהם או בפירותיהם, כגון: עץ המורכב כלאים (כגון: אגס המורכב על חבוש) [11], עצי ערלה [12] או שיש בהם איסורי אכילה (כגון: גידולי עבודה זרה, בית קברות, גזל, הר הבית).

 

ראיית העץ 

א. הברכה צריכה להיות בשעה שרואה את הפרח [13].

ב. נוהגים לברך כשרואה אילנות מלבלבים ולאו דווקא בראייה הראשונה [14], ויש מדקדקים לברך בראייה הראשונה [15].

ג. מי שלא ראה את פריחת האילנות וראה פירות שחנטו, יש אוסרים לברך [16], ויש מתירים לברך רק אם זו ראייה ראשונה [17].

ד. הרואה פרי גדול שנגמר כל צרכו אינו מברך [18].

 

זמן הברכה 

א. עדיף לברך ברכת האילנות בראייה הראשונה [19] בחודש ניסן [20].

ב. מי שנמצא במקום שבו לא ישארו פרחים על העצים בחודש ניסן, יכול לברך ברכת האילנות כבר בחודש אדר [21].

ג. מי שלא ראה בחודש ניסן, יכול לברך לאחר מכן, כל זמן שיש פרחים על העצים [22].

ד. הנוהגים על דרך הסוד, מברכים בשם ומלכות רק אם הברכה נאמרת בחודש ניסן [23].

ה. לכתחילה יש להמנע מלברך ברכת האילנות בשבת ויו"ט [24], אבל אם מנהג אבותיו לברך בשבת ויו"ט [25] - יכול לברך גם אז.

ו. ברכת האילנות נאמרת פעם בשנה, וגם מי שרואה פריחה יפה יותר באילנות אחרים - לא יחזור ויברך [26].

 

סדר הברכה 

א. נוסח הברכה הוא:

ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו דבר (נ"א: כלום), וברא בו בריות טובות ואילנות טובים [27] (נ"א טובות) לְהָנות [28] (נ"א: ליהנות) בהם בני אדם.

ב. המהדרים מברכים ברכת האילנות בר"ח ניסן בבוקר, מיד לאחר התפלה [29].

ג. מן הראוי לברך ברכת האילנות בנוכחות שלשה אנשים, ועדיף יותר לברך במנין של עשרה אנשים [30].

ד. יש להקפיד שבשעת הברכה לא יהיה בשדה או ברחוב ריח רע או צואה [31].

ה. יש מהדרים ליטול ידים, ולומר מזמורי תהילים ותפילות לפני הברכה [32].

ו. יש לומר את הברכה בעמידה [33], בקול רם ובכוונה גדולה [34].

ז. לאחר הברכה יש מהדרים לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטרים [35]. ולומר עוד מזמורי תהילים, תפילות וקדיש [36].

 

תגובה/הרב רפאל שוואב

ברכת האילנות

1. ברכה אחרי ניסן: ב"לוח" (יב, כג; שהוא משנה ראשונה) כתב אדה"ז ש"אם חזר ורואה אחר שלושים יום אילנות שמוציאים פרח - יברך בלא שם ומלכות", אבל ב"סדר" (פי"ג הי"ד; שהוא משנה אחרונה) השמיט זאת רבנו - מכאן יש להוכיח שב"לוח" סבר רבינו ש"ניסן" הוא לאו דווקא, ואילו ב"סדר" דעתו כפוסקים שהכוונה ב"ניסן" היא כפשוטו (שערי הלכה ומנהג א-רכ, הוצ' קה"ת תשנג).

2. ברכה על פירות שחנטו: ב"לוח" מובא שאם נפל הפרח וגדלו הפירות "טוב לברך בלא שם ומלכות", אבל ב"סדר" השמיטו, ורק כתב "וראה אילנות שמוציאין פרח", לכן אין לברך אלא על הפרחים.

נוסח הברכה: (בהערה 23 ו-24 יש להוסיף: "גי' בני עדות המזרח וכן הוא נוסח אדה"ז בסדר ברכות הנהנים (נוסח חב"ד)".

 



[1] על פי הגמ' (ברכות מג ע"ב), על סדר הברכה (להלן אות ד).

[2] סדר ברכות, רבי יחיאל מארפשיק ז"ל, הובא באליה רבה (או"ח סי' רכו). מכאן ואילך לא הוזכר במקורות הסימן, וכל סתם ציון הלכתי הוא או"ח סי' רכו.

[3] בראשית (כז כז-כח).

[4] פמ"ג (א"א).

[5] הלכות קטנות (ח"א סי' כח), על פי לשון הרמב"ם (פ"י הי"ג). ולכן מן הראוי שלא לברך על עץ הגדל בעציץ נקוב בבית, לענין עצי פרי בבית יש להוסיף את דברי השטמ"ק (ברכות מא ע"ב) "והוא ענין מחודש שאדם מברך על עצים יבשים שהפריחם הקב"ה", ואילו עצים הגדלים בבית לא הופרחו על ידי הקב"ה אלא האדם השקם, ועוד שהרי עצים בבית על פי רוב אין פירותיהם חשובים לאכילה.

[6] פתח הדביר, אורח חיים (הגדה של פסח לבן איש חי סעי' ט).

[7] חיד"א מורה באצבע, פתח הדביר.

[8] לב חיים (ח"ב סי' מד), רב פעלים (ח"ג סי' ט).

[9] הלק"ט (ח"ב סי' כח), משנ"ב (ס"ק ב), אורח חיים (הגש"פ לבא"ח סעי' יא בשם שומר לכל חי), כה"ח (אות יא).

[10] מור וקציעה ליעב"ץ, המתיר בעצי נוי ולכן יצא יד"ח לחלק מהדעות, והוי סב"ל.

[11] הלק"ט (ח"א סי' ס), רב פעלים (ח"ב סי' לו. אורח חיים, הגדש"פ בא"ח סעי' יב), כה"ח(אות יא). ומכיון שהוא ספק ברכות לא יברך על כך.

[12] רעק"א (בשו"ע), כה"ח (אות יא). ואע"פ שיש רבים שהתירו בפירות ערלה (ר"פ ח"ג סי' ט, דובב מישרים ח"ג סי' ה, באור הלכה רכה ד"ה פרי), מכיון שעתיד להוציא פירות שיהיו מותרים באכילה, ולא נעשה בעץ מעשה איסור - בכו"א נראה דהוי ספק ברכות ולא יברך על כך.

[13] לשון הגמ' "אילנות מלבלבים", הרמב"ם (הלכות ברכות פ"י הי"ג) הוסיף "וראה אילנות פורחות וניצנים". יתכן שהוספת ה"ניצנים" נובעת מהצורך בברור שהפרחים לא רק פרחו אלא גם עושים פרי, שהרי בניצן מתחילה מהות הפרי. הטור והשו"ע הביאו רק את הצורך בראיית פרח בלא הזכרת ניצנים.

[14] מלשון הטור ושו"ע, א"ר, משנ"ב (ס"ק ה), שעה"צ (ס"ק ג),  מט"מ ומאמ"ר (סי' שסא), כף החיים (אות י).

[15] מחצית השקל (עיין שעה"צ אות ג, מחצית השקל סי' ריח סעי' א ד"ה במקום הזה),חיי"א (כלל ג  סעי' א, ב), שו"ע הרב (סדר ברכות הנהנין פי"ג אות יד), אוסרים לברך בראיה שניה.

[16] אשכול (סי' כט), טור שו"ע, אורח חיים (הגדש"פ לבא"ח סעי' יא).

[17] מרדכי, אגודה, הגה"מ, אבודרהם, גר"א - מתירים לברך על פרי כעל פרח, והא"ר הגביל זאת בראיה ראשונה, וכן איתא בב"ח (עיין השגת הפרישה), משנ"ב (ס"ק ד).

[18] לבוש, פרמ"ג  (א"א), חיי"א, משנ"ב (ס"ק ד).

[19] לעיל ראיית העץ סעי' 2.

[20] כלשון הגמ' היוצא בימי ניסן.

[21] האחרונים העירו שאין ימי ניסן לעיכובא, אלא אורחא דמילתא, שאז בארץ ישראל ובארצות החמות מתחילים הפרחים לפרוח: ריטב"א (ר"ה יא ע"א), אליה רבה, מחצית השקל, באר היטב, שד"ח (פאת השדה מערכת ברכות סי' ב), משנ"ב  (ס"ק א).

[22] לשון השו"ע הוא שאם אחר עד אחר שגדלו הפירות, משמע שהרואה פרחים אחר חודש ניסן יכול לברך.

[23] ברכ"י (אות ב), מועד לכל חי (סי' א אות ט), פתה"ד (אות ב), שד"ח (אסיפת דינים סי' ב אות א), כף החיים (אות א). בהלכות קטנות (ח"ב סי' כח) כתב שאין לברך הרבה קודם ניסן, ומשמע שאסר לברך בחודש שבט.

            יש דעות שניסן הכוונה היא לתקופת ניסן, ולכן הברכה איננה מר"ח ניסן אלא בתקופת ניסן (חת"ס בהגהותיו), ויש שנקטו שאפשר לברך כל תקופת ניסן הנמשכת שלשה חודשים.

[24] מועד לכל חי (סי' א אות ט), אורח חיים (הגדש"פ לבא"ח אות ח),  כפה"ח (אות ד), משנת יוסף (ח"א סי' ס). ואע"פ שיש מתירים (לב חיים, ח"ב סי' מד), בכו"א לכתחילה לא יברך, ובייחוד לפי המקובלים. אולם אם על ידי כך שלא יברך בשבת יעבור חודש ניסן, יכול לברך בשבת. 

[25] יש שנמקו משום שבשבת ויו"ט מתאסף קהל רב, וברוב עם הדרת מלך, ויש שנימקו כדי להשלים מאה ברכות בשבת: אדר"ת (נפש דוד עמ' 138). 

[26] מרדכי, הגה"מ, טשו"ע, א"ר, פמ"ג (מ"ז), משנ"ב (ס"ק ג).

[27] בגמ' (ברכות מג ע"ב) הנוסח הוא "אילנות טובות", וכן כתבו: מחזור ויטרי (עמ' תשכ), רוקח (עמ' שכב), רמב"ם (הלכות ברכות פ"י הי"ג),  טור שו"ע. אולם על פי הגמ' (ברכות מח ע"ב, ר"ה יא ע"א) אילן הוא לשון זכר, ולכן יש לגרוס "אילנות טובים". וכן כתב בסדור עבודת ישראל, אוצר התפילות (עמ' 506), צלותא דאברהם (עמ' תר), עולת ראיה (עמ' שעט), רינת ישראל (עמ' 120).

            יש להעיר על הנוסח שמופיע בטור שו"ע שמסיים "להנות בהם" לשון זכר, ולטשו"עשהלשון היא נקבה - "אילנות טובות", היה צריך לגרוס "בהן", ואמנם בגמ' וברמב"ם הנוסח הוא "בהן", וצ"ע. 

            בשירותא דצלותא (עמ' תרא, הביא את דברי הגר"ר מרגליות, על פי  התוי"ט נזיר פ"במשנ"ב ד"ה הזה) הביא את כללו של האב"ע "כל שאין בו רוח חיים זכריהו ונקביהו" (משמש בשני לשונות זכר ונקבה).  

            יש מי שאומר שלדעות שאין לברך אלא על עצי פרי, א"כ יש לברך רק על עצי אילן מסוג נקבות, ולא עצי אילן שהם  זכרים, ולכן הדגישו את הנוסח "אילנות טובות".

            גי'  בני עדות המזרח היא "אילנות טובות".

[28] גירסת הגמ' היא "להתנאות בהן" ורש"י באר "ליהנות", ומכאן העתיקו הפוסקים וטוש"עאת הגי' הזאת. אולם ברש"י (ר"ה יא ע"א) וברמב"ם הגי' היא "להנות".

            גי' בני עדות המזרח היא "ליהנות", וברמב"ם  "כדי להנות".

[29] מדין זריזים מקדימים למצוות ועדיף מהידור ברכה בציבור, מכיון שמעלת הזריזות גדולה מרוב  עם: מחזיק ברכה (סי' רכט ס"ק ד), שד"ח בדין זריזות למצוה.

[30] כל מצוה, יש להשתדל לעשותה ברוב עם. והחיי אדם (כלל סח סעי' יא) הוכיח ששלשה הוי רוב עם, הובא בבאור הלכה (סי' תכו ד"ה אלא), ועיין כפה"ח (אות ז) שהביא שיהדרו לאמרקדיש לאחר הברכה, ולכן צריך עשרה.

[31] פרטי דינים בשו"ע (או"ח סי' עט, ועי' משנ"ב שם ס"ק ה, וכן סי' תכו ס"ק כא).

[32] אורח חיים (הגדש"פ לבא"ח אות ג).

[33] עיין שו"ע (או"ח  סי' ח  סעי' א) בנו"כ ובברכ"י, ועיין בסידור בית יעקב.

[34] אורח חיים (הגדש"פ לבא"ח), כפה"ח (אות ו).

            מזמורי התהילים שיאמר קודם הם: מזמור לדוד (תהילים כט), שיר המעלות בשוב (תהילים קכו), הללויה הללו את ד' (תהילים קמח), בסדורי הספרדים מופיע כאן תפילת "לשם יחוד", "ויהי רצון מלפניך ד' או"א שע"י ברכה זו שאברך יקויים בי מה שנאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ד', ויתן לך וכו', ויהיו לרצון וכו', ויהי נועם וכו'".

[35] אורח חיים (הגדש"פ לבא"ח) כתב שלא יפחות מד' פרוטות, ואילו כפה"ח (אות ח) כתב שלא יפחות מג' פרוטות. ואם הם מקובצים לא יפחתו ממ"ה פרוטות.

[36] המזמורים הם: שמחתי באמרים לי (תהילים קכב), ותפילת "יהי רצון מלפניך ד' או"אשתרחם עלינו, ותעלנו בשמחה לארצנו, ותטענו בגבולנו, ושם נקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות כתיקונם, וגם כל המצות התלויות בארץ כדינן וכמשפטם בשמחה ובטוב לבב".