לע"נ מאיר פרנקל ז"ל – איש ישר דרך, עובד אדמה סקירת מאמריו של מדריך חקלאי

לע"נ מאיר פרנקל ז"ל – איש ישר דרך, עובד אדמה סקירת מאמריו של מדריך חקלאי

מאיר פרנקל ז"ל היה איש ישר דרך, 'דובר אמת בלבבו', ו'תוכו כברו'. הוא היה איש אדמה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו הטהורה

הרב יואל פרידמן | ניסן תשע"ג

מאיר פרנקל ז"ל היה איש ישר דרך, 'דובר אמת בלבבו', ו'תוכו כברו'. הוא נהג לומר את מה שעל לבו בלא עטיפות אך בעדינות, כדי לא לפגוע חס ושלום באיש. הוא היה איש אדמה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. כל חייו עסק בהדרכה, הוא שימש מדריך חקלאי במטעים, וגם לאחר שיצא לפנסיה, המשיך להדריך בלא תשלום רבים מחקלאי הדרום ודרום הר חברון. רבים הכירו אותו, ופעמים רבות כשנסענו איתו לסיורים, זכינו ליחס מכובד יותר – שכן הוא היה בר סמכא ושם דבר. בתחילת דרכו מאיר לא היה איש שומר תורה ומצוות, הוא היה 'מפא"יניק' אמיתי, מחובר אל כל רגב באדמתה של ארץ ישראל, ובמשך השנים הוא נקשר אל מסורת ישראל, עד שהיה מעמודי התווך של בית הכנסת בגני עומר.

הקשר שלנו, חברי מכון התורה והארץ עם מאיר, התחיל מיד עם הקמת המכון, בשנת תשמ"ו, ערב שנת השמיטה. החיבור בין התורה לבין החקלאות המודרנית המתחדשת כבש את לבו. הוא ייעץ, עזר והדריך אותנו בכל ההיבטים המקצועיים של החקלאות במטעים, וניסינו יחד למצוא פתרונות לבעיות הלכתיות בתחום זה. הוא ארגן לנו סיורים מקצועיים וערך יחד עם האגרונום מרדכי שומרון ניסויים שונים. בשורות הבאות ברצוני לערוך סקירה מקוצרת של הנושאים שהוא טיפל בהם וגם כתב עליהם מאמרים ב'אמונת עתיך' או בספר 'התורה והארץ', בבחינת 'דבריהם הם זיכרונם'. יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו הטהורה.

 

א. במסגרת בירור על הגדרת 'עונת המעשרות' בפירות השקד, ביקשתי ממאיר שיכתוב סקירה קצרה ובה נתונים השייכים לנושא זה ('גידול השקד', התורה והארץ ד, עמ' 150); להלן כמה מנתונים אלו: משך הפריחה של עץ השקד הוא  28-25 יום. יש מי שנוהג לאכול את השקד בעודו ירוק (15%-10% משיווק השקדים), ועונת אכילת הפרי הירוק היא לכל היותר עד חודשיים לאחר החנטה. ייתכן שלעובדה זו משמעות לגבי קביעת 'עונת המעשרות', שכן הפרי נאכל גם בתחילת גידולו. זמן הגידול הכולל הוא 28-26 שבועות, והזמן מהחנטה ועד ההבשלה – כ- 6 חודשים.

ב. להגדרה של 'אילן' יש משמעויות רבות בהלכה, אך בעיקר יש לכך חשיבות בקשר למניין שנות הערלה. אם צמח מסוים מוגדר 'אילן', יש לחכות שלוש שנים לתחילת יבול כלכלי, ואם הוא מוגדר 'ירק', אפשר לשווק גם את יבול השנים הראשונות, ולכך משמעות כלכלית גדולה מאוד. מאיר עזר לנו בבירור התכונות השייכות לשאלה זו, בצמחים שונים. חשוב להדגיש שאין זו מלאכה קלה כל עיקר, כי רבות מן התכונות שמבחינת ההלכה הן הקובעות את הגדרת הצמח – אינן מעניינות את אנשי המקצוע, ומגמתם ומגמת מחקריהם שונה לגמרי.

1. הבירור הראשון שנערך בתחום זה היה לגבי הפסיפלורה ('הפאסיפלורה (שעונית סגולה) – סקירה', התורה והארץ ה, עמ' 143). כתב מאיר: 'הפסיפלורה הוא שיח מטפס אשר מניב פרי תוך שנה אחת מהזריעה'. לעובדה זו חשיבות גדולה, שכן לפוסקים רבים, זהו אחד התנאים לקביעה שהצמח נחשב ירק. השיח יכול לחיות שנים רבות, אך היבול פוחת והולך במשך השנים. אמנם הוא מציין שפחיתת היבול אינה נובעת מתכונות הצמח, אלא משיטות הגידול והטיפול בו. הגזע של הפסיפלורה נראה מלא אף שיש בו נקב קטן 'שגודלו כעובי מחט'. בהמשך כתבתי שלענ"ד נראה שנקב זה אינו עונה על דרישות הפוסקים, שסבורים שאף גזע חלול הוא תנאי להגדרת צמח בתור ירק.

 2. כדי לסווג את צמחי הפטל והאוסנה לאילן או לירק, אירגן מאיר סיור בהשתתפות רבני המכון ורבני הבד"צ של העדה החרדית, שרצו אף הם להכריע, האם יש בפטל ובאוסנה בעיה של ערלה. במאמר 'סיכום סיור בשטחי גידול אוסנה ופטל', (התורה והארץ ה, עמ' 148-146), מסכם מאיר שאין הבדל עקרוני בין האוסנה לבין הפטל. הדבר המרכזי שרצינו לברר בסיור היא מהי צורת החידוש והצימוח של הפטל. הוא כותב כך: 'ישנם מגדלים שגוזמים את הצמח עד לקרקע בסיום העונה, וישנם מגדלים שגוזמים את הצמח, אך משאירים כ- 10 ס"מ של הגזע מעל לפני הקרקע. מבין אלה הגוזמים את הגזע בגובה 10 ס"מ, במקום אחד הצמח התחדש מהגזע מתחת לגיזום, ובמקום האחר הוא התחדש מהשורש.'

ג. בסקירה קצרה בנושא 'שמן זית – אמיתי או לא', (אמונת עתיך 13, תשנ"ז, עמ' 39),  מאיר מתריע על כך שרבים הצרכנים שאינם מבדילים בין השמנים השונים, ויש מפיקים ומשווקים שמנצלים זאת לרעה ומוהלים שמנים זולים בשמן הזית. הוא כותב ש'צבע השמן מושפע ממועד המסיקה ומן הזיתים; ככל שהזיתים שחורים יותר – השמן בהיר יותר'. בזמנו הוא כתב ש'בחודשים הקרובים יזכו שמני זית מתאימים לסימון מיוחד של מועצת הזית'. בינתיים מועצת הזית התמוטטה, וכיום התחיל להתפרסם תו תקן ישראלי על ידי 'ענף הזית' במועצת הצמחים (http://www.plants.org.il/uploadimages/Tav15-7-12.pdf).

ד. במאמר קצר על 'רימת זבוב הפירות בפירות הדר' (אמונת עתיך  27, תשנ"ט, עמ' 19), נותן מאיר כמה עצות לאיתור פירות הדר נגועים ברימת זבוב הפירות. ראשית הוא מציין שהמאמר נכתב בעקבות מידע המיוחד לאותה שנה (תשנ"ט), ששכיחות הפירות הנגועים בה הייתה גדולה יותר. הנגיעות היא ברוב פירות ההדר למעט לימון. ניתן לזהות פירות נגועים על ידי הבחנה בעקיצה על קליפת הפרי. פרי מדונג, בדרך כלל אינו נגוע, כי הוא עובר מיון קפדני בבית האריזה. בכל מקרה, מי שאינו יודע לזהות אם יש נגיעות אם לאו, יכול לשמור את הפרי למשך כשבוע – אם הפרי נגוע - הוא יתרכך ואף יתחיל להירקב. אם הפרי נשאר כמות שהוא – סימן שאין הוא נגוע.

ה. מאיר ערך ניסויים במשך כמה שנים, לשם מציאת פתרון לבעיית הגיזום באפרסק. הסיכומים של הניסויים פורסמו במאמרו 'טיפול במטעים לקראת השמיטה – סיכום ניסוי בגיזום אפרסק' (התורה והארץ ו, עמ' 588-583). בתחילה הוא מסביר ש'לגיזום יש מספר מטרות: 1. עיצוב העץ. 2. הבטחת צימוח שנתי. 3. ויסות היבול. 4. דילול פרי (קביעת כמות היבול בהתאם לגודל העץ). 5. מניעת צפיפות יתר של העלוה לצורך החדרת אור. 6. גודל עץ רצוי.'  הוא מציין שבדרך כלל מקובל לגזום מהאפרסק כ- 30%-25% מהענפים בכל שנה. המטרה של הניסוי הייתה לבחון אפשרות לגזום את האפרסק בסוף הקיץ, לאחר הקטיף, אך לפני ראש השנה של שנת השמיטה. הסיכומים מכילים טבלאות ומספרים על היבול הממוצע שהתקבל עם הגיזום המוצע, לעומת הביקורת (הגיזום הרגיל), ומאיר מגיע למסקנה חד-משמעית כדלהלן: 'המסקנה המתבקשת מהניסוי שגם בזן "פלמקיסט" הגיזום המוקדם גורם ליבול רב יותר, ולכן אין שום סיכון בגיזום מוקדם אחת לכמה שנים (לפני שנת השמיטה). כאמור לעיל לא נלקח בחשבון הפסד היבול למקרה שהקטיף הוא אחרי ראש השנה.'

ו. אנשים רבים מתקשרים לבית ההוראה של המכון, ושואלים: 'קניתי עץ במשתלה – האם זהו עץ שהורכב בהיתר? האם מותר לטעת אותו? האם מותר לאכול את פירותיו? האם מותר להשקות אותו?', ואז אני שואל אותם: 'מדוע לא התקשרתם לפני שקניתם את העץ?'. בדיוק לשם כך כתב מאיר את הסקירה: 'כלאי הרכבה – סקירה' (אמונת עתיך 11 תשנ"ו, עמ' 37; גרסה מעודכנת יותר מצויה באינטרנט: ...). הוא בירר את טבעם וטיבם של עצי פרי ממינים שונים, את צורת עליהם וצורת פירותיהם, וכן את טבען של הכנות שעליהם מרכיבים את עצי הפרי, כדי להכריע אלו צירופים מותרים ואלו אסורים. הסקירה מסודרת לפי שמות הרוכבים, מלבד ההדרים שבהם הסקירה היא לפי שמות הכנות, כי נהוג להשתמש באותן כנות לכל מיני ההדרים (ולפעמים הדבר אסור).

ז. מאיר לא רק דאג לאפרושי מאיסורא על ידי כתיבת סקירות כגון זו שכתבתי עליה לעיל, אלא הוא ניסה גם לקדם פתרונות שיפתרו את הבעיה מעיקרא. כך בניסוי שערך לבדיקת יעילותן של כנות אגס אמריקאיות (OHF), לצורך הרכבה של מיני האגס. כידוע, הרוב המוחלט של האגסים במדינת ישראל מורכבים על כנות חבוש, אף שיש בכך איסור כלאי אילן. את סיכום הניסוי פרסם מאיר במאמר 'ניסוי גידול עצי אגס על כנת אגס', (אמונת עתיך 31, תש"ס, עמ' 32). רק לאחרונה חידשנו את הניסיונות ואת הניסויים בנושא זה, בשיתוף פעולה עם מו"פ צפון.