בשבח יישוב ארץ ישראל

בשבח יישוב ארץ ישראל

מכתב הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים זצ''ל, בהקדמה לספרו 'יוסף חן' (ח''ב) בשבח יישוב ארץ ישראל

הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים – האדר"ת | ח' ניסן ברכת טוב לפ''ק

 

שיל''ת- בין גאולה לגאולה, יצמיח ה' ישע ותהילה, לאיש רם המעלה ח''נ ידי''נ ורב חביבי, הרב הדרשן המהולל וכו' כש''ת ר' נתן פרידלאנד שליט''א, יהי ה' עמו ויעל וחפצו בידו ויצלח.

 

מאז ראיתי חבוריו המסולאים בענין הרם והנישא ישוב אה''ק אשר לא הניח מקצוע בדרז''ל ודי שרן סמיכין עליהון, המדברים מזה, שלא הביאם לפלא בעיני, אשר לא העיר מדברי רב גדול ומובהק גאון קדוש ונורא, מרן בעל שו''ת חתם סופר חלק ששי, אשר כתב בחידושיו דבר נפלא, וז''ל:

בסוכה (ל''ו ע''א) בד''ה דומה לכושי, שמעתי בשם מו''ר ההפלאה ז''ל בהא דפליגי ר' ישמעאל ורשב''י בברכות, ומסקינן הרבה עשו כרשב''י ולא עלתה בידם. אמר הוא ז''ל: כרשב''י, ולא רשב''י ממש דודאי מי שכוונתו לשם שמים, הובחנו מחשבותיו ונודעו עשתונותיו בודאי יעלה בידו, עכ''ד הרב ודברי פי חכם חן. ומכאן ואילך דברי תלמיד פשוט כמוני.


נלע''ד, דרבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא דואספת דגנך אלא בא''י ורוב ישראל שרויים, והעבודה בקרקע גופה מצווה היא משום ישוב א''י להוציא פרותיה היקרים, ועל כן צותה התורה ואספת דגנך וגו', ובועז זורה גורן השעורים בלילה משום מצווה, וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עסוק בתורה ה''נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה, ואפשר אפילו שאר אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצווה אבל בארצות אחרות, כל שמרבה בישוב העולם הוא ממעט בעבודת ה' מודה ר' ישמעאל לרשב''י. וע''ז אמר אנו סומכים על רבי נהוראי (קידושין פב ע''א), שאמר: ''מניח אני כל האומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה'', היינו בחוץ לארץ. והיינו שמחדש רבא אתרוג הכושי אפילו אינו נדמה אלא כושי ממש, היינו רשב''י וחבריו האמיתיים, מ''מ הא לן והא להו, לבני בבל כשר ולבני א''י פסול, דבעי ישוב א''י ע''י ישראל. ועיי''ש כל שבגולה אשר הוא עמוד ההוראה שכל בית ישראל נשען עליו - ומי יבא אחריו.

ובזה אתי שפיר קושיית המפרשים דר' ישמעאל אדר' ישמעאל ממנחות (צ''ט ע''ב), ובחידושי פירשתי בזה מ''ש בקדושין (כ''ט ע''ב) הא לן והא להו, ע''ש בפירש''י ותוספות ואכמ''ל;

 


ואני בעניותי הראיתי בחידושי שבח מצות ישוב א''י, אשר יתרה לה מכל המצות שבתורה, נוסף על מה שתבו חז''ל בספרי פרשה ראה: ''שקולה מצות ישיבת ארץ ישראל ככל המצות שבתורה'', והוא מדברי מדרש רבה ריש פרשת וישלח, בפסוק ויירא מאוד ויצר לו, ''אמר (יעקב) כל השנים הללו הוא יושב בא''י שמא הוא בא עלי מכח ישיבת א''י, כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו שמא הוא בא עליי מכח כבוד אב''.


 

והנה בסוטה (כ''ח ע''א) פריך הגמרא על מה שכתוב שם במשנה אם יש לה זכות תולה לה, זכות דמאי, אילימא זכות דתורה מי מגניא כולי האי והרי אינה מצווה ועושה היא. ואם כן קשה הכי נמי למה נתירא יעקב מפני זכות מצות ישיבת א''י והרי אינו מצווה כלל ע''ז. ומהא דכבוד אב לא קשה כל כך, דודאי י''ל דמצות כבוד אב שהוא מצווה שכלית, זכותה גדול להגין על המקיימה אף על אינו מצווה כלל ע''ז. והא דס''ד לומר דהא זכות תולה שהוא זכות מצות ת''ת, אינה מצווה שכלית דמצות ת''ת היא מצווה בפני עצמה ולא לימוד הדינים, דלימוד הדינים גם נשים חייבות וכמ''ש המג''א בסי' מ''ז יעו''ש, ובלימוד זה כל בני אדם חייבין, ובסנהדרין (נ''ט ע''א), ורק מצות לימוד התורה שהיא מצות ''והגית בו יומם ולילה'', מזה הוא דנשים פטורות, ומצווה זו חוקית היא, ופריך שפיר, ואם כן מצות ישוב ארץ ישראל הלא היא ג''כ מצווה חוקית, וא''כ מ''ט תגין על עשיו שלא היה מצווה ע''ז וגם לא עלתה לו בשביל מצווה, ומה נתירא? אילו ודאי ידע יעקב גודל מצווה זו שבזכותה נעלה מאוד להגין אף על העושים אותה בלי צווי ובלי כוונת מצווה, ולכן שפיר נתירא, ושאני מצווה זו מכל המצות.

 

ובזה נ''ל לישב מה שראיתי זה שנים רבות בהגהות הגאון ר' צבי הירש חיות ז''ל בגיטין, הקשה לדברי התוס' ריש פסחים, דיושבי חוץ לארץ פטורים מן הראיה, והרי מבואר במדרש רבה בעובדא דתרי אחי שהיו באשקלון שעלו לרגל והגנה עליהם מצווה זו ולא הוזקו בממונם ששלח ה' שני מלאכים בדמותם לשמור ביתם, והרי אשקלון חוץ לארץ היא, וחוץ לארץ אינו מצווה ועושה, ואין זכות תולה לאינו מצווה שעושה - ולדברינו דמצות ישיבת א''י זכות רב ועצום אף להאינו מצווה, לא יפלא שהגינה לאחים שעלו לרגל, דגם מצווה זו בכלל ישיבת א''י, דאף ההולך ד''א בא''י יש לו חלק לעולם הבא.

 

ובדברינו שמצווה זו זכותה רב אף למי שאינו בכלל מצווה זו, נ''ל לבאר דברי רבותינו ז''ל בירושלמי, פ''ד דתענית סוף הלכה א', ובשילהי פתיחתא דאיכא רבתי, וז''ל: אר''ז בוא וראה כמה חצופה א''י שהיא עושה פירות, ולמה היא עושה פירות, תרין אמוראין (כ''ה בירושלמי, ובמדרש שם ר''ח וריב''ל) חד אמר מפני שמזבלין אותה, וח''א מפני שמהפכין את עפרה, עובדא הוי בחד דהוה קאים וכו' עיי''ש. ופירשו בו כל המפרשים דהכוונה לפי שנתקללה גפרית ומלח שרפה כל ארצה, ובכל זאת עושה פירות ולזה אמר מפני שמזבלין אותה, ולזה מועיל לה אף שהיא גפרית ומלח, או שמהפכין את עפרה ורק למעלה היא גפרית ומלח - ובעניותי תמיה לי טובא:

א) דאם יועיל הזיבול וההיפוך א''כ אינה קללה כל כך;

ב) דמבואר להדיא בבלי יומא (נ''ד ע''א, ובירושלמי כלאיים פ''ט, ובכתובות פי''א, ובמ''ר איכה שם) דרק ז' שנים היתה א''י גפרית ומלח ושאלת ר''ז משמע דהיתה על שמוציאה אז, והך דגפרית ומלח היתה בזמן החורבן;

ג)דלא נזכר שם בירושלמי שום רמז להך דגפרית ומלח ע''ש. ובמדרש שם הוא לבתר ר''ז והני אמוראי ע''ש ועוד יש להקשות.

אבל אדמה, שהפירוש האמיתי הוא ע''פ דברי הבבלי בכתובות (קי''ב ע''א): ריב''ל אקלע לגבלא חזינהו להנהו קטיפי (אשכולות) דהוו קיומי כי עיגלי, אמר עגלים בין הגפנים א''ל קטופי נינהו, אמר ארץ ארץ הכניסי פירותייך למי את מוציאה פירותייך, לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו וכו' ע''ש. והכוונה לפי מה שכתוב בתורה ושממו עליה אויביכם, ומבואר במפרשי התורה שהוא קורת רוח לישראל שלא ימצאו שונאינו נחת רוח בארצנו, ע''ש ובת''כ. וה''ט דפירות אה''ק הם משונים משארי ארצות לאשר עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, וכמו שספרו רז''ל מהפלגת גדולתם, וע''כ אמר ריב''ל הכניסי פירותייך, למי את מוציאה פירותייך לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתנו , וא''י היא רק לישראל.

וזה שאמר ר''ז בוא וראה כמה חצופה א''י שאינה עושה כביכול רצון השי''ת, שהיא עושה פירות, ואף בזמן הזה שגלו ישראל מעליה ונתקללה כבר מברכתה הטובה שהיה לה מאז, וכבר קפצה לה כדחז''ל, לאשר לא נתנה לישמעאלים רק לנו, ובכל זאת תעשה פירות, וזהו חוצפה יתירה! - ולזה פריך ולמה היא עושה פירות, ר''ל מדוע עושה כן השי''ת שתעשה פירות לזולתנו? לזה אמר מפני שמזבלין אותה או שהופכין את עפרה, ולא פליגי כלל רק מר כי אתריה ומר כי אתריה, וכך הכוונה: דהואיל שעוסקים בישובה, לכן עומדת להם זכות מצווה זו ונותנת להם פירותיה המבורכים אף בזמן הזה לשבוע מטובה. ומ''ש שם עובדא הוה בחד כו', חסר בירושלמי שם המאמר כמו שהוא באיכה רבתי שם והמפרשים לא זכרוהו יעו''ש, ואינו שייך לדברי האמוראים האלה מאומה.

 

וה' שנותיו יאיר באור מצווה זו, ועיניו ועינינו תחזינה בבנין ירושלים על תלה, ובישוב הארץ כלה, למעלה למעלה, לפאר ולתהלה. כעתירת המצפה לתשועת ה' בקרב עמו ישראל העמוס בעבודה רבה.