"חזק חזק ונתחזק"

"חזק חזק ונתחזק"

לרגל סיום ספר ויקרא- מקור המנהג לעמוד בפסוק האחרון של החומש ולומר "חזק חזק ונתחזק" (מתוך "ענג שבת")

רבנים נוספים |

מאת הרב חיים זוננפלד

 

כתב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קמו סעיף ד), ש"אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה", והרמ"א כתב שם ש"יש מחמירין ועומדין", ובמשנה ברורה (שם ס"ק יט) הביא פוסקים שהכריעו כדעה בראשונה, שאין חובה לעמוד בשעת קריאת התורה, אך כמובן יש בזה משום הידור.


ברם דבר מקובל הוא בקרב הקהל, כי נוהגים לעמוד בקריאות מסוימות - בקריאת עשרת הדיברות (דווקא לגבי קריאה זו חזקו דברי המערערים על העמידה בה בלבד), בקריאת שירת הים, בתענית ציבור כשבעל הקריאה קורא י"ג מידות, וכן בסיומי החומשים נוהגים לעמוד לקראת קריאת הפסוק האחרון של החומש, כגון בפרשתנו, שהיא סיום חומש בראשית.


יש שערערו על מנהג זה, שיש בו, כביכול, משום הבחנה בין קריאה לקריאה, כאילו קריאה שעומדים בה יש בה חשיבות יתירה, והרי אין מקום להעדיף חלק מסוים בתורה על פני שאר דברי התורה. וחז"ל אמרו דברים חמורים כלפי מי שמשבח שמועה אחת על פני שמועות אחרות, וכך אמרו (עירובין סד, א) "כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה - מאבד הונה של תורה", ופירש רש"י הונה של תורה - "כבודה של תורה, וסופה להשתכח ממנו".

 

מסתבר איפוא כדברי האומרים, כי מוטב לעמוד לפחות בכל העליה, שבה הפסוקים שנוהגים לעמוד בהם. ולגבי פרשתנו - טוב לעמוד מתחילת הקריאה לעולה האחרון, שבו מסיימים את החומש.

 

העולה האחרון לקריאת הסיום לא יאמר עם הקהל "חזק חזק ונתחזק", כדי לא להפסיק לפני הברכה.

 

ועוד, יש נוהגים לומר שלוש פעמים 'חזק', שהן גימטריא של 'משה'.