מצות ישוב ארץ ישראל בזמן הזה וחובת העליה לארץ ישראל

מצות ישוב ארץ ישראל בזמן הזה וחובת העליה לארץ ישראל

שקולה מצות ישוב א"י כנגד כל המצוות שבתורה

הרה"ג שלמה גורן זצ"ל | ניסן-אייר תשס"ד

 

ב"ה כ"ה בכסלו תשל"ב

לכבוד

המשמרת הצעירה של המזרחי -הפועל המזרחי

המזכירות העולמית.

שלומכם ישגה לעולם,

שמחתי לשמוע שהנכם עומדים להוציא לאור חוברת בדבר המצוה הגדולה המוטלת על כל יהודי לעלות ולהתיישב בא"י.

אחד מגופי המצוות שעיקרי התורה תלויים בה, היא מצות ישיבת א"י הכתובה בתורה: "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (במדבר לג, נג). שנויה בנביאים: "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם, והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים" (יחזקאל לו, כח). ומשולשת בכתובים: "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה, וישבו שם וירשוה" (תהלים סט, לו).

מצוה זו אינה מיוחדת לעצמה, גם אינה נמנית לדעת הרמב"ם בין תרי"ג מצוות שבתורה, אולם היא ראשית כל המצוות ומטרתן. כל המצוות שבתורה תלויות בה, והיא תלויה בכולן. כמו ששנינו בספרי דבי רב (דברים פ' ראה פיסקה פ): "מעשה בר' יהודה בן בתירה ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים', (דברים יא, לא-לב). וחזרו ובאו למקומם אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה".

וכך אמרו רבותינו ז"ל חכמי התוספתא, בעבודה זרה (פ"ה הל"ב): "ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם, ולא בחו"ל אפילו בעיר שכולה ישראל. מלמד שישיבת א"י שקולה כנגד כל מצות שבתורה".

כבר הוכיחו גדולי הפוסקים מבין הראשונים והאחרונים שמצוה עילאית זו של ישוב א"י נוהגת גם בזמן הזה. כמו שהוכיח זאת הרמב"ן בהוספות שלו לספר המצוות להרמב"ם (מצות עשה ד): "שנצטוינו לרשת את הארץ ולשבת בה". ומסיים שם הרמב"ן: "אם כן היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל אחד ממנו ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה". וכן מתברר מדברי הספרי הנ"ל ש"חזרו ובאו למקומם, אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה". מלמד שגם לאחר הגלות שקולה מצות ישוב א"י כנגד כל המצוות שבתורה.

שקולה היא מצוה זו כנגד כל המצוות, אבל איננה באה במקומן ואיננה פוטרת אותנו מקיומן, נהפוך הוא, היא מחייבת ומקשרת אותנו לקיום כל מצוות התורה, כי היא מהוה רקע להן וכולן יחד מהוות שלימות תורתית- נפשית אחת.

חכמי התלמוד הפליגו מאוד בשבח ישיבת א"י, עד שתלו רוב המצוות שבתורה בקיום מצוה זו. כמו שכתב רבנו הגדול הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה בסוף פ' אחרי מות (ויקרא יח, כה): "כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'". וסגולת ישראל על פני העמים "שהם מיוחדים לשמו (של הקב"ה) בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר 'ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אֹתה... אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים' (ויקרא כ, כד)".

מצוה זו שתי פנים לה, ושלוחותיה מכוונות ונפרדות. האחת מופנית כלפי הציבור, והשניה כלפי כל יחיד ויחיד. זו המכוונת כלפי הציבור מגמתה לרשת את הארץ, כמו שדרשו חכמינו ז"ל (תוספתא עבודה זרה פ"ה הל"ב) את המקרא ביהושע: "כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה' למלחמה" (יהושע ד, יג), ואומר: "ונכבשה הארץ לפני ה' ולפני עמו" (דה"א כב, יח). "וכי עלתה על דעתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום? אלא כל זמן שהם עליה כאלו היא מכובשת, הא אינן עליה כאלו אינה מכובשת".

לביסוס מצות העליה לא"י שעל היחיד דרשו רבותינו (תוספתא ע"ז פ"ה הל"ב) את המקרא בשמואל: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים" (שמואל א כו, יט) - "וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים? אלא שהיה דוד דורש ואומר כל המניח את א"י בשעת שלום, ויוצא (לחו"ל), כאילו עובד עבודת כוכבים, דכתיב 'ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי' (ירמיה לב, מא). כל זמן שהן עליה כאלו נטועין הם לפני באמת בכל לבי ובכל נפשי, הא אינן עליה כאלו אינן נטועין לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי".

קדושת א"י ומעלתה הרוחנית נצחית היא, אינה מתחילה מכיבושה על ידי ישראל, כי נקראת היא נחלת ה' ומיוחדת לשמו מעולם ועד עולם, ונתונה היא להשגחה עליונה מיוחדת ולהשראה מקודשת על פני כל הארצות, ככתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" (דברים יא, יב). והקב"ה נקרא אלקי א"י, ככתוב: "לא ידעו את משפט אלקי הארץ" (מלכים ב יז, כו) כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה (ויקרא יח, כה).

כל התנכרות לישוב הארץ, כל הוצאת דיבה על העם היושב עליה, חטא לא יכופר הוא. וכבר אמרו חכמינו ז"ל (ערכין טו ע"א) שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על שהוציאו דיבת הארץ רעה. כמו שקיומה שקולה כנגד כל המצוות, כך אי קיומה הוא חטא השקול כנגד חטאים אחרים.

עם תקומת המדינה ופתיחת שערי הארץ לפני העם היהודי לרווחה, כולי עלמא מודים שמצות העליה לא"י חלה על כל יהודי, כפי שמתברר מתשובת החתם סופר (יו"ד סי' רלד) ומתשובות בעל ה"אבני נזר" להגאון מסוכאצ'וב (יו"ד סי' תנד), וכפי שהעלה בעל הכוזרי במאמר שני (סי' כג-כד).

אולם ישיבת א"י אינה רק זכות, היא מטילה גם חובות, היא מחייבת ומצוה על שמירת קדושתה וטהרתה העילאית. והן מושגות ע"י קיום כל מצוות התורה, אזהרותיה וסייגיה, ככתוב: "אל תטמאו בכל אלה, כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם" (ויקרא יח, כד).

וכבר אמר התנא ר' מאיר (ירושלמי שבת פ"א הל"ג): "כל מי שהוא קבוע בא"י ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב, מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא" .

זהו הקשר המשולש הנצחי והמקודש בין תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.