משנה וארץ: קביעה למעשרות בצריפין בורגנין ואלקטיות

משנה וארץ: קביעה למעשרות בצריפין בורגנין ואלקטיות

הצריפין הבורגנים והאלקטיות, שלישיית מבנים שאינה נחשבת כבית לעניין דין קביעת הבית למעשר, מופיעה שוב בסוף מסכת אהלות כחלק מהמקומות שאין בהם משום מדור גויים. ננסה בעז"ה להבין מהם המבנים הללו (תוך מחקר לשוני מעניין), ומתוך כך ננסה להבין את העיקרון ההלכתי: דירה שאינה דירת קבע אינה קובעת למעשרות ואינה נאסרת משום מדור גויים. אולם אם היא ראויה לשם 'בית' ונחשבת עבור הדר בה כדירה הרי שהיא כן קובעת למעשרות לאדם שדר בה ולא לאחרים. הצריף הוא מבנה נטול תקרה בעל דפנות נטויות, הבורגן הוא מבנה המשמש בין השאר כמגדל שמירה חקלאי או צבאי, ואילו האלקטיות הן מבנים בעלי תקרה ללא דפנות (רמב"ם) או בתי קיץ הבנויים מחוץ לעיר (ריבמ"ץ ור"ש).

יואל יעקובי | כסליו תשע"ז
הצריפין והבורגנין והאלקטיות – פטורין. (מעשרות ג ז)

משנתנו דנה בשאלה איזה מבנה נחשב כבית לעניין קביעה למעשרות, השלב בו לא ניתן יותר לאכול מהפירות לפני הפרשת התרומות והמעשרות מהם אפילו אכילת עראי. בעז"ה נתרכז במאמר זה בשלושת סוגי המבנים "צריפין, בורגנין ואלקטיות", כשמתוך כך ננסה להבין את העיקרון ההלכתי שמלמד כל אחד מהמבנים הללו.

בעוד שהצריף והבורגן מופיעים בלא מעט מקומות נוספים בספרות חז"ל בהקשרים שונים, דבר שמסייע לנו להתחקות אחר כוונתו המקורית של המונח, הרי שהאלקטיות מופיעות אך ורק כ'צלע השלישית' בשלישיית המבנים הזו. השלישייה עצמה נזכרת כאן ובמקום נוסף בסוף מסכת אהלות, לגבי היתר מדור גויים. כדי להבין את המכנה המשותף לשלושת המבנים הללו ננסה למצוא את הטעמים בשני המקומות, במעשרות ובאהלות.

בית הקובע למעשרות מול 'מדור גויים'

הדין שהטבל נקבע למעשר בכניסתו לבית נלמד בגמרא (ב"מ פח) מהפסוק "ביערתי הקודש מן הבית". על אותם המבנים שאינם קובעים למעשר (ובתוכם שלושת המבנים שהזכרנו) אומר הרמב"ם במשנה תורה: "שכל אלו אין דירתן קבע" (מעשר ד ד). על פניו נראה שהבעיה במקומות אלו היא שהם אינם עומדים בהגדרה שנתנו חז"ל ל'בית' שנאמר בתורה, בגלל שאין אדם דר בהם בצורה קבועה.

את איסור מדור גויים מגדיר הרמב"ם במשנה תורה (טומאת מת יא ז): "מקום ששכנו בו גויים בארץ ישראל – הרי זה מטמא כארץ העמים עד שיבדק, שמא קברו בו נפלים". עשרה מקומות אין בהם משום מדור גויים "לפי שאין דירתן קבועה לא גזרו עליהם טומאה" (משנה תורה שם הלכה י), "לפי שהמקומות הללו האמורים, אין גרין בהם באופן תמידי שנחוש שיקברו בהם, אלא גרים בהם זמן מועט, ולפיכך לא גזרו עליהם ולא הצריכום בדיקה, אלא הן בחזקתן" (פירוש המשנה לרמב"ם אהלות יח ט). גם כאן העובדה כי אין מדובר במקום מגורים קבוע יוצרת את הפטור, אולם כאן אין זה מטעם שאין זה נקרא 'בית' אלא שהעראיות מורידה את החשש של קבורת נפלים.

צריף

בתיאור המבנה של צריף שווים המפרשים שמדובר על מבנה נטול גג שצורתו כמשולש. הרמב"ם (פיהמ"ש לאהלות) מציע שיתכן והשם צריף מגיע מכך שהוא עשוי ממחצלאות של גומא הנקראים 'צריפא'. רמב"ם ור"ש מזכירים את צורת המשולש, והערוך אף הוא מדבר על מבנה משולש, אלא שהוא מפרט יותר שמדובר על "מלון של שומרי שדות", והוא מוסיף ומסביר את הביצוע המעשי של הדבר[1]: "ואותן צריפין מסככין אותן במורביות של ערבה, וקושרין את ראשיהן ומשלשלין אותן מהנה ומהנה בגג וקושרין עד קצותן שלא יפרדו מלמטה"[2].

אפשר להסביר כי צורת הבנייה של צריף (דפנות נטויות המשמשות גם כגג) איננה נוחה למגורים ולכן אין הוא נקרא בית, אולם ע"פ סוגיית הגמרא, לפחות ע"פ פירוש רש"י (עירובין נה ע"ב) נראה כי הצריף שימש למגורי נוודים ולכן הוא איננו בית קבע (רש"י ד"ה 'ויושבי צריפין'). נראה כי שני הפירושים נכונים, ובאמת צורת צריף היא איננה צורה נוחה למגורים ולכן רק נוודים משתמשים בה[3].

הרמב"ם סבור כי הצריף קובע רק לזה שדר בו למעשר. בירושלמי נאמר דין זה לגבי בורגנין ואילו הרמב"ם פוסק זאת גם לגבי יושבי צריפין. מכיוון שכלפי יושבי הצריפים הצריף נחשב כבית, הרי שעבורם הוא קובע למעשרות, אולם מכיוון שאין צורת מגורים כזו נחשבת כבית לרוב בני האדם הוא גם אינו קובע עבורם למעשרות[4].

גגות צריפין

בין אם הבעיה היא העובדה כי מדובר במבנה עראי ובין אם מדובר במבנה שהוא בעייתי מצד עצמו, נראה כי הבעיה היא דווקא כשכל הבית בנוי כצריף – כמשולש, אולם אם רק גגו כך, כשמתחת לגג המשולש יש מחיצות ישרות (כדוגמת בתי רעפים, אף כאלה שאין להם תקרה שטוחה מתחת לגג המשופע) – אין הדבר גורע מהיותו בית. המשנה במסכת מנחות (פרק י משנה ב) מזכירה ישוב בשם 'גגות צריפין', שנקרא כך כנראה בגלל העובדה שגגותיו היו עשויות כצריף, דבר המקובל באירופה המושלגת (צורת הצריף מונעת לחץ של שלג על הגג) אך נדיר בארץ ישראל, ולכן ישוב שכך נבנו גגותיו זכה לשם זה. הדעת נותנת שלא יהיה יישוב שלם שבתיו בנויים כצריף, שהוא כדברי ר"ש, דירה של צער, אלא שבתי היישוב היו בעלי דפנות רגילות ורק מעליהם היה גג בצורת צריף, ולכן שם היישוב הוא 'גגות צריפין' ולא 'צריפין' בלבד[5].

בורגנין

נראה כי גם מבחינה לשונית וגם מבחינה הלכתית הבורגנין הם הרכיב המעניין ביותר, ולו מהסיבה שהמילה הלועזית 'בורגני' משמשת גם בימינו, אם כי משמעותה העברית המודרנית שונה מזו של חז"ל (כפי שנראה בעקבות התהפוכות שעברו על מילה זו בשפות אירופאיות). מובן כי הדיון הלשוני המרתק על גלגוליו הלשוניים והחברתיים של ה'בורגני' אינו מסתיים בתחום מדעי הרוח האקדמיים אלא יכול להיות בעל השלכות הלכתיות גם בימינו.

הראשונים מסבירים בדרכים שונות את מהות הבורגנין, אולם המכנה המשותף לכל הפירושים הוא שמדובר על מבנה שהוא באופן מובהק מחוץ לעיר, בניגוד זועק ל'בורגני' בן ימינו שהוא דווקא עירוני.

הר"ש כותב: "כמין שובכין עשויין בשדות לאצור בהן תבואה", ובדומה לכך הסביר אף באהלות[6]. הרמב"ם מסביר כי אלו "מגדלין העשויין לשמירת הדרכים", אולם באהלות הוא נוקט פירוש הקרוב לזה של הר"ש: "שובכים עשויים להצניע בהן הפירות וכיוצא בהן".

 

מקור המילה בורגנין

יחזקאל קוטשר כותב כי המילה בורגנין יסודה במילה הרומית burgus, ופירושה 'מגדלי צופים קטנים'[7]. בעוד שקוטשר מזכיר דווקא את המשמעות הצבאית של מגדל שמירה, בין השאר של מגדלי השמירה שהיו לאורך הגבול הרומי המבוצר (limes), יהודה פליקס מעדיף להזכיר במשנתנו את השומירה, מגדל השמירה החקלאי. יש להניח שאלו ואלו נקראו בורגנים, והן אלו והן אלו הם מבנים מסיביים, עשויים אבנים חזקות, ששימשו כמגורים זמניים ל'בורגני' (או ה'בורגן'), שיכול היה להיות איש צבא (במקרה של מגדל שמירה צבאי) או חקלאי (במקרה של שומירה). שתי המשמעויות השונות נזכרו בפירוש המשנה של הרמב"ם, כשהפירוש של קוטשר מתאים לדברי הרמב"ם במעשרות, ואילו הפירוש של פליקס מתאים לדברי הרמב"ם באהלות. נראה כי גם הרמב"ם הבין כי 'בורגנין' הוא כינוי לסוג מבנה מסוים בעל שימושים שונים, ולכן במעשרות נקט שימוש אחד ואילו במעשרות שימוש אחר[8].

מבורגנין של המשנה לבורגני של ימינו

ומתי הפך הבורגן של חוץ לעיר לבורגני-עירוני?

לענ"ד נראה שזכר לשינוי המשמעות ממגדל של חוץ לעיר למגדל עירוני מצוי ברש"י (סוכה ח ע"ב ד"ה 'בורגנין') המפרש סוכת בורגנין :"שומרי העיר". בצרפתית עתיקה, אותה הכיר רש"י, המונח burgeis, התייחס בין המאות 10-18 למניינם, ליושבי העיר שנהנו מחירויות מסוימות ומפטור מחוקי המשפט הפיאודליים[9]. יתכן כי המונח הצרפתי הגיע ממצודת העיר, אליה אולי עבר המונח בורגן בצורותיו השונות. מכאן אפשר להבין כיצד עבר המונח ליושבי העיר ולמעמד הביניים העירוני בן ימינו.

מעבר לעניין הלשוני המעניין, חשוב להזכיר בהיבט הפרשני כי אין הדבר מוכרח שרש"י יפרש גם אצלנו בורגן כ'שומרי העיר'. יש להניח כי אף רבותינו הראשונים הכירו מובנים שונים למהותו של הבורגן, והם השתדלו לפרש בכל אזכור שלו בדברי חז"ל את המשמעות המתאימה לאותו הקשר. כאמור, הדבר מוכרח בדברי הרמב"ם שבפירושו למשנה מפרש אחרת את הבורגנין שבמסכת מעשרות מאשר את אלו שבמסכת אהלות.

לסיכום, נראה כי ל'בורגן' ישנן משמעויות שונות, ואולי זוהי הסיבה לכך שהרמב"ם לא מצא לנכון להסביר אותו במשנה תורה, לא בהלכות מעשר ולא בהלכות טומאת מת. הוא הסתפק בהבאת הכלל הזהה גם במעשרות וגם באהלות, לפיהן השאלה היא האם הדירה היא דירת ארעי או קבע, כשיש גם מקרה ביניים, בו מבנה מסוים נחשב כדירת עראי בעיני רוב האנשים אך בעיני הדייר עצמו הוא דירת קבע, ולכן הוא ראוי במידה מסוימת לשם 'בית'. מבנה כזה קובע למעשרות לדייר אך לא לאחרים[10].

אלקטיות

סוג המבנה האחרון בו נעסוק הוא ה'אלקטיות' – שם שאינו מוכר לנו מלבד האזכור במסכתות מעשרות ואהלות. המפרשים זיהו כאן את המילה 'קייטא'=קיץ[11], אולם יש ביניהם הבדלים גדולים בהבנת סוג המבנה. הערוך, ריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש פירשו שמדובר על בתים הבנויים מחוץ לעיר כדי להתקרר שם. מעניין כי גם כאן הדגש הוא על 'מחוץ לעיר', כלומר מיקום הבית מעיד כי הוא אינו דירת קבע. ריבמ"ץ אף מוסיף כי מדובר בבתים של קש, כלומר הם אינם עשויים מחומר ממנו עשויים בתים רגילים[12].

רמב"ם מדבר גם כן על בתי קיץ, אך הוא אינו מזכיר כי מדובר על בתים שנמצאים מחוץ לעיר. במעשרות הוא נוקט במילה 'סוכות'[13], ואילו באהלות הוא מוסיף יותר: "תקרה בלי קירות אלא על עמודים כדי שיכנס בהם הרוח מכל הצדדים וגרים בהם בקיץ, ושם הקיץ קיטא"[14]. מבנה זה ודאי אינו נקרא בית, לפי שאין לו כלל דפנות ואינו עשוי לצניעות כלל[15]. כך הוא מביא גם במשנה תורה בהלכות מעשר ובהלכות טומאת מת (לגבי מדור גויים), והראב"ד מעיר כי אלו הם האלקטיות שנזכרו במשנה[16].

סיכום

אם כנים דברינו, הרי שיש לפנינו שני קריטריונים על מנת שמבנה מסוים יקבע למעשרות: א. שיהא למבנה שם בית, כלומר עשוי בצורה המתאימה לבית. ב. שהמבנה יהיה דירת קבע. במקרה ביניים בו ניתן לכנות את המבנה 'בית', ולוּ כ'דירת צער', והוא מהווה דירת קבע לחלק מהאנשים אך לרובם לא, נחשב כטובל לבעליו אך לא לאחרים.

 

מקורות להרחבה:

יחזקאל קוטשר, מילים ותולדותיהן, קריית ספר, ירושלים תשכ"א. עמ' 16-19.

יהודה פליקס, תלמוד ירושלמי – מסכת מעשרות, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשס"ה. עמ' 155-157.

 להורדת הגיליון לחץ כאן>>

 

[1] הסבר שקוהוט מציין כי הוא לקוח מפירוש ר"ח סוכה יג ע"ב, כשגרסת הר"ח הנכונה היא זו שבערוך.

[2] פליקס מסביר שבבל הערבות מצויות ושם השתמשו בערבות לצריפים, ואילו בארץ ישראל הקנים מצויים, ובהם השתמשו לצריפים שבארץ ישראל.

[3] נראה שזוהי כוונתו של ר"ש (שהרא"ש ורע"ב הולכים בדרכו) במשנה האחרונה של אהלות האומר על צריפין: "דירה של צער היא, כדאמרינן בפרק 'כיצד מעברין' (עירובין נה ע"ב): 'דיושבי צריפין חייהן אינם חיים' ולא קביעי". יש לציין כי מדברי רש"י על הגמרא בעירובין נראה שמבין אחרת את דברי הגמרא על כך שחייהם של יושבי צריפין אינם חיים.

[4] העובדה שמדובר בבית של נוודים אין בה מצד עצמה כדי לגרוע את היותו של המבנה 'בית', כי סוף סוף אותם הוא משמש כבית, אולם מכיוון שמדובר בבית גרוע, כשהסימן לכך הוא היותו בית עראי, ממילא מוכח שאין זה ראוי להיקרא 'בית' אלא לדייריו.

[5] מקובל לזהות את 'גגות צריפין' במקומו של הכפר הערבי סרפנד (כיום נמצא שם המחנה הצבאי הגדול צריפין). מהשם 'גגות צריפין' השתמר (בשיבוש ערבי) החלק הייחודי 'צריפין'-סרפנד. עוד יש לציין כי הרמב"ם גורס במנחות 'גנות צריפין', אולם גירסא זו איננה מתאימה לדברי הירושלמי בשקלים פ"ה ה"א (יג ע"ב) בסיפור על החרש.

[6] באהלות הוא גם משתמש במילה סוכות, אך יתכן שאין הכוונה למבנה עראי כסוכת החג, אלא שנבנה בנייה קלה יחסית ושימושו לא לדירת קבע אלא לתקופה מסוימת בשנה.

[7] מעניין לציין כי המקור הרומי הראשון המאזכר את ה- burgus הוא בן זמנו של המשנה (המאה השניה למניינם). קוטשר מציין כי יתכן שהמילה בורגן בספרותנו קדומה עוד יותר, מפני שהיא מוזכרת במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא בחדש – יתרו, פרשה א) בפיו של רבן יוחנן בן זכאי, שחי כמאה שנה ויותר קודם לעריכת המשנה.

מילה דומה (pyrgos) קיימת גם ביוונית, וחלוקות הדעות מי קדם למי, הרומית ליוונית או ההיפך. ביוונית, אגב, משמעותה היא 'מגדל'. יש הסוברים כי מילה זו בכלל מקורה בגרמנית (baurgs בגוטית, Burg בגרמנית מודרנית), והיא קשורה לשורש Bergen בגרמנית מודרנית שמשמעותו לתת מחסה. אף לערבית (אולי דרך הארמית) הגיעה המילה בּוּרג' (برج), ומשמעות מילה זו עד ימינו היא מגדל.

[8] את השינוי בדברי הרמב"ם אפשר להסביר בהתאם למטרתו בכל מקום. במעשרות הגורם המשמעותי הוא היותו של המבנה ראוי לשם 'בית'. ככזה, הסביר הרמב"ם את הפירוש של בורגן כמבנה מסיבי – מגדל שמירה, מתוך רצון להדגיש שגם מבנה כזה אינו קובע למעשרות, כי אינו עשוי לדירה, לפחות לא לדירת קבע, ולכן אינו נקרא 'בית'. מאידך, באהלות הגורם המשמעותי הוא השאלה האם דרו בבית, ואכן תקופה מסוימת בשנה דרו שומר השדה ומשפחתו בבורגן, ואף על פי כן, מכיוון שאין זו דירת קבע, לא חששו לנפלים. לעומת זאת, במידה ומדובר על מגדל שמירה אין כאן אפילו הווא אמינא לחשוב שהמקום יאסר משום מדור גויים,שהרי המקום אינו משמש למגורים כלל. לכן באהלות העדיף הרמב"ם את הפירוש של שומרי פירות.

 

[9] ראה: עודד היילברונר, מעמד, מעמד הביניים, בורגנות: גנאלוגיה של מושגי מפתח להבנת העולם המודרני. בתוך: גילוי דעת 8 סתיו תשע"ו (בהוצאת סמינר הקיבוצים והקיבוץ המאוחד), עמ' 25-26.

[10] יש לציין כי אף שהרמב"ם הזכיר שגם צריפין טובלים לבעליהם, ולא רק בורגנין כפי שנזכר בירושלמי, לא הזכיר שאלקטיות טובלות לבעליהן, כנראה מפני שע"פ פירושו מדובר על מבנה שכלל לא ראוי לשם בית, מפני שאין לו כלל דפנות, ומבנה כזה אף לבעליו אינו טובל.

[11] פליקס תוהה על כך, שהרי לפי זה היו צריכים הללו להיקרא אלקייטות.

[12] ריבמ"ץ מביא גם פירוש אחר: "משעול שבין ביתו לבית חבירו, כדתניא 'הלקט שבין שני בתים', ובלעז איסטרטילא". נראה שמדובר על סימטה מקורה שאינה עשויה כלל לדירה. לפירוש זה 'אלקטיות' אינו מלשון קייטא.

[13] לפחות כך בתרגום הנדפס ובתרגומו של הרב קאפח.

[14] יתכן כי הרמב"ם מתכוון למבנה אחר בשתי המסכתות ויתכן שהתכוון לאותו מבנה אלא שפירש יותר באהלות. אם במעשרות התכוון לסוכות רגילות כדוגמת סוכת החג, הוא לא יכול היה לפרש זאת גם באהלות, שם 'סוכות' מנויות במפורש כאחד מעשרה מקומות, ולכן לא יתכן שהן הן אלקטיות. בין כך ובין כך במשנה תורה הוא הסביר בצורה זהה את בתי הקיץ, שהם תקרה עם עמודים ללא כתלים/דפנות, גם בהלכות מעשר וגם בהלכות טומאת מת.

[15] אם כי יתכן שמדובר שמהתקרה משתלשלות יריעות העשויות לצניעות, אך לא קירות ממש.

[16] הכסף משנה הבין כהבנה הפשוטה, שהראב"ד מסביר את הרמב"ם, אולם ה'שושנים לדוד' (מובא בתוספות אנשי שם על המשנה באהלות) מסביר כי הוא אומר זאת כתמיהה על הרמב"ם ובעצם מסביר אחרת את האלקטיות, כי לדעתו המבנה שמציג הרמב"ם כלל אינו בית. יתכן שהראב"ד לדעת ה'שושנים לדוד' סובר כשיטת ריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש.