ועננו בורא עולם

ועננו בורא עולם

הלכה שמורה לנו להוסיף בקשה מיוחדת לגשמים בכל יום מימות החורף בעת עצירת גשמים, לא מצאנו כתובה בשו"ע. במאמר זה נברר מהו מקור המנהג להוסיף בקשה זו, נעמוד על משמעותה.

הרב אברהם סוחובולסקי |
'ועננו בורא עולם...'  תפילת היחידים או תפילת הציבור
 
בשנים האחרונות, מחמת מיעוט גשמים בתקופת החורף, נוהגים אנו להוסיף בתפילת שמונה עשרה, בברכת 'שומע תפילה' בקשה מיוחדת: 'ועננו בורא עולם'. היחיד (בתפילת הלחש) ושליח הציבור (בחזרת הש"ץ), נוהגים להוסיף תוספת זו בכל תפילות היום: שחרית, מנחה וערבית.
הלכה שמורה לנו להוסיף בקשה מיוחדת לגשמים בכל יום מימות החורף בעת עצירת גשמים, לא מצאנו כתובה בשו"ע.
במאמר זה נברר מהו מקור המנהג להוסיף בקשה זו, נעמוד על משמעותה ; נבחן האם היא תפילת ציבור או תפילת יחידים, ומי ראוי לאומרה, שליח הציבור או היחידים; וכן נלמד מתי ראוי לאומרה ומתי יש להפסיק לאומרה.
 
א. תוספת 'ועננו בורא עולם' בסדר תפילת הציבור בתעניות
 
המשנה במסכת תענית (פ"א) מבארת שבזמן שיש עצירת גשמים, תקנו חז"ל סדרת תעניות, ובסדרת התעניות האחרונה אף תקנו סדר תפילות מיוחד. ישנה הדרגתיות בקביעת התעניות. חז"ל תקנו שאם הגיע י"ז מרחשוון ולא ירדו גשמים, מתענים רק היחידים שלוש תעניות, בה"ב. אם הגיע חודש כסלו ולא נענו, בית הדין גוזר על הציבור כולו שלוש תעניות, בה"ב. אם עברו אלה ולא נענו, גוזר בית הדין על הציבור עוד שלוש תעניות, בה"ב, אלא שהפעם אסורים באכילה כבר מבעוד יום. עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עליהם עוד שבע תעניות. בשבע התעניות האחרונות תקנו חז"ל סדר תפילה מיוחד. כפי שמתבאר במסכת תענית (פ"ב משנה א-ד):
א. סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה (יונה ג) וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם:
ב. עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש:
ד. על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזהברוך אתה ה' גואל ישראל
על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות
על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה
על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה
על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה
על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה
על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ.
חז"ל תקנו שש ברכות נוספות לתפילת שמונה עשרה, שיש בהן דברי התעוררות ובקשה שהקב"ה ישמע בקשתנו. אחת היא המשך ברכת 'ראה בעניינו' ואינה ברכה בפני עצמה, ולאחריה שש ברכות נוספות עם סיומת מיוחדת לכל אחת מהן. לאחר מכן חוזרים לברכת 'רפאנו', וממשיכים את התפילה כרגיל.
במשנה ובגמרא לא הוזכרה בקשה הנוספת לברכת 'שמע קולנו', וכן פסק הרמב"ם[1], וכסדר שפסק הרמב"ם כתב גם הרב יעקב עמדין בסידורו 'בית יעקב', בשער 'חשרת מים' (חודש חשוון).
הטור (או"ח, סי' תקעט) הזכיר את הנאמר במשנה וברמב"ם, אך הוסיף מתוך 'סידור הגאונים' בקשה הנוספת לברכת 'שמע קולנו'; וזו לשון הטור:
כל יום ויום מז' תעניות האחרונות או שאר תעניות שמתריעין בהם עושין כסדר הזה .... ובסידור הגאונים מסדר זה אחר קריאת הספר לפי שאז נתקבצו כל העם וזה סידורו ....ויתפללו היחידים י"ח ברכות וענינו בש"ת ויחזיר ש"צ התפלה אבות וגבורות וקדושת השם אתה חונן השיבנו וסלח לנו ויאמר כל הסליחות והוידויין ...ראה בענינו וכו' ענינו ה' ענינו וכו' ...בא"י גואל ישראל....בא"י זוכר הנשכחות... בא"י שומע תרועה.... בא"י שומע צעקה ... בא"י ש"ת ... ברוך אתה ה' העונה בעת צרה... בא"י מרחם על הארץ ....רפאנו ה' וכו' ושמע קולנו ה' אלהינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו ועננו בורא עולם במדת רחמיך בחר בעמו ישראל להודיע גדלו והדרת כבודו שומע תפילה תן טל ומטר לברכה על פני האדמה ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותך ומעושר מתנת ידיך שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל מיני פורענות ועשה לה תקוה ואחרית שלום חוס ורחם עלינו ועל כל תבואתה ופירותיה וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה וחיים ושובע ושלום כשנים הטובות והסר ממנו דבר וחרב ורעב וחיה רעה ושבי וביזה ויצר הרע וחולאים רעים וקשים ומאורעות רעות וקשות וגזור עלינו גזירות טובות מלפניך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו כי אתה שומע תפלת כל פה בא"י שומע תפילה...
וכן פסק השו"ע (או"ח, סי' תקעט, סעי' ב):
סדר התפלה ושש ברכות שהוא מוסיף ותקיעות שהוא תוקע, מבואר יפה בטור בסימן זה.
 
נמצאנו למדים שהמקור לתוספת 'ועננו בורא עולם' בברכת שמע קולנו הינו בטור, בשם 'סידור הגאונים'. אך למעיין בדבריו נראה, שבקשה זו נאמרה רק בהמשך לתפילות היום, ביום התענית, וכן שרק שליח הציבור אמרה, אך לא נאמרה בכל יום ויום, ולא אמרוה היחידים בתפילת הלחש.
תפילת 'ועננו בורא עולם' הינה תפילת ציבור, ולכן נאמרת רק בזמנים מיוחדים כתעניות ציבור, ועל ידי שליח הציבור, ואינה תפילת היחיד, המבקש על צרכיו הפרטיים.
 
סדר התפילה שכתב הטור נפסק בספר 'פאת השולחן' (סי ב, סעי' יא), לאומרו בזמני תעניות על עצירת גשמים:
ובא"י נוהגים כל סדרי תעניות ראשונות ואמצעיות ואחרונות על עצירת גשמים בכל חומרתם ומתריעין בשופר הכל כדיני הגמ' המסודרים בטוש"ע א"ח סי' תקע"ה ומוסיפין שש ברכות בז' תעניות אחרונות. בשחרית ומנחהכסידור הטור בסי תקע"ט ומתפללין נעילה והנעילה אין אומרים הששה ברכות רק מה אנו וכ"ו כמו בניעלה דיו"כ...
הרב טוקצינסקי בספרו 'עיר הקודש והמקדש' (ח"ג, פרק כה)[2], כתב שמנהג הוספת הברכות בתעניות הצטמצם, ואין מוסיפים שש ברכות אלא רק תוספת 'ועננו בורא עולם' בברכת שמע קולנו. אך מודגש בדבריו שבקשה זו נאמרה רק בזמני תענית ורק שליח הציבור אמרה, ולא כתב שבקשה זו נאמרת כל יום, ולא שהיחידים אומרים אותה.
באר"י נוהגים בעצירת גשמים סדרי תעניות האמורים במשנה ובגמרא (תענית י) ובטוש"ע (סי' תקעה). והש"ץ אומר בשמע קולנו תפילת 'ועננו בורא עולם'. אבל הוספת שש הברכות המובאות בטור ונזכרות בשו"ע (סי' תקעה סעי' ד) לא נהוג. גם מתפילת נעילה(אם כי מובאה גם בפאת השולחן סי' ב סעי' יא) לא ראינו נוהגים.
 
נראה שהמנהג לאמירת 'ועננו בורא עולם' בכל יום, על ידי היחידים בתפילת הלחש, נלמד ממקור אחר.
 
ב.  תוספת 'ועננו בורא עולם' לצריכים גשמים בימות החמה
 
יש מקור נוסף העוסק בתוספת בקשת גשמים בברכת 'שמע קולנו', אלא שהוא עוסק בבקשת גשמים בימות החמה. הגמרא בתענית (יד ע"ב) דנה בשאלה שנשאלה ע"י 'בני נינוה', שזקוקים היו לגשמים גם בימות החמה בתקופת תמוז; וזו לשון הגמרא:
שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים[3] דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה. מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.
רש"י (ד"ה: ובשומע תפלה) מבאר:
אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה, דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפילו ביחיד - משום דזמן צבור הוא, אבל במילתא אחריתי, דהוי ליחיד ולא לצבור, כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא - בשומע תפלה הוא דמדכר ליה, ולא בברכת השנים, כדאמרינן במסכת עבודה זרה (ח, א) ובברכות (לא, א): אם היה לו חולה בתוך ביתו - מזכיר עליו בברכת החולים, ולבסוף מוקמינן: והלכתא בשומע תפלה, כך שמעתי.[4]
פסקה הגמרא,ה שבני המקומות הצריכים לגשמים גם בימות החמה, בזמן שהציבור (שאר תושבי א"י) אינם צריכים, אינם יכולים לשאול גשמים ב'ברכת השנים', ודינם כיחידים השואלים על צורכיהם הפרטיים, בברכת 'שומע תפילה'.
לפי זה פסק הרמב"ם (הלכות תפילה, פ"ב הל' יז):
מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה
וכן נפסק ב'שולחן ערוך' (או"ח סי' קיז סעי' ב):
יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה.
 
אלא שעדיין יש לברר, מה כוונת הגמרא 'כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה'? ייתכן שהגמרא קבעה רק שדינם כיחידים ולכן מקומה של בקשתם בברכת 'שומע תפילה', אך לאומרה שם יכולים הן היחיד והן שליח הציבור, וייתכן שהגמרא קבעה שדינם כיחידים לא רק לעניין מקום בקשתם בתפילה, אלא שבקשתם הינה פרטית במהותה (אף שמבקשים אותה אנשים רבים), ולכן כל אחד יכול לבקש זאת בתפילת היחיד בלחש, בברכת 'שומע תפילה', אך בתפילת הציבור בחזרת הש"ץ, אין לאומרה כלל.
 
1. התוספת ב'שמע קולנו' היא בתפילת היחיד ולא בתפילת הציבור
 
הט"ז (או"ח, סי' קיז ס"ק ב) דייק בלשון רש"י: 'ובשומע תפילה אמרי' לשאלת מטר כיחיד השואל צרכיו', שבני נינוה ישאלו רק בתור יחידים, דהיינו בתפילת הלחש, אך בברכת 'שומע תפילה' בחזרת הש"ץ, שהינה תפילת הציבור, אין לשאול גשמים. הט"ז מבאר את דברי הב"ח[5] שאין לשאול גשמים בתפילת הציבור בחזרת הש"ץ, אך ודאי שכל יחיד יכול לבקש צרכיו בתפילת הלחש; וזו לשון הט"ז:
נ"ל דהא דבצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפי' בש"ת... וראיתי למו"ח ז"ל שכ' קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמנ' אפי' בש"ת אלא מרצים בתענית וסליחות כו'. ושמעתי ששני גדולים עשו מעש' בעת עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א אל עמיו באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמי' עכ"ל. אם יש עיקר לקבלה זו נר' פשוט שבתפלה של הש"ץ קאמר ולא מטעם הטריחו כלפי שמיא דלא נמצא דבר זה אלא בההיא דרבא פ"ג דתענית דף כ"ד שכמעט שלא נענש על שביקש גשמים בתמוז שלא לצורך כדפרש"י התם והיינו שהיה רוצה להראות למלך שיש לו כח להתפלל על הנס כמו דאי' שם אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח טעם למנוע בקשה של גשמים בשומע תפילה כדאי' בסי' קי"ט ששואל אדם צרכיו בש"ת ועמ"ש שם וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה אם לא שהש"ץ מזכיר זה בחזרת התפלה זה אינו נכון מטעם שזכרתי שאז נעשה תפלת צבור...
 
2. תוספת ב'שמע קולנו' היא בין בתפילת היחיד ובין בתפילת שליח הציבור
 
ה'חכמת שלמה' (סי קיז, סעי' ב) הבחין בין דברי רבי, שאמר 'שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה' לבין מסקנת הגמרא, שאמרה 'והלכתא: בשומע תפלה', ולא הדגישה 'כיחידים דמיתו'. לדעת רבי, רק על היחידים לאומרה, בברכת 'שומע תפילה' ואין שליח הציבור אומרה. לעומתו, דעת ר' יהודה היא שהן היחיד והן שליח הציבור מוסיפים אותה בברכת 'השנים'. מסקנת הגמרא היא שרק לעניין מקום התוספת נפסק כרבי, דהיינו שישאלו ב'שומע תפילה', אך לא לעניין החשבתם כיחידים, ולכן הן היחיד והן שליח הציבור ישאלו גשמים ב'שומע תפילה'.
 
ניתן להבין שיסוד המחלוקת בין הט"ז לבין ה'חכמת שלמה', הינה בהגדרה של תפילת שליח הציבור. לדעת הט"ז, שליח הציבור הינו שליח של כל ישראל, ותפילתו הינה תפילת כל ישראל, ולכן אף שבמקום מסוים זקוקים לגשמים, אין זה ראוי ששליח הציבור שם, יזכיר בתפילתו את צורכיהם, משום שהוא שליח ציבור של כל ישראל. לדעת ה'חכמת שלמה', תפילת שליח הציבור היא תפילת אנשי מקומו, ולכן כאשר אותו מקום זקוק לגשמים, ושאילת הגשמים הינה צורך הרבים, ראוי ששליח הציבור יאמרה בחזרת הש"ץ.
 
3.  הן היחיד והן שליח הציבור לא יוסיפו תוספת ב'שמע קולנו'
 
ה'מגן אברהם' (סי' קיז, ס"ק ג ד"ה: בש"ת) הביא את דעת הב"ח, שאף שנפסק שיכולים לשאול גשמים בברכת 'שומע תפילה', מכל מקום נמנע מלשאול גשמים באופן מפורש משום חשש סכנה 'דמטרח קמי שמיא', אפילו שיש צורך; וזו לשונו:
...כתב הב"ח מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בש"ת אלא מרצין לפניו בתענית ובסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר וכו' ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת הגשמים ונאספו לעמם באותו השנה ותלו הדבר על שהטריחו כלפי שמיא ע"כ ועסי' תקע"ה ס"ט...
ה'מגן אברהם' הוסיף: 'ועסי' תקע"ה ס"ט', ושם נאמרה ההלכה שמקומות שעונת הגשמים שלהם לא כמו בארץ ישראל ויש עצירת גשמים, יעשו סדר תעניות לפי זמנם. כלומר, ה'מגן אברהם' מציע שיעשו סדר תעניות ויאמרו התפילות שנאמרות בהן, רק שלא יאמרו 'ותן טל ומטר', שכן יש בדבר סכנה.
וכן כתבו 'אליה רבה' (סי' קיז, סעי' ב) ו'מחצית השקל' (סי' קי"ז, ס"ק ג). ה'פרי מגדים' ('משבצות זהב', סי' קיז אות ב) כתב שאין לומר 'ותן טל ומטר', וה'משנה ברורה' (סי' קיז ס"ק ט) הדגיש שהש"ץ אינו מתפלל על הגשם ב'שומע תפילה'. לא ברור בדברי ה'משנה ברורה' מה מנהג היחידים בתפילת הלחש, האם הם שואלים גשמים במפורש בתפילת הלחש, כדעת הט"ז, או שאף היחידים לא שואלים במפורש, כדעתו של הב"ח.
אכן מצאתי בסידור 'מנהג פוזנא' נוסח 'ועננו בורא עולם' שלא מוזכר בו 'ותן טל ומטר' אלא 'ותן ברכה', ומתאימים הדברים לדעת הב"ח.
לעומתם, ה'ערוך השולחן' (או"ח סי' קיז סעי' ט) פסק כדעת הט"ז, שאפשר לומר בשומע תפילה 'ותן טל ומטר'. והואיל והזכיר דעת הט"ז, נראה שדעתו היא שרק היחיד בתפילת הלחש מזכיר זאת, אך שליח הציבור בחזרת הש"ץ אינו מזכיר זאת; וזו לשונו:
ודע שיש מן הגדולים שהזהירו דגם בשעת עצירת גשמים אצלינו בימות החמה, שכתבנו לשאול ב"שומע תפילה", מכל מקום לא יאמרו "ותן טל ומטר" רק ירבו בתחנונים בפסוקים ומזמורים של מטר. וכתב ששני גדולים נענשו על זה (ב"ח, והביאו המגן אברהם סעיף קטן ג'). אבל יש חולקים בזה (ט"ז סעיף קטן ב'), וכן המנהג הפשוט אצלינו.וכבר נדפס בסידורים תפילה לעצירת גשמים "שומע תפילה", ויש בה "ותן טל ומטר" ואין לפקפק בזה.
כדעת הט"ז וכפסיקת 'ערוך השולחן', אכן הודפס בסידור 'תהילת ה'', ולפני נוסח 'ועננו בורא עולם' נכתב:
היחיד יכול לאומרה בתפלת לחש אבל בחזרת הש"ץ אין לאמרה (שו"ע סי קי"ז).
 
 
אם כך, את מקור המנהג לאמירת 'ועננו בורא עולם' בכל יום, היחידים בתפילת הלחש ושליח הציבור בחזרת הש"ץ, עדיין לא מצאנו.
 
ג.  תוספת 'ועננו בורא עולם' - מנהג ימינו
 
לאור שני המקורות שהוזכרו לעיל, האחד בנוגע לתוספת לתפילת הציבור בזמני תענית, והשני בנוגע לתוספת לתפילת היחידים השואלים לצורכיהם, יש מקום לבאר את מנהגנו.
 
1. תוספת 'ועננו בורא עולם' לצריכים גשמים בימות הגשמים
 
לכאורה אפשר היה לומר, שמנהגנו הוא על פי הבנת ה'חכמת שלמה' (שהוזכרה לעיל), שמקומות הצריכים גשמים בימות החמה, הן היחיד והן שליח הציבור שואלים ב'שומע תפילה', משום ששליח הציבור הוא שליח הרבים בבית הכנסת. המנהג בימינו הוא העתקה של המנהג להוסיף בקשות של יחידים וכן של רבים ב'שומע תפילה', אף לארץ ישראל בימי עצירת גשמים, לשאול גשמים בימות הגשמים ב'שומע תפילה'. אלא שעל פי הבנה זו, אין לחלק בזמנים שמתחילים לבקש היחידים ושליח הציבור, אלא ראוי שכולם יתחילו מאותו זמן: משעה שצריכים לגשמים, וכן יפסיקו באותו הזמן: בשעה שכבר אין צורך לבקש יותר, לאחר שנתקיימה בקשתנו. אך לקמן יתברר, שהמנהג הוא שמי"ז חשוון רק שליח הציבור מוסיף תפילת 'ועננו בורא עולם', ורק מר"ח כסלו מוסיפים גם היחידים לומר 'ועננו בורא עולם'. ואם כך יש למצוא מקור אחר למנהגנו.
 
2. תוספת 'ועננו בורא עולם' - הסבת מנהג סדר התעניות לתוספת תפילות
 
כפי שהובא לעיל בגמרא ובפוסקים, בזמן עצירת גשמים בימות הגשמים בארץ ישראל, תקנו סדר תעניות ותוספת ברכות בימי התענית, ולא הוסיפו תוספת מיוחדת לתפילה משום שבימות הגשמים אנו כבר שואלים גשמים, בברכת 'השנים'. רק במקומות שצריכים גשמים בימות החמה, כשאין שואלים גשמים בברכת 'השנים', תקנו שישאלו ויבקשו בברכת 'שומע תפילה'. לאור הבנה זו, תמוה המנהג שהשתרש בימינו, לשאול גשמים ולבקש 'ועננו בורא עולם' בברכת 'שומע תפילה'.
ואכן כבר הובאו לעיל דברי 'פאת השולחן' והרב טוקצינסקי בספרו 'עיר הקודש והמקדש', שבזמן עצירת גשמים תקנו סדר תעניות ותפילות, ולא הזכירו כלל את המנהג לומר בכל יום בקשת גשמים 'ועננו בורא עולם' בברכת 'שומע תפילה'.
  
מכל מקום מנהג אמירת 'ועננו בורא עולם' בכל יום בתפילה הוזכר בלוחות השנה כגון, ב'לוח ירושלים' (דינים ומנהגים, תש"ה חודש חשוון):
אם עבר י"ז חשוון, זמן רביעה ראשונה, ולא ירדו גשמים מתחיל הש"ץ לומר תפילת "ועננו בורא עולם" בשומע תפילה, והיחידים מתחילים לנהוג סדר תעניות ואם התענו על גשמים ונענו אחר יום התענית, אומרים ברכת הודאה אחר תפילת שחרית, ואין אומרים תחנון בתפילה זו.
וכן בלוח 'שנה בשנה' (היכל שלמה, י"ח מרחשון, משנת תשכ"ג ואילך) כתוב:
אם עבר י"ז בחשון , זמן רביעה ראשונה, ולא ירדו גשמים מתחיל הש"ץ לומר בחזרת התפילה בברכת שומע תפילה את תפילת "ועננו בורא עולם". ומתחילים לנהוג סדר תעניות של יחידים. ואם התענו על גשמים ונענו, אחר יום התענית, אומרים ברכת הודאה אחר תפילת שחרית, ואין אומרים תחנון בתפילה זו.
ואילו בספר 'הליכות שלמה' (ח"א תפילה, פ"ח, דבר הלכה אות לח) הוסיף הגרש"ז אויערבך שגם יחידים יאמרו:
וזמן התחלת תפילה זו, להש"צ מי"ז בחשון ולציבור מר"ח כסלו, כזמני התענית השנויים במסכת תענית (י ע"א). ומ"מ אין תפילה זו חובה אלא רשות.
 
מתברר שהמנהג הוא שמי"ז מרחשוון מתחיל רק שליח הציבור לומר בחזרת הש"ץ "ועננו בורא עולם", וכל הציבור מצטרף מר"ח כסלו.
לאור האמור בספר 'הליכות שלמה', שהשווה מנהג זה לדיני סדר תעניות, נראה שיש כאן הסבת מנהג סדר התעניות להנהגת תוספת תפילות. ומסתבר לומר, שבשעת עצירת גשמים היה מקום אף לקיים גזרת תעניות ברציפות, כל יום, אלא הואיל ואין הדבר אפשרי, תקנו זמנים מיוחדים בלבד. בתוספת תפילה אין טרחה וצער מרובים, לכן לאחר שהסבנו את התעניות לתוספת תפילה בלבד, אפשר לנהוג כן כל יום.
יש הקבלה בין הזמנים של אמירת התפילה 'ועננו' ובין זמני התעניות. ביום י"ז חשוון התענו רק פרנסי הציבור[6]. בימינו, שהסבנו זאת לתוספת תפילה, נהגו שיאמר אותה דווקא שליח ציבור. בר"ח כסלו כל הציבור הצטרף לתענית, ולכן בימינו, שהסבנו זאת לתוספת תפילה, נוהגים שכל הציבור יוסיף בתפילתו 'ועננו בורא עולם' בברכת 'שומע תפילה'.
 
לפי הבנה זו, הזמן להפסקת אמירת 'ועננו בורא עולם', תיקבע לפי זמני הפסקת סדר התעניות של הציבור, כמבואר בגמרא (תענית, כה ע"ב). וכמו שנפסק ב'שולחן ערוך' (או"ח סי' תקעה סעי' יא):
היו מתענים על הגשמים ונענו, כמה ירדו ויהיו פוסקין מן התענית, משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח; ובבינונית, שני טפחים; ובעבודה, שלשה טפחים.
 
ואכן בספר 'הליכות שלמה' (פ"ח סעי' כז) השווה הגרש"ז אויערבך את תפילת 'ועננו בורא עולם' של שליח הציבור לדיני סדרי תעניות, ומכל מקום, הוסיף שהיחידים יכולים להמשיך לומר 'ועננו בורא עולם' בתפילת הלחש כל עוד צריכים הם לגשמים, כי אין זה נגרע משאר צרכים ששואל היחיד ב'שומע תפילה'.
הבנה זו שהמקור לתפילה 'ועננו בורא עולם' היא תפילת השליח ציבור בתעניות. נמצאת בסידור 'תפילה ברורה', שהודפס לפני תפילה זו: 'ואומרה בשומע תפילה (טור אור"ח סי תקע"ט)'
 
 סיכום
 
מצאנו שלוש משמעויות לתפילת 'ועננו בורא עולם':
1. תפילת היחיד השואל צרכיו הפרטיים (דעת הט"ז, שבמקומות הצריכים לגשמים אף בימות החמה, היחיד שואל בברכת 'שומע תפילה' ולא שליח הציבור).
2. תפילת הרבים השואלים על צורכי אותו המקום (דעת 'חכמת שלמה', שבמקומות הצריכים לגשמים אף בימות החמה, הן היחיד והן שליח הציבור שואלים בברכת 'שומע תפילה').
3. תפילת הציבור השואלים על כלל ישראל (במקום סדר תעניות, מוסיף שליח הציבור תפילה זו בברכת 'שומע תפילה').
מנהגנו, שהש"ץ מתחיל לומר 'ועננו בורא עולם' מי"ז מרחשוון בחזרת הש"ץ, והיחיד בתפילת הלחש מר"ח כסלו, נובעמהסבת סדר תעניות לסדר תפילות. ולאור זה תפילת השליח ציבור 'ועננו בורא עולם' יש לה משמעות של תפילת ציבור.
לכן, אם ירדו גשמים, מפסיק שליח הציבור לאומרה. הואיל ונענו, אין ראוי להמשיך לבקש בתפילת ציבור. מכל מקום, היחידים יכולים להמשיך לשאול כל עוד זקוקים לגשמים, כדין יחידים השואלים על צורכיהם הפרטיים.
 


[1] הלכות תעניות, פ"ד הלי"ד: 'ואומר רפאנו ה' ונרפא וכו', וגומר התפלה על הסדר ותוקעין בחצוצרות, וכסדר הזה עושין בכל מקום'.
 
 
[2] וכן ב'ספר ארץ ישראל' , מענייני תפילה, סי' ב סעי' ז.
[3] הרי"ף גרס: 'או כצבור דמינן ובברכת השנים'.
[4] וכן כתב התוספות (תענית, יד ע"ב ד"ה: שלח להו כיחידים דמיתו): 'פירוש ובשומע תפלה תאמרו תפלת תענית [ הגהות הב"ח-תפלת מטר] והא דיחיד אומר ותן טל ומטר בברכת השנים אע"ג שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא אבל בני נינוה הוו יחידים אפי' בתקופת תמוז צריכין למטרא.
ד"ה הכל לפי השנים - אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים'.
לפי גרסת הב"ח, שאלתם הייתה על שאילת גשמים, ולפי הגרסה המובאת בדף, שאלתם הייתה על תפילת תענית ואולי הכוונה ל"ועננו בורא עולם". עיין לקמן בהמשך המאמר.
[5] דעת  הב"ח תובא לקמן בדברי ה'מגן אברהם' בהמשך המאמר. 
[6] תענית פ"א מ"ד; ועיין פירוש תוספות יו"ט, ודחה פירוש הרע"ב והרא"ש.