על הגשמים ועל הניסים

על הגשמים ועל הניסים

מעניין שכאשר הגמ' רוצה לבטא את ההבדל בין דורות ראשונים שהתרחשו להם ניסים ולבין דורותינו שאין לנו ניסים מביאה דווקא את הדוגמא של הורדת גשמים

הרב גבריאל קדוש | חשוון תשע"ג

חודש מר חשוון נתייחד כחודש של התחלתו של הגשם, התורה יחסה זמן מיוחד לגשמים בפסוק "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ" (דברים יא, יד). ומה עתם של גשמים? דורשת הגמ':  "ת"ר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר? תלמוד לומר בעתו" (תענית ו ע"ב).

זמנו המיוחד של הגשם ותופעת הגשמים בכלל, מחייבת עיון שהרי ירידת הגשמים תוארו בחז"ל כתופעה של פלא ונס עד כדי כך שהושוו לתחיית המתים ולא נמסרו מפתחות הגשמים לידי שליח, מפתחות אלו וכן של יולדת ותחיית המתים, נמצאות בידיו של הקב"ה דווקא - "אמר ר' יוחנן שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הם: מפתח של גשמים, מפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים" (תענית ב ע"א).

מקורו של ר' יוחנן הוא שבשלושת דברים אלו כתבו פסוק מפורש שה' הוא זה ש"פותח" תופעות אלו: בגשמים כתוב "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ" (דברים כח, יב) בחיה (יולדת) כתוב "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל, כב) ובתחיית המתים כתוב "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם" (יחזקאל לז, יג).

סדר הנהגתו של הקב"ה מחייב שמפתחות אלו יישארו בידיו של הקב"ה (באופן קבוע מלבד מקרים חריגים, עיין תוס' שם).

בכדי להבין את משמעות עניין זה נראה להתבונן בתופעה של ירידת גשמים בעולם וממנה נלמד לתחיית המתים וליולדת.

המשנה בברכות כותבת: "מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים" ומבארת הגמ' (ברכות לג ע"א): 

"מזכירין גבורות גשמים - מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים, לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושאלה (ותן טל ומטר) בברכת השנים - מאי טעמא? אמר רב יוסף מתוך שהיא פרנסה, לפיכך קבעוה בברכת פרנסה".

ירידת גשמים שקולה כתחיית המתים ושני דברים אלו מבטאים גבורה מיוחדת שקיימת דווקא בהם ולא בעניין אחר; וכביאור המהרש"א: 

"ואני מוסיף בזה על פי מה שנאמר דהגזרה שוה באה מאין חקר שברכת תחית המתים מיוסד בזה, דאין חקר לגבורתו, דגבורת האדם שהוא ממית החיים ואתה גיבור בהיפך זה, שאתה מחיה מתים. וכך הם הגשמים, שבאים בגבורות ומביאים רחמים לעולם".

המהר"ל מבאר את העניין שדווקא אלו נמסרו בידיו של הקב"ה, שבהן יותר מכל יש את השייכות העל טבעית של ריבונו של עולם ורק הוא שהוא מחוץ לטבע לגמרי, יכול להשאיר אצלו את המפתחות שלהם. המכנה המשותף בין שלושת הדברים המצריכים מפתחות של הקב"ה הוא ששלושתם נחשבים יצירה חדשה, מעין לידה, דבר שלא היה קיים במציאות והוא כעת נברא ויוצא מן הכוח אל הפועל. לכן רק הקב"ה יכול לברוא וליצור מציאויות אלו, וכלשון המהר"ל:

 "ומפני כי אלו הדברים השלשה והם מטר חיה תחיה הם אינם בפעל ויוצאים אל הפעל כדמוכח קרא… שזה מורה שכלם דברים יוצאים אל הפעל אחר שלא היו בפעל, הנה הדברים האלו יוצאים מן הכח אל הפועל ואין המוציא רק מי שהוא בפעל לגמרי, וזה השם יתברך שהוא בפעל הגמור… ולפיכך באלו דוקא כתב לשון פתיחה כי אלו דברים נחשבים יציאה לפעל…"

היציאה מחוץ לסדר הנהגתו של הקב"ה בעולם בעניינים אלו מוגדרת כפלא ונס כדברי השיטה מקובצת (ברכות לג ע"א):

 "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. פירוש מתוך שענין גשם הוא דבר פלא ויורדין בגבורה אמר גבורות גשמים. ולהכי פותחין באותה ברכה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים. ותקנוה בתחיית המתים מפני שהגשם הוא כמו תחיית המתים שעל ידי כן העולם חי וניזון".

מעניין שכאשר הגמ' (ברכות כ ע"א) רוצה לבטא את ההבדל בין דורות ראשונים שהתרחשו להם ניסים ולבין דורותינו שאין לנו ניסים מביאה דווקא את הדוגמא של הורדת גשמים:

"אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא… רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם".

בימינו אלו של גשמים וימי נסים על שמירתם והגנתם של ישראל, נראה שחייבים להדגיש שדווקא בג' דברים אלו (חיה, גשמים ותחיית המתים), אין לנו ברירה אלא להסתמך על הנס אך בעניינים אחרים חובה עלינו להשתדל בכל דבר אפשרי לשמירתם והצלחתם של ישראל; וכן כתב מרן הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה, ברכות ב' עמ' 251):

 "למדנו צורת הניסים ושימושם הראוי, שעלינו לקוות עליהם רק במקום קוצר יד ההשתדלות והחריצות הלאומית. אבל במקום שאפשר ע"פ אופנים מוסריים נאותים לחלץ כח ולעמוד בעצה וגבורה לתשועתינו הלאומית, חלילה לנו שיחלישו זכרון הניסים את גבורתינו הכללית. ופותיה ורומיה, המבואר שהיה".

בברכת חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו.