חיזוק בתורה וביישוב הארץ

חיזוק בתורה וביישוב הארץ

על כבוד התורה, חיזוק ודבקות בתורה ובארץ ישראל, וגבורת מתיישבי גוש קטיף בכנס המרכזי לסיום הש"ס בגוש קטיף, בנוה- דקלים.

הרה"ג אברהם אלקנה כהנא שפירא |
סיום הש"ס יום טוב לרבנן
ברשות מרנן ורבנן, קהל קדוש.
 
מה נורא המקום הזה, ומה גדולה השעה הזאת, שנתכנסנו לכבודה של תורה, אנשים נשים וטף. ופותחים בכבודה של תורה: "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת". מעמד של כבוד התורה לסיום הש"ס, הרי הוא יו"ט לרבנן, עבידא יומא טבא לרבנן (עי' שו"ע יו"ד סי' רמו סעי' כו ובביאור הגר"א אות עו, ובפ"ת שם), וכבוד התורה עדיף מתלמוד תורה. הני בני מחוזא אבירי לב נינהו דחזו בכבוד תורה ולא מיגיירו, השפעת התורה עצומה עד כדי תביעה כלפי גויים, אבירי לב דלא מיגיירו (עי' גמרא בברכות יז ע"ב: "אמר רב יהודה: מאן אבירי לב - גובאי טפשאי. אמר רב יוסף: תדע, דהא לא איגייר גיורא מינייהו. אמר רב אשי: בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו, דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו").
 
כבוד התורה
משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה (סוטה מט ע"א), ופירש רש"י (שם) שהיה דורש על כל תג ותג ומראה שאין דבר בטל בתורה. ויש לפרש, שזו המשמעות של "ביטולה זהו קיומה" (עי' מנחות צט ע"א ביטולה של תורה זהו יסודה) - הגמרא לומדת דין משבירת הלוחות: שא"ל הקב"ה למשה, יישר כוח ששיברת, אין דבר בטל בתורה, אפילו שבירת הלוחות מלמדנו הלכה, שביטולה זהו קיומה. ומשום כך כשהתורה מסיימת את שבחו של משה רבינו, כתוב: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", ופירש רש"י (דברים לד, יב) ששיבר את הלוחות. השבח הגדול של משה, שכל מעשיו הם תורה, אפילו מה שלעיננו נראה כשבירה, הרי זה הלכה שביטולה זה קיומה. וזה כבודה של תורה, שאין דבר בטל בתורה.
 
חיזוק ארץ ישראל
חז"ל אומרים (ברכות לב ע"ב), שלושה דברים צריכים חיזוק: תורה, תפילה ודרך ארץ. רש"י פירש דרך ארץ היינו אומן באומנותו וכו'. ונראה לי בעוד אופן (ע"פ דברי הילקוט ראובני בפרשת שלח): "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ מכאן שארץ ישראל צריכה חיזוק". ויתכן שזו כונת הגמרא בברכות, דרך ארץ היינו ארץ ישראל, וכפי שמציינת הגמרא מהפסוק "חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו"
על שלושה דברים מאירועי העבר אמרו חכמים שיהא חשוב בעיננו כאילו הם בהווה ממש, יציאת מצרים מתן תורה ונתינת ארץ ישראל (מכילתא בא, פרשה יח): "תהא בעיניך כאילו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות".
 
השתתפות עם הציבור
איתא בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא קסג): "אפילו צדיק גמור צריך לצער עצמו עם הציבור", הנצי"ב (שם, אות ב) הקשה: מאי רבותא ומהיכי תיתי שלא יהיה כן?
ויש לפרש שגם צדיק גמור, שיש לו בטחון שגזירה עבידה דבטלה, חייב לצער עצמו עם הציבור, עצם הצעקה היא ענין בפני עצמו.
ובשפת אמת כתב על הנאמר במרדכי הצדיק "וישב מרדכי" (שפ"א לפורים, שנה תרל"ד), ששב אל שקו ותעניתו, על אף שמרדכי כבר אמר לאסתר המלכה, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, והיה בטוח כי גזירה עבידא ובטלה, ועם כל זה חזר לשקו ולתעניתו, וז"ל:
"שכן דרך של צדיקים שאף שיודעין הישועה מכל מקום יכולים לזעוק בלב שלם ממש, כמו אם לא היה יודע... אף כי השי"ת לא יעזוב בני ישראל בלי ספק, מ"מ צריכים לצעוק בעת צרה, כמ"ש עת צרה היא ליעקב וממנה יושע".
וזה מה שהדגיש השאילתות, אפילו צדיק גמור שיש לו בטחון מלא בישועת ד', יצער עצמו עם הציבור, ובמיוחד בדבר הנוגע במישרין לכל אחד ואחד מישראל.
(וכתב הפמ"ג בסימן תקע"ד, בכלל כל הפורש מן הציבור, הוא במי שיכול להתפלל ואינו מתפלל).
 
דבקות בתורה ובארץ
עתניאל בן קנז זכה לרשת את קרית ספר (תמורה טז ע"א), וביאר הערבי-נחל ע"פ דברי חז"ל, שבזמן פטירת משה נשתכחו הלכות מישראל, והחזירן עתניאל בפלפולו, ואותן הלכות שהחזיר הם הדברי תורה שהיו קשורים לחבל קרית ספר שבארץ ישראל, וע"כ זכה לירש את קרית ספר. ככל שנדבקים בלימוד תורה ומוסיפים הלכות בישראל, כך זוכים יותר ויותר לנחלה בלי מצרים.
כוחנו באחדות, כאיש אחד בלב אחד "נקהלו ועמוד על נפשם", ביאר הגר"א (אסתר ח, טז) באחדות גמורה. כולנו כאחד משועבדים לד' ולתורתו, להלכה, בלי סיבוכים ופילפולים, מה שאסור אסור, ומה שמותר מותר.
 
גבורת מתיישבי גוש קטיף
המקום הזה, על יישוביו והתורה הנלמדת במקום הזה, מתוך מסירות נפש, מתוך בטחון בד', הוא אות ומופת לכולנו, ואנו באים להתעודד מכם, ולחזק אתכם בימים אלו. ימים של "ונהפוך הוא", ימים של אחדות הנפשות, ימים שעליהם אמרו הראשונים לחלוק כבוד לארץ ישראל. זכויות אלו יעלו ויעמדו לפני הקב"ה להעביר מעלינו ומעל כל ישראל גזירות שונות ומשונות.
 
ויהי רצון שיפתח לבנו בתורתו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו בלבב שלם ויברך את כל הקהל הקדוש, וכל יושבי חבל זה יחד עם כל אחינו בית ישראל, בבריאות טובה ומנוחת הנפש, ונתבשר כולנו בבשורות טובות ישועות ונחמות, ונזכה לסיים את הש"ס בפעמים נוספות, ובמקום הזה בעז"ה אמן ואמן.


[1] דברים שנשא הרה"ג שפירא שליט"א בכנס המרכזי לסיום הש"ס בגוש קטיף, בנוה- דקלים (כ"ה באדר ראשון). הגעתו וביקורו של הרב בגוש וכמובן הדברים, רוממו וחיזקו מאד את רוח התושבים. (עריכה ומקורות- מערכת אמנות עתיך)