למי שייך הגז הטבעי בים התיכון על פי ההלכה?

למי שייך הגז הטבעי בים התיכון על פי ההלכה?

על רקע אישור מתווה הגז בכנסת, עולה השאלה מה עמדת ההלכה בעניין הבעלות על מאגרי הגז?

ערוץ 7 (מתוך כתב העת אמונת עתיך) | כ"ד אלול תשע"ה

                                                  

מתווה הגז מסעיר בתקופה האחרונה את מדינת ישראל, והשבוע אושר המתווה בהצבעה בכנסת. אולם למי שייכים מאגרי הגז הטבעיים על פי ההלכה?

על השאלה הזו עונה הרב שלמה אישון במאמר שפורסם בכתב העת אמונת עיתך בהוצאת מכון התורה והארץ.

"מאגרי הגז הטבעי הנמצאים במעמקי הים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל ובתחום 'המים הכלכליים' שלה, נחשבים על פי ההלכה כהפקר וכל הקודם לזכות בו – זכה", כותב הרב אישון.

"עם זאת, לקביעה עקרונית זו אין משמעות מעשית שכן על פי ההלכה יש למדינה סמכות לשלוט על מאגרי הגז הטבעי ולקבוע את האופן בו יוכל הציבור כולו ליהנות מן הגז. לפיכך החוק הקובע כי המדינה שולטת על מאגרים אלו ומחייב קבלת זיכיון לשם הפקת הגז הינו בעל תוקף הלכתי".

במאמר ישנה התייחסות גם לפיקוח על מחירי הגז: "ההלכה מתייחסת לעולם בו כללי המשחק הבסיסיים הם כללי השוק החופשי, ולכן באופן עקרוני ההלכה אינה מטילה פיקוח עקבי ורצוף על רמת המחירים בשוק".

עם זאת לפי המאמר, ההלכה קובעת כי על השלטון למנוע עליות קיצוניות ביוקר המחיה במוצרים אשר מוגדרים כמוצרי יסוד, בעזרת התערבות עקיפה והתערבות ישירה.

"התערבות זו של השלטון נעשית כאשר מדובר במוצרים השייכים לסוחרים, ובכל זאת, מתוך דאגה לאינטרס הציבורי, פוגע השלטון במידה מסויימת בזכות הקניין ובחופש העיסוק של אותם סוחרים על מנת להגן על האינטרס הציבורי", נכתב.

"אין ספק שגז מהווה היום מוצר יסוד, באשר הוא מהווה מקור אנרגיה מרכזי אשר בו תלויה הספקת המים והחשמל, מעבר לחשיבותו לכלל התעשיה במשק ולמטבח הפרטי. אם מצאנו התערבות של השלטון גם כאשר הדבר בזכות הקנין של היחידים כל שכן שיש לעשות זאת כאשר מדובר במוצר השייך לשלטון".