תחילת זמן שאילת גשמים בארץ-ישראל לאחר שנת בצורת

תחילת זמן שאילת גשמים בארץ-ישראל  לאחר שנת בצורת

בשנים האחרונות כמות המשקעים קטנה ויש קיצוץ גדול במכסות המים לחקלאות. נשאלת השאלה: במידה והקדמת הממטרים מועילה לגידולים ולחקלאות, האם מותר להקדים בשאילת גשמים "ותן טל ומטר לברכה" קודם ל-ז' מרחשוון?

הרב אברהם סוחובולסקי | חשוון-כסליו תשס"ב

 

בשנים האחרונות כמות המשקעים קטנה ויש קיצוץ גדול במכסות המים לחקלאות.

נשאלת השאלה: במידה והקדמת הממטרים מועילה לגידולים ולחקלאות, האם מותר להקדים בשאילת גשמים "ותן טל ומטר לברכה" קודם ל-ז' מרחשוון?

 

כדי לברר נקודה זו יש להקדים ולברר:א. מהו זמן שאילת גשמים בארץ ישראל בשנים רגילות.

ב. מהו זמן שאילת גשמים במקומות הצריכים לגשמים בימות החמה של ארץ-ישראל . מתוך בירור שתי הנקודות אלו נוכל לדון בזמן שאילת גשמים בארץ-ישראל בזמן שצריכה לגשמים עוד קודם ל- ז' מרחשוון, כגון לאחר שנת בצורת.

  

א. זמן שאילת גשמים בשנה רגילה  

 

נאמר במשנה (תענית י ע"א):

בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.

ובגמרא:

אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.

 

מתוך משמעות הסוגיות בתחילת המסכת[1] משמע שזמן ירידת גשמים הוא קודם לזמן שאילת גשמים וכפי הנראה הוא מתחיל מזמן הזכרת גשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם" דהינו מיום שמיני עצרת. אלא שבארץ ישראל אין שואלים ומבקשים גשמים  "ותן טל ומטר לברכה" אלא רק מ-ז' מרחשוון משום עולי הרגלים,  כדי שיגיע אחרון שבהם לביתו קודם ירידת הגשם. ובגולה מתחילים בזמן מאוחר יותר ביום ס' לתקופה וטעם לדבר ביאר רש"י (ד"ה ובגולה) "לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך".

 

אך ישנה סוגיה  נוספת שמבררת מתי תחילת זמן שאילת גשמים.

נאמר בגמרא (תענית ד ע"ב):

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן: בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר: בשבעה בו. ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל! - אמר ליה: גברא אגברא קא רמית? איבעית אימא: לא קשיא; כאן - לשאול, כאן - להזכיר. והאמר רבי יוחנן: במקום ששואל מזכיר! - ההוא להפסקה איתמר. - והאמר רבי יוחנן: התחיל להזכיר - מתחיל לשאול, פסק מלשאול - פוסק מלהזכיר! - אלא לא קשיא: הא - לן, הא - להו. מאי שנא לדידן - דאית לן פירי בדברא, לדידהו נמי - אית להו עולי רגלים! - כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים. - השתא דאתית להכי הא והא לדידהו, ולא קשיא: כאן - בזמן שבית המקדש קיים, כאן - בזמן שאין בית המקדש קיים.

 

מסקנת הגמ' לפי תירוץ א': בבבל שואלים בז' במרחשוון משום שהפירות עדין בשדה, ובארץ ישראל לאחר חורבן הבית שאין עולי רגלים שואלים במוצאי שמיני עצרת.

לפי תירוץ ב': בארץ ישראל קודם חורבן הבית מתחילים לשאול בז' במרחשוון משום עולי רגלים, לאחר חורבן הבית שאין עולי רגלים מתחילים לשאול גשמים במוצאי שמיני עצרת[2].

 

לכאורה ע"פ סוגיה זו מתבאר א: אף בבבל מתחילים לשאול ב-ז' מרחשוון ולא ביום ס' לתקופה.

ב: אף בארץ ישראל יש לחלק בין התקופה של קודם חורבן הבית 

 

שהתחילו לשאול ב-ז' מרחשוון, ובין לאחר חורבן הבית 

שהתחילו לשאול במוצאי שמיני עצרת.

הריטב"א[3] (תענית י ע"א ד"ה בג' במר חשוון וד"ה תניא חנניה) קישר בין שתי הסוגיות והעמיד את דעת רבן גמליאל במשנה שמתחילים לשאול גשמים ב-ז' מרחשוון הינו דווקא בזמן שהמקדש קיים שיש עולי רגלים אך לאחר החורבן מתחילים לשאול גשמים במוצאי שמיני עצרת.

כמו כן העמיד דעת רבי חנניה שבגולה מתחילים ביום ס' לתקופה "הינו רק בבל ממש שהיה עיקר הגולה שם ומשום דבבל טיבעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס' יום בתקופת תשרי" אבל שאר ארצות, אם יש להם פירות בשדות הרי מאחרים מעט את תחילת זמן שאילת גשמים ל-ז' מרחשוון כפי שנהגו בארץ-ישראל קודם חורבן הבית, אם אין להם פירות בשדות הרי מתחילים במוצאי שמיני עצרת.

לפי הסבר זה יכול להיות שבשנה אחת יהיו שלושה זמנים לתחילת זמן שאילת גשמים. כגון בזמן שהמקדש קיים, הרי שבארץ-ישראל יתחילו רק בז' מרחשוון משום עולי הרגלים, בשאר ארצות אם אין להם פירות בשדות יתחילו לשאול גשמים במוצאי שמיני עצרת ובבבל ששם האדמה "טיבעני ולא יבשני" יתחילו לשאול גשמים רק ביום ס' לתקופה.

 

הרי"ף (דף ב ע"א בדפי הריף) הזכיר רק את הסוגיה (י ע"א) שמחלקת בין ארץ-ישראל לגולה, ולא הזכיר את הסוגיה (בדף ד ע"ב) שמחלקת בין מקומות שיש פירות בשדות למקומות שאין פירות בשדות וכן החילוק בארץ-ישראל בין קודם חורבן הבית ובין לאחר חורבן הבית.

א"כ לפי הרי"ף ישנם שני זמנים בהם מתחילים לשאול גשמים: בארץ-ישראל בז' מרחשוון, ובגולה כולה ביום ס' לתקופה.

הרא"ש (תענית פ"א סי' ד) ג"כ הזכיר רק את הסוגיה (דף י ע"א) שמחלקת בין ארץ-ישראל לגולה, ולא הזכיר את הסוגיה (ד ע"ב) שמחלקת בין מקומות שיש פירות בשדות למקומות שאין פירות בשדות וכן החילוק בארץ-ישראל  בין קודם חורבן הבית ובין לאחר חורבן הבית, אך חילק בין בבל לשאר ארצות וז"ל:

אמר ר"א הלכה כר"ג תניא ר' חנינא אומר ובגולה שישים יום בתקופה…ותמה אני למה אנו נוהגים כבני הגולה בהא. נהי דש"ס שלנו בבלי מ"מ דבר התלוי בארץ אם בבל היתה מצולת מים ולא היו צריכות למים כל הארצות צריכין למים במר חשוון למה נאחר השאלה עד שישים לתקופה? והדבר ידוע אם לא היה מטר יורד עד שישים לתקופה היה הזרע אבד ולמה לא נעשה כמשנתנו. ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במר חשוון  וישר מאוד בעיני.

 

הרא"ש הכריע כדעת הרי"ף שישנם שני זמנים לתחילת זמן שאילת גשמים: בארץ-ישראל ב-ז' מרחשוון שהלכה כר"ג הוא אף לאחר החורבן. בבבל משום שאינה זקוקה למים מתחילים ביום ס' לתקופה, שאר ארצות אם זקוקות למים הרי אף שהמנהג הוא להתחיל ביום ס' לתקופה כמנהג בבל, מ"מ נראה לרא"ש שאין להשוות את כל הארצות לבבל אלא ארצות הזקוקות למים יש להתחיל ב-ז' מרחשוון כפי שנהוג בא"י.

 

הר"ן (דף ב ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ואיכא למידק) ביאר דעת הרי"ף שפסק הלכה כר"ג ולא חילק  בארץ-ישראל בין קודם החורבן ובין לאחר חורבן הבית אף שטעמו של ר"ג משום עולי הרגלים שייך לכאורה רק לזמן שהמקדש קיים וז"ל:

ולדבריהם צ"ל דכי אפסיקא הלכתא כר"ג הינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא עיקר התקנה אבל לא סגי כל כך שנאחר את ההזכרה ולפי זה אין לנו דין שלישי של פירי דדברא כלל ועמדנו על שני דינין בלבד דבא"י בזמן הזה נקיטינן בהזכרה כר' יהודה ובשאלה כר"ג ובגולה כר' יהודה בהזכרה ובשאלה עד שישים בתקופה…

 

מ"מ הר"ן בביאור דעת הרי"ף לא התייחס לסתירה בין הסוגיות בעניין תחילת זמן שאילת גשמים בגולה, שבסוגיה אחת (דף ד ע"ב) שמשמע שמתחילים ב-ז' מרחשוון ובסוגיה השניה (י ע"א) משמע שמתחילים לשאול גשמים ביום ס' לתקופה. 

 

הקרבן נתנאל (תענית פ"א סי' ד ס"ק ת) תירץ את דעת הרי"ף והרא"ש שהתעלמו מן הסוגיה (ד ע"ב) שבארץ-ישראל לאחר החורבן מתחילים לשאול גשמים  במוצאי שמיני עצרת, וכן תירץ את התעלמות הרי"ף והרא"ש ממסקנת אותה סוגיה שבבבל מתחילים לשאול ב-ז' מרחשוון ולא ביום ס' לתקופה. וכתב שכל הסוגיה שם היא אליבא דר' יוחנן הסובר שביום שמתחילים להזכיר גשמים מתחילים אף לשאול גשמים,  והסוגיה בדף י ע"א חולקת על יסוד זה שהרי נקטנו כחנניא  "ובגולה עד שישים לתקופה" ובודאי שאת הזכרת גשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם" לא היו מאחרים עד אז.  אלא משמע שהסוגיות חלוקות, ואין אנו סוברים אף את חילוקי הדינים שנאמרו שם כדי לקיים מצב שבו כפי שמתחילים להזכיר ביום שמיני עצרת אף מתחילים לשאול במוצאי שמיני עצרת. והוסיף לבאר הטעם שנוהגים לשאול גשמים אף בזמן הזה  ב-ז' מרחשוון "שהניחו לבני ארץ-ישראל כמו שנהגו בזמן שבית המקדש קיים".

לכן בארץ-ישראל מתחילים להזכיר גשמים ביום שמיני עצרת כפי שנפסק להלכה כדעת ר' יהודה (תענית ד ע"ב)  ומתחילים לשאול גשמים בז' מרחשוון משום עולי רגלים, ואף לאחר חורבן הבית נוהגים כך משום "שהניחו לבני א"י כמו שנהגו בזמן שהמקדש קיים". ובגולה כולה מתחילים לשאול גשמים ביום ס' לתקופה.

 

הרמב"ם(הל' תפילה פ"ב הט"ז) הכריע כדעת הרי"ף והרא"ש וז"ל:

משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת שנים כל זמן שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי.

הרי שפסק כר"ג שבארץ ישראל מתחילים לשאול ב-ז' מרחשוון ולא חילק בין קודם החורבן ובין לאחר החורבן, ופסק כחנניה שבגולה  עד שישים בתקופה. (אלא שכתב מדינות מסוימות "ובשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן" משמע שאר מקומות בגולה שאינם דומים לשנער מתחילים לשאול גשמים ב-ז' מרחשוון כבארץ ישראל. א"כ  נראה שפסק בנקודה זו כפי שפסק הרא"ש.)

הטור (או"ח סי' קיז) פסק כדעת הרא"ש וז"ל:

… וכתב עוד תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהתלמוד שלנו הוא בבלי מ"מ דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם אם בבל היתה מצולה ולא היתה צריכה למים כל הארצות הם צריכות למים במרחשון ולמה נאחר אותו עד ס' יום בתקופה ולמה לא נעשה כמשנתינו. ובפרובינציא שמעתי שהיו שואלין הגשמים ז' ימים במרחשון וישר מאוד בעיני ע"כ.

הב"י וכן בשו"ע (או"ח סי' קיז סע' א) הכריע כדעת הרמב"ם בפשטות שבא"י שואלים ב-ז' מר חשוון ובגולה כולה ביום ס' לתקופה וז"ל:

ברכת   השנים, צריך לומר בה בימות הגשמים: ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ   בתפלת ערבית   של יום ס' אחר תקופת תשרי, (ויום התקופה הוא בכלל  הס' הגה"מ פ"ב), ובארץ ישראל מתחילין לשאול  מליל ז' במרחשון

 

ב. זמן שאילת גשמים במקומות שצריכים גשמים בימות החמה

 

נאמר בגמ' (תענית יד עמוד ב):

שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה. מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.

 

משאלת בני נינוה למדנו, שמקומות בחו"ל הצריכים גשמים בתקופה שבארץ-ישראל אין צריכים גשמים כגון בני נינוה שצריכים גשמים בתקופת תמוז, חלקו בדבר תנאים ואמוראים אם שואלים גשמים בברכת השנים כפי שנוהגים בארץ-ישראל בזמן החורף או ששואלים  כיחידים ששואלים על צורכיהם בברכת שומע תפילה והכריעה הגמ' "הלכתא בשומע תפילה".

נראה לומר שנקודת המחלוקת בין רבי ורבי יהודה היא האם שאלת גשמים בברכת השנים היא עבור ירידת גשמים בארץ ישראל בדווקא, או שהיא עבור ירידת גשמים כל אחד במקומו. הוכרע להלכה ששאילת גשמים היא עבור גשמים בארץ-ישראל אלא שמ"מ כל אחד יכול לשאול על גשמים כשצריך עבור מקומו, אפילו שלא בזמן שיש צורך בארץ-ישראל, כשאר צרכי היחיד ששואל בברכת שומע תפילה.

 

דעת הרמב"ם

הרמב"ם בפירוש המשנה (תענית פ"א מ"ג) כתב וז"ל:  

והלכה כרבן גמליאל, וכל זה בא"י ובארצות הדומות לה. …אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו מקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשוון וכשיתעכבו הגשמיים לאחר אותו הזמן על אילו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתענית כמו שזכר.  כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן וארצות שיש בהם במר חשוון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במר חשוון הלא זה מן השקר והאיולת וכל זה אמיתי וגלוי[4].

הרמב"ם פירש שארצות בהם זקוקים לגשמים בימות החמה לאחר ניסן, ישאלו גשמים באותו הזמן הראוי להם[5], אך לא סייג דבריו ששואלים דווקא בברכת שומע תפילה וא"כ בפשטות משמע ששואלים במקום שאלה בברכת השנים[6].

אך הרמב"ם (הל' תפילה פ"ב הי"ז) שינה מפירושו למשנה ופסק כמסקנת הגמ' וז"ל:

מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה….

 

הרא"ש בתשובה (כלל ד י) תירץ שיש לחלק בין "מקומות" ל"ארצות". בארצות -אזורים גדולים- זמן תחילת שאילת גשמים נקבע ע"פ תכונת איזורם ואף בימות החמה ישאלו בברכת השנים, אך מקומות קטנים נחשבים כיחידים והם ישאלו גשמים בימות החמה רק בברכת שומע תפילה (אך לא פסק כך למעשה משום שלא קיבלו דעתו: "גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בבית הכנסת שאני מתפלל בו, אע"פ שהייתי יכול לשאול, אע"פ שאני יחיד, כיון שצורך רבים הוא, מכל מקום לא רציתי לעשות אגודות אגודות").

 

הכסף משנה (שם הי"ז) לא קיבל הסבר זה של  הרא"ש, וביאר שאף כוונת הרמב"ם בפירוש המשנה, שאותם מקומות שזקוקים למים בימות החמה יבקשו בזמן הראוי להם היינו דווקא בתפילת לחש ב"שומע תפילה". ואין להקשות מדין אנשי הגולה שאף הם משנים בזמן שאילת גשמים  ומתחילים ביום ס' לתקופה והם שואלים בברכת השנים ולא בברכת שומע תפילה. משום שישנו חילוק מהותי בין שני המקרים,  שהרי באנשי הגולה יום ס' לתקופה הוא זמן שאילת גשמים אף בארץ-ישראל לכן אף שיכולים לשנות בזמנים מ"מ יכולים לשאול בברכת השנים. אך השואל גשמים בימות החמה של ארץ-ישראל אף שהוא צריך להם שואל את צרכיו כיחיד, בברכת שומע תפילה.

 

דעת הטור והשו"ע

הטור (או"ח סי' קיז) פסק כדעת הרא"ש:

ושואלין עד תפלת המוסף של י"ט הראשון של פסח כל זמן שמזכירין הגשמים ויחידים הצריכין למטר אחר כך שואלין אותו בשומע תפלה אפילו בעיר אחת גדולה כנינוה כיחידים דמו ושואלין אותו בשומע תפלה אבל ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה אם צריכין למטר אחר כך כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובת שאלה שיכולין לשאול אחר כך בברכת השנים כפי הצורך להם.

 

הב"י דחה דעת הרא"ש שארצות הצריכות מטר בימות החמה יכולים לשאול בברכת השנים, שהרי הרא"ש בעצמו לא נקט כן הלכה למעשה. וכן הר"ן לא חילק כלל כן בדעת הרמב"ם. מ"מ בארצות הצריכות מטר בימות החמה יכולים לשאול כיחידים בברכת שומע תפילה כאנשי נינוה (כפי שביאר בכסף משנה את הסתירה בדברי הרמב"ם).

וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' קיז) סעיף ב וז"ל:

יחידים הצריכים למטר בימות החמה,  אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא   בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה.

 

ג. זמן שאילת גשמים בארץ-ישראל לאחר שנת בצורת

 

לאחר שנת בצורת יש לברר האם הקדמת הממטרים קודם ז' מרחשוון מטיבה ומועילה, ואם אכן כן, יש לברר האם יכולים להקדים את שאילת הגשמים קודם ל- ז' מרחשוון. 

 

בזמן המקדש: אף שהיו זקוקים לגשמים כבר קודם ז' מרחשוון מ"מ נמנעו מלשאול גשמים בציבור בברכת השנים ואף לא תקנו לשאול בברכת שומע תפילה משום עולי הרגלים, נמצאנו למדים  שהטעם משום עולי רגלים עדיף על הצורך בגשמים.

לאחר חורבן הבית: בפרק א הזכרנו את דעת הריטב"א שלאחר חורבן הבית שבטלה עליה לרגל, יש לשאול גשמים ממוצאי שמיני עצרת, אך הרי"ף והרמב"ם פסקו שאף בזמן הזה יש להתחיל לשאול גשמים רק מ-ז' מר חשוון, וחלקו בביאור הטעם הר"ן וקרבן נתנאל.

לדעת הר"ן היינו משום שאף בזמן הזה עולים לרגל וטעמו של רבן גמליאל משום עולי רגלים לא בטל אף בזמן הזה, ולדעת הקרבן נתנאל אכן בטל הטעם משום עולי רגלים מ"מ כל הסוגיה שחילקה בין זמן שהמקדש קיים ובין לאחר חורבן הבית היא אליבא דר' יוחנן והרי"ף והרמב"ם לא פסקו כמותו, ולכן אין לנו כלל חלוקה בין זמן שהמקדש קיים  ובין לאחר החורבן.  

ההבדל בין שתי התירוצים יהיה לפי עניות דעתי במקרה שאנו עוסקים בו, כאשר בארץ ישראל צריכים  לגשמים קודם ז' מרחשוון.

לדעת הר"ן הרי אף בזמן הזה הטעם משום עולי רגלים לא פסק וכפי שבארנו הרי הוא עדיף על הצורך בגשמים ולכן אין לשאול גשמים לא בברכת השנים ולא בברכת שומע תפילה קודם ל-ז מרחשוון.

אך לדעת הקרבן נתנאל הסובר שתחילת זמן שאילת גשמים ב-ז' מרחשוון הוא משום שכך נהגו בזמן שהמקדש היה קיים בלבד, יש מקום לומר שלאחר החורבן בשנה שיש צורך בגשמים כבר קודם ל- ז' מרחשוון, לא נגרעה ארץ ישראל משאר מקומות בחו"ל שצריכים גשמים בימות החמה, שלדעת הרא"ש שואלים בברכת השנים ולדעת הב"י והשו"ע שואלים כיחידים בברכת שומע תפילה.

מתוך דברי רבי יהודה בסוגיית בני נינוה נראה לעניות דעתי שניתן לדייק שסברת משום עולי רגלים אינה קיימת לאחר החורבן ולא כהסבר הר"ן, וכן  ניתן ללמוד שאפשר להקדים לשאול גשמים בא"י לאחר שנת בצורת  אף קודם ל-ז' מרחשוון.

 

נאמר בגמ' (תענית יד עמוד ב):

מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.

בפשטות משתמע מן הסוגיה שרבי ורבי יהודה לא חלקו באילו מקרים מותר לשאול גשמים שלא בזמנה, אלא חלקו רק באיזה ברכה שואלים. לדעת רבי יהודה שואלים[7] כציבור בברכת השנים, ולדעת רבי שואלים כיחידים בברכת שומע תפילה. וכן נראה כן בדעת הרמב"ם[8] והשו"ע[9] שאף שפסקו הלכה כרבי מ"מ הזכירו להלכה את המקרים שבהם לדעת רבי יהודה משנים מזמן שנים כתיקונן בהלכות תעניות.

 

מ"מ מדברי רבי יהודה אנו למדים מה הם המקרים שבהם מותר לשאול גשמים שלא בזמנה. תנאי מקדים אמר רבי יהודה  "בזמן הזה" כלומר ישנה הבחנה מהותית בין זמן שהמקדש קיים ובין הזמן הזה. הרי שמוכח בגמ' שלא כהר"ן שביאר שאף בזמן הזה ישנם עולי רגלים ולכן ממתינים מלשאול גשמים גם בזמן הזה עד ל-ז' מרחשוון.  אלא מדברי רבי יהודה, וכפי הנראה אין מי שחולק עליו בנקודה זו, משמע שיש לחלק בין הזמן שבית המקדש היה קיים, שקיים הטעם משום עולי רגלים ובין הזמן הזה שבטל הטעם משום עולי רגלים, ואז ישנם מצבים שבהם יכול להשתנות הזמן של תחילת שאילת גשמים.

 

בזמן הזה ישנם שני מצבים שיכולים לשאול גשמים שלא בזמנם:

הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות

ביאר רש"י[10] במקום:

הכל לפי השנים - אם צריכה אותה שנה למטר, כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה.

לפי המקומות - כגון נינוה, דאפילו בתקופת תמוז בעו מטרא

דהיינו א. בארץ ישראל  לאחר שנת בצורת שצריכים לגשמים הרבה אפשר להקדים כבר קודם לז' מרחשוון[11].

ב. בחו"ל במקומות הצריכים לגשמים בימות החמה- כנינוה.

 

נמצאנו למדים שבזמן הזה שבטל הטעם משום עולי רגלים, שיש צורך בגשמים כגון  לאחר שנת בצורת, אפשר לשאול גשמים אף קודם ל-ז' מר חשוון. וכפי שפסק השו"ע במקומות שצריכים גשמים בימות החמה, שישאלו גשמים כיחידים בברכת שומע תפילה,  כן נאמר בנידון דידן ששואלים גשמים קודם ל-ז' מרחשוון ישאלו כיחידים בברכת שומע תפילה[12].

 

אלא יש להעיר שהב"ח לכאורה חשש לשאול גשמים אפילו בברכת שומע תפילה, ולא פסק כדעת הרמב"ם והשו"ע וז"ל:

מיהו קיבלתי דיש להיזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בשומע תפילה אלא מרצין לפניו יתברך בתעניות ובסליחות בי"ג מידות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר. זכר לדבר עובדא דרבא פ"ג דתענית…כיוון דחזינן דאיכא סכנתא אף לחכמי התלמוד בדאטרח שלא לצורך אפילו בשומע תפילה כל שכן דאיכא סכנתא לדידן אף בדאטרח לצורך. ושמעתי ששני גדולים עשו מעשה כשהיה עצירת גשמים בימות החמה לשאול בציבור ותן טל ומטר בשומע תפילה ונאסף כל אחד לעמיו באותה שנה ותלו הדבר בדאטריחו קמי שמיא.

ואם כן לחוששים לב"ח אולי יש לחוש אף שאילת גשמים בא"י קודם ל-ז' מרחשוון.

הט"ז ס"ק ב' ביאר כוונת הב"ח  שנזהר שלא לשאול גשמים בחו"ל כלל, הינו בחזרת הש"ץ אבל יחיד בלחש ודאי שיכול לבקש. והוסיף וכתב "אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח למנוע בקשה של גשמים בשומע תפילה…וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה אם לא שהש"ץ מזכיר בחזרת התפילה זה אינו נכון מטעם שזכרתי שאז נעשה תפילה בציבור …".

 

וכן פסק משנה ברורה[13] סימן קי"ז ס"ק ט:

"ונראה דלפ"ז דכ"ש שיש לנו לשאול מטר בש"ת אחר ז' מרחשוון או בין פסח לעצרת במקומות הצריכין לכך דהא אפילו בתקופת תמוז דסימן קללה הם שואלין בש"ת. כתב ט"ז הא דצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפילו בש"ת ומנהגנו כהיום שאומר הש"ץ בש"ת אבל אינו אומר ותן טל ומטר לחוד כ"א בפסוקים ושאר לשונות וכבר נדפס בסידורים. ובשבת ור"ח ויו"ט מזכירין י"ג מדות ואומרים מזמורי תהלים של מטר כדאיתא בסידורים:"

 

בנידון דידן  נראה לעניות דעתי שאפילו הב"ח לא היה חושש, משום שכל חששו היה אף ששואלים בברכת "שומע תפילה", הוא משום ששואלים שלא לצורך, ואף אם הוא לצורך מ"מ הימים הם ימות החמה שבדרך כלל אין זקוקים לגשמים. אך בנידון דידן רצוננו להקדים לשאול גשמים ממוצאי שמיני עצרת, שהוא כברזמן ירידת גשמים בא"י ואין כאן חשש של "אטרח שלא לצורך" ולא ימים שהם ימות החמה שבדרך כלל אין בהם גשמים. ולכן אם זקוקים לגשמים אין להימנע מלשאול גשמים כיחידים בתפילת לחש בברכת שומע תפילה.

 

לסיכום

נראה שנוקטים להלכה שבארץ ישראל בשנים רגילות אפילו לאחר החורבן אין שואלים גשמים בברכת השנים עד ז' מרחשוון. אך בזמנים שזקוקים לממטרים הוכחנו מלשון הגמ' שסברת משום עולי רגלים בטלה, ולא נגרעה א"י  משאר ארצות הזקוקות לממטרים אפילו בימות החמה שמבקשים בברכת שומע תפילה, כ"ש בא"י ממוצאי שמיני עצרת שהוא כבר זמן ירידת גשמים שאפשר לבקש בתפילת הלחש בברכת שומע תפילה.

ואף שהב"ח נמנע מלבקש אפילו בשומע תפילה משום שחשש "לאטרח שלא לצורך", הינו כפי שכתב הט"ז רק בציבור בחזרת הש"ץ אך יחידים בתפילת לחש אין לחוש. ועוד נראה לי שהב"ח חשש בימות החמה שאינם זמן ירידת גשמים, אך בא"י ממוצאי שמיני עצרת שהוא כבר זמן ירידת גשמים אין לחוש כלל לכו"ע מלשאול גשמים  אפילו בתפילה כיחידים בברכת "שומע תפילה".

 

 



[1] תענית (פ"א מ"א) שמאחרי חג הסוכות הוא זמן ירידת גשמים ולכן מזכירים כבר "משיב הרוח ומוריד הגשם"

אך בספר כלבו (סי' יא ד"ה מאימתי) כתב שקודם ז' מר חשוון אין צריכים לגשמים וז"ל "והטעם למה תקנו ז"ל גבורות הגשמים מיום טוב האחרון של חג ויום השאלה אינו רק בז' במרחשון או לס' בתקופה מפני שמיום טוב האחרון ואילך זמן גשמים אף על פי שאינן צריכין כיון שחג זמן גשמי שנה ושנוי העתים חורף מן הקיץ צריכין אנו להודות לפני השם יתברך בעת השינוי, אבל השאלה לא נעשה עד עת הצורך". אך דברים אילו תמוהים מפשט הבנת הגמ'.

[2] לכאורה היה מקום לומר שבזמן שאין המקדש קיים ובטל הטעם משום עולי רגלים אף רבן גמליאל יודה לת"ק "שבשלושה במר חשוון שואלים את הגשמים". אך הגמ' מתעלמת לגמרי מדעת ת"ק וסוברת שבזמן הזה שבטל הטעם משום עולי רגלים יש לשאול גשמים ממוצאי שמיני עצרת. אכן המאירי (תענית י ע"א ד"ה יש מקומות)  מביא דעה כזו: "ויש מי שפוסק ב-ג' מר חשוון שהוא זמן רביעה ראשונה".

[3] וכן דעת הר"ן (תענית ב ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ואיכא למידק) וכן הזכיר דעה זו המאירי (תענית י ע"א) וכן פסק הריא"ז (תענית פ"א ה"ו).

[4] הכפתור ופרח (פרק י עצירת גשמים) פסק כלשון הרמב"ם בפירוש המשנה.

[5] וכן כתב בהלכות תענית (פ"ג ה"י)

[6] וכן משמע מלשון הרע"ב בתענית (פ"א מ"ז ד"ה יצא ניסן).

[7] רש"י (ד"ה אמתי) ביאר דברי רבי יהודה בדין סדר תעניות וז"ל: "אימתי-הוא סדר תעניות". וכן ביאר רבינו גרשום (תענית יד ע"ב). התוס' (ד"ה הכל) ביארו דברי רבי יהודה בדין שאילת גשמים וז"ל: "אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלים ותן טל ומטר בברכת השנים". וכן ביאר  רבינו חננאל (תענית י"ד ע"ב). ונראה שאף רש"י שביאר דברי רבי יהודה בדין סדר תעניות סובר שהוא הדין לדעת רבי יהודה בדין שאילת גשמים שאלולי כן כיצד הקשו על רבי מדברי רבי יהודה.

[8] הרמב"ם אכן הביא דין זה הן לעניין שאילת גשמים (הלכות תפילה פ"ב הי"ז) והן לעניין סדר תעניות (הלכות תענית פ"ג ה"ג) "במה דברים אמורים בארץ ישראל וכל הדומה לה, אבל מקומות שעונת הגשמים שלהן קודם שבעה עשר במרחשון או אחר זמן זה כשיגיע זמנם ולא ירדו גשמים יחידים מתענים שני וחמישי ושני..".

[9] או"ח (סי' תקעה סע' ט).

[10] וכן כתב התוספות תענית  (יד ע"ב ד"ה  הכל לפי השנים) אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים.

[11] אין לפרש דברי רש"י "אם צריכה אותה שנה למטר, כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה" שכוונתו באותה שנה בסופה, שהרי משנה מפורשת היא בתענית פ"א מ"ז שסדר תעניות ובקשת גשמים מסתיים לאחר ניסן "חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן" ולא יותר. אלא נראה שכוונתו בהקדמה בשנה לאחר שנת בצורת.

[12] אכן יש להעיר שהפוסקים לא הזכירו את שתי המצבים שבדברי רבי יהודה אלא הזכירו רק את המקרה של מקומות שבהם צריכים גשמים בימות החמה כנינוה בלבד וכן בהלכות תענית הזכירו רק מצב אחד מדברי רבי יהודה מקומות שזמן ירידת גשמים במקומם שונה מכפי שהוא הארץ-ישראל., אך מתוך ביאור הסוגיה נראה שאין מקום לחלק.

[13] ועיין עוד כף החיים (ס"ק יח, חיי אדם כלל כד סע' י"ד) ערוך השולחן (סי קיז סע' ט) הבין שהב"ח נמנע מלשאול מטר אפילו יחיד בשומע תפילה אך דחה דעתו וכתב :"וכן המנהג פשוט אצלינו וכבר נדפס בסידורים תפילה לעצירת גשמים בשומע תפילה ויש בה ותן טל ומטר ואין לפקפק בזה ורק יזהרו שלא לומר תפילה זו רק בעצירת גשמים הרבה שרואים שהתבואה מקולקלת ולא בעצירה מועטת …".